הממיר 2/10/14

9. המלוק גרוב, עונה 2 פרק 10 (פרק סיום העונה)

אני מודה שהתלבטתי לגבי הציון הסופי של הפרק, מצד אחד נהניתי ממנו כמעט עד סופו, מצד שני היה משהו מגוחך באופן שבו אירועי העונה התחברו והפאזל נפתר כשבעצם מה פשר האופן שבו הכול התחבר ועד כמה החיבור הזה הגיוני או מופרך נוכל לדעת רק בעונה הבאה. בנוסף, יחסית לסדרה שהשתדלה תמיד להציג באופן די מפורט (וגועלי) תהליכים שבסדרות פנטזיה אחרות "מחליקים" כמו למשל המעבר מאדם לזאב, סופו של הפרק נראה לי משונה וזאת בעיקר בשל האופן שבו אוליביה תלשה את לבו של נורמן, שהזכיר לי מאוד את תלישת הלב "הנקייה" השגורה בסדרה "עד עצם היום הזה", והיצור שהרופא של מירנדה הפך להיות שהזכיר לי את "הקופים המעופפים" מהעונה השלישית של אותה סדרה. לבסוף החלטתי שכחובבת "עד עצם היום הזה" באופן כללי, אם סדרה אחרת מזכירה לי אותה באפקטים שלה אני לא מתכוונת לנטור לה על כך, ואם אני צריכה לחכות עד לעונה הבאה (שתהיה האחרונה) כדי להחליט עד כמה הסיום הזה מופרך אני אתן לפרק ליהנות בינתיים מהספק.

קרדיט: באדיבות yes

וכמו שאמרתי הפרק בהחלט היה מהנה, מירנדה שאומרת לפיטר ולרומן שהיא שונאת את שניהם על הדברים שבהם היא הייתה מעורבת בגללם, הגילויים שהחלומות שלה, החלב שלה, ואפילו ההגעה שלה להמלוק גרוב לא היו מקריים, אלא מכוונים על ידי יד מכוונת הוסיפה גם היא ליופי של הפרק אפילו אם לא ברור עדיין מהי מטרת העל של אותו רופא מפלץ מעופף.

אמנם אי אפשר לומר שסיפקו הסבר מספק לגבי המניעים של הנרצחים שהצטברו בפרק הקודם (הרופאה וחובשי המסכות), אבל היה משהו שהרגיש נכון גם בלא לדעת מה מניע כל מיני פסיכופתים.  במיוחד כשאוליביה בסביבה, והמניע שלה ברור לחלוטין, הישרדות, צבירת כוח וחיי נצח, וכך נורמן מפספס את ההזדמנות החד פעמית שניתנה לו לתפוס אותה בחולשתה, ומשלם על כך בחייו, וכמעט גם בחיי שלי בתה. מה שמעורר את המחשבה שהעצה ששאסור השריף קיבל בפרק הקודם לאסור את נורמן ללילה במקום להדריך אותו כיצד להרוג את אוליביה, הייתה לא רעה בכלל.

את האתנחתא הקומית בפרק סיפק החבר של דסטיני שהציל את פיטר ודסטיני מהלקוחות המאוד לא מרוצים להם פיטר מכר "סמים". ונראה שגם שם יש עדיין סיפור שצריך להיות מסופר בעונה הבאה. סך הכול אני יצאתי מהפרק עם חיוך די מרוצה (אפילו אם חלקו היה של גיחוך אפשרי), והסדרה סיימה יפה עונה לא רעה בכלל. (אורלי)

8.5. ריי דונובן, עונה 2 פרק 10

עוד פרק ששמו מתייחס לדמות משנית (וולצ'ק) שמוצאת את מותה עד סופו, איכשהו האימפקט של המוות הזה, היה פחות חזק מזה של מותו של מרווין, שהשפעתו עדיין ניכרת.

שלושה קווי עלילה בולטים היו בפרק, באחד, ריי מנסה למנוע מהעיתונאית להגיע לחקר האמת או למצוא את מותה (במקרה שלה זה די שקול), בשני, מיקי ממשיך לתכנן את השוד שנכנס לו לראש, ומוצא לו שותפים לפשע דווקא בבנו טרי, הישר בדרך כלל, ובקצין המבחן שלו, שאינו כל כך ישר. אגב עלילת השוד, הקטע בסיום בו מיקי מפגיש בין כל המעורבים בתכנון הפשע, היה משעשע להפליא במיוחד בשל הפליאה שטרי הפגין כשנודע לו על ההשתתפות של קצין המבחן של מיקי בשוד. זה בדיוק מסוג הדברים שגורם לכך שגם כשהסדרה נוגעת בכל מיני נושאים קשים, קשה באמת לקחת אותה ברצינות.

