סוף שנות התשעים
אחי הקטן שוב גנב את השלט. הוא לא מוכן לתת לי לראות בוידאו בפעם השלישית ברציפות את הפרק של הסימפסונז ששודר לפני יומיים. דווקא היה מצחיק. בערוץ 2 רואים ילדה קטנה נלחמת במפלצות. זוהי מין חבורה כזאת של נערים שמנסים לנהל חיים נורמליים, אבל הם צריכים להילחם משום מה במפלצות. מטופש נורא. "תגיד" אני שואל את אחי "אם הוא הפך למפלצת, אז איך זה שהוא מהחבורה שלהם? הוא לא אמור להיות רע?", אחי לא מוכן להזיז את עיניו מהמרקע ורוטן כמה חלקי משפטים לא ברורים. הצלחתי לדלות מתוכם את המילים "איש-זאב", "חברה של באפי" ו"מה אתה בכלל מבין בטלוויזיה?".

2001
שיחה אופיינית ביני לבין אסף (חזרה על עצמה בערך שלוש פעמים ביום)
"מעולם לא ראיתי אפילו פעם אחת באפי"
"השתגעת? זו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה!"
"מה כל כך טוב בה? מה כבר יכול להיות כל כך מעניין במישהי שנלחמת במפלצות?"
"אתה לא מבין שום דבר. זה פשוט גאוני. מי בכלל נתן לך לעשות אתר טלוויזיה?"

5/2/02
אסף טוען שזאת ההזדמנות שלי. הולכים לשדר מההתחלה את כל הפרקים של באפי. אני עדיין לא מבין מה יכול להיות כל כך טוב בסדרת מפלצות, אבל הפעם אני מבין שאין לי ברירה. אני אצפה ולו רק כדי להסביר לכולם בדיוק למה אני לא אוהב את זה. שיראו מה זה!

23/4/02 - "ברוכים הבאים לפי השאול"
אחרי שנמנעתי מלראות את העונה הרביעית וה"חדשה", כדי שאוכל לראות את הסדרה כמו שצריך מההתחלה, הגיעה היום באפי לראשונה לסאנידייל. סאנידייל, כפי ששמה רומז, היא עיירה שטופת שמש, קטנה, חביבה ורגילה שמכילה, בגלל צירוף מקרים משעשע (היא שוכנת על פי-השאול או משהו), כמות גדולה במיוחד של ערפדים. באפי היא תלמידת תיכון בת 16 וגם היא קטנה, חביבה ורגילה לחלוטין, מלבד העובדה המשעשעת שהיא בכלל לא רגילה. באפי היא קוטלת ערפדים מקצועית. היא פוגשת בתיכון את ה"צופה" שלה, ג'יילס, שהוא גם הספרן של בית הספר, שמסביר לה שהיא לא יכולה להתחמק מהייעוד שלה. היא היחידה בעולם שיכולה לעשות את העבודה השחורה ועד שהיא לא תמות, לא תקום לה יורשת.

חוויותיי מהפרק הראשון: לא רע. משעשע לפרקים. לא משהו שלא ראינו קודם. אבל מי זה האנג'ל הזה? ומה הוא רוצה ממנה?

5/5/02 - "אנג'ל"
אנג'ל הוא ערפד. אבל רגע, לפני שאתם קוטלים אותו, מסתבר שהוא מהטובים. קללה עתיקה גרמה לו "לזכות" בנשמה ועכשיו הוא מאותגר-נשיכתית. הוא מאוהב בבאפי, דבר שמנוגד לכל כללי ההיגיון האפשריים. אוקיי, רעיון נחמד. אבל על זה אי אפשר להחזיק סדרה שלמה. או שאולי כן?



