משהו אחר לגמרי

הסדרה "באפי" נמצאה מאז ומעולם בעמדת התגוננות, לא מסוגלת להציב את עצמה בהצלחה בקבוצה אחת עם סדרות טלוויזיה אחרות שהעולם מקבל כ"מבריקות" ו"איכותיות", וזאת מעצם ההגדרות הארכאיות שקיימות כרגע בשטח, הגדרות שכבר מזמן לא רלוונטית לגביה. בגלל קטגוריות מגבילות וחונקות כגון "סדרת נוער", "סדרת אימה", "סדרת אקשן" ו-"סדרת מד"ב", קשה להסביר את ניצוץ הגאונות של "באפי" באותה דרך שבה מסבירים את "הסופרנוס", או "אוז".

בעונה השישית עשתה "באפי" עוד צעד אחד גדול מחוץ למסגרת. אם תמיד קראה תיגר על אותם ז`אנרים טלוויזיוניים שאליהם ניסו לשייך אותה, בעונה 6 היא כבר לא משחקת לפי חוקים של אף סידרה ואי אפשר להשוות אותה לשום דבר. היא פשוט לא מנסה יותר להתאים לאף קטגוריה, וגם לא מנסה להתאים לעצמה.

וזה השינוי הגדול ביותר, זו הנקודה החשובה כאן. "באפי" שוב שברה את החוקים. העונה השישית הייתה שונה מכל העונות לפניה באווירה שלה, בעומק שלה, בבעיות הגיבורים והאתגרים הניצבים בפניהם. היא כל כך שונה ומשונה, שאפילו צופים ותיקים ומעריצים מושבעים לא מצליחים להבין מה קרה. גם הם עדיין מנסים להכניס את "באפי" לקטגוריה מסוימת, או להשוות אותה לעצמה, וזו טעות. כל הפרטים החסרים, כל האלמנטים החדשים, המוזרים, שנראים לכאורה זרים לסדרה, הם הדברים שצריך לקבל ואז לשבח.

בגלל שאנחנו, צופי הסדרה, מרגישים חלק ממנה, ולוקחים כל דבר שהדמויות עושות באופן אישי, מן הסתם קשה לנו לקבל כל כך הרבה דברים רעים שקורים להן בעונה אחת. ואנחנו מפחדים משינויים, מפחדים שיגעו לנו בדבר הטוב, יקלקלו אותו. אבל העונה השישית לא קלקלה לנו את "באפי", היא שידרגה אותה.

זוהי עונה אפלה, מוזרה, מטרידה. הגיבורה הראשית נמצאת במערכת יחסים נצלנית ופסיכוטית והכי לא רומנטית שיש - איפה ראיתם דבר כזה בסדרת טלוויזיה? איפה עוד מתעסקים בנושאים כל כך מדכאים ומטרידים, תוך כדי בדיחה וחידוד וניתור וערפד? רק בעונה השישית של "באפי". הצופים שלא יכולים לקבל את הקפיצה שעשתה הסדרה, עדיין חיים בעבר. "באפי" התקדמה לעתיד. אם הם לא ישימו לב, היא תשאיר אותם מאחור.


ארס פואטיקה

העלילה בפתיחת העונה השישית מחקה את המציאות של הסדרה: באפי סאמרס בתפקיד הסדרה "באפי קוטלת הערפדים", אנחנו המעריצים בתפקיד הסקוביז, וג`וס ווידון, כתמיד, בתפקיד ה- Powers That Be.

הסדרה הייתה מתוכננת להסתיים בעונה חמישית, עם מותה של הגיבורה. סימנים לכך ולאירועי העונה עצמה נשתלו בעדינות בעונה השלישית, ואח"כ סומנו בעזרת שלטי ניאון בעונה הרביעית - משהו גדול עומד לקרות. הגיעה אחות, שהיא למעשה כדור אנרגיה, שהיא למעשה המשימה החשובה ביותר שהוטלה אי פעם על באפי, אתגר גם לצד-הקוטלת שבה, וגם לצד-הנערה שבה. האויב שמולו התמודדה היה משהו גדול, אפי, לא מנוצח מעצם הגדרתו. לא ערפד, לא שד או מפלצת, אלא אלוהות. באמת, קשה לראות איך באפי יוצאת מזה. ואז היא מתה, והסדרה נגמרת בשיא דרמתי, ריגשי, אבל גם הגיוני - הסדרה היא על באפי, וכשאין יותר באפי אין יותר סדרה. וגם אנחנו, הצופים, כמו האנשים בחייה של באפי, איבדנו אותה.