קו העלילה הבולט השלישי התייחס לאבי, אשתו של ריי שלא מצליחה להתמודד עם החרדות שלה לחיי בתה, כל עוד הרוצח של מרווין מסתובב חופשי. היה משהו עצוב באופן שבו היא מבקשת מהחבר השוטר שלה, שיהיה גבר ויהרוג את הרוצח, או שיעשה משהו שימנע ממנו להסתובב חופשי, ואומרת לו שאם הוא לא יכול להיענות לה, זה הסוף שלהם. זה מיד גרם לי לחשוב שאם היא רוצה גבר מהסוג הזה, ריי הוא בחירה מצוינת, והיא לא באמת צריכה את השוטר. היא מבקשת מהשוטר להיות ריי הגרסה הרגישה יותר, ומעניין אם בכלל אפשר על פי הסדרה להיות הגרסה הרגישה יותר, או שברגע שבו אתה הולך במסלול "הגברי" שלוקח את החוק לידיים ו"מגן" על האישה שלך, אתה מאבד מהיכולת להיפתח. אגב, באותה מדה שהיה עצוב לראות את אבי מבקשת מהחבר שלה להיות "גבר", היה עצוב לראות את טרי מחליט להיות "גבר" ומעדיף להשתתף בשוד על פני לקיחת כסף מבת זוגו.

קרדיט: באדיבות yes

אין ספק שכל נגיעה בהתעללות המינית שריי עבר כילד מוציאה ממנו את הרע שבו, והקטע שבו הוא וקייט עוברים מלהצחיק  את הצופים עם התשובה שלו שהוא ניסה לרצוח את אביו כיוון שאביו לא הגיע לראותו במשחק בייסבול, לרגע שבו הוא מבין שהיא מעלה את האפשרות שהוא עבר התעללות מינית כילד, ומנסה להרוג אותה בלי להרגיש אפילו מה שהוא עושה היה מצמרר. לא בדיוק הבנתי אם סצנת השחייה שלו בים בסוף הפרק מסמלת את הסכמתו ל"היכנע" לטבע כמו שסטיב המליץ לו בתחילת הפרק, או סתם איזה תהליך היטהרות אופייני, אבל זה רק השאיר אותי סקרנית לגבי המסקנות שהוא הגיע אליהן לקראת הפרק הבא.

ואגב, אהבתי גם את הביקורת החברתית על הדרכים לגלות רדידות בימינו, שהוכנסה בעקיפין לפרק דרך החיזור שבת כיתתה של  ברידג'ט הרעיפה עליה כדי שהן ילכו ביחד להלוויה של מרווין. ואם כבר ברידג'יט, היה בהחלט אפשר לוותר על הפרסומת לסוכריות M&M. (אורלי)

8. הסקס של מאסטרס, עונה 2, פרק 10

ביל של הפרק הוא איש שצלחתו מלאה מאבקים, מאבק כלכלי להחזיק את המרפאה שלו מתפקדת, מאבק על ההכרה במחקר שלו, מאבק עם אחיו על מעמדו בזיכרון המשפחתי, וגם מאבק עם חוסר האונות שלו, ובכל המאבקים הוא בוחר בדרכים בעייתיות שיכולות להביא לפגיעה באחרים או בו. אם כי אין ספק שהעימות בינו לבין אחיו הוציא ממנו אכזריות שהייתה בדרגה אחת מעבר לאכזריות הרגילה שלו.

הרצון שלו להפוך את כל הבעיות לפתירות באמצעים פיזיים בלבד, ולא באמצעות שום טיפול רגשי, נראה לי פתאום מקביל ל"חינוך" שקיבל מאביו שנהג לפתור את בעיותיו באמצעים פיזיים מסוג מאד מסוים- מכות. ואין ספק שבביל נותרו צלקות רגשיות רבות בשל כך. אני לא יודעת עד כמה טיפול רגשי היה מסייע לו, אך אין לי ספק שבניסיונותיו למצוא טיפול לאימפוטנציה על ידי הפיכתו לנסיין במחקר, הוא יתקשה למצוא את הטיפול הנכון אם הוא לא יתחיל להראות נכונות לשתף פעולה בתהליך גם במתן משוב לגבי מה שעובד מבחינתו ומה שלא, וישתבלל בתוך עצמו בכל פעם שמשהו לא עובד.

