הממיר 1/3/14

10. בלש אמיתי, עונה 1 פרק 6
"אם תהיה לך הזדמנות, את צריכה להרוג את עצמך"
(ראסט קול לשרמיין בודרו, חותר לאט לאט למטרתו להכחיד את האנושות)

אוקיי, אז תיאוריית "ראסט ומרטי עדיין עובדים ביחד" קרסה, וגם יתר הפרק סיפק מושג ברור מאי פעם לכיוון שאליו הולכת החקירה של ראסט ולזהותו של המלך הצהוב, שמספק לכל מאן דבעי (או לעשירים, אם לסמוך על צ'ארלי לאנג) ילדים ונשים להתעללות. המטיף ג'סטין ת'ריוט (שנראה חף מפשע), הכומר בילי לי טאטל (שנראה אשם), הזונה בדימוס בת' (ראסט צדק – הכסף שמרטי הביא לה אז היווה מקדמה) והילדה שנעקרה מציפורני רג'י לאדו אל חיים קטטוניים שוברי לב ("האיש עם הצלקות היה הכי גרוע") – כולם חזרו לרגע או שניים ב-2002.

הסצינה עם הילדה המסכנה הייתה מסעירה, והצטרפה לחקירת שרמיין בודרו, רוצחת ילדיה, על ידי ראסט. המשפט שאמר לה לבסוף ושציטטתי למעלה העביר בי צמרמורת של ממש, אפילו שאפשר היה להרגיש שהוא מגיע. לא באמת מצפים שבלש יגיד את זה לנחקרת. וחרף הייחודיות הסוריאליסטית של ראסט, הנפולת ביחסיו עם מרטי הייתה ארצית כדבעי, ובדיעבד כל כך ברור שזה מה שקרה. המפגש המחודש שלהם ב-2012 היה אפילו קצת מרגש, למרות שמבחינתנו לא עבר בכלל זמן, והתבאסתי לחלוטין שהפרק נגמר לפני השיחה שלהם.

© 2014 Home Box Office, Inc. All rights reserved

הסוף בישר את מה שאנחנו יכולים לצפות לו ברבע האחרון של העונה. בפרק הקודם ראסט קם מהשיחה עם בלשי 2012 ובפרק הנוכחי מרטי עשה זאת. מגי הובאה עם תסרוקת מעט מגוחכת כדי להשלים פערים, אבל בסופו של דבר לא נראה שיש עוד מה לספר על 2002 (שבה קיבלנו עוד פליט "הסמויה" אחרי לסטר והאח מוזון – ספירוס וונדאס ה"יווני" היה כאן מפקד המחלקה). אני תוהה אם בפרקים הבאים נראה שימוש נוסף בכלי של סיפור המאורעות במבט לאחור – זה אפשרי בשיחה הצפויה בין ראסט ומרטי, הרי יש להם עשור להשלים.

הפרק הזה היה פחות משלהב מאשר קודמו, אבל גם ככזה הוא סיפק כאמור כמה רגעים מופלאים, ודווקא במהלכו צפה בי פתאום ההכרה שאני מתקשה להאמין שניק פיצולטו יצליח ליצור עונה שנייה טובה באותה מידה. זה לא שאפשר לשחזר שוב דמות כמו ראסט קול, כזה דבר מגיע פעם ב-. ועכשיו כשאני כותב את זה עולה בדעתי שאני מסכם את טיבה של העונה הראשונה עוד בטרם הסתיימה, אבל בסופו של דבר זה לא משנה. עד כה מדובר בסדרה מעולה, וגם את הפיתרון לבסוף לא יהיה מושלם או יאכזב, מבחינתי הוא לא יגרע מהחוויה של ששת הפרקים עד כה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 באנשי, עונה 2 פרק 7
בשתי מילים: פרק פיצוץ. באופן מוזר משהו, העונה השנייה של באנשי מצליחה להיות בעיניי טובה יותר מהראשונה. הפרק הזה היה מפצה במיוחד, כשהשריף החליט לסיים סוף סוף את שליטתו הבלתי מעורערת של פרוקטור בעיירה. פרוקטור בנה לעצמו כזה מעמד שהוא מרשה לעצמו לאיים על אנשים ולסיים את חייהם בלי שום עכבות, תוך שהוא רק מגדיל את מעגל הפחד שסביבו. זה באמת מעניין לראות האם אפשר להפיל אותו, אם לא באמצעות החוק, אז לפחות באמצעות פגיעה בו במקומות שבהם זה כואב. והיה משהו מאוד כיפי בלצפות בשיתוף הפעולה של השריף המתחזה ואנשיו מפוצצים בסוף הפרק את מעבדת הסמים של פרוקטור. במיוחד אחרי האופן האכזרי שבו הוא רצח את ג'ייסון.


