הממיר 14/11/12

 10. מחלקת גנים ונוף, עונה 4 פרק 2

מתבקש לתהות מדוע לא כל פרק של "מחלקת גנים ונוף" כולל אחת מהתמיות בחייו של רון, הן אחראיות לפרקים הכי טובים בסדרה. מצד שני, כמובן, רצוי לא לשחוק אותן. גם הפרק הזה יכול להיכנס בשקט לפנתיאון של התמיות, שמצטרף אל המפגש הראשון שלנו עם תמי 2 בעונה השנייה וגם אל 'רון ותמי: חלק ב" הגאוני מהעונה השלישית, שבספר שלי נרשם כפרק הטוב ביותר בסדרה. כנראה.

זה היה פרק ממש מצחיק, והוא הצטרף אל חברו מהעונה הקודמת בלקיחת דמותו של רון וקִווצ'וצ'ה בהתאם לתמי שעל הפרק. בשעתו, כפי שאבחנה לזלי הפעם, הוא הפך עם תמי 2 לחולה סקס דמוני, ואילו הפעם עם תמי 1 הפך לנמושה מסורסת ו – שומו שמיים – נטולת שפם. וכמו ב'רון ותמי חלק ב", עת הפגנת החברות של עמיתיו לעבודה הצליחה לגרום לתזוזה כלשהי בכישוף שרון היה נתון בו, גם הפעם הירתמותם היא זו שעוררה אותו. השילוב הזה היה היסטרי ומקסים בה בעת. לזלי השיכורה הייתה אדירה, והמפגש עם מאמא תמי הייתה רגע בהיר של "כמובן". כמו תמיד כשמדובר ברון, המשפטים היבשים שלו קורעים מצחוק. ה"את מקולקלת?" ששאל את לזלי כאשר לא יכלה להפסיק להזכיר את ה"כלא, רון", וגם התיאורים החוזרים ונשנים לשימושים של המשקה החריף שאמו הביאה. גאוני.

Credit: NBC

העלילות האחרות בפרק לא היו קשורות לסיפור המרכזי, וגם לא אחידות ברמתן לטעמי. הסיפור עם כריס ו"אן פרקינס!" היה יחסית חיוור ולא ממש התקדם לשום מקום, אם כי רוב לאו קיבל הזדמנות מצוינת להפגין את כישוריו הקומיים, וגם מניית חברות הספייס גירלז הייתה הברקה מוצלחת ביותר. הסיפור השלישי, לעומת זאת, הצליח לעמוד בכבוד עם המרכזי: טום שבא להיעזר בבן, כלומר לנצל אותו במופגן – "עד כדי כך זה קל" – הניב גם בדיחות חזותיות מעולות, גם שנינויות מבריקות וגם סיפור טוב. זכינו לראות מה קורה במשרדיהם החדשים של טום וז'אן ראלפיו, מה שכמובן אומר שגם ראינו את ז'אן ראלפיו עצמו, תמיד תענוג. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה). 

10. מחלקת גנים ונוף, עונה 4 פרק 3
אל"ף: איזו סדרה מושלמת.
בי"ת: לזלי ואני חולקים יום הולדת! 18 בינואר בייבי!

גם אם מדובר בטייק מעט מאוחר על פארסת מקום הולדתו של אובמה, השימוש בה היה כל כך מופלא עד שלמי אכפת. מתחילת הסיפור ועד למסקנותיו, זה היה חכם ומענג. הסדרה כבר ביססה זאת היטב, אבל הפרק הזה בא והרחיב עוד קצת את היריעה: פאוני הפכה להיות מעין ספרינגפילד, מקום שלם וחי עם דמויות צבעוניות ופרטים קטנים. אני כל פעם מתרשם מחדש מההשקעה המטורפת בפרטים, כולל הדמויות השוליות ההזויות והמעולות, ההווי הייחודי של העיירה והציורים המרהיבים שגם הפעם ראינו מהם, במקרה זה על קירות ביתה של ג'ואן. לכן בעיניי יש משמעות סמלית יפה בנוכחותו של דן קסטלנטה בתחילת הפרק. רגעים כמו תכנית הרדיו המוזרה הזו, שמנותקת לחלוטין מכל דבר שקשור למיינסטרים, מזכירים לי את ימיו של השידור הממלכתי בישראל בשנות השמונים. צמד פאנק אפרו-נורבגי לסבי הוא לפאוני כשם ש"אלגרו" בלב הפריים טיים היא לערוץ הראשון.