Copyright of Showtime@

העובדה שהוא חושב מראש שרק וירג'יניה יכולה לעזור לו, מוכיחה גם היא שהבעיה שלו רגשית לא פחות משהיא פיזית, והיה משהו מרגש בדיאלוג של בטי על ההתמודדות שלה בזמנו עם אחד מלקוחותיה שהייתה לו בעיה דומה וראה בה את זו שרק היא יכולה להציל אותו כשהיא ממש לא. יש הרבה סוגים של חוסר אונים.

אם כי לעומת בטי, שניסתה להתחמק מאותו לקוח במהלך השבוע, כשניסה לבוא אליה שלא בזמן הקבוע שלהם, נראה כי וירג'יניה קצת מתמכרת לתחושת ה"רק אני יכולה להציל את ביל". אני מודה ששמחתי בתחילת הפרק כשהיה נראה שהיא מתוודה על האמת בפני הפסיכולוג וכבר קיוויתי שהיא תגיע לטיפולים נוספים אצלו אך נראה שמבחינתה היא מעדיפה להיות מטפלת על פני מטופלת.

כמה עניינים נוספים שראויים לציון בפרק, ברברה ולסטר שנפגשים ומדברים על הבעיות שלהם בגילוי לב מרגש, ההטרדה המינית שעבר ד"ר לאנגהם על ידי הבוסית שלו, שהייתה די מקוממת, אך הציגה את הצד השני של חוסר האונים, כשהגוף מתפקד למרות שהלב לא רוצה. והמבט שווירג'יניה נותנת בליבי כשהיא מדברת עם רוברט, אותו נראה שהיא מאוד רוצה להרשים. מבט שלא יכולתי שלא לתהות לגביו, האם וירג'יניה חושדת שמתרחש ביניהם משהו שביל צריך לדעת עליו, ואם כן היכן נמצאת תחושת הנאמנות שלה, האם היא תראה בכך את הצעד הלא נכון של ליבי שיגרום לה לחוש טוב יותר לגבי בגידתה בה, או שהיא תראה בכך משהו שהיא צריכה להזהיר את ביל מפניו שלא יגלה שאננות פן הוא יאבד את ליבי באמת. (אורלי)

8. מצב האומה – סיכום שנת תשע"ד

לפני העונה השלישית של "מצב האומה" רץ פרומו שהראה את צוות התכנית נופש להנאתו בזמן שבארץ ובעולם מתחוללים אירועים שהם מפספסים, אבל זה היה בקטנה. העונה הרביעית הגיעה אחרי מחאה חברתית, מדינה פלסטינית וגלעד שליט שחייבו לא ספיישל אחד כי אם שניים, ונדרשה ישר בפתיחה ליציאה מהארון של אורנה בנאי. אבל כל אלה התגמדו אל מול קיץ של מלחמה מתמשכת שהגיעה לכל בית בארץ ובכלל זה גם לפאנל הסאטירי הכי מוצדק בטלוויזיה. על חסרונם המורגש בקיץ הם פיצו רק בקושי עם הקטעים של ליאור שליין בוואלה, והתכנית המיוחדת הזו הגיעה ממש ברגע האחרון.

 כבר מהפתיחה הכול היה על השולחן ואנחת רווחה נשלחה לחלל האוויר כשסוף סוף נאמר כל מה שהיה ראוי וצריך להיאמר, ושאורנה לא הצטרכה להגן על עצמה והזכירה לנו שאנחנו אוהבים אותה דווקא מפני שיש לה דעה ברורה ונחרצת (גם אם אנחנו לא מסכימים איתה). 5 הדקות שבהן תקפו אותה כביכול, ביטאו אהדה וחרדה אמיתית מהכאפה המכוערת שהיא חטפה מקהל מתלהם, ובצדק לא שכחו לומר "מנו ספנות" שוב ושוב, שלא נשכח מי גזר מזעם ההמון צעדים של ממש.  להמשך קריאה (מירב )