© 2012 Home Box Office, Inc. All rights reserved

אהבתי גם את העלילה של קרי וגורדון, הבן החולה כגורם מאחד בין בני המשפחה, והצורך בכסף כגורם מפריד. איכשהו יוצא לי מאוד לרחם על קרי והשריף בפרקים האחרונים, על כך שמעולם בעצם לא היה להם סיכוי לחיות חיים הגונים, בגלל חייהם בצלו של ראביט, ועל האופן שבו למרות זאת הם מנסים שלא לבזבז את חייהם, כשלעומת זאת אנו צופים בגורדון שהיה לו הכול, ועדיין יש לו הרבה גם אם אשתו בגדה בו ושיקרה לו, ובכל זאת הוא מעביר את זמנו באופן הרסני, ולא יודע להעריך את מה שיש לו.

לא נותרו עוד הרבה פרקים לסיום העונה ואני באמת סקרנית לראות לאיזה כיוון הסדרה תלך, במיוחד כיוון שנראה שלאורך העונה האיומים על חשיפת זהותו האמיתית של השריף הולכים ופוחתים וקשה לי להאמין שזה יכול להישאר כך לאורך זמן. (אורלי)

8. הגשר, עונה 1 פרק 13 (פרק סיום העונה)
אם התלוננתי בפרקים הראשונים של הסדרה שהיא מכילה קווי עלילה רבים מדי, שלא תמיד מעניינים ולא ברור כיצד הם מתחברים, הרי שפרק הסיום של העונה היה דוגמא לאיך פיצול לפעמים דווקא עובד, כאשר בקווי העלילה בפרק הייתה התפצלות לאחר ההתכנסות של פרקי השיא. כיוון שאני מודה שמצאתי את עצמי מרותקת לכל אורכו, וברגע שבו חזרו לעלילה של העיתונאים פתאום קלטתי שבפעם הקודמת שראיתי אותם הם מאוד עניינו אותי, והנה הם נעלמו מהמסך לאיזה רבע שעה ואפילו לא שמתי לב עד שלא חזרו אליהם, אפשר לומר שהפרק היה קצת כמו הכתבה שאותם עיתונאים הלכו לכתוב - זה לא נשמע מבטיח ביותר אבל לפעמים מתגלה שזה הרבה יותר מעניין מאיך שזה נשמע. אפילו שרלוט הייתה מעניינת הפרק, והזרעים שנטמנו לקראת העונה הבאה בהחלט מעוררי עניין.


© 2002-2014 Rogers Media. All rights reserved

ברור שמרקו נמצא בתהליך התדרדרות, שבו מעט מאוד דברים משנים לו חוץ מאשר להשיג את נקמתו, ומעניין להשוות אותו לסוניה שלא הלכה במסלול הזה, כיוון שנראה שהוא בוחר בו בעיניים פקוחות, למרות תמרורי האזהרה שסוניה מנסה להציב בפניו והוא מנסה להתעלם. החלטתו בסוף הפרק לפנות לעולם התחתון כדי לקבל סיוע ולנקום את נקמתו בדיוויד טייט, מצליחה להעמיד נקודת פתיחה מעניינת מאוד לעונה הבא, שבה הוא יהיה יותר חשוף לסחטנות, ומערכת היחסים שלו עם סוניה שבה היא לא ממש יודעת לתקשר והוא לא ממש רוצה לתקשר תצטרך לעמוד מן הסתם בניסיונות קשים נוספים על רקע זה. (אורלי)