ג'ואן היא כמובן אחת מהדמויות הללו שמפציעות מעת לעת ומעשירות את "מחלקת גנים ונוף" ואת חיינו. אני מת עליה, היא פשוט נהדרת ומו קולינס שמגלמת אותה נפלאה. אני תקווה שלמה שאירועי הפרק בעניינה אין משמעם שטום יפסיק לפלרטט איתה. זה אחד מהדברים האהובים עלי בסדרה (אני כותב משפט כזה וחושב, יש בסדרה הזו כל כך הרבה 'אחד מהדברים האהובים עלי בסדרה').

Credit: NBC

הפעם גם עלילות המשנה עמדו בגאון עם הסיפור המרכזי. השימוש באן כדמות חיצונית שבאה ומתחברת עם דמויות ממחלקת גנים ונוף עבד הפעם הרבה יותר טוב מאשר בפרק הקודם. אולי כי לסטר ואפריל הם דמויות הרבה יותר גדולות מאשר כריס טרייגר. תמיד כיף לקבל מהם מנה או שתיים, במיוחד כשהם ביחד, ואני תמיד אוהב לראות את רון מתמוגג ממנה כפי שהיה גם במקרה הזה. הניסיונות של ג'ני לחדור את המעטה הנרגן והאדיש שלהם היו מבדרים בעיקר בזכות התגובות של השניים, וההצלחה שלה בסופו של דבר אפילו הצליחה ללמד אותנו דבר נוסף עליהם.

הציוות שכן היה מוצלח מאוד בפרק הקודם, בן וטום, שוחזר גם הפעם ושוב היה משובח. תענוג לראות את היין ויאנג האלה בפעולה, כל כך שונים אחד מהשני, כך שבהכרח הם מגיבים מעולה זה לשיגיונות האחר, מייצגים את התגובות של הצופים עצמם. זה קל יותר כשמדובר בתגובה לדמות כמו של טום, אבל פחות כאשר מדובר בסטרייט מן כמו בן, ובכל זאת הכותבים מצליחים לעשות זאת באופן שנראה קל ופשוט. כל מה שנדרש הוא הסבר של בן על האופן שבו תרבות החנון היא כעת במיינסטרים ולכן שימוש מזלזל בה מוציא את טום עצמו מהצייטגייסט, כדי שנתח נרחב מהאוכלוסייה האמריקאית יוכל לגחך עליו יחד עם טום. אני לא מבין איך אין יותר צופים לסדרה הזו, במיוחד בעיירות קטנות באינדיאנה. אולי לא באיגלטון, אבל עדיין. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

9. חי בלה לה לנד, עונה 2, פרק 1

לאלה מבינכם שהשורה התחתונה היא כל מה שמעניין אותם אקצר ואומר שהפרק הראשון בעונה החדשה של "חי בלה לה לנד" מצחיק מאוד ובהחלט שווה צפייה. אני לא יודעת כיצד יהיו הפרקים הבאים, אך אני בהחלט סקרנית ומוכנה לתת להם צ'אנס. לכל שאר בעלי הסבלנות מבינכם, הנה הסיפור המלא של "איך פגשתי את חי בלה לה לנד", הישארו עמי!

