הממיר 8/12/14

8.5. מחלקת גנים ונוף עונה 6 פרק 14

מבחינות רבות הפרק הזה הוא מעין מבחן עבור "מחלקת גנים ונוף" – הראשון אחרי עזיבתם של אן וכריס שבו הסדרה נכשלה דווקא במה שאמור להיות הצד החזק שלה. כיף לגלות שהציון במבחן גבוה ומעודד. אם עזיבת החברים הייתה בינונית ועדות לדברים ש"גנים" הייתה עושה בעבר בקלילות וכיום מפספסת בגמלוניות, הרי שהפרק העוקב הציג הן נקודות חוזקה מוכרות והן נקודות מבט רעננות. ומעל הכול – זה היה פרק ממש מצחיק, בעיקר בחלקו השני.

לא שהכול היה מושלם, ממש לא. זוג הזקנים (היי, דברה מוני מ"אברווד") עם העוינות ההדדית היה ברור למרחקים מהרגע שלזלי העלתה את הרעיון, אבל עצם העיסוק באיחוד של פאוני ואיגלטון נדרש והפתרון היה קולע ומצוין – לא העבר אלא העתיד (הגאווה העולצת של אנדי לנוכח הערתה של לזלי בנוגע לגיל המנטלי הייתה קורעת, פראט הזה גאון). גם הסיפור של דונה ואפריל לא היה מדהים, אבל הוא שיקף את מה שהפרק עשה נכון, זיווג בין שתי דמויות שבדרך כלל פועלות ביחד, ובמקביל גם סיפק תירוץ לרון סוונסון להתחפר בתוך קבעונותיו באופן שהיה מצחיק יותר מאשר חבוט (ואגב כך להזכיר את העובדה שיש שתי ילדות בחייו).

הצמד השני מלבד דונה ואפריל הורכב כמובן מבן וג'רי, וזה היה נהדר. לא רק כי הדינמיקה ביניהם הייתה מבדרת, אלא כי סוף סוף ניתנה לג'רי אפשרות לזרוח. הבעתי בכל הזדמנות את הסלידה שלי מהיחס הלא אנושי ולא הגיוני כלפיו, שהלך ונעשה מופרך במיוחד בעונותיים האחרונות, והנה סוף סוף ניתנת לו האפשרות להיראות אנושי ומקסים כפי שהוא באמת. חיכיתי בחשש לאורך כל הפרק שיגיע הפאנץ' ליין שילעיג אותו, והוא פשוט לא הגיע. אני לא יודע אם זו נקודת מפנה ביחס כלפיו, אולי הביקורת על הטמטום הזה הפכה למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל נכון לפרק הזה פשוט בירכתי על כך. הכימיה בינו ובין בן מצוינת, ברור שיש לבן הרבה ללמוד מג'רי בנוגע לבית ולמשפחה מאושרת – אפרופו זוג הזקנים המתעבים זה את זה – והיה מקסים לראות את ג'רי זורם עם כל ההרפתקאות הרומנטיות, ואת בן נהנה מכך אף הוא.

Copyright of NBC@

אבל כמובן, שיא הפרק הגיע בסופו, עם המתנה המושלמת שלזלי העניקה לבן. התגובה שלו, ההתמוגגות שלה (שנראתה אמיתית, כלומר של איימי ולא רק של לזלי), הפרצוף המופתע הדבילי והעובדה שלא היה אכפת לו ממנו בדיעבד, השקיעה המיידית במשחק ("גשי הלום, כפרית") והניסיון הכושל וההורס של לזלי להשתתף "יש בעיה בחללית שלנו" – סצנה מושלמת להיחקק בדברי ימי הסדרה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

8 המכשפות של איסט אנד, עונה 2, פרק 12

 השימוש שהסדרה עושה בדמותו של המשורר אדגר אלן פו (שקדם לו השימוש שהסדרה The Following  עשתה) גורם לי לתהות מה מלמדים אותם בארצות הברית עליו שהופך אותו לחומר טוב לשילוב בסדרות פנטזיה או אימה, ולהצטער על העובדה שהוא לא היה חלק מתכנית הלימודים שלי.

