בתחילת שיר הפתיחה של "מופע שנות השבעים" - בה כולם יושבים במכונית, שרים את השיר ונהנים להם מהחיים - טופר גרייס, הוא אריק פורמן, יושב במושב הנהג ומביט אל מחוץ לחלון, ורגע לפני תחילת השיר, ראשו עושה סיבוב מהיר של 180 מעלות ונעצר אל מול פרצופה של לורה פרפון, היא דונה פ?ינסיאטי, שיושבת לידו, והוא מפתיע אותה בשירה נזעקת אל תוך פרצופה. היא כמובן מופתעת ופורצת בצחוק, וטופר מיד אחריה. כל זאת על רקע המוזיקה.



המקום הוא פוינט-פלייס, וויסקונסין. אריק פורמן, טינאייג'ר שחון, חנאג' למראית עין, חי עם אביו הקשוח והרודן רד ואמו המגשרת קיטי (קרטווד סמית ודברה ג'ו ראפ הנפלאים, שיוצרים דמויות עגולות וכובשות), וכן אחותו הביצ'ית (ליסה רובין קלי), שנשרה מהקולג' וחזרה הביתה (ונעלמה בפתאומיות באמצע העונה השלישית, עקב בעיות סמים של קלי). בבית שליד גרה דונה פינסיאטי, בת גילו, טום בוי ג'ינג'ית מדהימה למדי, עם הוריה האיטיים בוב (דון סטארק) ומידג' (טניה רוברטס, אקס "המלאכיות של צ'ארלי", שעזבה אחרי העונה השלישית). שני הילדים גדלו ביחד כמעט כל החיים כחברים הכי טובים, וכעת כששניהם בטינאייג'ריותם, הפכו לנאהבים ולאחד הזוגות הכי חמודים בטלוויזיה אי-פעם (הם אמנם נפרדו בסוף העונה השלישית, אבל הרשו לנו להניח שיהיה טוב).

סטיבן ה?ייד (דני מסטרסון; אחיו הצעיר הוא כריס מסטרסון, פרנסיס מ"מלקולם באמצע", שגם מתארח בהמשך העונה) המרדן ומייקל קלסו (אשטון קוצ'ר) היפיוף והטיפש גדלו גם הם כל חייהם עם אריק ודונה, כחברים טובים. הייד גר עם משפחת פורמן מאז שאמו (קייטי סיגל מ"נשואים פלוס" ומ"פיוצ'רמה" בהופעת אורח) עזבה את הבית לטובת איזה אלכוהוליסט, אחרי שאביו נטש הרבה לפניה. קלסו הוא הצעיר במשפחה מרובת ילדים, כך שכשהוא גדל, להוריו כבר לא היתה סבלנות לענות על כל השאלות שלו. זו הסיבה שהוא טיפש, על פי קרצ'ר.



קלסו נפרד וחוזר ונפרד וחוזר מחברתו המעצבנת והמרוכזת בעצמה, ג'קי (מילה קוניס), שעל לבה התחרה גם הרכיב האחרון בחבורה, פ?ז (ווילמר ואלדרמה), זר שהגיע לארה"ב במסדרת פרויקט חילופי סטודנטים, קורא לכולם "whore!" ומת להיגאל מבתוליו. אף אחד לא יודע מאיפה בדיוק הוא בא ומה הוא שמו האמיתי (כי הוא ארוך מכדי לזכור אותו), אז כולם פשוט קוראים לו פ?ז, ראשי התיבות של Foreign Exchange Student.

