צילום מצב

נתחיל ככה: אני הערצתי את מצב האומה לפני שזה נהיה מיינסטרים. לא ממש ברור לי איך התגלגלתי לזה, אבל כבר מהעונה הראשונה צפיתי וצחקתי, ועם התקדמות העונות והשתפרות התוכנית הפכתי לצופה מסורה. כחלק מזה, רציתי להגיע פעם לצילומי התוכנית (שאינה משודרת בשידור חי) ולראות קצת ממה שקורה מאחורי התוכנית המצחיקה והמוצלחת הזו. במושגים של מצב האומה, כשאין תפאורות גדולות והעריכה המינימלית משאירה לא פעם רגעים שלמים של בלגן לא מתוסרט, התחושה היא שראית כבר הכל. "מאחורי הקלעים" הוא אולי ביטוי קצת מוגזם, אפשר לקרוא לזה "בין השורות".

נסעתי. היה קצת בלגן בתיאומי ההפקה, אבל בעזרת שתי חברות שעשו מינוי, פחות או יותר, באולפני הרצליה הסתדרנו. האולפנים רחוקים מהקומפלקס המרשים והחדיש שדימיינתי, ומזכירים יותר שילוב של מבנה תעשייה וקיבוץ, מלאים בתיכוניסטים שמיהרו להסתער בצרחות על אסי עזר שעבר במקום. האולפן עצמו קטן מאוד- כמה עשרות מושבים ומטרים ספורים ביניהם לבין שולחן הפאנל. היות שהתוכנית משודרת פעמיים בשבוע, הצילומים מתחלקים לשניים, והקהל ברובו מתחלף בהפסקה. אני הצלחתי (תודות לקשרים הנ"ל) להיכנס לשני הסבבים של התוכנית (האחרונה לעונה זו) ואכן זה היה שווה את הנסיעה.

הבמאי (נדמה לי שזה היה תפקידו) פותח את הצילומים בהסבר על חשיבותו הרבה של הקהל לתוכנית ועל הצורך ב"מחיאות כפיים ואנרגיות". לאחר מכן נכנסו חברי הפאנל, ובראשם ליאור שליין, לחמם את הקהל ולהכניס אותם אווירה הרצויה. זאת הזדמנות לומר משהו: משום מה השתרש איזה דיבור שנוהג לשנוא את ליאור שליין. אמרו עליו שהוא שתלטן, שהוא סנוב, שהוא קריזיונר, כיסחו אותו במאמרים מלומדים. הוא מסרב להתנהג לפי הכללים המקובלים בטלוויזה, בדעות ואפילו במראה החיצוני, וההומור שלו הוא לא מהזן הסטנדאפיסטי הנפוץ. אני אישית מעריכה את היושר הזה, צוחקת מהשנינות שלו לא מעט ומעריכה אותו על המקצועיות וההשקעה שעושות את התוכנית, אבל נותרתי די בדעת יחיד. מה שתפס את תשומת ליבי בהקלטות הוא היחס האכפתי שלו לקהל- הוא מדבר עם הקהל, צוחק איתו, דואג שלא יטרטרו אותו או יצעקו עליו ומתנהג בחמימות מפתיעה. בסגנונו היבש הוא מפגין מסירות רבה לתוכנית- שולט בפרטים הכי קטנים, עושה עוד טייק ועוד טייק כדי שגם היציאה לפרסומות תצא כראוי ושולף איזו בדיחה בפרצוף פוקר כדי שלא נתחרפן. אפשר היה ללמוד הרבה דברים חדשים מהביקור הזה, אבל זה היה הרושם הכי לא צפוי.

אז מה היה בעצם? האייטמים רצו, הדוברים התחלפו  והפאנצ'ים נשלפו בקצב מסחרר. בתוכנית רגילה הממוצע הוא משהו כמו שלוש בדיחות לדקה, וכשכל אייטם נמשך חצי שעה - טוב, צחקתי המון. היו רגעים כמובן של דממה מוחלטת - רוב הבדיחות השמאלניות של אורנה בנאי נענו בתגובה כזאת (תחליטו לבד למה), והיא והכותבת שחר סגל (זוכרים את ההמלצה על "מלכות השבת"?) החליפו מבטים נואשים. בדיחות שנכשלו חלקית זכו לניסון שני ואף שלישי, שהציל רבות מהן מאובדן, גם כשזה דרש "הרמה להנחתה" מחודשת. יש משהו מוזר בלראות אדם אומר את אותו טקסט בדיוק שלוש פעמים, אבל מסתבר שזה עובד. ואם לא - זה לא ייכנס. עוד לא ראיתי מה יצא, אבל אני די בטוחה שלא יודבקו צחוקים לבדיחות שגררו "רגע זֶן נדיר" כמאמר שליין.

הגודל הקטן של האולפן והקהל יוצר אווירה משפחתית כביכול מצד אחד ותחושה של הצצה למסיבה פרטית מהצד השני. גם כשלא סיפרו בדיחות, היחסים באולפן - בין החברים בפאנל, בין שליין לקונטרול, בין הכותבים למבצעים- היו משהו ששווה לצפות בו. בין לבין היו לא מעט רגעים מענגים של שטויות מוחלטות - גורי אלפי אחראי כמובן על התפקיד הזה, קם, קופץ, משתולל, יורה בדיחות על הקהל, עוקץ את עינב גלילי, מציק לשליין ומתחרפן עם אורנה. אנחנו רגילים לראות אותו שטותניק בצורה לא-תאמן, אבל באמיתי זה מצחיק אפילו יותר. ברגעים שבהם שליין מתווכח עם הקונטרול באוזניה, גורי ואורנה לוקחים על עצמם לשעשע את הקהל ומצחיקים אותנו סתם לכיף- הרי ברור שזה לא ייכנס, אבל זאת האווירה שעושה את התוכנית. רגע משעשע במיוחד היה לשמוע את שליין מתאר בחיוך לדני סנדרסון את מעלליו של ברלד בארץ נהדרת. בקיצור- שמח.

