הממיר 18/1/14

10. בלש אמיתי, עונה 1 פרק 1
"המקום הזה הוא כמו הזיכרון של מישהו לגבי העיירה, והזיכרון דוהה"
(ראסט קול)

אני לא רוצה לרתום שוב את העגלה לפני הסוסים. גם את הפיילוט של "ההרג" (The Killing) נורא אהבתי, גם "התיקון" כבשה אותי ואז קצת ירד לי ממנה. הפעם אני רוצה לחכות לפני שאני קושר כתרים, אבל פרק הבכורה של "בלש אמיתי" ממש מקשה עלי לא לעשות את זה. שתי הסדרות הללו אוזכרו לא בכדי – "בלש" מזכירה לי אלמנטים מהותיים שלהן. גם היא כמו "ההרג" מציגה מקרה רצח שסביבו תחוג העונה [1], כמוה היא איטית ועגמומית. היוצר של "בלש אמיתי", סופר ספרי הפשע ניק פיצולטו, גם כתב שני פרקים ל"ההרג", בכללם הפרק האחרון המושמץ של העונה הראשונה (אבל כמובן, קלון הסדרה הזו מצוי על כתפי היוצרת וינה סוד).

[1] כאן מדובר באנתולוגיה – כל עונה עוסקת במקרה אחר עם דמויות אחרות, כך שהרלסון ומקונהי נמצאים כאן לשמונה פרקים וזהו.

באשר ל"התיקון", האיטיות והפילוסופיה של אדם שחייו נשברו ועליו לאחות אותם – או לא לאחות – הזכירו לי מאוד את מסעו של דניאל הולדן, שכילה את רוב חייו בכלא והשתחרר אחרי עשרים שנה כשהתברר שהוא כנראה לא הרוצח. במקרה הנוכחי מתיו מקונהי ממלא את המשבצת הזו של הגבר שחי במעין עולם משלו, עד שפעמים נדמה שחבל דק כובל אותו לאדמה ואילולא זאת הוא יעוף לשמים וייעלם. זה אימג' שעלה בדעתי בפועל במהלך הצפייה. ההבדל הוא שמקונהי עושה זאת באופן שאינו סתם טוב בהרבה מכפי שאיידן יאנג המוצלח-בעצמו עשה ב"התיקון", אלא ברמה שמשדרגת את היצירה עשרות מונים, וברוך השם, היצירה מעולה גם ככה (כל הקביעות האלה נכונות לפרק הראשון, כזכור).


© 2014 Home Box Office, Inc. All rights reserved

"בלש אמיתי" עוקבת אחר שני בלשים במשטרת לואיזיאנה שחברו יחדיו ב-1995, וכעת, 17 שנה אחרי כן, מתארים השתלשלות חקירה מסוימת מהעבר – זונה שנרצחה באופן טקסי. אולם בניגוד למקרי פשע אחרים בסדרות אחרות, כאן הקייס לא בדיוק מוצב בקדמת המסך ובהתאם גם לא מורגש כמנה העיקרית, לפחות לא כרגע. תחת זאת הפרק מתמקד בשני הבלשים וביחסים שלהם, מרטי הארט (וודי הרלסון) הוותיק, איש משפחה נורמטיבי ונורמלי, ולעומתו ראסט קול, בלש שהגיע לא מזמן למחלקה וצוות אליו כשותף. ראסטי הלז רואה את העולם באופן שונה בתכלית מעמיתיו, חכם ומשכיל, נוגה ומהורהר, ומסתבר שגם מיוסר ורדוף. "המודעות האנושית היא משגה טראגי של האבולוציה", הוא אומר, ומוסיף שהדבר ההגון שהאנושות יכולה לעשות הוא להפסיק להתרבות ולצעוד ביחד אל הכחדתה. ראסט קול עשוי היה להיות עוד קלישאה טלוויזיונית, אבל בידיים (ובשאר גופו) של מתיו מקונהי הוא הופך לדמות מרתקת ומכמירת לב. דמותו של וודי הרלסון היא זו שמושכת בחבל הדק של ראסט קול בניסיון לקרקע אותו.

