את המשפט "We have to keep moving" שמענו לראשונה ב"No Place Like Home", בו באפי והנזיר בורחים מהמפגש הראשון עם גלורי. כאן בפרק הוא חוזר על עצמו פעמיים, ולמעשה מכיל בתוכו את תמצית הפרק. ב-"Intervention" אומרת באפי לאחר השבי של ספייק: "אם הוא באמת הסגיר אותנו, דון ואני צריכות לצאת מהעיר", ויחד עם העלילה הכללית של הפרק הנוכחי מתגלה "מוטיב הבריחה" שכ"כ מאפיין את העונה ונחשף במלואו לפנינו.

למה זה כ"כ משמעותי? הרי זה לא משהו חדש. באפי כבר ברחה בעבר מאנג`לוס, ברחה מסאנידייל, ברחה מאדם. אבל הפעם, המשפט שחוזר על עצמו פעמים רבות מדגיש את המשמעות הגדולה של העניין: בריחה היא הדרך היחידה להתמודד עם גלורי. פשוט אין דרך אחרת. היה קיים צורך להדגיש שגלורי היא לא כמו שום דבר שראינו אי פעם, היא שונה. "אני לא יכולה להלחם נגדה, היא חזקה מדי." אומרת באפי. "לא ננצח את הקרב הזה עם יתדות, כשפים או שליפת אורניום". גלורי היא שונה, ולכן ההתמודדות איתה היא אחרת לגמרי.

כבר בסצינת הפתיחה אנחנו חשים את חוסר האונים הלא מאפיין של באפי כנגד גלורי, בתגובות הסקוביס. ג`יילס מגיב "ידעתי שתנצחי את גלורי בסופו של דבר, כל האימונים שלנו..." ובאפי מפטירה בשקט "משאית פגעה בה". "זרקת עליה משאית?" שואלת אניה. אכן, קשה לתפוס שבאפי האקטיבית הייתה הפעם לגמרי פאסיבית, תלויה לחלוטין. "לא, היא יותר חיכתה למשאית שתפגע בגלורי". ומה היא עשתה, איך היא כן פעלה? "באפי רצה מאוד מהר" (מוטיב הבריחה). גם מבחינתה של באפי העניין לא נתפס. לזה היא לא רגילה. היא מרגישה כאילו סוף סוף נתקלה באויב שבו היא לא מסוגלת להלחם, אותו היא לא מסוגלת לנצח, והעניין משפיע עליה בצורה קשה. חוסר האונים מוביל לחוסר בטחון ורגשות נחיתות. "כן, אני עושה עבודה מצוינת" היא אומרת בציניות. "אני הקוטלת, הנבחרת. רשעים אמורים לברוח ממני, לא ההפך...". לזה היא באמת לא רגילה.



כעת, לא רק גלורי רודפת אחרי דון אלא גם האבירים מהמסדר העתיק אותם ראינו לראשונה ב"Checkpoint". למעשה, הם האויבים של גלורי והם מעונינים להשמיד את המפתח על מנת למנוע ממנה לחזור אל מימד הבית שלה, ובדרך לפתוח את כל שערי המימדים ולצור גיהנום עלי האדמות. אבל בניגוד לגלורי, לאבירים יש כללים, חוקים. הם מתייחסים לעניין כאל מלחמת קודש, כשהדגש הוא על מלחמה. ולמרות זאת, הם רואים את עצמם כמכובדים ואצילים, פועלים לפי עקרונות מוסריים נעלים. לכן דנטה אומר "החיה לקחה אולי את דעתך, אבל אני נשבע לך, היא לא תדע לעולם את טעם לבך", ולמעשה רוצח את אורלנדו בשביל לשמור על כבודו. לכן הם מאפשרים לבאפי לקרוא לבן בכדי לטפל בג`יילס (וכמו שציין זאנדר, אולי זה בגלל שגרגור הגנרל שבוי...) ולכן גם גרגור בסופו של דבר מסביר לבאפי את הדברים ומגלה לה את מהות סיפור המפתח למרות שכפי שהוא מציין, זה הרי לא ישנה דבר. העיקרון הוא שבניגוד לגלורי השרירותית והלא צפויה, האבירים מהווים פן מלחמתי לעניין ומציגים אופוזיציה די מוצדקת. אם הנסיבות היו אחרות, באפי הייתה נלחמת לצידם ואף נעזרת בהם. ואם מסתכלים על העניין מנקודת מבט אובייקטיבית פשוטה, גלורי היא הרעה והם הטובים, שנלחמים למען הגנת העולם. באפי היא זו שתקועה באמצע, מהווה צד שלישי ויותר מסובך במאבק.

אז במלחמה כמו במלחמה, ולפתע באפי נראית ממש כמו מפקדת - היא מחלקת פקודות, מנהלת משא ומתן, קובעת מדיניות. כשספייק מציע לנסות ולברוח, עולה החשש שמא לא כולם ישרדו. במלחמה יש קורבנות ואבדות, אבל האם יכול להיות שחלק מהסקוביס יקריבו את חייהם ויהפכו לחללי קרב? האם זו אפשרות ששקלנו בכלל? באפי מגיבה כמו גנרלית מדופלמת שאחראית על פיקודיה, "We`re all gonna make it, we`re not losing anyone".