 הכול התחיל בשנת 2011, ואם זה מרגיש לכם כאילו זו רק השנה שעברה - זה בגלל שזו כנראה באמת רק השנה שעברה ויש לכם תחושת זמן לא רעה בכלל. העונה הראשונה של "חי בלה לה לנד" התחילה אז בקול ענות לא חלושה בכלל, ואני מודה שלמרות שאני לא חובבת ז'אנר הריאליטי מהסוג הפסיכולוגי-רכילותי (בואו נסגור קבוצת אנשים בחדר ונראה מה הם יעשו אם נפחיד אותם, נשפריץ עליהם מים, או נעמת אותם עם פחדי ילדותם -  חי חי חי, מצחיק מאוד), הייתי סקרנית בעיקר בגלל הנוכחות של זהבה בן בסדרה. להמשך (אורלי)

9. עד עצם היום הזה, עונה 1, פרק 21

הפרק הזה בהחלט לא היה מושלם, אבל הסתיים בקליפ-האנגר שעושה חשק גדול להמשיך לפרק הבא, והתכתב עם כמעט כל הפרקים שבדרך.

כשהנרי ניסה להזהיר את אמה מפני הפאי מורעל, חשבתי שהוא ייתן אותו לחיה כלשהי, כדי שהיא תראה שהוא צודק ולא אוטומטית יכניס אותו לפיו, אבל אני מניחה שהרעיון שזה יהיה הנרי שישקע באותה תרדמת פלאים, הוא טוב מכדי לוותר עליו כיוון שהוא משחק גם על הוכחה לאמה, וגם על לימוד לקח לרג'ינה, לכל קסם יש מחיר, ואם יש משהו שיוכל לגרום לה להצטער על שימוש בקסם הזה זה העובדה שהוא פגע באדם האחרון מבחינתה שהיא הייתה מעוניינת שייפגע ממנו.

הסצנות המשותפות לעוץ לי גוץ לי ולרג'ינה הן עדיין החביבות עליי ביותר, הופעתו של ג'פרסון הכובען בפרק גרמה לי לתהות לאן הוא נעלם בסוף הפרק שבו הוא חטף את אמה, והאם גם הוא באמת אחראי לכך שדברים רעים קורים למי שמנסה לעזוב את סטוריברוק, כיוון שעכשיו ברור שרג'ינה מודעת לכך שהוא שם והוא זוכר, כי היא זו שבעצם הביאה אותו והוא אפילו קיבל את האחוזה שלו ממנה. מה שבלט בסצנות בין השניים בכל אופן הוא העדר הכימיה ביניהם יחסית לכימיה המטורפת שהייתה בינו לבין אמה. לפחות הוסברה במהלך הפרק העובדה למה יש גם קסמים שעובדים בסטוריברוק בעולם חסר הקסם.

רג'ינה אומרת לשלגייה שהיא חסכה ממנה את עובדת מותו של דניאל מתוך טוב לב, ואני תוהה מתי נגמר טוב הלב שלה והפך לרצון לנקום, ומה שלגייה עשתה כדי לגרום לזה (שלגייה הודתה שהיא באמת פגעה במלכה, כשהיא פגשה לראשונה בפרינס צ'ארמיג, אם היא לא ידעה אז על מותו של דניאל למה היא התכוונה?). נותר רק פרק אחד לסיום העונה, כך שנותר רק לחכות ולצפות בו לראות על איזה מהשאלות הפתוחות נקבל תשובה כבר העונה, ואלו ימתינו לעונה הבאה כדי להיפתר (אורלי)

8.5. אימפריית הטיילת, עונה 3 פרק 8
המלהק: את נערת שעשועים שמזלה לא משחק לה. לא בתפקיד הראשי, אבל, את יודעת, המצחיקה שבמקהלה.
בילי קנט: הפוני.
המלהק: כך קוראים להן?

בילי זכתה ליופי של שירת ברבור, האודישן שלה המחיש לנו שוב שמדובר בבחורה עם קסם אישי רב וכישרון לא קטן. לפני מספר פרקים אמר אדי קנטור לבילי שהבאה אחריה לא תדע מיהי, כשם שהיא לא יודעת מיהי לוסי דנציגר. כלומר, היא תישכח, היא אפיזודה חולפת מבחינת נאקי. אבל ראינו שזה לא באמת כך. לאורך הזמן הוא הפגין כלפיה רגישות ועדינות רבה בהרבה מאשר כפי שנהג עם לוסי, וקשה לראות אותו מקנא ללוסי כפי שקינא לבילי.

