יש אנשים בעלי לווין או כבלים, אנשים שבכל דקה יש להם חצי תריסר תוכניות מעניינות לצפות בהן. לעומת זאת, יש אנשים שבקושי רואים טלוויזיה. וכשכבר יוצא להם לראות טלוויזיה, הם יכולים לצפות בה דרך לא יותר מאשר אנטנה, שיום אחד עוד תקלוט את ערוץ 10, אבל בינתיים מקרינה רק שני ערוצים. ותשעים אחוז מהזמן, אין משהו מעניין לראות. אז מה עושה אותו אדם היפותטי? רואה פרסומות. בין תוכנית אחת לשנייה, בתוך תוכניות שכבר מזדמן לראות (כמה וכמה פעמים בתוך אותה תוכנית, אם רוצים לראות אותה בלי הפרעה), והכי חשוב - בין שתי מהדורות החדשות של ערוץ 2. וכשרואים הרבה פרסומות, מתחילים להבין כמה דברים עליהן.

בטור זה נדבר על הדברים המוזרים שבפרסומות. על הכשלים הלוגיים. על ההברקות הפרסומיות. על הטמטום, הדברים המעצבנים (ואם תסלחו לי, אני הולך להשאיר את המים פתוחים עכשיו) ועל כל מה שאפשר לומר על מה שבעצם נועד למכור לנו מה שבכלל לא רצינו, ובין לבין גם סתם הגיגים. אם יהיה מזל, יהיו בקרוב עוד פרסומות מעניינות, ועוד טורים שכאלו לדבר עליהן. ואם, אחרי שתקראו את זה, תראו אחת מהפרסומות ותגידו "הי, אבל משהו לא הגיוני פה", אז תדעו למה.

ועכשיו, על כמה מהפרסומות שמרצדות בערוצים המסחריים שלנו:

דיאט קוקה קולה: בחור פוגש בחורה, בחורה פוגשת בחור, ושניהם לא יתנו לעובדה שהם נמצאים בגורדי שחקים אחרים להפריע להם לעצבן אחד את השנייה בסנוורים. רק תסבירו לי דבר אחד: אם היא מסנוורת אותו והוא מסנוור אותה, מאיזה כיוון בדיוק מגיעה השמש?

פסטרמה יחיעם: קחו את המאזן החשבוני של ערוץ 10. תקראו אותו. לא מצחיק. קחו את הפרסומות לפסטרמה יחיעם. זה מצחיק!!!

יופלה דאבל-קרים מול דנונה קרם-דה-לה-קרם: מעולם, במהלך כל תקופת הפרסום של ערוץ 2, לא נראתה הכרעה כל כך ברורה בין פרסומות לאותו מוצר במותגים שונים. הדראג-קרימס של יופלה מנצחים את הצרפתי של דנונה בנוק אאוט בסיבוב הראשון. יש להם ג'ינגל מקפיץ, יש להם עיצוב צבעוני, יש להם צבעוניות מרשימה ויש להם גמד. לצרפתי של דנונה יש תינוק שלא נרדם, ואין לו אפילו רגע אחד שמצליח להוציא תגובה מהצופה. לא משנה איזה מהיוגורטים טוב יותר - בתחום הפרסום יש מנצח. בנעלי עקב.

ג'ל גילוח ג'ילט: רגע, אז זאת אומרת שבכל פעם שאני אתגלח יבואו שלוש בחורות כסופות עור לבושות בצמצום להפריע לי? ידעתי שיש סיבה שזקנים יצאו מהאופנה. רק שאלה אחת: הן עושות גם גלח"צים פלוגתיים?

סדרת "תקע ושקע" של חברת החשמל: חומק ממני ההגיון של פרסום נושאים הקשורים לחשמל על ידי שתי דמויות שעשויות מלבד מבודד. אבל חס וחלילה לומר משהו רע על ההומור ומשחקי המילים השנונים. שני גיבורי תרבות חדשים נולדו.

סדרת "שלי" של הלוטו: יש דבר אחד שלא מראים לכם בפרסומת. את מנהל הבנק, אחרי חצי שנה של הוצאות שוטפות קטלניות על מה שזוכי הלוטו קנו, צועק בחדווה זהה "שלי!".

"צו הריסה", ביטוח ישיר: ידעתי שיש סיבה שצווים בירוקרטיים מסובכים מעל לכל תקנה.

אורנג' oklik: חפשו היטב בתוך האותיות הקטנות. היכנשהו אמור להיות כתוב שבמחיר של שליחת תמונה סלולרית כבר עדיף לשלוח אותה בדואר שליחים.

פלאפון SK-500: מעניין, בפעם האחרונה שאני צילמתי בחורות בפאב הן קראו למשטרה.

בזק בינלאומי: תראו מה זה. מאות פיזיקאים עובדים לגלות דרך לשנות את מהלך הזמן, כשכל מה שהיה צריך זה לא להתקשר אל אחיך! מעכשיו, שאף אחד לא יתקשר אלי, אני צריך עוד כמה שעות ביממה.

סינגלס: וכמו תמיד, עולה השאלה - איך זה שאת החטיפים מלאי הקלוריות מפרסמים דווקא אלו שאסור להם לאכול אותם? ואם אני אקנה את חבילת הממתקים, פתאום יהיו לי שלוש דוגמניות לבחור מתוכן? ומה זה השוקולד הלבן שם ליד הפסק-זמן?

מילקי: כאן דווקא אין את השאלה הזאת. בחורות בגובה עשרים מטר צורכות הרבה קלוריות. מישהו רוצה להתחלק באלפיים ליטר מילקי?

מנה חמה: כן, תומ"ש ואדיר מילר הם קומיקאים מוצלחים. אבל למה למחזר את הפרסומת הזאת? בגלל שאחד מהם קיבל תוכנית טלוויזיה?

ועכשיו, לפינת הנוסטלגיה, פרסומת אחת שזכורה לי עד עכשיו: זוכרים את הפרסומת לשמן שאמרה שאפשר לטגן עם השמן עד פי שניים? אז התחשיב שלי אומר, שאם השמן עולה יותר מפי שניים, כבר עדיף להחליף את השמן לאחר חצי מהזמן.

עד כאן, על קצה המזלג מהפרסומות שמרצדות בערוצים המסחריים. הכל פרסומות, בלי תשדירי שירות או פרומואים. נכון, יש עוד הרבה פרסומות שלא הזכרתי, אבל אחרי הכל, זה לא שהן הולכות להיעלם מחר...