בהיותם נערי פרברים, מקום בו קשה לצעיר למצוא היכן לבלות, הם מבלים את זמנם בעיקר במרתף הבית של אריק, מתמסטלים, צופים בטלוויזיה, ונהנים מאוד לשמוח לאידו של החבר הנדפק התורן, או לכל הפחות להישאר אדישים לצרותיו. קלסו הלא-מבריק הוא בעיקר זה שמוצא עצמו שוב ושוב בדילמות, רובן ככולן עוסקות בג'קי. אחרי שהתנשקה עם האחראי עליה בעבודה כ"בחורת גבינה" בקניון, למשל, קלסו הפך אובססיבי והיה בטוח שהיא מתנשקת עם כל גבר אקראי שהיא פוגשת. "תראו מה מצאתי בגבינה של ג'קי", הוא אמר לבחורים במרתף והרים פתק קטן, "מספר טלפון של איזה בחור. אני לא יכול לסבול את זה עוד. אני פשוט יודע את זה, הייד, היא בוגדת בי שוב!"
"קלסו", השיב הייד, "אל תקפוץ למסקנות, אולי לא איכפת לי!"



ולא רק קלסו. כל בעיה, התחבטות או קושי של אחד מהחבר'ה, הם בבחינת שעשוע עבור האחרים. אחרי שדונה ואריק נפרדו, דונה באה להחזיר לאריק כמה מהתקליטים שלו שנשארו אצלה. "אה" הגיב הייד, "החלפת הנכסים אחרי הפרידה הנוראית. מוזר בשבילם - מבדר בשבילנו".
הכל מאהבה, כמובן, שלעתים קרובות באה לידי ביטוי גם בצד החיובי שלה.

פרק הפיילוט של "מופע שנות השבעים" שודר בפוקס בשלהי 1998, וגולל את חייהם של חבורת-בני-עשרה-שמאוד-אוהבים-להתמסטל בפרברי וויסקונסין, אבל דווקא בסבנטיז - שעתם היפה של הדיסקו, הרוקנרול, המין, הבגדים ההדוקים, קירות עטויי טאפטים וחדרים אפופי עשן נרקוטי, אבל גם שעתה של כלכלה במצב ירוד - מפעלים שנסגרים בפריפריות, עסקים קטנים נדחקים על ידי גדולים ואבטלה גואה בהתאם.

בעונתה הראשונה הסדרה היתה חביבה, עם כמה בדיחות מעולות ופרקים טובים, אבל לא מגובשת מספיק. איכשהו זה גם התבטא בטבלאות הרייטינג בארה"ב, והסדרה לא המריאה. אבל בפוקס כמו בפוקס, בכל זאת נתנו אור ירוק לעונה שניה, וזה השתלם להם: הסדרה החלה לתפוס תאוצה רצינית, הפכה לאחת מחמש התוכניות הנצפות ביותר בערוץ והיתה ועודנה פופולרית מאוד בטווח הגילאים 18-49.



יוצרי הסדרה הם הזוג הנשוי בוני וטרי טרנר ("מפגשים מהסוג האישי", "עולמו של וויין"), יחד עם מארק ברזיל, שעליו מבוססת דמותו של אריק, ועל נעוריו בנוי רעיון הסדרה כולה. השיפור שעשו בסדרה במהלך עונתה הראשונה ושהפך אותה לבסוף למה שהיא, בא במידה רבה על חשבון קוהרנטיות. כך אריק מתחיל את העונה הראשונה בן 17 ומסיים אותה בן 16; כך בעונה הרביעית אנו חוזרים לילדותם של החבר'ה ולרגע שבו נפגשו דונה ואריק כשהיו בני שבע, מה שסותר את אמירתה של דונה לאריק בפרק הפיילוט שהוא כבר יכל לקחת אותה כשהיתה בת ארבע; והחמור מכל: לפרק אחד בלבד בעונה הראשונה היתה לדונה אחות, ומאז נעלמו עקבותיה.