Credit: HBO

אני חושב שיש סמליות יפה בעובדה שהיא מצאה את מותה בדיוק כשנאקי נאלץ להתעמת בריש גלי עם עובדת מותו של ג'ימי דרמודי. כלומר, אני מניח שלא בכדי שני הדברים קרו באותו פרק, האחד נשרף בתחילתו והאחרת באחריתו, ובעיקר שזו יותר ממשאלת לבי שהאבל שגאס יתמודד איתו כעת, יציף החוצה את כל הצער על ג'ימי.

בפרק השלישי של העונה, שהיה הפעם הראשונה והיחידה שבה ראינו את נאקי עומד פנים אל פנים מול אשמתו, נמתח קו ישיר בין חסרונה של בילי כשנאקי שוב ושוב לא הצליח לאתר אותה, לבין ההתמודדות שלו עם הרצח של ג'ימי. עכשיו זה עניין מעט גדול יותר מאשר תקשורת טלפונית לקויה, עכשיו הדירה שלה תישאר ריקה לנצח. ואם נאקי יזדקק למשככי כאבים אחרי הפציעה האמנם-לא-חמורה שלו, ייתכן שהחלומות ישובו לפקוד אותו ביתר שאת. חבל רק שזה קרה בפיצוץ מגוחך, לא פרופורציונלי ובלתי סביר (שאגב, תושבי הסביבה של הסט דיווחו עליו לפני מספר חודשים, כך שהוא היה ידוע מראש ומזל ששכחתי ממנו).

במקביל מתברר כי לא רק שג'יליאן ידעה שג'ימי מת, אלא שגם ברור לה היטב איך. האישה הזו חדה כתער, אין ספק, והשימוש המחוכם שלה בגברים סביבה כדי לפגוע בנאקי, מצליח להשאיר אותה כאילו מאחורי הקלעים. היא הקריבה את דמוי-ג'ימי בפרק הקודם כדי להשלים עם מות בנה, וכעת ייתכן שהקריבה את כל יושבי "באבט" [1], כולל לאקי לוצ'יאנו, רק כדי להיפטר מנאקי. נצטרך כנראה לחכות לפרק הבא כדי לדעת מהי מידת המעורבות המדויקת שלה, אם היא אחראית גם לפיצוץ או שזה מעשה ידיו של ג'יפ רוזטי בלבד, אבל נדמה שהאכזריות שלה אינה יודעת גבולות, והיא אינה חסה על נפגעים משניים.

[1] אני מקווה שבאבט עצמה לא נספתה בפיצוץ, תמיד חיבבתי את השחקנית (ותמיד היא מתה!).

כמה מדויק (ויפה) היה המשפט של ריצ'רד לאור המסכת שהתקינה ג'יליאן, הפרידה הזו מגופתו הלא-אמיתית של בנה: "ג'ימי היה ראוי ליותר מזה". Damn straight. אני מברך עד מאוד על ההתעסקות הזו בג'ימי, שבחלק הראשון של העונה ניתנה במשורה, כי אם כבר חסרונו בסדרה כל כך גדול, ראוי להשתמש בזיכרונו כדי לעבות אותה ככל הניתן, ואני מרגיש שלא התקרבו לכך כהוא זה. אמנם המינונים הקטנים הופכים את המעט לאפקטיבי מאוד, אבל יש גבול גם לקמצנות.

מעבר לכך, אהבתי את המטאפורה של הפוני, המצחיק/ה שבמקהלה, זה שאינו בתפקיד הראשי. העניין הוא שנדמה שכולם חותרים להגיע אל מרכז הבמה, ורבות מהדמויות נופלות בדיוק לנישה הזו תוך תהליך של יציאה ממנה. אל קאפון כזה. זה זמן מה שהוא מפלס את דרכו בבטחה אל החזית, ונראה שדרכו כעת סלולה אף יותר עם ההשפעה של איטליה על ג'וני טוריו – הוא נינוח בהרבה, לא מתרגש מהחדשות על כך שאל הרג את האיש של אובניון, לוקח צעד אחורה ונראה שאוטוטו יהיה מוכן לתלות את הנעליים. אולי זה אפילו לא יהיה אלים (כמובן לא לגלות לי מה קרה לו באמת, אם במקרה אתם יודעים).

