הסטייה האחרונה שלי עומדת בסימן נעימת הפתיחה של "סקס והעיר הגדולה". היא לא ממש חדשה, הסטייה, אבל לאחרונה היא קיבלה כמה חיזוקים חיוביים מהסביבה. הראשון: כולם נורא מבסוטים מצלצול האורנג' שלי שהוא, כמובן, צלצול נעימת הפתיחה המדוברת. השני: כולם (ובעיקר אני) נורא מבסוטים מחזרתה לשידורים חוזרים של "סקס", והשלישי: כולם בכלל נורא מבסוטים מהחיים באופן כללי, כי הם לא בצבא ואני כן.

אי לכך ובהתאם לאהבתי את הגרוב של המשתרללות מניו-יורק, לא פלא שמצאתי את עצמי מוקסם למדי לגלות שיש עוד סדרה שמשתמשת באותו פתיח למטרות טהורות יותר אך מעניינות לא פחות. אותו קסם הוא גם שהביא אותי לכדי מתן צ'אנס רדיקלי לסדרה דוקומנטרית-משהו המשודרת בערוץ 8, ושעליה מודבקת חותמת הבי.בי.סי האנגלית והמשובחת. וכמו שאנחנו יודעים, מי שניסה בי.בי.סי פעם אחת - לא יכול להפסיק. כך הפכתי גם אני, לאנין טלוויזיה בריטית.

לסדרה החדשה שממלאת את חיי באור קוראים "סוף שבוע פרוע עם לואי ת'רו". ת'רו, עיתונאי בריטי בשנות השלושים לחייו, הוא חוצפן מעודן וסקרן, שיוצא לתור את העולם בחוקרו אחר תופעות משונות ומרתקות בעולם המערבי המתורבת לכאורה. כל פרק מתמקד בנושא אחר, ות'רו יודע לרדת לעומק העניין בצורה מעוררת השתאות. למשל: יצא ת'רו אל לאס-וגאס לחקור את תופעות ההיפנוזה המקובלת שם, ועבר - יחד עם הצופים בבית - קורסים רבים בהם מקבלים טעימה מכוחה של ההיפנוזה, לטוב ולרע. איך משכנעים אנשים לקנות דברים שהם ממש לא צריכים, איך משפיעים על אנשים לעשות דברים בניגוד לרצונם, ובכלל, איך מדריכי היפנוזה וקורסים בעלי שמות כמו "עשרה צעדים כדי להיות מיליונר", שמובילים וסוחפים אנשים אחריהם, יכולים לעלות לדרגות של מיני-אלוהות. בעיני החסידים שלהם הם אולי גורואים עם חליפות של ארמאני, אבל לא בעיני ת'רו הנשכן.

במגוון הנושאים בהם מתעמק ת'רו (למשל: תופעת הנשים השרירניות או שידוכים של נשים תאילנדיות לגברים מערביים מבוגרים) הוא מציג נקודת מבט מפוכחת ועוקצנית על המתרחש, תוך מתן כל הכבוד הראוי לאדם שעומד מולו ואותו הוא מתשאל. לת'רו יש את הכוח והאינטליגנציה להישאר צלול ולא מושפע מהמקרים יוצאי-הדופן שעומדים לפניו, ולשאול את כל השאלות המתבקשות, גם אם בהסתכנות בפגיעה נפשית במרואיין או בפגיעה פיזית שלו עצמו. לא, סתם. דמותו הממושקפת ידידותית ומתחברת באורח מפליא למדי עם קשת האנשים בהם הוא נתקל (הרבה מהם, בעיני הצופים בבית, יצטיירו כסוטים עם בעיות נפשיות), ובצורה מנומסת הוא מנסה להטיל את אור הסו-קולד ציוויליזציה על המקרים המוזרים בהם הוא נתקל. כך, למשל, הוא ישאל מפתח גוף אם הוא מרגיש גברי כי הוא מנופח כל-כך, ואז ירים את החולצה שלו ויבקש הערכת מצב בשבילו. במקרה אחר, הוא יבקש להירשם לסוכנות היכרויות תאילנדית, בכדי לראות אם יש לו ביקוש בקרב המלוכסנות.



עוד דבר ייחודי לתוכניתו של ת'רו, הוא כוחו (והגב העיתונאי שהוא מקבל מלונדון) להגיע ולתשאל את אנשי הצמרת בכל תחום עליו הוא עושה תוכנית, דבר שנעשה לרוב לנגד עיניהם של צרכנים תמימים (ועדיף מסונוורים) שסיכוייהם לדבר עם "הבוס הגדול" ביום רגיל שואפים לאפס. בתפישתו הנורמטיבית (שהיא גם תפישתנו שלנו), ת'רו מנסה להטיל דופי בתופעות אותן הוא חוקר. הוא מצטיין בבחירה של קייסים אופטימליים ותמימים לחלוטין (למשל, חייל בריטי בדימוס בשנות ה-50 לחייו המשתתף בתוכנית השידוכים התאילנדית, או חסיד בן 20 של גורו לאס-וגאסי חלקלק), תיחקורם למניעיהם ואז הצלבתם עם צמרת ההיררכיה שהם נמצאים בתחתיתה. כך הוא יתשאל את המנהל של תוכנית עשרת השלבים להתעשרות מהירה (שמחירה, אגב, הוא אלפי דולרים) לעיניו של הבחור המסכן בן ה-20, ואחרי שהחליפה תלך ילחש לבחור באוזן "אתה יודע שהוא לא יצר מיליונר אחד, נכון?". אותם שטופי המוח, על-פי רוב, לא ממש קונים את הערות הביניים של ת'רו, אבל בסופה של כל תוכנית ברור לנו הצופים עם מי הצדק.

בהיעדר בושה ועם הרבה אומץ, ת'רו מצליח לספק תוכנית מרתקת ועיתונאות במיטבה. כל תוכנית מסתיימת בהרגשה של השכלה רבתי, ו"סוף שבוע פרוע" מצדיקה בהחלט את חותמת איכות הבי.בי.סי שהיא נושאת. עכשיו אפשר לומר סוף סוף, שיש מה לראות בטלוויזיה, ואפילו בכבלים האנלוגיים.

פעם נוספת מדובר בתוכנית, שממש אסור לפספס.





סוף שבוע פרוע עם לואי ת'רו, ימי שני בשעה 23:00 ובשידורים חוזרים בימי שישי ב-23:25 ובימי שבת ב-00:40, ערוץ 8 בכבלים.