ובדיוק כמו האנשים בחייה, סירבנו להשלים עם זה. עם סיום העונה החמישית, הייתה הסדרה "באפי" כבר מצליחה מאוד, סדרת קאלט מוערכת ומבוסס, שהצמיחה סדרת-בת מוצלחת לא פחות. סדרה עם בסיס מעריצים ענק ואובססיבי, כזה שקונה מרצ`נדייס על כל סוגיו, משקיע ב-DVD, ומהווה קהל שבוי לכל מה שיצא מה-Jossverse. מבחינת האנשים שעושים ממנו כסף, זה לא קהל שמוותרים עליו כל כך בקלות, וגם הקהל עצמו לא הסכים לוותר בקלות על "באפי". לקראת שידור העונה החמישית היה כבר ברור שלסגור את הסדרה כך תהיה טעות איומה, והמעריצים לא יקבלו את זה ולא יסלחו.

ולכן, נוצרה עונה שישית, וגם באפי הסדרה וגם באפי הדמות, חזרו לחיים מתוך המוות.

ובאפי, היא הייתה כבר בגן-עדן. במקום מנוחתה האחרון. היא כבר גמרה בעולם הזה, סיימה את תפקידה. היא הגשימה את עצמה, את יעודה, והגיע למנוחה ולנחלה. חבריה לא הבינו את כל זה, הם לא ראו כלום מעבר לכאב האובדן שחשו בעצמם. כמו המעריצים ובעלי האינטרסים, כך גם הסקוביז ובראשם ווילו, החליטו לעשות מעשה שנוגד את חוקי הטבע, ולהחזיר את באפי מהמתים באופן מלאכותי. אוקיי, אמרו ה-PTB. אין מתנות בעולם הזה. רוצים את באפי בחזרה? קבלו גם "צל", שד "טרמפיסט" שרודף את מבצעי הכישוף וצועק להם משפטים מאשימים. ובמציאות: רציתם את הסדרה חזרה לאחר שכבר מיצתה את עצמה באופן מושלם? קבלו עונה שהיא "צל" - אפלה, מתוסבכת, עצובה, מפחידה. יהיו כישופים אפלים, יהיו מערכות יחסים בעייתיות, לא תהיה אהבה ולא אושר. יהיה מוות, כאב, אבדן, איבוד-עצמי, אנשים שהם האויב הכי גדול של עצמם. אתם החייתם את "באפי" - אתם תישאו בתוצאות.





התבגרות

אחד השינויים העיקריים שקרו בעונה השישית ואשר השפיעו על כל האירועים בה ועל האווירה הכללית, הוא המעבר מגיבורים שהם בני נוער, לגיבורים שהם בוגרים. כמה צעדים נעשו כדי לישר את הקו בין "גיל" הסדרה עד עכשיו לבין העלילה האפלה העומדת לבא.

קודם כל נלקחו דמויות הסמכות. ג`ויס מתה, וכך הפכה באפי ל"אימא" בסדרה. ג`יילס עזב, אז אין גם אבא, ואין מורה או מנהיג מנוסה. באפי צריכה להיות כל הדברים האלה. אם בשנה שעברה היא עוד ניסתה את ידה בקולג` ובעניינים ששייכים עדיין לתחום הנוער, בעונה הזאת אין לקולג` שום קשר למציאות. היחידה שלומדת היא ווילו וגם זה לא מורגש בכלל. למעשה, עבור הסקוביז נגמרה הילדות והתחילו החיים הבוגרים: אניה וזאנדר עומדים להתחתן, וזה כבר יותר מרעיון משעשע - הם ממש מתכננים את החתונה. באפי צריכה להתמודד עם חשבונות וטיפול בילדה צעירה, והיא עושה מה שעושות הרבה אמהות חד-הוריות צעירות וחסרות השכלה גבוהה - מתפשרת על עבודה מביכה ומשפילה כדי שתוכל לפרנס את דון ואת עצמה. גם מפלס הסקס בסדרה עלה בחדות, כיאה לסדרה בעלת נושאים בוגרים. בעונה השישית ניסו לבדוק כמה רחוק אפשר להגיע עם קולות נועזים, דו-משמעות (“You make me come-plete” ועוד), עירום מרומז וצללים שמכסים בדיוק את מה שצריך לכסות. והגיעו די רחוק.