כלפי חוץ באפי קשוחה לחלוטין, עניינית, סמכותית. אבל קל מאוד לראות שמאחורי החזית החזקה מסתתרים חוסר אונים ופחד משתק. באפי נמצאת בלחץ היסטרי, נאבקת בכל כוחה אל מול האתגרים שרק מתעצמים ומתגברים, נלחמת את כל המלחמות בכל החזיתות ורק מנסה להשאיר את הראש מעל המים ולא לטבוע. זאנדר מציין "מעולם לא ראיתי אותה כ"כ..." וג`יילס משיב: "היא עברה הרבה יותר משמגיע לה לאחרונה. היא רק צריכה הזדמנות להסדיר את הנשימה, לאסוף את עצמה." אבל המתקפות ממשיכות לבוא. היא מתחננת "Just give me a minute..." אבל לבאפי אין דקה ואין אפילו שניה לחשוב, לעכל ולתכנן. הלחץ רק הולך וגובר אל עבר נקודת השבירה. היא הקוטלת, היא אמורה לדעת מה לעשות וכולם נושאים מבט אליה. תמיד ידענו שברגעים הקריטיים, בשעת האפס, באפי תמיד מצליחה להתאפס, לקחת שליטה ולדעת בדיוק מה לעשות. היא תמיד מובילה את הקרב המכריע מתוך תכנון מוקדם והכנה. והפעם? אין תכניות ואין מסלול מוגדר. הפעולות של באפי הן תגובתיות והיא לא בדיוק יודעת מה היא עושה. היא אמנם נראית בשליטה אבל המצב כולו יוצא מכלל שליטה.



ומה בעצם הולך בתוך תוכה של באפי? כיצד היא רואה את העניינים? "הכל פשוט ממשיך לבוא... גלורי... ריילי... טארה... אימא". בעוד המתקפות החיצוניות נמשכות, גם המתקפות הפנימיות על באפי לא פוסקות. חברים, משפחה, אהובים - באפי מאבדת את הסביבה הקרובה לה לאט לאט ונראה כאילו הפצעים מסרבים להגליד ורק נפתחים מחדש. המצב החיצוני דומה למצב הפנימי - מלחמות מתישות, קרבות נפשיים גדולים, התקפות רודפות אחת את השניה. והכל מלווה בתחושה כללית של חוסר אונים ובעיקר לחץ. בכל עונה באפי נאלצת לעמוד בגבורה במצבים נפשיים קשים מנשוא שרק מגביהים את הסף ודוחפים אותו כלפי מעלה. אך מהו הגבול? מהי נקודת האל חזור?

ג`יילס הפצוע אומר לבאפי "מה שעשית היה הכרחי, מה שתמיד הערצתי בך". "בריחה?" תוהה באפי וג`יילס משיב "היכולת להעמיד את לבך מעל כל דבר אחר". וכאן, למרות הזלזול של באפי בעצמה היא מתגלה כגיבורה האמיתית. היא אולי במנוסה, היא אולי מפחדת או חסרת אונים. אבל היא עושה את מה שצריך, נלחמת בכל הכוח מול אויבים זרים כמו צבא ואלה - והכל בגלל האהבה לדון. היא לא יודעת מהו המפתח, לא יודעת מה רוצה גלורי ומה רוצים האבירים - היא רק יודעת שעל דון היא לא מוותרת וזה מה שמשנה. קוטלת אולי מונעת מתוך מחויבות או מרות, אבל באפי פועלת אך ורק מתוך הלב והנפש, שלאו דווקא חופפים את הרציונל או ההגיון. באפי האדם היא שמניעה את הקוטלת, ולא להפך. ב-"Intervention" היא חששה שמא צד הקוטלת שבה מקשיח אותה עד כדי חוסר יכולת לאהוב, ובפרק הזה אנחנו רואים אמנם את שיא הקשיחות והנוקשות של באפי, אבל בו בזמן גם את שיא האהבה. המאמצים הגדולים, המלחמות המתמשכות, המאבקים המתישים והכל בגלל הלב האוהב.

ג`יילס אומר: "הגעת כל כך רחוק. אני כל כך גאה בך. את כל מה שצופה - " ומיד מתקן את עצמו, "כל מה שאני יכולתי לקוות לו." ג`יילס הוא הרבה יותר מצופה עבור באפי ואנחנו כבר יודעים את זה. לכן באפי היא לא רק כל מה שצופה יכול לשאוף אליו, היא כל מה שג`יילס יכל לקוות שתהיה, שזה אומר הרבה יותר. כי הרי לא מדובר רק בקוטלת, מדובר בבאפי. באפי הקוטלת אולי משביעה את רצון הצופה שלה, אבל זה הרבה מעבר לזה - ג`יילס, דמות האב, מתגאה באפי האדם והיחסים ביניהם נראים קרובים מתמיד.