אבל מה שבאמת גרם לי להעריך את עלילת אדגר אלן פו, הייתה העובדה שהתסריטאים בחרו להדגיש הפרק דרך המפגש בין פרייה לבינו, שרק פרייה (והצופים כמובן) יכלה לזהות את אדגר אלן פו כקיליאן, וגם נתנו לכך הסבר: כיוון שפרייה וקיליאן הן נשמות תאומות היא מצליחה לזהות אותו בכל גלגול בעוד שמי שאינם מחוברים בנשמתם יראו אותו כאדם שונה. כך הצליחו התסריטאים לחמוק מבעיות עתידיות, ולאפשר לעצמם חופש פעולה רב יותר בתיאור מפגשים בעבר בין ונדי וג'ואנה לדאש וקיליאן, מפגשים שסביר להניח שהתרחשו בהתחשב בעובדה שעל פי מה שידוע לנו מחקר העבר של אינגריד ופרייה חייהם תמיד השתלבו יחדיו, וכעת מפגשים כאלה כבר אינם סותרים את העובדה שהם לא היו מוכרים כלל לוונדי ולג'ואנה של העונה הראשונה. (אורלי).

8. מקום בלב, עונה 2, פרק 3

במקום שלכולם יש סודות שאלת מתן האמון יכולה להתעורר ביתר שאת, והפרק שהסתיים באמירה של הרופא לג'יימס: "תבטח בי, אני הולך לכרות לך חלק מהאונה אבל אתה יודע שזה לטובתך" העמיד את הסכנות שבמתן אמון עיוור באדם הלא נכון, על גבול הגיחוך אפילו, אם כי היה נראה שהוא משקף היטב את התקופה בה האמינו ש"רופאים יודעים הכי טוב", ומשיכה מינית של גברים לגברים אחרים היא סטייה לא טבעית שאפשר לשנות עם טיפול מתאים. קו העלילה הזה נעשה באופן משכנע ביותר עם אהדה רבה שנוצרת כלפי ג'יימס הסובל, שאינו יכול להתנגד מחד, אך גם עם הבנה לאופן שבו הוא ובני משפחתו אפשרו למצב להגיע לכדי כך, בגלל המודעות שלו לסבל של הסובבים אותו בשל נטיותיו, והסבל הזה שאכן קיים, והיה אפשר לראות גם אותו הפרק בעיקר אצל אוליביה שנראה היה שהתיאור המאושר של אנה את יחסיה עם ג'ינו על החיבור המיוחד ביניהם, הדגיש עבורה את כל מה שהיא חסרה בנישואיה באופן שהיה לה קשה מנשוא.

מבחינת ענייני מתן אמון, אנה עומדת בצד השני של הסקאלה הפרק, היא זוכה לאמונו של ג'ינו שאינו חושש ממתחרים ובצדק רב כיוון שאין לו ממה לחשוש. ובתווך נמצאת שרה אדמס שזוכה לאמונו המלא של ג'ורג', אך יודעת שהיא מסתירה ממנו עובדה חשובה, על האופן שבו היא שרדה במחנות הריכוז, ועל השימוש שהיא עשתה בגופה.

חלק ממני לא כל כך אהב שזה היה בסופו של דבר הסוד על עברה שריחף כביכול מעל בכל העונה הקודמת, אם כי זה כן שפך אור על נקודות מסוימות מהפרקים הקודמים כמו ההתפרצות האלימה שלה בשעה שרג'ינה קראה לה זונה יהודייה בסוף העונה הקודמת. מה שמעניין בדילמה של שרה מבחינת ענייני האמון הוא שנראה שהעובדה שהיא לא מספרת את סודה, לא בהכרח הופכת אותה לפחות ראויה לאמון שניתן לה, כיוון שאם היא בוטחת בו שהוא יבין את המצב הבלתי אפשרי שבו היא הייתה, והיא בוטחת בו, הרי כפי שהדודה שלה אמרה לה, הדבר היחידי שהגילוי הזה יעשה עבורו זה יגרום לו כאב ואפשר להבין את חוסר רצונה להכאיב לו.

