"שידורי המהפכה" היא תוכנית טובה באותה המידה שהיא מצליחה. כמו "רק בישראל", התחנה הטלוויזיונית הקודמת של אסי וגורי, גם כאן הם הצליחו להגיע למכנה משותף רחב של צופים, וכך תחת קורת גג אחת צוחקים יחד חובבי ה"קומדי סטור" וחובבי "החמישייה הקאמרית". להצלחה של התוכנית יש כמה סיבות:

קודם כל, אסי וגורי, הצליחו במעבר לתוכנית משלהם בדיוק איפה שצמד ותיק יותר, גרייניק ואלתרמן, נכשל. "הילדים הסורגים" עיבדו לטלוויזיה בהצלחה את המופע הבימתי שלהם גם כחלק מהאנסמבל "פלטפוס" וגם בספיישלים שתיעדו את המופע שלהם. אבל כשניגשו לעשיית תוכנית טלוויזיה "אמיתית" משלהם, הם בחרו גם בדמויות שנשחקו קצת וגם בפורמט שכבר מוצה עד תום. אסי וגורי עברו מסלול דומה. הם התחילו כחלק מצוות "דומינו" שתפס את המשבצת של "פלטפוס", אח"כ הגישו את פינות "דוד ותקווה" ב"רק בישראל". אבל הבחירות שעשו במעבר לתוכנית משלהם היו חכמות ונכונות.



הדבר הראשון שבולט ב"מהפכה" הוא הפורמט. למרות היותה תוכנית פריים-טיים, ששוחה במיינסטרים וחביבה על רוב העם, בכל זאת מדובר כאן בקונספציה די נדירה בארץ. התוכנית הוקדשה באופן בלעדי לפרודיה על טלוויזיה. זה אומר שהתוכנית לא תצחיק כל אחד, הקהל הפוטנציאלי אמור להכיר את רוב התוכניות שמהוות את נושאי הפרודיה בתוכנית, הפורמט עוצב כלוח שידורים שלם שכולל מהדורות חדשות, פרומואים ומעברים למיניהם, ממש כאילו מדובר בהמשך ישיר של השידורים הרגילים של ערוץ 2. פרודיה טובה זה דבר שקשה מאוד לעשות, כי לשם כך צריך להכיר היטב את הנושא לפרודיה, לשים לב לפרטים הקטנים ואז לחקות הכל בצורה מאוד מדוייקת. אסי וגורי, בשיתוף עם צוות התוכנית, עשו עבודה מקצועית שניכרת היטב על המסך.

כמו שראוי למדינה שהעולם התקשורתי שלה נשלט ע"י החדשות, גם כאן נתנו לחדשות את המקום במרכז השידורים. רוב הבדיחות הן בסגנון "הוצאת הדברים מהקשרם": שניר ושניר מגישים את המהדורה כמו זוג נשוי; החדשות מוצגות כ"עוד תוכנית בלוח השידורים" עם שעשועונים וספיישל סגירת עונה; המגישים נתקעים כי "כלום לא קרה היום"; וכמובן, המשפט שעשה היסטוריה - "אכן תמונות קשות". אחד הקטעים הטובים ביותר היה הקטע שבו הציגו "שוד לאור יום" כפי שנתפס במצלמתו של צלם חתונות.

דמות מרכזית שזכתה למקבילה לא פחות-פופולרית בתוכנית היא מודי בר-און, שהפך למוטי בר-אור בגילומו של גורי. מוטי בר-אור מככב גם בתוכנית הספורט "בין הקורות" וגם ב"הכל ברנשים". הקטע השני הוא מבריק במיוחד, גם בזכות החיקוי המדוייק שעושה גורי (כולל תנועות הידיים הבלתי פוסקות), גם בזכות הטקסט המופרע וחסר הקשר בינו ובין עצמו ("פולה הכינה חמאה, לימים מרגרינה") ובעיקר בזכות הסיום שבו מתברר שמוטי הוא למעשה אצן שגם מסיים מרוץ וגם משמש פרסומת למים מינרלים.

תוכנית ודמות נוספים שזכו לפרודיה - "ערב טוב עם גיא פינס" שהפכה ל"ערב שלום עם פרוספר". באקט מודע לעצמו שבהחלט נותן להם הרבה נקודות זכות, שיתפו החבר'ה מערוץ 3 פעולה עם אנשי "המהפכה" בעיצוב דומה מאוד למקור בפתיח ובמעברים. אסי גילם את פרוספר כסטיגמה של ישראלי מעצבן שלא יודע אנגלית (בניגוד גמור לפינס איש העולם בכלל והוליווד בעיקר), אבל השאיר את שאלת "מיהו יהודי" האופיינית של המנחה המקורי, עם תוספות (So you didn't british?).