בפרק מתגלה לראשונה הסיפור המלא של בן וגלורי - "החיה" נכלאה בתוך גוף אנושי שלפעמים לא מסוגל להכיל את כל מהותה ולכן היא פורצת החוצה ברגעים מסוימים. ובן, בהמשך לפרק הקודם, אכן מצטייר כקורבן חף מפשע. "לא ביקשתי את זה", "שום דבר לא שלי". הוא לא סובל את גלורי ואת נתיניה כיוון שהיא הורסת לו את כל מה שהוא מנסה לבנות. הוא מציין שרצה להיות רופא כדי להיות קרוב לאנשים, להיות חלק מהאנושות היומיומית ובפרק שעבר הוא פוטר בגלל ההשתלטות הממושכת של גלורי. הוא מנסה בכל כוחו לחיות את חייו ככל בני האדם ולהיות נורמלי, שואף לקיום רגיל ובלתי תלוי. הבעיה כפולה - אם תכניתה של גלורי תצא לפועל, הוא יאבד את הקיום שלו. וכשהוא מעלה פתרון אפשרי, השמדת המפתח, עולה גם השאלה "האם תהיה מסוגל? לקחת חיים אנושיים במו ידיך? והתגובה של בן: "- אלו החיים שלי ואני מתכוון לשמור עליהם". כלומר, קיים סיכוי שהוא אכן יפגע בדון בשביל לנטרל את גלורי. כשגרגור פונה אליו ושואל אותו "אתה מוכן למות למענם?" הוא נוגע בנקודה הרגישה של בן, חוסר העצמאות, ובן מגיב בכעס "אלו החיים שלי ואעשה מה שאני רוצה איתם!". וזה הטריגר למאבק הפנימי בבן, שמצד אחד רוצה להמשיך להתקיים ומצד שני לא רוצה להרוג. בתחילה נראה כאילו הוא הולך לפגוע בדון, בצילום מטעה שלו עם מזרק ביד, בעוד הוא מציין "לפעמים דברים רעים קורים לאנשים טובים. זו לא אשמת אף אחד, אלו החיים" (והוא כמובן לא מדבר רק על דון). בסופו של דבר הרושם מתברר כמוטעה, אבל חשוב לציין שהמאבק הפנימי לא נפתר או נעלם.

מסתמנת קירבה מסוימת בין ספייק לשאר החבורה. בתחילה הם מתנגדים לנוכחותו, אבל לאחר מכן הם מתרגלים אליו. ספייק לא מצליח להצית סיגריה עקב הפגיעות בידיים וזאנדר עושה זאת בשבילו, והסצינה הזו מדגישה יותר מכל את ההקרבה והנכונות של ספייק, ואולי גם את ההערכה מצד הסקוביס. זאנדר עדין מציין בקלילות שהוא לא מחבב את ספייק, אבל שניהם מצטיירים כחלק מאחווה מסוימת, בעלי אותה מטרה.

האווירה הכללית - נון סטופ אקשן כבר מהשניה הראשונה בפרק, סצינה רודפת סצינה. המון מתח, פעולה, אלימות, דם. אין מנוחה, רגעי ההפוגה זמניים ומסתיימים באופן פתאומי ומהיר. הלחץ הולך וגובר והצופים מרגישים את זה. פרק מאוד תזזיתי ולא נוח לצפיה. והכל בכדי להדגיש את המאבק העיקש והבלתי נלאה שמספקת באפי, את המאמצים העצומים והקשיים הרבים - ואת כישלונה. בסצינת הפתיחה ניצבת גלורי אל מול באפי ודון ומגלה שדון היא המפתח שלה, ובסצינת הסיום היא ניצבת מולן שוב, ומשיגה את המפתח. כל מה שקרה באמצע כבר לא רלוונטי, לא משמעותי ביחס לתוצאה. באפי חזרה, שלא במודע, הישר אל נקודת הפתיחה כאשר מה שהיא ניסתה כ"כ למנוע, בסופו של דבר קרה. היא לא הצליחה להגן על דון מפני גלורי ורק דחתה את מה שנראה כמו הבלתי נמנע. היא וגם אנחנו למעשה הסתובבנו במעגל אחד גדול שהוביל הישר חזרה לנקודת ההתחלה, והרחיב אותה. Spiral.


גלורי חוטפת את דון כמעט ללא כל מאבק ובורחת, כשהיא משאירה מאחוריה את גופות האבירים ואת חברי הסקוביס חסרי האונים. הם מפלסים את דרכם בעקבותיה, בעוד באפי ההמומה מתמוטטת בהבעה קפואה. ברקע נשמעות קריאותיה של ווילו: "באפי, את חייבת לקום! אנחנו זקוקים לך! בבקשה, באפי! בבקשה!..."
סוף חלק ב`.



במהלך הפרק נשמעות שתי מטאפורות, לא ממש ברורות ומובנות, שמתייחסות לדם:
משרתיה של גלורי אומרים: "כל מה שאנחנו צריכים זה נצל את הרגע... ולסחוט עד שידמם..."
גרגור אומר: "מימדים ידממו זה לתוך זה."