שיואו, תנו לי רגע לשפשף את העיניים. לפתע נדמה לי שהגענו לארץ ה"שלוש-שנים-אחורה". לא רק ש"החבר'ה הטובים" בת השלוש חזרה לגיחה, אלא גם הפקה נוספת, הפעם של ערוץ 3, בשם "הסצינה", עושה את דרכה אלינו בחזרה מארץ "1999".

לפני שלוש שנים (אם לא יותר), היתה למישהו הברקה מתבקשת: בואו נלך לעשות תוכנית דוקומנטרית על תרבות המועדונים הישראלית - סקס, סמים וקארחנה. נצאה הצפונה, נצאה הדרומה, נשארה המרכזה - ונביא לצופים בבית אחלה אקשן וחומר עיתונאי משובח, על מה שהולך מלפני ומאחורי הקלעים של המועדונים הנחשבים בארץ. לכבוד הפקת המסמך האנושי המרתק גייסו ב"גיל הפקות" את מיטב המוחות, וחשוב מכך, את עלמה הראל כמנחה. שופעת חזון ובעלת סט-ריאות בריאות להפליא - בדיוק הקריטריונים למנחה החיננית הנדרשת.

אממה, "הסצינה", התוכנית, התגלתה כדבר היבש ביותר ב"סצינה" האמיתית. במקום תוכנית חקרנית, חודרנית ופולשנית, כזאת שיכולה לעלות לכותרות עם טיפה תעוזה א-לה גיל ריבה, מציגה לנו עלמה הראל (בעזרה רבה של חוסר כשרונה) תוכנית עאלק-דוקומנטרית הזויה, מזדחלת, ושכל קשר שלה לעניין הציבורי מקרי בהחלט. ושלא תבינו לא נכון: לתוכנית על מועדונים יש הרבה פוטנציאל, הו, כמה פוטנציאל יש. רק צריך לדעת לקחת את המצלמה למקומות הנכונים ולשאול את השאלות הנכונות, אבל הראל, ברוב חסדה, בזמניה הטובים מדמה - אולי - את ביצועיה של הדבורין בחוליה החלשה, ובזמנים פחות טובים, מלאה בנו את פרצופה המנומנם ומעבירה אותנו לעוד ועוד תמונות של ישראליים מיוזעים ומכוערים, משל זו עיתונאות חוקרת איכותית.

איך אומרים - אפשר אחרת.