"העד המרכזי" הפעם היה שר האוצר שטייניץ, שכבר התארח בעונה השניה של התוכנית (פרק משובח ביותר) ונשאר כנראה עם רושם עז, כי הוא לא הפסיק להזכיר את זה. אני לעומתו נשארתי עם רושם עז מעבודת העריכה (שוב- שליין, וגם אבי כהן, שאחראי בין השאר גם ל"חרצופים" ול"משחק מכור") שמצליחה להוציא מזה כמה דקות מוצלחות. אני לא יודעת אם כל הפוליטקאים היו כאלה באולפן, אבל שטייניץ לא הפסיק לקטוע את הדוברים, לנסות בדיחות קרש ולנאום הסברים ארוכים ומתישים. הקהל הצעיר לא הבין, הקהל המבוגר ברובו התעצבן והיתה הקלה גדולה כשהוא הלך סופסוף. אז פעם הבאה שאתם מפהקים מול מי-שזה-לא-יהיה, תזכרו שאנחנו סבלנו יותר, והעורך עוד יותר, והכי הרבה סבל בניזרי.

בסיום החלק הראשון עברנו כמה דקות מתישות למדי בצילומי הפרומו לתוכנית - שלוש פעמים של "מחר/הערב/מיד במצב האומה" עם תזמון מדויק והתלהבות מספיקה של מחיאות כפיים. בסיום החלק השני נוסף לזה גם רגע הזוי לחלוטין שבו צוחקים כולם ביחד, כל פעם לכיוונו של פאנליסט אחר, לטובת העריכה מאוחר יותר. הפיצוי (לפחות מבחינת חלק מהקהל) היה הופעתם של ארבעת הפיינליסטים של דהוויס שהתקבצו לקטע משעשע על מה באמת הם ירצו לומר ברגע ההפסד. זה היה די מדהים לראות עד כמה הם מאומנים בכל הקשור לצילומים- תסתכלו לכאן, תסתכלו לשם, תחייכו, תנופפו, תחייכו שוב. יצירי ריאלטי זה כאן.

בחלק השני של התוכנית התארח דני סנדרסון, שלאכזבתי צילם את ההופעה מראש שלא בפני קהל, אבל לשמחתי השתתף בפאנל. לא ברור אם זאת נוכחתו המשמחת-תמיד, הויסקי שנמזג בסתר או אוירת סוף העונה, אבל הפאנל הזה היה הרבה יותר משוחרר ועוד יותר מצחיק. צחקנו וצחקנו והרגשנו את התרגשות מסיום עונה מוצלחת במיוחד. "בתי, אל תתייאשי אם לא הולך לך בפעם הראשונה", אמרה אורנה באייטם "והגדת לבנך" לכבוד פסח, "בפעם הרביעית כולם יאהבו את זה".

לכבוד סיום העונה, אחרי חמש דקות של מחיאות כפיים רצופות לכל מי שהבליח בתוכנית במהלך העונה, הוקלט שיר סיום, כמיטב המסורת של העונות הקודמות. לא נהרוס לכם את ההפתעה, אבל אני יכולה להבטיח שהוא מצחיק, קליט וגם סאטירי, רגע של נחת בסיום. השיר עצמו הוקלט מראש, אבל לצילומים על רקע הפלייבק גויסה להקה שלמה וגם חבורת זמר לקולות רקע. זה היה שלב מתיש - אחרי שעתיים של צילומי התוכנית עצמה, עברו עוד שעתיים של סידורי במות, כיוונוני מצלמות, העמדת קהל והעמדת פאנליסטים. ואז- צילומים, שירה, מחיאות כפיים, איזה יופי! עוד טייק. הקהל היה מותש (במיוחד התיכוניסטים שהועמדו למחוא כפיים מול הבמה) אבל אני חושבת שמן הראוי להעריך את חברי הפאנל עצמם. אחרי יום שלם של צילומים הם נעמדים שוב ושוב לשיר, לחייך, לעשות פרצופים הולמים ולהיראות הכי נלהבים בעולם, כשאנחנו רק צריכים למחוא כפיים. גם כאן, לא שכחו לדאוג לקהל, חילקו מים ושוקולד והודו לנו כאילו אנחנו עשינו את המאמץ בשבילם.

"נחזור לעונה חמישית מתישהו, כלומר אולי, אם יהיה למה לחזור" אמר שליין בסיום. לצערי, אני מפקפקת באפשרות שאכן תהיה עוד עונה- גורי אלפי כבר הוכיח את נטייתו לפרוש בשיא וההבטחות אכן היו עמומות למדי. מה שבטוח - זה היה סיום מעולה לארבע עונות מצוינות שהוכיחו שאפשר לעשות כאן טלוויזיה אחרת. ובלי "כן אבל".

מצב האומה - תוכניות סיום העונה, 23:00, שבת 31.3, ערוץ 2