גם הזגזוג בין 1995 ל-2012 מצליח ליצוק עניין ורעננות בז'אנר החבוט הזה, מה גם שהוא משמש את פיצולטו לגולל את הסיפור מהעבר באופן שאינו לגמרי כרונולוגי אלא כזה שמשרת את הדרמה. מעבר לפער שבין מה שאנחנו יודעים על הדמויות בהיכרותנו עמן ב-1995 לבין האופן שבו הן מתארות בהווה את מה שהיה אז, ישנה העדות של שני הגברים אחד על השני ועל עצמו. נשמע כאילו יש בכך משהו אנטי-טלוויזיוני, מדיום שבו צריך להראות ולא לספר, אבל ב"בלש אמיתי" ישנו שקט בין השורות, והעובדה שהיא מצולמת כה יפה תורמת אף היא, כמובן.
להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8 מסובך, עונה 1, פרק 11
אם בפרק הראשון של הסדרה הציגו את דני דסאי - שרצח את דודתו כשהיה בן 11 וחזר לבית הספר בעיירת הולדתו לאחר שסיים לרצות את עונשו - כספק קורבן של הנסיבות, ספק רוצח סוציופת אכזרי שרצח בשנית, הפעם את רג'ינה חברתו לכיתה, הרי שעם התקדמות הפרקים, אנו מקבלים רמזים לכך שהרצח של רג'ינה היה חלק מקונספירציה כלשהי שמי יודע כמה מאנשי העיר מעורבים בה, ועדיין למרות שהיוצרים מוסיפים כל פעם אנשים לרשימת החשודים האפשרית, הם משתדלים לא להסיר לחלוטין את החשד מעל דני.

וכך בסוף הפרק יש לנו את מרילין, השוטרת שצוותה לקייל, כחשודה מאוד אפשרית, שהמכונית שלה קושרת אותה לרג'ינה, וההתעקשות שלה לעשות שוב חיפוש באגם, סיפקה לה את ההזדמנות לשתול את הראיות שיביאו למעצרו של דני. החשד שהיא חלק מקונספירציה מתגבר אם לוקחים בחשבון שראש העיר הפיל אותה על קייל מסטרסון כשהשני התקרב לגילוי כל מיני עובדות שנראות שמובילות לכיוונים מעניינים. אני מודה שאישית זה יאכזב אותי מעט אם ילכו בכיוון שהיא הרוצחת, כיוון שהיא דמות שלא הייתה ממש קיימת בפרקים הראשונים שבהם הכרנו את הנפשות הפועלות, ואני לא כל כך אוהבת שפתאום מגלים לנו שבמהלך כל הזמן שלא חשדנו ברוצח האמיתי גם לא יכולנו לחשוד בו כי הוא לא היה חלק מהסדרה. אבל אם היא עובדת בשיתוף פעולה עם מישהו אחר...

וכך גם ויקראם, אביו של דני דסאי, שלאורך הסדרה נשמע גם הוא כחשוד אפשרי, למקרה שהוא לא באמת מת, התגלה בסוף הפרק כלא באמת מת, אם כי נשמע פתאום שהוא חשוד פחות אפשרי במיוחד כיוון שאימא של ג'ו זימנה אותו כדי להציל את דני.


© ABC Family

וכמו שאמרנו, סוף הפרק משאיר את דני חשוד כשהיה, ואולי אפילו יותר, אחרי שכלי הרצח עם טביעות אצבעותיו נמצא באגם, והכותבים טרחו לא לומר במפורש שמנסים להפליל אותו, כלומר ייתכן שהוא עדיין יהיה אשם בסופו של דבר. זה אחד מהדברים שהם קצת בעייתיים בסדרה, כיוון שהאופן שבו דני דסאי כתוב כבחור מאוד בטוח בעצמו ובהתנהלותו בחברה ועם אנשים קרובים ורחוקים, הופכת אותו לדמות של חשוד מצוין ברצח, כי קל לנו להאמין שסוציופתים לא מתרגשים מהאופן שבו אחרים מתנהגים אליהם וחושבים שהם יוכלו להקסים כל אחד להיות בעדם. אך אם מדובר בקורבן של הנסיבות, זה קצת קשה יותר להאמין שבחור צעיר שבילה חמש שנים בכלא לנוער, ייצא משם עם כזה ביטחון עצמי ביחסיו עם בנות, ביטחון שאין להרבה אנשים שנעוריהם עברו עליהם באופן הרבה יותר מקובל.

כל העובדות הללו והגילויים שהסדרה מספקת עוזרים לשמר בה את המתח, אבל איכשהו הופכים אותה לפחות רגישה ונוגעת, וזה מרגיש לא פעם קצת החמצה כיוון שהסדרה באמת מנסה להגיד משהו על קבלת השונה, ועל השתלבות בחברה. על חברויות, נאמנויות, אהבות וכל מה שילדי תיכון מתמודדים אתו בדרך כלל. והאופן שבו ג'ו ולייסי התמודדו בפרק, האחת עם לבה השבור, והשנייה עם החרם החברתי הוא דוגמא לא רעה לכך.

