מה? עוד פעם סיינפלד? לא נמאס?
לא יכול לדבר בשם אחרים, עלי אף פעם זה לא נמאס. ואני אומר את זה בתור אחד (מני רבים) שיש לו את כל הפרקים זה מכבר, וראה כל אחד מהם לפחות 7 פעמים. כך שהעובדה שערוץ 10 ישדר שוב סדרה כה טחונה לכאורה, מהווה בשורה טובה לא בשבילי, אלא בשביל הדור שלא ידע את סיינפלד. נצלו את ההזדמנות הזו, אחרת לא תוכלו לסלוח לעצמכם.

לא יעזור כלום, סיינפלד לא דומה לאף סיטקום אחר. מבחינת כתיבה ורעיונות אין שני לה. רק שתי העונות האחרונות בסדרה כללו כמה מהפרקים היותר חלשים שלה. אבל הרוב הגדול של הפרקים מעונה 1 עד 7 - בונבון. אז כן, הבנתם נכון, אני מסוגדי הסדרה. אז מה לעזאזל כל כך טוב בה ולמה צריך את זה שוב ושוב ושוב ושוב? או.


סדרה על כלום שהיא סדרה על הכל
בעונה הרביעית של הסדרה נוצר קו עלילה בו ג'רי וג'ורג' מפתחים פיילוט (פרק נסיוני) עבור רשת השידור NBC (שהיא אכן הרשת ששידרה את "סיינפלד" על כל עונותיה). באחד הרגעים הקלאסיים והמצוטטים ביותר בתולדות הסדרה, ג'רי וג'ורג' בעצם עוזרים לנו להגדיר את הדבר הזה שאנחנו רואים מולנו - "סדרה על כלום". מצד אחד, יש בזה משהו. הרי רוב הפרקים מתעסקים בקטנות, ובצורה שטחית למדי יש לומר - מרק, מסטיק, רופאי שיניים, בגדים, ארוחות משפחתיות משעממות, כלי כתיבה שכותבים הפוך, מזכירה אלקטרונית, חברים מעצבנים, כלי רכב אבודים, תחרויות ילדותיות, עבודות מזדמנות, ראשי מקלחת, שמות לילדים, מאכלים בצורת בני אדם, אגדות ריצה מהתיכון, שדיים מזויפים, ספרים שלא הוחזרו לספריה, הקשר בין פירות ופוריות, העדפות מיניות, סוכריות מנטה, מכוניות מסריחות, חולצות נפוחות, ילדים בבועה, חיטוט באף ברמזור, בדיחות על רופאי שיניים, מקומות חניה, מפתחות, בתי קפה כושלים, בעלי חיים בלתי רצויים, היפוכונדריה, התכווצויות איברים במים קרים, אנשים שמפסיקים להגיד שלום בשלבים - בכל אלה לכאורה אין אמירה, מלבד "אף אחד אחר לא עושה את זה, אז אנחנו נעשה". ואם תרצו, אולי גם "למה להלביש על הדמויות הרפתקאות חסרות פשר, כשאפשר להעביר אותם באירועים יומיומיים חסרי פשר". מצד שני, הרי זו הגדולה של הסדרה. להראות שגם באמצעות דמויות אקסצנטריות וקטנוניות שמוציאות את הטירוף מהדברים הכי שגרתיים ויומיומיים אפשר גם לעשות קומדיה טובה וגם להעביר מסרים. וזה מה שעושה את "סיינפלד", מעבר לסדרה על כלום שהיא סדרה על הכל, לעוד משהו שהגדירו אותה בעבר - אירוע תרבותי יותר מאירוע טלוויזיוני. הטלוויזיה האמריקנית היתה רגילה לסיטקומים שעקבו בעיקר אחר עלילותיהן של משפחות בורגניות ו/או התרחשו במשרדים למיניהם, עד שהגיעה "סיינפלד" והתמקדה בארבעה טיפוסים פשוטים שמעבירים את רוב זמנם בדירה רגילה במנהטן ולא עוברים עליהם מאורעות משמעותיים במיוחד. סדרה מהחיים.


גם כלום זה משהו
ג'רי סיינפלד הרבה להבליט באמצעות הסדרה את דרך החיים האדישה שלו באמצעות הכלום, ועם זאת בעצם לגרום לנו לשאול את עצמנו שתי שאלות עיקריות: 1. האם כלום זה רע? 2. מה זה בעצם כלום? לראיה: כבר בפרק מוקדם של הסדרה, בו קרובת משפחה של ג'רי מתה יום לאחר שזה העליב אותה בשוגג, ג'רי דן עם ג'ורג' ואיליין על המוות ואיך שהוא משפיע על דרך החיים של בני האדם. השאלה הגדולה שהדיון הזה העלה היא מה נחשב בזבוז של חיים? ג'רי תוהה: "מה אפשר לעשות שלא יהיה בזבוז?", ואיליין ממשיכה את המחשבה ותוהה אם מה שהיא עושה באותו רגע, שותה קפה עם אנשים, זה בזבוז. וג'ורג'? הוא נחוש בדעתו להמשיך לבזבז את חייו.

השקפת עולמו של ג'רי סיינפלד היא האדישות. את הכל הוא רואה באדישות. אפילו בפרק הקלאסי "יאדה, יאדה, יאדה", עד שאנחנו כבר חושבים שהוא כועס על טים ווטלי רופא השיניים שהתגייר רק בשביל שיוכל לספר בדיחות על יהודים, הוא מתוודה בפני כומר ש"זה לא פוגע בי כיהודי, זה פוגע בי כקומיקאי" (וד"ר ווטלי עצמו מאוד נפגע מבדיחות על רופאי שיניים). ומה עוד כבר יכול לפגוע בבנאדם בתור צרכן קומדיה? כלום. כי "סיינפלד" אמנם שברה מוסכמות (חוץ מיהודים ורופאי שיניים קיבלנו עקיצות עסיסיות על זקנים, נאצים, חירשים, הומואים, נכים ואפילו השואה) אבל עשתה זאת באלגנטיות וללא טיפת צביעות או זיוף.

סיינפלד חינך אותנו שאדישות עדיפה על צביעות. ואם המסר הזה לא הובהר מספיק במהלך הסדרה, דאגו להדגיש אותו עוד יותר בפרק הסיום - כאשר השופט גוזר את דינם של הארבעה, הוא מצהיר בפניהם ש"האדישות שלכם לכל דבר שהוא טוב והגון הרסה את כל הבסיס עליה החברה שלנו בנויה". האומנם?


אני אדיש משמע אני קיים
הנה, תראו מה סיינפלד לימד אותי:

השמועה שערוץ 10 מסמן לעצמו בתור מטרה את "סיינפלד" הגיעה לאוזניי עוד לפני תום הסיבוב האחרון של הסדרה בערוץ 3. לא יודע אם זה מה שיחיה את ערוץ 10. האמת? גם לא ממש אכפת לי. העיקר שסיינפלד חוזר.





"סיינפלד", ראשון עד רביעי, 23:30, ערוץ 10.