13/5/02 - "נערת הנבואה"
היום הסתיימה העונה הראשונה. כולם פתאום נזכרים להגיד לי שזו העונה הכי פחות מגובשת, הכי פחות מעניינת, בעלת המספר הגדול ביותר של פרקים מעצבנים. הם צדקו. לא שמדובר בעונה נוראית, אבל איפה הגאונות הזאת שכולם דיברו עליה? מתי היא אמורה להגיע. נו טוב, יש עוד לפחות חמש עונות. מלאות, לשם שינוי. צריך להמשיך לתת צ'אנס.

כמעט שכחתי: באפי מתה. לשתי דקות בלבד, אמנם, אבל היא מתה. וג'יילס אמר פעם משהו על זה שכשקוטלת מתה, אמורה לקום לה יורשת. אז אמר.

29/5/02-28 - "מה התחום שלי?" (פרק כפול)
ג'יילס צדק. הכירו את היורשת של באפי: קנדרה, קוטלת הערפדים. היא קשוחה, מדברת מצחיק, והיא שונה לגמרי מבאפי. עוד לפני זה הגיעו לסאנידייל שני ערפדים חדשים: ספייק ודרוסילה. הוא מחומצן ומסוכן, היא מופרעת ובעלת חזיונות. אבל הדבר הביזארי מכולם: זאנדר וקורדיליה ביחד. החנון והסנובית, הלפלף והמלכה. ביחד. עם מוזיקת רקע משעשעת להפליא. אחלה. עדיין לא הגאונות שהבטיחו לי, אבל בהחלט כיף לראות. הרגשה מוזרה מצטרפת לסיום כל צפייה: קשה מדי לחכות לפרק הבא. מוזר.

5/6/02-4 - "הפתעה" ו"תמימות" (שוב פרק כפול)
באפי מאבדת את בתוליה, מעניקה לאנג'ל רגע אחד של אושר, דבר שגורם לו לאבד את הנשמה. אנג'ל הופך לאנג'לוס.

חווית הצפייה בפרקים חדשים של "באפי" הולכת וגוברת. לא רק שקשה לחכות לפרק הבא, אלא פתאום לא ממש ברור, איך שעה וחצי של פרק כפול חולפים תוך דקה וחצי.

9/6/02 - "איש זאב"
אוז הוא איש-זאב. המעגל נסגר. פתאום הכל מובן. אוז הוא מהטובים והוא זאב רק בלילות של ירח מלא.

11/6/02 - "תשוקה"
הרוע של אנג'ל שובר שיאים חדשים. באקט קצרצר, בזלזול מקומם, שובר אנג'ל את המפרקת של ג'ני והורג אותה. ככה סתם. בפשטות. דמות שמופיעה במספר פרקים בסדרה מוצאת את מותה ומעלה עוד קצת את הרף, הגבוה ממילא. מרטיט. גם הסצינה בה ג'יילס מגלה את גופתה של ג'ני מצמררת.



19/6/02-18 - "ההתהוות" (פרק כפול נוסף)
באפי נופלת בפח שטמן לה אנג'לוס. התוצאה: ווילו בבית חולים, קנדרה מתה. גם אני נופל בפח שטמנה לי באפי ושבוי בקסמה של "באפי". לנצח, ככל הנראה.

14/8/02 - "הס"
בעונה השלישית זכינו להכיר את ראש העיר, התוודענו לפיית', הקוטלת שהחליפה את קנדרה, קיבלנו פרקים נפלאים כמו "המשאלה", "ווילו הכפולה", "גל מוח", ובאופן כללי ניתן לומר שההתמכרות הושלמה בהצלחה. אל העונה הרביעית, שהתחילה בצורה מוזרה (באפי? בקולג'? ומה זה החיילים והחשמולים הללו?) הצלחתי להתרגל, במיוחד בזכות פרקים כמו "ייסורים" ו"משהו כחול". "הס", שכבר היה פרק מופתי במיוחד, הותיר אותי עם חיוך דבילי על השפתיים. נפלא.

