אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 5

למרבה המזל, הפרק הזה חסך מאתנו את הדריכה במקום של קודמו וקידם כמעט את כל תתי-העלילות הלאה, עד שהיה ניתן לתהות למה בעצם לא לחתוך גם בשאר הפרקים את הברברת בחצי, או לפחות לאזן בין החלקים המטרחנים לאלה בהם באמת קורה משהו.

למשל קורה והמחזר/היסטוריון/סוכן מכירות החלקלק שלה, אחרי אינספור שיחות שבהן כאילו קרה משהו סוף סוף הגיעו בסדרה לנקודה שתצדיק את חשדותיו של הלורד גראנתם (וחבל שהטריילר בתחילת העונה גילה כל כך הרבה).  אמנם גם כאן נתקלנו במקרה השגריר הטורקי המתפרץ לחדר שינה שלא הוזמן אליו ומסרב לשמוע "לא" כתגובה, אבל לפחות קיבלנו תגרה הגונה כמו שמזמן לא ראינו. זו גם הזדמנות נוספת לדון במשמעויות של הטרדות מיניות בתקופה, שמתחילה בנערה שנדרשת להקסים גברים כדי שירצו להינשא לה אבל לא יודעת כלום מעבר לזה, ממשיכה בגברים שלא מקבלים סירוב ונגמרת, כמו שכבר ראינו, באונס אלים במטבח. עם כל הכבוד להיסטוריון שלנו (הוא היה כה מרגיז וחלקלק שלא טרחתי ללמוד את שמו) שמיהר לציין שהאשמה נעוצה בו - גם הגברים שמנסים להפגין אבירות לא ממש מצליחים  כי בסוף זה נגמר בנקמות הרות אסון כמו זו של בייטס במר גרין. הסדרה במקרה הזה כבר אינה טורחת להרחיק ממנו את האשמה, אבל לפחות מספקת לנו כמה רגעי רומנטיקה מלבבת בינו לבין אנה, כמו בימים הטובים.

אגב הנקמה, כמו בעונה השנייה ובמשפט המבהיל של בייטס לא יכולתי שלא לקוות ששרלוק הולמס (כמעט בן התקופה) ייכנס לספריה ויעשה סדר בעניינים, כי לשרלוק הולמס, כמו שיודע כל מי שקרא את הספרים, יש חוש צדק משלו, והוא ידאג שאנה לא תצטרך להיענש פעמיים ושליידי מרי יקירת המערכת תוכל להמשיך לחפש בעל במסעדות יוקרה בלונדון. אגב המסעדה, המהלך של צ'רלס בלייק אמנם היה די חסר טאקט בשביל אציל בריטי אבל הוא הוציא ממרי את המיטב המרושע (והאפנתי) שלה, וזה היה נהדר.

© ITV

טום ברנסון המסכן, שבפרק הקודם סוף סוף הצליח לעשות משהו עם ה-"אני שייך גם אליהם וגם אליכם, אני כבר לא יודע מי אני" שלו, חזר שוב להיזרק מצד לצד והפעם בין דייזי בגלגולה המהפכני החדש לבין לורד גראנתם המרוכז בעצמו. הפעם הוא לפחות סיפק הצהרות אהבה די מרגשות והבטיח למעשה שאנחנו רחוקים מלראות את הסוף של מיס בנטינג. ואם כבר אהבה, תומאס המתייסר בניסיונו להמיר את נטייתו המינית לא מקבל מספיק תשומת לב בעניין הזה, לטעמי. יחסית להתייחסות המורכבת למעמד האישה בסדרה לא היה מזיק לתת קצת מקום גם לתחום הגאווה.

אבל מה אני מדברת על פמניזם וגייז כשההיילייט של הפרק מבחינתי היה שובה של הנקודה היהודית, ובגדול: האציל הנבוך מציל את רוז בגשם כמו בקומדיה רומנטית ומתגלה, למרבה זוועת הפליטים הרוסיים (שלא מפסיקים להעניק הפוגות קומיות בניחוח חורפי), כבן לפליטי פוגרומים מאודסה. אז נכון שרוז כבר הספיקה בעבר להתאהב בצעיר שחור וסיבוב נוסף על מאבקי נישואים הוא קצת צפוי מדי, אבל אני מחכה בקוצר רוח לשמוע מה יש לסבתא ויולט לומר על זה.

ציון- 8