8. מסובך, עונה 1 פרק 13
לפעמים אני חייבת לתהות איך אנשים שפגעו בשוגג במישהו עדיין מצליחים לחשוב שזה רעיון טוב לא לספר על זה. מה, הם לא רואים טלוויזיה? הם לא יודעים שבסוף תמיד האמת מתגלית ואז הם יצטרכו לספק הרבה יותר הסברים? דני דסאי מחליט לא לספר על כך שהוא דחף את אביו אל מותו באקט של הגנה עצמית, ואז הוא משנה את דעתו, ואני כבר מקווה שנצליח לראות משהו מקורי בטלוויזיה - אנשים שמתוודים על מעשיהם בזמן, אבל כמובן שלא, כי פתאום ג'ו שאמרה בתחילה שהיא לא חושבת שהיא תוכל לשמור את הדברים בסוד חושבת שהוא צריך לשמור את הדברים בסוד, ופתאום אימא שלו ממש דוחקת בו לא לספר שום דבר שהוא יודע, ופתאום כשהוא בכל זאת הולך לתחנת המשטרה כדי להתוודות, כלי התקשורת במקום הופכים את התזמון שלו לממש גרוע והשקט נשמר. הטלוויזיה כנראה לא מאמינה שחיים ללא סודות יכולים להיות מעניינים, אבל אין ספק שהפרק הזה פלרטט עם הרעיון בצורה מעצבנת מאוד.


© ABC Family

אולם אם מתעלמים מהאספקט הזה אפשר לומר שהפרק עבד לא רע. אם מישהו עוד היה צריך הוכחה שדני אינו סוציופת, תחושת האשמה שלו בהחלט הבליטה את העובדה הזו. מרילין נתפסה, המעורבות של אימה של רג'ינה בהפללת דני ברצח התבררה, גם מערכות היחסים בין ג'ו לייסי ודני, בין לייסי לתלמיד החדש, ובין ג'ו לריקו התפתחו באופן משביע רצון, ואפילו קיבלנו רמזים לכך שיש עוד מעורבים בפרשה שעשויים לסבך את העניינים. כמי שחושבת שהתמודדות פנימית מעניינת לא פחות מהתמודדות חיצונית אני מקווה שהתעלומות יפתרו מהר ויהיה יותר מקום להתמודדויות הפנימיות, אם כי אני מודה שבפרקים האחרונים התגנב לליבי חשד שהשחקן שמגלם את דני דסאי לא מספיק משכנע כשהוא צריך להפגין אופי ולא רק מסתוריות. (אורלי)

7.5 המנטליסט, עונה 6 פרק 9
יחסית לפרק מעבר שבו הסדרה משנה פאזה לפני שהיא כנראה חוזרת לאותו מקום, הפרק היה לא רע. היה נעים לצפות בפטריק ג'ין קצת בתפקיד המחזר פתאום, קצת חושב לעצמו על עתיד ועל אפשרויות לאושר, היה גם מהנה לצפות בו לא מוותר על נקמות קטנות (הבעיטה בסיום הפרק בסוחר הסמים האלים).

הבעייתיות של הפרק הייתה קיימת כמובן, גם בהחלטה לקפוץ בזמן קדימה בשנים, שזו החלטה שתמיד משגעת אותי, כי זה אומר שאם הפרק הקודם התרחש בזמננו (2013-2014) אז הפרק הנוכחי כבר מתרחש בעתיד, ואם הפרק הנוכחי מתרחש בהווה, אז הפרק הקודם קרה לפני שנתיים, ואני לא אלך אחורה ואבדוק כל פרק ופרק, אבל אני די בטוחה שאם נעשה זאת מתישהו נקבל פרקים שבהם הזמנים פשוט לא מסתדרים.


TM & © 2009 Warner Bros. Entertainment Inc. All Rights Reserved

גם הפגישה שבה ריגסבי וואן-פלט נפגשים עם ליסבון ומעלים זיכרונות, נראתה מאוד לצורך מטרה ולא חלק מההתנהלות הטבעית, והעובדה שקים, הבחורה שפטריק חיזר אחריה התבררה כסוכנת פישר מה- FBI, הייתי כבר מעדיפה שתהיה עניין של תכנון של הדמויות משני הצדדים, ולא פגישה מקרית, כי העולם (של התסריטאים) קטן. "לפעמים לחזור זה להתקדם ולא ללכת לאחור", אומרת קים לפטריק המתלבט אם לחזור לארה"ב או להישאר במקומו, בחייו החדשים והנוחים. אני מקווה שהפרק הזה היה החזרה ושהם יתקדמו בפרקים הבאים.(אורלי)