מצד שני, השיקול שלה שאם היא תכאיב לו עכשיו היא תוכל למנוע ממנו כאב בעתיד כשהדבר יתגלה לו על ידי צד שלישי, נראה כשיקול יותר אגואיסטי כשברור שמבחינתה לא בטוח שצד שלישי שכזה בכלל קיים ורק אנחנו הצופים מחכים לפרק הבא כדי לברר איזה מידע הגיע לצד השלישי, וכיצד הוא יבחר לעשות בו שימוש. (אורלי).

8. אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 5

למרבה המזל, הפרק הזה חסך מאתנו את הדריכה במקום של קודמו וקידם כמעט את כל תתי-העלילות הלאה, עד שהיה ניתן לתהות למה בעצם לא לחתוך גם בשאר הפרקים את הברברת בחצי, או לפחות לאזן בין החלקים המטרחנים לאלה בהם באמת קורה משהו.

למשל קורה והמחזר/היסטוריון/סוכן מכירות החלקלק שלה, אחרי אינספור שיחות שבהן כאילו קרה משהו סוף סוף הגיעו בסדרה לנקודה שתצדיק את חשדותיו של הלורד גראנתם (וחבל שהטריילר בתחילת העונה גילה כל כך הרבה).  אמנם גם כאן נתקלנו במקרה השגריר הטורקי המתפרץ לחדר שינה שלא הוזמן אליו ומסרב לשמוע "לא" כתגובה, אבל לפחות קיבלנו תגרה הגונה כמו שמזמן לא ראינו.

זו גם הזדמנות נוספת לדון במשמעויות של הטרדות מיניות בתקופה, שמתחילה בנערה שנדרשת להקסים גברים כדי שירצו להינשא לה אבל לא יודעת כלום מעבר לזה, ממשיכה בגברים שלא מקבלים סירוב ונגמרת, כמו שכבר ראינו, באונס אלים במטבח. עם כל הכבוד להיסטוריון שלנו (הוא היה כה מרגיז וחלקלק שלא טרחתי ללמוד את שמו) שמיהר לציין שהאשמה נעוצה בו - גם הגברים שמנסים להפגין אבירות לא ממש מצליחים  כי בסוף זה נגמר בנקמות הרות אסון כמו זו של בייטס במר גרין. הסדרה במקרה הזה כבר אינה טורחת להרחיק ממנו את האשמה, אבל לפחות מספקת לנו כמה רגעי רומנטיקה מלבבת בינו לבין אנה, כמו בימים הטובים.

להמשך קריאה (מירב).

8. סוכני שילד עונה 2 פרק 6

אז אחרי שבפרק הקודם סקאיי גילתה את מה שידוע לנו לגבי אביה, וסימונס חזרה מהכפור של המזגנים במשרדים של הידרה, מה, בעצם, נשאר? לא מעט, מסתבר.

Copyright of ABC@

גם הפרק הנוכחי נפתח בפיגוע של הידרה, הפעם באו"ם, על ידי צוות של הידרה שמתחזה לשילד. הנשק שבו הם משתמשים שולח את שילד אל טושירו מורי, מי שייצר את הנשק הזה עבור הידרה. בינתיים כריסטיאן וורד, אח-של-גרנט, מתגלה כסנטור שעובד ביחד עם טאלבוט. בעקבות הפיגוע, וורד-2 (C-Ward? לא? טוב, כריסטיאן) מכריז על הצעה לכוח משימה בינלאומי שירדוף את שילד.  קולסון מורה לצוות של שילד בבלגיה להיעלם, שם נראה שיש התנגדות של שר החוץ, ג'וליאן בקרס, להצעה של כריסטיאן. מיי, האנטר, ובובי יוצאים לנסות להוציא מידע מטושירו. לפני שהם נאלצים להרוג אותו כשהוא עולה על זהותה של בובי, טושירו מספר לה שהידרה מתכוונים לפגוע בבקרס. כבדרך אגב, הוא מספר שהוא מעוניין לעבוד על הדיוויינר – שהאנטר ומיי מזהים כאובליסק.