תוכניות נוספות שזכו להתייחסות:
סדרות הסבון למיניהן קיבלו את "אהבות ושקרים" שמורכבת מבדיחות נונסנס.
"פגישה לילית" (שמשודרת כ"כ מאוחר שהמנחה והמרואיין ישנים כבר).
"נשית" עם נופית שמרליך - רותם אבוהב הצליחה בכישרון רב לתמצת 30 דקות תוכנית ב-3 דקות בקושי, וגם טבעה מחדש את המושג "זה מריח נהדר".
"משפחת בתחת" - אני חושב שכמה אנשים שכחו לקחת את הקטע הזה בהקשר הפרודי שלו והתייחסו לקטע כאל הומור נמוך נטו. נא לשים לב לתלבושת דמויית פגי בנדי של רותם אבוהב ולכותרות הסיום בהן מודים מפיקי התוכנית למיטב הסופרים והמשוררים העבריים לדורותיהם.
"מזלות וכוכבים" - שוב רותם אבוהב המצויינת, והפעם מתעללת בשחקנים צעירים וחתיכים.

ויש כמובן את הפרומואים, שחלק מהם מהווים את הבדיחות היותר מוצלחות בתוכנית:
הוא היה נגד. הוא היה קיפוד. "הנגד והקיפוד"
סדרת התעודה עטורת הפרסים - "איך אני מגיע לאשקלון?"
ערב שידורים מיוחד לציון 5 שנים לפירוק "היי פייב" ("עכשיו אתם באים?")
"האיש שחוזר על דברי הקריין"
"איש עם מצית בעין"
"סקס והעיר גבעתיים"
סיפורים מהקב"ן - "איך השתחררתי מהצבא" ("באתי לו מהחלון, אמרתי ת'שמע, באתי מהדלת!")
"אנשים שעשו B.A. כללי ואין להם מה לעשות עם זה"

שתי תופעות שלא הופיעו הרבה: קצת ירידה על זמרים ישראלים וקצת סאטירה:
הירידה על זמרים התבטאה במשטרה שסיכלה נסיון התאחדות של שלישיית מנגו; הערב לזכר "היי פייב"; ו"משה דץ חייב להיוולד בארץ! אם הוא לא יעשה את האמנות שלו בארץ, כל התרבות הישראלית בסכנה!" (מתוך "מנהרת הזמן").



ב"שידורי המהפכה" נמנעו בדרך כלל מסאטירה והתרכזו כמה שיותר בלהצחיק, אבל כמה בדיחות ארסיות בכל זאת השתחלו פנימה: טקס בחירת ראש הממשלה בסגנון טקס בחירת מלכת היופי (שודר לפני הקדמת הבחירות האחרונה...); במהדורת חדשות אחת התבקש שניר ע"י שניר להתנצל על שפגע ברגשות הדתיים, ובאותה הזדמנות שיתנצל כבר בפני כל המגזרים ("אנחנו נהיה בסדר עם כולם"); ואחד מהקטעים הכי מבריקים בתוכנית - "דקה של עברית" שמוקדש לתושבי ישראל הבדואים (מה זה אל"ף - זהו אוהל, מה זה בי"ת - זה בטח אוהל, מה זה גימ"ל - גם כן אוהל וכו').

ולסיום, הזמר קוקו. כנראה שזו הסיבה העיקרית להפיכת התוכנית לקאלט - את השירים של קוקו אפשר כבר לשמוע בכל מקום, ועם הוצאת הדיסק והעובדה ש"פקח אני פורק סחורה" צעד במצעדים ברדיו, התברר שהבדיחה הזאת הגשימה את עצמה. הפרודיה האחרונה שהיתה בארץ על הזמר המזרחי עד קוקו, היתה לפני יותר מעשור עם הזמרת נאוה רן מ"העולם הערב" בגילומה של שרית סרי ("גנבה", "יאללה ביי"). במקרה של קוקו, כתבו אסי וגורי את המלים הישירות במיטב המסורת של הזמר המזרחי (או ים-תיכוני, כפי שחלק נוטים לקרוא לזה). בעזרת אלון פרימן נוצרו גם פלייבקים מושקעים, והבימוי של הפרסומות לקופסאות של "עזרא דיירקט" הקפיד לשמור על אווירת "צלם חתונות" (בשביל האותנטיות). כך נוצר גיבור חדש בטלוויזיה הישראלית, שהפך את עצמו ואת התוכנית בה הוא מופיע ללהיט. השיר החביב עלי (והמפתיע) ביותר הוא: "את אף פעם לא תביני בעיטה לביצים, את אף פעם לא תביני מה זה כאבים, את חושבת שאת יודעת הכל, אבל את לא! יודעת הכל...".



"שידורי המהפכה" מוכיחה פעם נוספת שאפשר לעשות כאן טלוויזיה איכותית, כמו בחו"ל. זאת תוכנית איכותית כי לא ויתרו על רמת הפקה גבוהה ועל השקעה ברעיונות מקוריים ויצירתיים. הם הולכים עד הסוף כדי להצחיק - דבר שלא עושים מספיק בארץ. דבר טוב יהיה לקחת מהם דוגמא ולמלא את המסך בתוכניות טלוויזיה מקוריות וטובות, כי אחרי הכל, אין מה שישווה לתרבות ישראלית שנעשית בעברית ומשתמשת בחומרים מכאן.





"שידורי המהפכה", שידורים חוזרים של העונה הראשונה, ימי שלישי, 23:00, ערוץ 2. עדיין לא ברור אם ומתי תעלה עונה שניה.