7. ארץ נהדרת, עונה 11, פרק 7
שבוע חלש באירועים פוליטיים ממשיים הביא את ארץ נהדרת, כמו את מהדורות החדשות הרגילות, להקדיש פאנל לכשלי המשטרה ול"טרור הפלילי", ביטוי שכשלעצמו משתייך דווקא לדוברים מהצד הימני של המפה. טוב עשו כשהעמידו את המפכ"ל יוחנן דנינו כאחראי, והחיקוי של מריאנו היה נהדר עד לאחרונת הגבות המורמות. נראה שמריאנו נהנה מאוד להיחלץ מדי פעם מדמותו של ביבי, ויחד עם ליאת הר לב בתפקיד מוקדנית אבטחה פרטית הם העמידו ביצוע מוצלח לטקסטים חלשים למדי.
 
אלי פיניש (בתפקיד שלומי קוריאט בתפקיד אבי הטחול) נאלץ להסתפק בסלנג מזרחי נוסח מרגול, אבל לפחות הצליח להצחיק את חבריו לפאנל וכרגיל היה מופת של חקיינות שכוללת כל שריר ושריר בגוף. הופעתו של כתב הפלילים ברהנו טגניה מתחזה לבאטמן ומנסה להציל את המצב הייתה משעשעת בפני עצמה, אבל הייתה גם מין קריצה למאזיני הרדיו (שם כידוע ברהנו מכחיש את זהותו כבאטמן). ולסיום, ברלד מחופש לרובוקופ נראה כמו משהו מהפארסות של העונה התשיעית אבל הסתיים טוב כשהשמיד את דפני ליף, אויבת הציבור האמיתית, כביכול, והכניס בקטנה אמירה משמעותית.

בלי קצת פוליטיקה בכל זאת אי אפשר, ולכן קיבלנו את "עובדה שלא" בהנחיית אילת שקד. הרעיון לערוך את דבריו של קרי מהריאיון של עובדה כך שיוצאו מהקשרם היה מוצלח מאוד, ובוצע היטב מול המראיינים המתחלפים שבשיאם, כמובן, גלית גוטמן ותחקיר המלפפונים. אפילו פינת הכותרות הפתיעה השבוע כשהצליחה לפרק לפרטיו את חוק השוויון בנטל כך שיהיה מגוחך מכוח עצמו, בלי לטרוח להוסיף עליו משחקי מילים מיותרים. להמשך קריאה (מירב)

7. עוזרות בית נחושות, עונה 1 פרק 13 (פרק סיום העונה)
אפשר לומר שהאווירה של העונה הראשונה של הסדרה מאוד מזכירה את האווירה של "עקרות בית נואשות" בחוש ההומור, ובעובדה שמתרכזים בכביכול ארבע חברות שנפגשות לארוחות צהריים משותפת ושיתוף בחוויותיהן (רק שעכשיו הן כמובן עוזרות הבית ולא עקרות הבית), וכן בכך שהעונה נפתחת בתעלומה, ואפילו בחלק מצוות השחקנים.

אבל אם בעונה הראשונה של עקרות בית נואשות הורגש חידוש שהלך ודעך עם התקדמות העונות, פרק סיום העונה הראשונה, ובמיוחד מה שאמור היה להיות קטע השיא שבו עוזרות הבית מעידות על כך שהם שמעו את קריאת ההתאבדות של פיליפ שלא הייתה, הרגיש יותר מדי כמו משהו שקרה בעונות המאוחרות עת עקרות הבית יצאו להגנתה של קתלין וזייפו עדויות.


© ABC Studios

אם האופי ההפכפך של כרמן ורוזי הקשה על התייחסות רצינית אליהן לאורך הסדרה, הרי שבפרק הסיום הפכו גם את אוולין להפכפכה. שלא לדבר על כך שהטענה שלה ושל בעלה אדריאן שפיליפ רצח את העוזרת שלהם לוקה בחסר, כיוון שהיא נרצחה אחרי שהיא פוטרה על ידם, ואי לכך שלהם היא כבר בטח לא הייתה. בעיניי זוילה וז'נבייב ומערכת היחסים ביניהן הם מה שנותנים את הזווית המקורית לסדרה, ובמיוחד דמותה של ז'נבייב למרות טעמה הקלוקל בגברים. כך שאני בהחלט מתכוונת לחזור לעונה השנייה, אבל אני חושבת שקצת חבל שסיימו את העונה באופן בהול שכזה. (אורלי)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il