אבל אלה בטלים בשישים לעומת כל הטוב שיש לסדרה להציע. העובדה שהסדרה פופולרית דווקא בקרב טווח הגילאים האמור, אינה מפתיעה. בשונה מסיטקומים אחרים, מתאפיינת הסדרה בהומור פרוע, צעיר וקומיקסי, שמתבטא גם בצבעוניות הצעקנית שלה, ולא נותן לגבולות המציאות לעצור אותה. העשן הנרקוטי האמור הוא אמנם אחד מיני כמה מרכיבים, אבל נראה שהוא הדומיננטי שבהם; לא רק שבכל פרק יש את סצינת "שיח ה-360 מעלות", בה יושבים ארבעה מהחבר'ה אחד מול השני, מסטולים ברמה כזו או אחרת, ומנהלים שיחה כשהמצלמה שבאמצע נעה על ציר מדו?ב?ר אחד למשנהו, אלא גם ניכר שהכותבים עצמם לא טומנים ידם בצלחת. כך אנחנו יכולים להיכנס לראשם של הדמויות, תוך גיחות לעתיד, לעבר, לחלומות או ליקומים מקבילים, במה שמתבטא בסצינות הזויות כמעט מדי פרק: מחוות לתשדירי שירות מהפיפטיז, לסדרות וסרטים מהסבנטיז ("הכל נשאר במשפחה", "מלחמת הכוכבים", "המלאכיות של צ'ארלי", ואחת מבריקה במיוחד על סרטי נינג'ה), ואפילו לתוכניות ילדים, בסצינות אנימציה מסטוליות במיוחד.

אלמנט נוסף שבולט במיוחד, הוא העובדה הכה ברורה שהקאסט עושה כיף מאחורי הקלעים. זה פשוט זולג מהמסך אל תוך החדר, כמו בקטע ההוא בשיר הפתיחה. ע"פ דרישת המפיקים, הצילומים לכל פרק מתבצעים בשני טייקים לכל סצינה ולא יותר, מה שאומנם מגביל מעט את החופש של הקאסט להרוס סצינות לטובת מתיחה כלשהי, אבל גם משאיר חותם של כנות. הרבה פעמים אחד מהשחקנים מתקשה לעצור את צחוקו לרגע במהלך סצינה, אבל זה נשאר כחלק אינטגרלי ממנה (זה קורה במיוחד ללורה פרפון). וזה הגיוני, שהרי הדמויות עומדות מדי יום מול מצבים שאי אפשר שלא לפרוץ בהם בצחוק. נוצר כך דבר מאוד אותנטי: הקשר האמיתי של הקאסט מוקרן ישירות על בני דמותם הטלוויזיונים, מקשה בכך על הצופה שלא לייחל להיות חלק מזה.



עוד אלמנט הוא משקפי-הנוסטלגיה הבלתי נמנעים בקונספט שכזה. שתי תמסורות נשלחות אלינו, הצופים, בחבילה אחת; אנחנו מביטים בכל זה, וברובד המיידי והברור מאליו, צוחקים כי זה משעשע. ברובד השני, הפחות מודע, אנחנו עורגים. יש הבדל בין חבורה של אנשים קרובים במנהטן של הניינטיז-תחילת הנוטיז, לבין חבורה של אנשים קרובים בעיירה נידחת בוויסקונסין של סוף הסבנטיז. המשקפיים האלה, שצובעים הכל בצבעים חמים, הם שהופכים את ההתפכחות מהתמימות האמריקנית שהגיעה לשיא בסוף הסבנטיז, לדבר הכי יפה ותמים בעולם. דבר להתרפק עליו. החבר'ה, ההתבגרות, האהבה של פעם, הראשוניות. דברים שאמנם כבר נעשו בסדרות כמו "היו ימים" ו"שנות הקסם", אבל "המופע" עושה את זה אחרת לגמרי. ובכל מקרה, אנחנו, אנושיים שכמונו, תמיד נשמח לחזור אחורה.





העונה הרביעית משודרת בערוץ Star World בכבלים בימי שני, בשעות 14:00, 17:30, 20:30, ולמשכימים קום - למחרת בחמש בבוקר. השעות תקפות עד שהערוץ יעבור לשעון חורף.