אז ג'ו קיבלה שיעור באיך זה כשרק צד אחד מביע אהבה, והצד השני לא שותף לה, והפרק איתרע מזלה להימצא בשני הצדדים, גם זה שמשמיע את הצהרת האהבה ולא זוכה לקבל אותה בחזרה, וגם זה שזוכה לשמוע את הצהרת האהבה ולא יכול להחזיר באותה מטבע. במקרה שלה זה היה משעשע לראות שהיא זוכה לשתי הצהרות אהבה שהיא לא ממש יכולה להחזיר, ואני תוהה איזו מהפעמים הייתה הקשה לה ביותר. ולייסי קיבלה שיעור במציאת עמוד השדרה שלה, ואנחנו קיבלנו את פרק סיום החצי הראשון של העונה המסקרנת הזו, ולמרות שאני לא חושבת שהמדובר בסדרה גדולה אני הייתי שמחה שכבר יתחיל החצי השני של העונה, אני במתח! (אורלי)

6.5. נקמה, עונה 3 פרק 10
הנה הגענו לסיומה של הקשת העלילתית שראינו בפרק הראשון של העונה. כמו אמילי ת'ורן האמיתית כך גם המזויפת נפלה מסירה אל הים אחרי שאש פגעה בה, אבל בניגוד לה היא לא תמות. יחד עם זאת, אם חפצתי בטריפת קלפים, הרי שהעובדה שדניאל הוא זה הלוחץ על ההדק הופכת את תוכניתה המדוקדקת של אמילי על פיה. עדיין יכול להיות – ואפילו סביר – שוויקטוריה תואשם בפשע, אבל לא נראה לי שדניאל יוכל להטיל את האשמה על אמו לאורך זמן, במיוחד לנוכח העובדה שהיא צדקה כל הזמן הזה בנוגע לתוכניותיה של אמילי. כך או כך, זה די מחזיר את אמילי אל נקודת ההתחלה, אלא שעכשיו יש חבורה מכובדת של אנשים המודעים לחוסר הכנות שלה. באסה לה, אבל אם אי אפשר להפיל כבר את הגרייסונים כי הסדרה אמורה להימשך, נתנחם בדרך החתחתים הצפויה לאמילי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

6. ארץ נהדרת, עונה 11 פרק 2
ידעתי שזו הייתה טעות לפתח ציפיות, אפילו אם בפרק הראשון היו כמה סימנים מבטיחים. התכנית השבוע הייתה ארוכה ומשמימה, כאילו נוצרה ביקום אחר מזה שבו התרחשו אירועי האקטואליה שהיא דנה בהם. הדבר העיקרי שאפשר לזקוף לזכותה של ארץ נהדרת בעונות האחרונות הוא המובהקות האידאולוגית שלה, שמבהירה בדיוק את דעתם של הכותבים על המצב, בין אם תסכימו איתם ובין אם לא. בתוכנית הזו, איכשהו, כל זה נעלם בדיוק כשעלתה סוגיה נפיצה כמו זו של המסתננים/מהגרים/פליטים האפריקאים. הפאנל עם מירי רגב ואיילת שקד היה כה מנומנם שאפילו נשיא אריתריאה המשונה והחיקוי המדכא של ברלד לרושפלד לא הצילו אותו, הד"ר השמאלני המתנשא של פרידמן שתליתי בו תקוות בשבוע שעבר רק חזר על עצמו ונשארנו עם בדיחת "אריתריאה, ארץ זיבה חלב ודבש".
להמשך קריאה (מירב)

1. מה אנתוני היה אומר?
גיבור הסדרה "מלך הדרמה" אנתוני קים הפך לשם דבר אחרי שידורה של הסדרה בקוריאה, וכמעט בכל דיון בנוגע לתקלה בעשיית דרמה כלשהי יש מישהו שמעלה את השאלה "מה אנתוני היה עושה?" או "מה אנתוני היה אומר על כך?". גם אני שואלת מה אנתוני היה אומר, או יותר נכון מה אנתוני אמר בעשרים הדקות הראשונות של הפרק הרביעי של "מלך הדרמה", כיוון שבשידור של ויוה פלוס ב16/1/14, עשרים הדקות הללו שודרו ללא תרגום, ומה לעשות - קוריאנית אני עדיין לא מבינה. אני מאוד מקווה שהתקלה לא תחזור על עצמה בשידורים החוזרים של הפרק במהלך השבוע. (אורלי)


בשולי הממיר

עוד מישהי שחזרה למסכינו: ליסה אדלשטיין (קאדי מ"האוס") הצטרפה לתחילת העונה השישית של "קאסל" כסוכנת המיוחדת רייצ'ל מק'קורד, הממונה על ההכשרה של בנט בתפקידה החדש בוושינגטון. (אסף רזון)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il