8. הבן האובד, עונה 1 פרק 1

הפרק מכניס אותנו די מהר לעולם הסדרה, עולם של דמויות הרחוקות משלמות, בו ניתן להאשים אפילו את הטובות שבהן לפחות בהעמדת פנים. האם ה"מאמצת" של ג'י היוק מעמידה פנים במהלך הפרק, כשהוא אינו יוצר קשר, שכלל לא אכפת לה ממנו, ושהיא אינה קשורה אליו כשברור לצופים עד כמה זו רק הצגה, שלא לדבר על ג'י היוק שמעמיד פנים שהוא אינו שתוי, או שהוא מסוכן, שלא לדבר על דונג סוק שמסתיר את בת זוגו, שבאופן דומה גם היא בתורה מסתירה את הקשר ביניהם, ושלא לדבר על בני משפחתו של דונג סוק שמסתירים את העובדה שבנם נפצע בתאונת דרכים, ואת כל פעולותיהם הבלתי חוקיות להסדיר לו השתלת לב.

העמדת הפנים הכללית של הדמויות יוצרת תחושת היכרות עם הדמויות שלמן ההתחלה אנחנו יודעים עליהן יותר משיתר הדמויות יודעות עליהן, אבל גם מעוררת סקרנות לגלות מה עוד הן מסתירות.

אני מודה שצריך קצת להשהות את הספק כדי להבין את ההיגיון של החלטת בני משפחת דונג סוק להסתיר מכולם את פציעתו בתאונת דרכים, שלא לדבר על ההיגיון של הדרך בה הם בחרו לטפל בעניין השתלת הלב של בנם, או את ההתעוררות הניסית של ג'י היוק  אבל משום מה כל הדברים הללו לא ממש הפריעו לי, אולי כי חלקם היה הפרמיס של הסדרה ואולי כי אי אפשר באמת להתווכח עם מה שמוגדר כנס. אולם חוץ מכך, כפי שאמרתי, אהבתי את אופן הצגת הדמויות, ומצאתי את הקצב של הסדרה, ואת חוש ההומור שלה לא רעים בכלל.  מקווה שהסדרה תדע להמשיך ולשמור על הקצב, ועל חוש ההומור בפרקים הבאים.

אגב, עבורי הפרק סיפק גם הפתעה נעימה בהיתקלות בהאן סאנג ג'ין שהיה הונג בסדרה המלך סאן, אפילו אם התפקיד שלו כאן מצטייר בינתיים כקטן ומעפן.  (אורלי)

7. 70 מיליון סיבות לעושר, עונה 1 פרק 13 (פרק סיום העונה)

הסדרה 70 מיליון סיבות לעושר די עברה מתחת לרדאר בערוץ 2, ולמרות שלא צפיתי בכל פרקיה, אני מודה שמדי פעם בהחלט הייתי נתפסת לפרק, והסיבה העיקרית לכך היא משחקו של דב נבון, שהפליא לשחק את החבר הנאמן והאהבל של גיבור הסדרה. סיבה נוספת לעניין שמצאתי בסדרה היה הקונספט הלא ממש אמין של גיבור כל כך בלתי נסבל (אם כי דמות אמינה מהבחינה הזו) שזוכה לחברים כל כך נאמנים (הרצל ואירנה) עד כדי כך שהוא יכול להרשות לעצמו לבטוח בהם עם המיליונים שלו, חברים שבאמת חושבים על טובתו לפני שהם חושבים על טובתם. אהבתי את הרעיון של הפרק האחרון, שההיריון של אשתו של המיליונר החדש, שבאמת סבלה ממנו לא מעט לאורך הסדרה, טורף את הקלפים, ומחזיר את בני הזוג האחד לשני, אולם איכשהו משהו בביצוע לא הכי עבד, והתוצאה הייתה חביבה ותו לא. (אורלי)

זהות נרדפת (Legends)

סדרת מתח בכיכובו של שון בין ("משחקי הכס") מאת יוצר "הומלנד" ו-"24". סוכן FBI המתמחה בהתחזות, תוך שהוא ממש הופך להיות הדמויות האחרות, חודר למיליציה המתכננת פיגוע קטלני. במהלך פעילותו, אדם זר גורם לו לפקפק בזהותו האמיתית.

בשולי הממיר

ffffff;">
רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il