אבל כמובן שוואן אלדן הוא המשמעותי מבין הדמויות המשניות, המצחיק שבמקהלה, מושא ללעג ופאנץ' ליין תמידי עבור יתר חבריו. גם הוא סוף סוף קם על עמיתיו, מסמן במגהץ את פניו של המזלזל הראשי והופך את המשרד בחמת זעם דמוית ההאלק. הוא דווקא מבכר לחיות את חייו עם משפחתו שפוף ומוסתר מן העין ככל הניתן, אבל זה לא באמת אפשרי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה). 

8. המפץ הגדול,  עונה 6 פרק 1
החיים של הווארד לא השתנו הרבה, הוא פשוט חוטף צעקות מאימא שלו ונזיפות מאשתו בטלפון חללי במקום באופן אישי.

בינתיים, בכדור הארץ, ראג' מחפש חבר אחר לבלות אתו. בהתחלה הוא נדחף לפגישת יום השנה של איימי ושלדון, ואחר כך אל פני וליאונרד (בדיוק כשליאונרד מנסה לקיים שיחת "יחסינו לאן" בעקבות הצעת הנישואין שלו בסוף העונה שעברה). בסופו של דבר הוא מתחבר לסטוארט, ונותר רק לתהות אם מתישהו יפסיקו עם בדיחות ה"ראג' הומו" ופשוט ילכו על זה.

שווה אזכור:
- פני לליאונרד: "מותק, אני יכולה להיות הבחורה הערב?"
- פני אף פעם לא אמרה לליאונרד שהיא אוהבת אותו. בטח שומרים את זה לפרק מיוחד.  (דורון ז)

8. מצב האומה, עונה 5, ספיישל בחירות בארצות הברית

טוב, אז זה לא באמת היה ספיישל. הבחירות בארצות הברית היו בסך הכול תירוץ להתנער לרגע מקדחת הבחירות כאן, להכפיל את אורך התכנית ולהראות לצופים של 9 מה הם מפסידים (דריק שארפ, למשל). אחרי אייטם אחד שהיה יכול להיכתב בכל שלב בשבועות האחרונים עברו לתוכנית רגילה למדי, מה שהיה די מאכזב מהבחינה הזאת. איכשהו ציפיתי מהיצירתיות הבלתי נגמרת של כותבי ומבצעי מצב האומה להביא איזו הפתעה ברוח אמריקאית. במקום זה החליטו כנראה ללכת על בטוח, מה שאומר במקרה של מצב האומה כמה שיותר אורחים וכמה שפחות לזוז מהשולחן.

אז היה אייטם שהתחנף לאובמה כדי להציל את המצב בארבע שנים הבאות (גורי משחיל צליל אזעקה לתוך רצף המשפט בלי למצמץ) ודריק שארפ הבאמת חמוד מצא 10 סיבות למה לגור בארץ ולא בחו"ל. אחר כך חזרו לצרות שלנו ולניסיון ללמד את אבו-מאזן איך תופסים את תשומת לב הקהל הישראלי: לא בדעות חלילה, בגימיקים. מימוש זכות השיבה בפלאש-מוב, למשל, שלרגע הזוי אחד נשמע כ"כ מציאותי שנבהלתי. ואם כבר דיברנו על דעות, לפחות כאן לא שכחו ממיליארד וחצי השקלים של חברת החשמל וחזרו על הסיפור הזה יותר פעמים משהזכירו אותו מהדורות החדשות של השבוע, שכנראה העדיפו את הבחירות באמריקה. בגזרת האורחים הלכו הפעם על הקלף הבטוח של אבי קושניר, שפיזר לכל עבר מבדיחותיו האקראיות ומחיוכיו המרוצים וגם אם היה קצת בפיגור אחרי השאר לפחות לא כפה את עצמו כמו שאורחים אחרים, עפר שכטר נניח, כבר עשו.

