אני מאוכזב. לא האמנתי שאני אגיד את זה, אבל אני מאוכזב. ממש מאוכזב. נכון, רמת הציפיות היתה גבוהה. היא לא היתה גבוהה, היא היתה היסטרית. אבל בשנים קודמות, גם אז היתה רמת הציפיות היסטרית, זה לא קרה. כואב לי להגיד את זה, ולו רק בגלל שאני פריק של הסדרה, אבל מישהו צריך לעשות את זה. אז הנה זה בא: פרק הפתיחה של העונה השלוש עשרה של הסימפסונז מאכזב. נורא מאכזב. וזה לא סתם פרק פתיחת עונה. זה הפרק המיוחד לליל כל הקדושים, 12 במספר.

רק שלשום הוא שודר בארה"ב וכבר אפשר להוריד אותו באינטרנט. אפילו חיבור מהיר מדי לא צריך, רק את התוכנה הנכונה. מורפיוס במקרה הזה.

פירס ברוסנן ומת`יו פרי תרמו את קולם לפרק, אחד הסיפורים הוא פארודיה על הארי פוטר. מה צריך יותר מזה? מסתבר שצריך.




ההתחלה דווקא היתה מצויינת. הפתיח המסורתי, שמשתנה בכל פעם, היה מבריק כרגיל. גם הסיפור הראשון (מתוך שלושה) היה משובח. צוענייה מקללת את הומר וגורמת לו לפגוע בכל מי שקרוב אליו. מגוון הצורות שבהן זה קורה הוא גדול ומשעשע במיוחד. אבל אז הגיע הסיפור השני, House of Whacks, בו מוצגים החיים במשפחת סימפסון של העתיד שבו כל הבית ממוחשב. את הקול של המחשב שמפקח על עבודות הבית ניתן לבחור, כמו גם את האישיות שלו. כך מחליטים בארט וליסה נחרצות לפסוח על הצ`נדלר (“Could I BE anymore of a house?”) ומארג` מחליטה ללכת על פירס ברוסנן.

גם פירס ברוסנן מחליט ללכת על מארג`.

הוא נדלק עליה ומנסה להרוג את הומר. מכאן, מתחילה ההידרדרות. הבדיחות חלשות, אין בכלל הברקות, כל מה שקורה בהמשך הסיפור הזה כבר קרה בצורה זו או אחרת בפרקים קודמים. החמצה. פשוט כך. אחד הסיפורים הכי מאכזבים מבין כל 36 הסיפורים שהוצגו בפורמט זה במהלך השנים. אולי המאכזב מכולם.

אבל הדבר שהכי אכזב היה הסיפור השלישי. כי פארודיה על סדרת ספרי הארי פוטר היא פוטנציאל ענק לבדיחות אפשריות, אבל הסך הכל הכללי היה חלש. אני לא רוצה לספיילר יותר מדי, אבל באופן כללי ליסה מנסה להיות הרמיוני גריינג`ר, בארט הוא מעין נוויל, ברנז הוא לורד מונטימורט, וסמית`רז הוא פשוט סלית`רז. אבל מלבד ההברקות הצפויות בליהוק, כל העסק פשוט לא זורם.




אם לוקחים בחשבון את העובדה שהרוב המכריע של העונה הקודמת, העונה ה- 12, היתה חזקה במיוחד, ושהפרק המיוחד לליל כל הקדושים היה מוצלח במיוחד, הרי שהאכזבה כפולה ומכופלת.

אבל לא נורא, עושה רושם שעד שהפרק המדובר יגיע לארץ, נצליח לשכוח את הפרק הזה, את הפוטנציאל האדיר שהיה לו ואת הפספוסים הרבים שהיו בו, אולי אפילו באמצעות שני הפרקים הקודמים של ליל כל הקדושים שעדיין מצפים לצופים בארץ, והיו הרבה, אבל הרבה יותר משובחים.