חשוב גם לציין, שלאט לאט ולאחר פתיחה לא כל כך חלקה, התחילה ההתמכרות המקבילה ל"אנג'ל", הערפד עם הנשמה שקיבל ספין-אוף משלו, לוקח איתו את קורדיליה ומאוחר יותר גם את ווסלי. למרות פתיחה לא מספיק טובה בסטנדרטים שהציבה "באפי", הרי שפרקים כמו "Hero", “five by five" היו משובחים בהחלט.

4/9/02 - "חסרי מנוח"
עם שם עברי שנשמע כמו אופרת סבון, הצליחה "באפי" להתעלות בפרק מפואר, אך מנותח למוות וזו לא הפעם האחרונה שהמילה "מוות" תופיע כאן.

בהתחלה חשבתי שאצליח להמתין עד לסוף ינואר 2003 לשידור העונה החמישית ב"ביפ" (וזאת במידה שהפעם הם ב-א-מ-ת ישדרו ולא רק *יגידו* שהם עומדים לשדר). אבל הסקרנות הרגה אותי, חוסר הוודאות של ערוץ הכבלים הטריף אותי, שידורי העונה החמישית בסטאר וורלד כבר התחילו והקלטות המקוריות שאסף רכש קרצו לי בפיתוי... נכנעתי. 12 קלטות חדשות (חצי מהן שייכות ל"אנג'ל", סדרת הבת הלא מספיק מוערכת) מצאו את דרכן אל מכשיר הוידאו הפרטי שלי והחגיגה שנקראת "עונה 5" החלה.

אוקטובר 2002 - העונה החמישית.
הפרק עם דרקולה היה מצחיק. יופי של ספתח לעונה חדשה. אבל הסיום שלו היה ביזארי. לבאפי יש אחות? ממתי? ואיך זה שלא ראינו אותה עד עכשיו? הפרקים הבאים המשיכו עם קו העלילה הזה, מבלי לנסות להסביר אותו ובכך השאירו את המסתורין על כנו. אם עד עכשיו היה נדמה כאילו הצופים ב"באפי" לוקחים חלק באירועי הסדרה, הרי שהפרקים הראשונים הללו גרמו לתהייה כללית: "האם קרו דברים בין סיום העונה הרביעית לתחילת החמישית שלא ידענו עליהם? האם השאירו אותנו בחוץ? איך זה שכולם מתייחסים אל דון כאל אחת שהיתה שם שנים?"



זה בסדר, אנחנו שפויים (אבל נושא השפיות, או אולי דווקא החוסר בשפיות, עוד יעסיק אותנו העונה). דון לא היתה כאן תמיד. היא נשלחה אל באפי כדי שהקוטלת תגן עליה. דון היא מפתח. מפתח של מה? זה יתברר מאוחר יותר ואנחנו נגלה שלפחות מבחינת העלילה המתמשכת מדובר בעונה הטובה ביותר של "באפי". העונה השלמה ביותר, העונה המרתקת ביותר.

דון היא המפתח והיא לא יודעת את זה. היא תמימה ולא ממש מבינה דברים מטרידים שהיא שומעת, שאומרים עליה. אנשים מטורפים מציקים לה ברחוב ובבית החולים, נחש ענק תוקף אותה, אך לא פוגע בה והיא שומעת שיחה שהיא לא אמורה לשמוע בין באפי לאמא המשותפת שלהן, דבר שגורם לה לבדוק מה הקטע כאן ולגלות את האמת על עצמה.

בינתיים, מביא לנו הפרק "Fool For Love" את אחד הקטעים המרשימים ביותר בסדרה. באפי, שמנסה לגלות קצת יותר על הקוטלות הקודמות, שומעת מספייק איך הוא חיסל שתיים כאלה. הצילום, הדיאלוג, הקרבות - הכל עשוי נפלא. פרק משובח ומסעיר, שמעלה את האפשרות המוחשית במיוחד שבאפי, קוטלת הערפדים הנצחית שלנו, עלולה למות יום אחד. והיום הזה כנראה פחות רחוק ממה שקיווינו.

