זה מאוד לגיטימי שאת כוכבי הפרסומות שלנו, הישראליות האנורקטיות והגברברים כחול-לבן, אוהבים לקטלג ולשבח. את ההתלהבות סביב הפרסומת של מי עדן, בה גילי סער מפגינה כישורי סאדו-מאזו אסרטיבים על נערי משלוח מסכנים (וחטובים, שלא יכלו להתנגד לכוחה הפיזי האמתני, כמובן) לא צריך לספר לכם, לא גם על ביקורת המשקה הוורדרד סמיך של שידורי קשת והדוגמנית שמייצגת תפישת עולם ומציאות.



בביפ החליטו למנות עבורנו את השווים שבפרסומות. מעין פרויקט חשוב שכזה, מפעל חיים. אי אפשר להגיד שום דבר על זה, כי הם וודאי לא המציאו את גלגל הנורמות-שכולם-אומרים-שהן-שגויות-אבל-בעצם-גם-טמונים-בפח-שלהן, ולכן אקט כזה, שבו גדולת החזה ומרובע הבטן ינצחו, זה לגטימי. לגיטימי גם היה לכתוב שרווח בשיניים מוריד מרמת הכוסוניות, שאף נשרי מוסיף לאינטלגנציה ושכדאי לרוץ לחוף ולתפוס מדוזות, אבל על משפט אחד אני לא יכול שלא לתהות: "קצת פחות שיזוף ויש לנו בייב עברי אמיתי".

מה אני אגיד, מסכן הבחור. צבע העור דפק אותו בחיים. מוכר לי מאיפשהו. אגב, שכחתי, התימנים הם הקופים והכושים העבדים, נכון? או שאולי זה להפך?