בהמשך מתברר שבקרס היה עוד תרגיל של הידרה. בחיטוט בכונן הקשיח שסימונס החזירה איתה, פיץ מוצא קשר לווינסנט בקרס, סבו של ג'וליאן. בקרס-הנכד וסוכני הידרה מחסלים את התא של שילד בבלגיה, אבל אף על פי שמיי, האנטר, ובובי לא מגיעים בזמן להגן עליהם, הם מגיעים בזמן לנקום (וטאלבוט תופס את בקרס). במקביל, קולסון מציע לכריסטיאן את אחיו בתמורה להסטת הזרקור משילד לכיוון הידרה, חרף הסבריו של גרנט שאחיו הוא אדם רע מאוד. העסקה מושלמת, לא לפני שסקאיי סוחטת מוורד כל טיפת מידע שהייתה לו לגבי אביה, אם כי גרנט מצליח לברוח בדרך משילד. בטיזר-הסיום, אדם מגיע לחנות קעקועים להמשיך קעקוע שנראה כמו הציורים של קולסון.

אף על פי שגם הפרק הזה היה עמוס בהמשכיות, בניגוד לקודמו הוא הצליח לספר גם סיפור עצמאי, וכלל כמה סצנות אקשן טובות (במינון מספק, לאחר שבשבוע שעבר בואה של בובי הניב פחות מדקה של אקשן) ודיאלוגים סבירים. גם אם העקיצות ההדדיות של האנטר ובובי מופרכות מדי על רקע האירועים הרציניים שמסביב (כרגיל בסדרה), הן לפחות רעננות יחסית לעלילות של הדמויות האחרות. סימונס הסבירה בפרק הנוכחי למק שהיא עזבה כי היא הרגישה שרע לפיץ איתה – לא בדיוק גילוי מרעיש. הדילמה-כביכול של סקאיי לגבי וורד הייתה כל כך לא מעניינת שגם הטוויסט במסגרתו הוא מוסגר בסוף היה צפוי. אני עוד לא סגור לגבי מה אני חושב על כריסטיאן, אבל השילוב שלו לתוך העלילה כמי שהיה ילד סאדיסט (לפחות לפי גרנט) והגיע לעמדת כוח פוליטית מזכיר לי מעט את פיטר וויגין מ"המשחק של אנדר".

החשיפה של בקרס קצת התפספסה, שכן מהשיחה של קולסון עם הסוכנת מבלגיה לא היה ברור שיש איזושהי הנחה שבלגיה היא מקום בטוח – כלומר, ניכר שקולסון מבקש ממנה להנחות את הצוות להיעלם *למרות* ההצהרה של בקרס. בדיעבד אנחנו מגלים שהצוות התכנס לאותו בית-מחסה ושהידרה עקבו אחריו, אבל זה ללא ספק היה יכול להיעשות יותר טוב. מה שכן עבד בהיבט של הידרה הפרק הוא שווייטהול ובקשי כלל לא הופיעו, ווייטהול רק הוזכר. החלקים במשרד של הידרה, ממש כמו אלה של שילד, לא גרמו לארגון להיראות מוצלח במיוחד במה שהוא עושה, ולעומת זאת ההצגה הפרק כארגון המכה מהצללים הרבה יותר מעניינת.

פינת הרפרנסים הפעם בחסות כוסות גראמפי-קאט תוצרת הידרה:

מה יהיה לנו השבוע?

6-13 בדצמבר

ביום ראשון: ליליהאמר 3, אנשי הצללים 2 (yes Oh)

ביום שלישי: המכשפות מאיסט אנד 2 מסתיימת (yes דרמה)

ביום חמישי: תא גורדין 2 (yes אקשן)

ביום שישי הבא: שקרניות קטנות 5ב מתחילה, זאב צעיר 2 מסתיימת (HOT3)

ביום ראשון הבא: אקס פקטור (UK) מסתיימת (HOT3)

שידורים חוזרים ויומיות:

ש"ח: בייטס מוטל 1, בימי ראשון (HOT3)

ש"ח: אקסטנט, בימי שני (Hot Zone)

ש"ח: תפיסה 2, בימי ראשון (Hot Zone)

בשולי הממיר

בדצמבר מתחילים צילומי העונה השנייה של הסדרה "שטיסל", איילת זורר עוזבת, הדס ירון (למלא את החלל) מצטרפת.

***

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il