Ho-Ho-Homicide
הבלש ג'ון מאנץ' עונה לטלפון במחלקה, בחג המולד

צלף מסתורי המסתובב ברחבי מדינת מרילנד, ארה"ב, יורה למוות באורח אקראי בעוברי אורח חפים מפשע. המשטרה טרם הצליחה לתפוס אותו והתקשורת חוגגת.

לא, לא מדובר כאן על אירועי האקטואליה האחרונים, אלא דווקא על אחד הפרקים בסדרה "רצח מאדום לשחור" שחוזרת היום לסבב שידורים נוסף בערוץ יס פלוס בלוויין. בסדרה זה היה פרק כפול עם סוף טוב, פחות או יותר, ואני מקווה שגם במציאות זה יסתיים כך, אבל גם מבלי לנבא באורח מצמרר אירוע פשע כזה או אחר, נותרה "רצח מאדום לשחור" אחת הסדרות הטובות ביותר. אי פעם. לא פלא, כסדרה שמבוססת על ספר אשר בעצמו מבוסס על חוויותיו של הכותב שליווה במשך שנה שלמה יחידת מחלק רצח בבולטימור. "רצח מאדום לשחור" היתה מאד אמינה בהצגת האירועים, הדמויות ולא פחות חשוב, הפוליטיקה המכוערת, חישובים אינטרסנטיים של פוליטיקאים כאלו ואחרים באשר לתפקודה של המחלקה ואנשיה.



פול אטנסיו, יוצר הסדרה, חבר לבארי לבינסון (הבמאי זוכה האוסקר על "איש הגשם" וכן במאי של סרטים נודעים נוספים) ולטום פונטנה (שמאוחר יותר פנה ל"אוז" אשר חולקת עם "רצח" לא מעט שחקנים שהופיעו שם בתפקידים כאלו ואחרים) והביא לנו מבט מרתק, אמין מאד, עד כמה שסדרת טלוויזיה יכולה להיות אמינה, על חיי השוטרים.

הסדרה לא בחלה להשאיר דברים פתוחים, כואבים ככל שיהיו. תיקים לא פתורים, פושעים שלא נענשים, שוטרים שלא תמיד מתנהגים כמו שהם צריכים להתנהג והתמודדות יומיומית של בלשי היחידה עם בעיות קשות, שלא תמיד נמצא להן פתרון, ומוות. כן, מוות. לכאורה בלשים במחלק רצח אמורים להיות "מחוסנים", אבל כשהמוות פוגע לפעמים קרוב אליך, גם הבלשים הקשוחים ביותר מתקשים לפעמים להתמודד איתו.

יש לא מעט סדרות טובות שמרצדות כיום על המסך. "הסופרנוס", "משפחת סימפסון", "רגליים קרות", "באפי, קוטלת הערפדים" ועוד. כאשר אנחנו, כיום בעידן הרב-ערוצי, קוראים על עוד סדרה שמתעלפים ממנה, "הסדרה הטובה ביותר בעולם", סדרה עם משחק/תסריט/בימוי מושלמים, אנו נוטים להתחיל לפקפק בעניין. אם זו "הסדרה הטובה ביותר בעולם" אז מה עם הסדרות האחרות שרק לפני דקה התעלפנו מהן? מה, עכשיו הן כבר פחות טובות?



לא, הן לא פחות טובות, הן עדיין סדרות מצוינות ומעולות. אבל "רצח מאדום לשחור" בולטת באיכותה, נוצצת באפרוריותה, מרשימה עם קאסט מעולה ודמויות אמינות. לא פלא, דיוויד סימון, כתב של "בולטימור סאן", בילה שנה שלמה עם יחידת מחלק הרצח של בולטימור במטרה לתעד את מעשיהם. רשמיו מאותה שנה הופיעו בספר "Homicide: A Year On The Killing Streets" שאף היווה את הבסיס לרוב העלילות בשתי העונות הראשונות. אירועים אמיתיים שתועדו בספר תוסרטו בעונות הראשונות, מה שבהחלט תורם לאמינות.

הקאסט בסדרה בפירוש מדהים: יפת קוטו כאל ג'יארדלו, מפקד המחלקה, דמות אבהית אך קשוחה כשצריך, סבל לא אחת מהפוליטיקה הפנימית שמנעה את קידומו, בעיקר עקב חוש צדק מפותח מדי; קייל סיקור כטים בייליס, הבלש הצעיר והרגיש שמעולם לא התאושש מהתיק הראשון שלו, רצח הילדה אדינה ווטסון; קלארק ג'ונסון כמלדריק לואיס הבלש השרמנטי; ריצ'רד בלזר כג'ון מאנץ', יהודי, ציני וחובב קונספירציות שלידו מאלדר נראה כמו סקאלי. אלו היחידים שהיו בסדרה מהפרק הראשון ועד האחרון. ראוי לציין גם את ריד דיימונד, הבלש קלרמן, שהצטרף אל הסדרה בעונתה הרביעית והיה חלק חשוב ביותר באחת מהעלילות המתמשכות המעניינות ביותר במלחמתו מול ברון הסמים לות'ר מהוני; מליסה ליאו בתפקיד קיי האוורד המחוספסת, דניאל בולדווין בתפקיד בו פלטון הקשוח, נד בייטי כסטנלי בולנדר, מישל פורבס הנפלאה כחוקרת הרפואית ג'וליאנה קוקס העצמאית ועוד רבים וטובים.