גם בעונה הזו שמור מקום לפינת זה-בטח-נורא-סאטירי-אבל-מה-הולך-פה, הפעם בדוגמת פרומו לסדרה חדשה כביכול על טייסי חיל האוויר שמתכוננים לתקפה באיראן. עוז זהבי ואושרי כהן זה גימיק נחמד לפעם אחת, חמש זה כבר קצת יותר מדי. הפעם לפחות היה איזה טוויסט, שנתן תקווה שלא יבזבזו על זה חמש דקות שאפשר להציע בהן עוד הצעת חוק מהמאגר הבלתי נדלה של הכותבים. הופעת האורח של יונתן גפן אמנם יותר הולמת את הקו התרבותי של התוכנית (שימו לב לאמנים שמופיעים בה) אבל נדמה שהוא השאיר את הקהל בעיקר בשוק. בכל זאת, ההצעה להכניס לאח הגדול רוצח סדרתי הייתה קצת יותר מדי גם בשבילי. או איך שדני סנדרסון הנפלא כתמיד סיכם את זה בהופעה בסיום - "בוכה וגם צוחק, מה נפל עליי/ איך ממשיך מכאן והלאה".

צריך לומר לטובת התוכנית שאם חששתי שהרייטינג הגבוה של העונה הקודמת יקהה את העוקץ של מצב האומה, 8 תכניות לתוך העונה ונראה שכבר אין סיבה לחשוש מזה. הבדיחות ממשיכות לכוון לכל עבר, החל מסברי מרנן וכלה כמובן בביבי, מגובות בכימיה המצוינת בין הפאנליסטים ובמגוון הסגנונות שכל אחד מביא אתו. ההומור הפנימי של הפאנל ממשיך לתדלק חלק ניכר מהבדיחות, כמו למשל הצטרפותה של מרב מיכאלי למפלגת העבודה שכללה את גורי יורד על שליין מתחנף לבוחרים בחוגי הבית ואת שליין עצמו מכון כמה עקיצות מדויקות לכיוון שלי יחימוביץ' וההתנגדות שלה למיכאלי. כנראה שמצב האומה, מומחית מאין כמוה לביטוי מה שאחרים חוששים להגיד, אמרה גם הפעם שבכל הנוגע לישראלים עזבו אותנו מאובמה ורומני, לנו אכפת בעיקר מעצמנו. (מירב)

8. פרוורי הגיהינום, עונה 1, פרק 22

פרק סיום העונה הראשונה הוא הזדמנות טובה לסכם אותה, ולומר שהיא הייתה חביבה ובעלת פוטנציאל, אבל הצליחה לממש אותו לעתים רחוקות בלבד. גם הפרק האחרון הסתיים בהרבה יותר "כמעטים" מאשר במימוש, ג'ורג' ועדן "כמעט" שוכבים, טסה "כמעט" מתקבלת לעבודה שתוציא אותה מצ'סטווין אבל לא, דאלאס "כמעט" מודה במשיכתה לג'ורג' וכו',הקשר בין דאלאס לטסה מאוד יפה בעיניי, אם כי אני באמת תמהה לפעמים איך דאלאס יכולה להיות כל כך מבינה ורגישה כלפי טסה, וכל כך עיוורת לגבי הבת שלה.

אהבתי את ההמשכיות שהורגשה בצורה טובה יותר בפרקים האחרונים, ואני מקווה שבעונה השנייה הם יצליחו לקחת את כל זה גם למקום שבאמת מצחיק.

בינתיים הפרק האחרון השאיר אותנו עם שאלות בקשר לאימא האמיתית של טסה, ולאח המאומץ של ליסה, ועם זריקת עידוד למשרד התיירות הישראלי: "כל אדם צריך לערוך מסע עלייה לרגל לישראל ולא רק בשביל טיפולי ים המלח, אלא גם בשביל המטבח המעורב"  (אורלי)

 8. הומלנד, עונה 2 פרק 6
כבר השוויתי את התחושות ש"הומלנד" מקנה לי לאלו שעשתה הסדרה הקודמת של יוצריה, "24", וככל שמתקדמת העונה השנייה כך גוברת התחושה. זו לא רק הקים-באווריות של דיינה בפרקים האחרונים – יותר מבחינת חוסר היכולת של היוצרים להתמודד עם דמותה מאשר בפעולות שלה עצמה – אלא גם הצורך המתמיד להעלות את סף הריגוש.