דון, שנמצאת עכשיו בגיל שבו היו הסקוביז כשהתחילה הסדרה, מחזקת בעצם קיומה את ההגדרה-מחדש של גיל הסדרה. היא קצת יותר ילדותית משהם היו בגילה, חסרה לה השנינות המהירה והדרך שהייתה להם אז להתמודדות עם בעיות. זה הגיוני, כמובן, מפני שהיא לא גדלה כמוהם והיה לה אותם-עצמם כמודלים-לחיקוי. אבל הרעיון הוא אותו רעיון: דור חדש הגיע, והילדים של לפני שנתיים הם המבוגרים של השנה הזו.


הטובים הם הרעים הם הטובים הם הרעים

גם "הרשעים העונתיים" בעונה השישית לא דומים לשום דבר שהיה קודם לכן, בכמה וכמה רמות. קודם כל, "השלישייה" היא האנטי-תזה של כל הרשעים שהיו בעבר. האיום שלהם מוסתר מאחורי הגיחוך שהם מעוררים, אבל הוא קיים - עצם העובדה שמדובר פה בבני אדם, לא שדים, היא המפחידה מכל. שנית, הם לא הרשעים היחידים ובטח לא הסכנה הכי גדולה לבאפי ולאנושות העונה. והמזעזע מכל הוא שמי שבאמת מייצגת סכנה אמיתית, היא זו שהייתה עד היום "הרוח" של החבורה - ווילו בעצמה. אחת הדמויות הראשיות, ואחת מה"טובים" הכי ברורים ("היא הייתה באמת... הטובה מכולנו", אמר ג`יילס ב- Doppelgangerland), שמעולם לא יכולנו לחשוד שתהיה, אפילו לרגע, האויב.

אם נשאר רגע בנושא התבגרות הסדרה, אפשר לראות שהרשעים של העונות הקודמות היו תמיד דמויות מבוגרות יותר מבאפי וחבריה. הם נראו תמיד יותר מבוגרים מהסקוביז (והשחקנים ששיחקו אותם היו יותר מבוגרים), וגם היו כמעט תמיד יצורים שחיו מאות שנים. בעונה הזו הם נערים בגיל של הסקוביז. הם היו איתם בתיכון, ולרוב הם מתנהגים כאילו הם עדיין שם. זהו שוב שינוי שנועד להדגיש את החיים החדשים של הגיבורים (אשר התחילו בחיים-שאחרי-התיכון שלהם, לעומת וורן, ג`ונתן ואנדרו, שנתקעו עם מנטליות והתנהגות של ילדים, ולא התגברו על טראומות מאותה התקופה).



ה"שלישייה" היא בחירה מאוד ערמומית. במבט ראשון אפשר לטעות ולחשוב שהיא בחירה עלובה, שאינה עומדת ברמה של רשעי-העבר, אבל כאן החוזק שלה. אחרי שנלחמים ומנצחים אלה מהשאול, לאן אפשר ללכת מכאן? איזה יצור חזק ומדהים אפשר להמציא עכשיו? מה הדבר הבא באבולוציה של הרשעים? הפתרון ללכת הפוך, לחזור אחורה, הוא פשוט מבריק. הרעים הם חבורה של נערים די מפגרים, שכל התכניות שלהם מאוד lame והם אאוט-סיידרים גמורים, אבל הם בני אדם, עם כל התכונות הכי קטנוניות ואנוכיות שלהם, וזה כל מה שצריך כדי להיות מרושעים. לא צריך להיות מפלצות, או שדים או אלי-גיהינום. בני אדם הם דפוקים ורעים מספיק. קחו שני ילדים קטנים שלא התבגרו ומרגישים כל הזמן איך כולם מתעלמים מהם, שימו בראשם בחור שלישי מלא רגשות אנוכיים ורעב לכוח, ובלי ששמתם לב הם יהפכו לאיום אמיתי. הם מטופשים כל כך, וכל התכניות שלהם כל כך ילדותיות, שגם כשהן יוצרות נזק ממשי, הן מעוררות גיחוך וזלזול. אנחנו, כמו הסקוביז, כל כך עסוקים בזלזול בחנונים שמשחקים בחרבות של "מלחמת הכוכבים", שאנחנו לא שמים לב שדקה לפני כן הם תכננו אונס ודקה אח"כ הם יבצעו רצח.


אל החלק השני