אבל מעל כולם בלט אנדרה בראוואר בתפקיד הבלש פרנק פמבלטון. הבלש השחור, הקתולי לשעבר, שאולי בעצם מעולם לא איבד את אמונתו. תמיד שקול, תמיד מצליח "לשבור" את החשוד, גם הקשה ביותר. השותפות ארוכת השנים של פמבלטון עם בייליס היתה אחד הסממנים הגדולים ביותר של הסדרה והתהיות התמידיות שלהם, הקונפליקטים הגדולים ביניהם היו סם החיים של "רצח מאדום לשחור". אנדרה בראוואר הוא פשוט שחקן נהדר. בלעדיו לא היתה הסדרה מה שהיא היתה. אפילו בסדרה משעממת כמו "בשליחות החיים", המשודרת בטלעד בימי ראשון, ניתן לראות כמה כשרון יש לשחקן המעולה הזה.



לא מעט שחקנים מפורסמים שיחקו בסדרה: לילי טומלין, סטיב בושמי, הבמאי יליד בולטימור ג'ון ווטרס, ג'יי לנו בתפקיד עצמו, רובין וויליאמס ועוד. אנקדוטה קטנה באשר לפרק עם וויליאמס, הראשון בעונה השנייה: בתפקיד בנו הקטן של וויליאמס בסדרה משחק הבן של במאי הפרק סטפן ג'ילנהל - ג'ייק ג'ילנהל. כיום אחד הכוכבים העולים של הוליווד ("דוני דארקו").

עוד בעונה השנייה, מופיעה בשני פרקים ג'וליאנה מרגוליס הנפלאה
(ER). העונה השנייה כוללת למעשה ארבעה פרקים בלבד. הסדרה נאבקה במשך כל חייה באחוזי רייטינג דלים ובסיום כל עונה ריחף החשש התמידי שהסדרה לא תחודש בעונה הבאה. ההחלטה של NBC להמשיך ולהחזיקה, אולי כמעין עלה תאנה איכותי, היתה בניגוד גמור לכללי הרייטינג.

אנקדוטה משעשעת - באחד מפרקי הסדרה בלשי המחלק רודפים אחר חשוד ומגיעים לסט של..."רצח מאדום לשחור". שם הם פוגשים את הבמאי בארי לבינסון ומחמיאים לו על הסדרה. הסצנה מבוססת על מקרה אמיתי שקרה במהלך צילומי הסדרה בה חשוד שנמלט מהמשטרה הגיע לסט, חשב שמדובר בשוטרים אמיתיים והסגיר עצמו לידי ה"שוטרים".

בסופו של דבר, לאחר שבע עונות וחילופי קאסט שפגמו במקצת, לטעמי, באיכותה הייחודית של הסדרה, הוחלט לבטל את הסדרה. אולם המעריצים קיבלו צ'ופר בדמותו של סרט טלוויזיה שהופק כשנה לאחר רדת הסדרה (שמסתובב לו בערוצי הסרטים של yes) ומחזיר אלינו את כ-ל בלשי הסדרה (כולל אלו שהלכו לעולמם במהלכה) ועוד שלל דמויות מוכרות ואהובות - מי יותר ומי פחות.



דמותו של הבלש ג'ון מאנץ' אפילו נשארה בחיים והוא עדיין עמנו, הפעם בניו יורק. מאנץ' התמקם לו בסדרה "חוק וסדר - מדור מיוחד". זה לא הקשר היחיד בין הסדרות, מספר פרקים ב"רצח" חלקו עלילות ("קרוס-אובר") עם סדרת האם של "מדור מיוחד" - "חוק וסדר".

אם אתם בעלי טעם אנין, אבל גם אם אתם בולסים ג'אנק טלוויזיוני, אם אתם צופים 24 שעות ביממה בטלוויזיה, או אם אתם בוררים לכם תוכנית בשבוע, אם אתם מחשיבים את עצמכם כאוהבי טלוויזיה או שאתם מתעבים את המכשיר המשוקץ: "רצח מאדום לשחור" היא הסדרה בשבילכם. אוהבי הטלוויזיה רק יתחפרו עמוק יותר באהבה אליה, שונאי הטלוויזיה יפקחו עיניהם ויווכחו שגם בטלוויזיה, אפילו אם היא אמריקנית, אפשר לנשום אוויר פסגות.

זה מה שלא בסדר עם העבודה הזאת. אין לה שום קשר אל החיים
מלדריק לואיס, רצח מאדום לשחור





"רצח מאדום לשחור", כל הפרקים מההתחלה, ימים ראשון עד חמישי החל מהיום 21/10/02, 19:40, יס פלוס בלווין.