Credit: Showtime

אחרי שהפרקים הקודמים טרפו את כל הקלפים עם תפיסתו של ברודי, על היוצרים למצוא דרכים חדשות כדי לשמור על עניין. ב-"24" זה עבד להם מעולה במשך חמש עונות, שבמהלכן העלילה תמיד שעטה קדימה, שיא רדף שיא, דמויות מפתח נרצחו, ג'ק באוור משך עוד ועוד את החבל שניתן לו והמוסריות טושטשה חזור וטשטוש. והנה בפרק הנוכחי של "הומלנד", רגע אחרי נפילת המתח שאחרי החקירה של קארי וברודי, מגיעה סצנה שכל תכליתה להמם – אנשי ה-CIA נורים למוות עם נשק אוטומטי במרחץ דמים על ידי גברים עטויי שחורים. אני חייב לומר שבכל זאת הסצנה הזו לא ממש הזיזה לי. הצער היחידי שלי אפילו לא היה על פיטר קווין, הבחור החדש (שלבסוף שרד), אלא על דמותו הקטנה והזניחה של סת' גיליאם, הוא קארבר מ"הסמויה" שהגיע לתפקיד קטנטן רק כדי להיטבח. מעבר לכך, כל מי שמת שולי ולא באמת חשוב לנו הצופים.

אני מניח שניתן לצפות שגם יתר העונה תהיה כזו, ושתיאוריה כמו זו שצוינה כאן בתגובות (יש שש כאלה בעת פרסום הפוסט), מתקפת טרור על בית הספר שבו לומדת דיינה ויתר חבריה הנחשבים, לגמרי מתקבלת על הדעת [1] [2]. זה גם יסביר את העיסוק הנרחב והמטופש בה ובוולדן הבן, הרי חייבים לשמור אותם במודעות שלנו, גם אם זה מביא לעלילת הטינאייג'רים הכי שחוקה ולייפטיימית בעולם. רק חסר שדיינה הייתה נכנסת להיריון והיא הייתה מנסה לעשות הפלה (אין לי ספק שזה רעיון שעלה במוחם של היוצרים). בינתיים רגשות האשמה שלה מוליכים אותה לבית החולים כדי לראות את הקורבן, בדיוק לפי הספר, ושם היא פוגשת את הבת של האוטוטו-מנוחה, ממש כמו שכתוב, וזו מתחילה לנעוץ בה מבטים ולתהות מיהי באמת.

[1] ואז זה יהיה קצת כמו הסרט "חיילי צעצוע".
[2] אם אכן צפויה סצנה כזו, רק חסר למפיקים שיהיה מסע הרג נוסף באחד מבתי הספר בארה"ב בסמיכות לשידור הפרק. מה ששוב יזכיר את "24", אגב, שנאלצה להשמיט סצנה מפרק הפתיחה שלה מפאת 11 בספטמבר. אבל טוב, אלה כבר ספקולציות על גבי ספקולציות.

מעבר לכך, זה היה פרק של שיחות חשאיות, מה שהפך לבסוף למגוחך. ברודי מלחשש עם העיתונאית, דיינה בבית ספר עם וולדן הבן, וג'סיקה בבית עם מייק – ובכל אחד מהמקרים האלה זה נראה כאילו אין מצב שאחרים לא יכולים לשמוע את השיחה שלהם. את החזית של ברודי וקארי אני דווקא מחבב, כי הגם שזוהי חזרה למוטיב המרכזי של העונה הראשונה, "האם הוא אוהב או אויב?", אני מרגיש שהוא לא לגמרי מוצה, כך שאין לי בעיה עם זה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

בשולי הממיר

ולסיום: ידידנו ניק אופרמן (הלא הוא רון סוונסון) הרביץ פוזה של דוגמנית למצלמות באירוע בו השתתף. התוצאה? היסטרית.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il