גם אנג'ל לא טומן את ידו בצלחת ומביא לנו פרק משלים ונפלא ל-"Fool For Love". הפרק “Darla" אינו הפרק המעולה היחיד בעונה השניה של אנג'ל ופרקים רבים נוספים, כמו הטרילוגיה הנפלאה שמתחילה ב-"The Trials" וארבעת הפרקים המצחיקים-עד-דמעות שחותמים את העונה, מצליחים, ברגעים לא מועטים, להאפיל על הפרקים המקבילים ב"באפי".

למרות ההצלחה לשמור על אוזניי מפני ספוילרים לפרקים מתקדמים יותר, לא הופתעתי ממותה של ג'ויס סאמרס. הסצינה בה נמצאת ג'ויס בתוך הקיר ברסטלס היה הרמז הראשון, אך ממש לא האחרון. לא אחת שמעתי מאנשים רבים ש"הגופה" הוא הפרק הטוב בסדרה. "אחת הדמויות הקבועות בסדרה מתה וזה עשוי בצורה כל כך מצמררת" לא ממש הותיר מקום לספק. את מי הם יהרגו, את ווילו? קטע הסיום של הפרק שקדם ל"הגופה", בו באפי נכנסת הביתה, עוד לפני שהיא רואה את אימה על הספה, כבר אושש את ניחושי.

הפרק עצמו היה בהחלט מדהים. אין ספק. במיוחד החלק הראשון שלו, בו באפי נמצאת לבד עם הגופה. אחר כך הפרק טיפה מאבד כיוון לטעמי (בשביל מה צריך את הערפד הדבילי בסופו?), אבל בגדול מדובר בפרק משובח, רגיש ונפלא.

על הפרקים שמסיימים את העונה באמת שאין מה להגיד. החל מהשיגעון של טארה ("לא, לא, הם לא באמת הולכים לעשות לה את זה"), דרך הזעם שהוביל לכישוף של ווילו ועד כל האירועים שהובילו להקרבה של באפי ולתגובת הדמויות האחרות למוות הזה, האחרון עד כה.



ועכשיו, אחרי תקופת אבל של שבוע, כנהוג, בעודי עומד בפתח העונה השישית, מנקרת לה שאלה אחת מאד משמעותית במוחי: מה יקרה עכשיו? כי כמו שאני רואה את זה מבלי לשמוע מילה אחת של ספוילר על העונה הבאה (וזה גם המקום לבקש מכם, הגולשים, במיוחד אלו שכבר "שוחים" להם בעונה שבע, להשתדל להימנע מלהגיב לכתבה זו בספוילרים היסטריים, ואם בכל זאת חשקה נפשכם לעשות כן, עשו זאת עם אזהרה מתאימה בכותרת), קיימות שתי דרכים בלבד להמשיך את הסיפור:

1. להחיות את באפי.
2. להמשיך עם הבאפי-בוט.

ובעוד האופציה הראשונה אולי נראית כפיתרון קל מדי עבור סדרה כמו באפי, כזה שאם אכן ינקטו בו יגרום לנו לתהות מדוע לא נעשה מעשה דומה עם ג'ויס, הרי שהאופציה השניה מפחידה אותי הרבה יותר. איך אפשר להמשיך את "באפי" בלי באפי? האם העונה השישית תוכל לשרוד בלי השנינות, ההומור, הרגישות והחן המקסים של הקוטלת האהובה מכולן? האם "באפי, קוטלת הערפדים" ראויה לזכות קיום בלי באפי הקוטלת?





חצי שנה. שישה חודשים בדיוק חלפו מהפעם הראשונה בה ראיתי את פרק הפתיחה של באפי, שהיה גם הפרק הראשון שראיתי אי פעם ועד שסיימתי לצפות בפרק סיום העונה החמישית.

זה היה מסע ארוך ומהנה, שהתחיל קצת בצליעה, נמשך בסערה וכנראה שלא יסתיים לעולם.