הפרק שלפנינו הוא החלק הראשון מתוך הארבעה שמסכמים את עלילת העונה. הוא מתאפיין בהתחלה מאוד איטית ומתנהל בצורה רגועה יחסית לעומת הסוף הרועש. מעין "השקט שלפני הסערה".

באפי נאלצת לפרוש מהאוניברסיטה למרות רצונה המפורש. "אני צריכה לטפל באחותי," היא אומרת "הלוואי והיה לי את הזמן". אנחנו רואים שבאפי מאוד נהנתה מהקורס, למדה והחכימה ולמרות זאת היא עוזבת בשביל דון. ממש כמו השקופית, שהתיישבה כ"כ חזק במקומה, סירבה לצאת ולבסוף נעקרה בכוח ע"י באפי עצמה ונפלה בטעות על הרצפה. זה עצוב ומתסכל, אבל צריך להיעשות. באפי עושה כאן את הצעד הראשון במסגרת האחריות שלה והבגרות שהיא נאלצת לגלות - היא מקריבה את האושר האישי שלה לטובת אחותה. "היא רק ילדה".

דון מדרדרת בלימודים, מבריזה מבי"ס, והצעד הבא של באפי הוא קבלת התפקיד של הדמות הסמכותית, המכוונת והתקיפה, וכאן באפי מהססת. היא לא רגילה לכ"כ הרבה סמכות ואחריות ב"חיים האמיתיים", היא מפחדת לפשל. הקוטלת אמנם התנסתה באין ספור מצבים כאלו של אקטיביות, לקיחת אחריות ושליטה וטיפול במצב. אבל עבור באפי, באופן אירוני, זה לא טבעי כשזה לא על-טבעי. ולכן באפי פונה לדמות הסמכותית היחידה בחיים שלה כרגע - ג`יילס, לפתרון הבעיה. ג`יילס הוא המבוגר, הדמות האבהית, האחראי הטבעי. "You`re so much more grown up than me". הפתרון הקל ביותר, במקום להתמודד עם הבעיה עצמה. אבל ג`יילס מבהיר לה "את המשפחה היחידה שלה, היא צריכה שתעשי את זה למענה". אף אפקט סמכותי שיש לו על דון לא יהיה יעיל בהשוואה למה שיכולה לספק באפי - הקשר המשפחתי חשוב כאן יותר מכל. לטווח הארוך, דון זקוקה לאחותה הגדולה בשביל הדרכה, הכוונה ואהבה. ולכן באפי מחליטה להתעשת ולקבל על עצמה את התפקיד. אבל בפנים, באפי עדיין מבועתת מפחד.



לראשונה מובעת כאן הסכנה שמא יעבירו את דון מתחת השגחתה של באפי באופן חוקי. באפי צריכה כעת לא רק לחשוש מגלורי שתפריד בינה לבין אחותה ותיקח אותה, אלא גם משלטונות החוק ומהסוכנות הסוציאלית. ואם כבר קודם תפקיד הטיפול בדון הוכפל, כעת הוא משולש. באפי מנסה ליצור לדון "חיים נורמליים" עד כמה שאפשר, אבל בדרך היא נאלצת להתבגר מהר מדי ואולי גם לאבד את עצמה. "זה לא שאין לי חיים, יש לי את החיים של דון".

המרצה באוניברסיטה שמצר על מותה של ג`ויס, מנהלת בית הספר שמציינת "אמא שלך הייתה אישה חביבה, כולנו נתגעגע, אני יודעת כמה זה קשה" וזוכה למבט תקיף מדון, עניין האפוטרופסות של דון, כל אלו הם סמלים לעולם החיצוני ושילובו המאולץ וההכרחי בתוך הטרגדיה האישית. העולם בחוץ עדיין קיים, וצריך ללמוד להתמודד גם איתו.



ווילו מתחילה את הפרק בעמדת נחיתות מסוימת. היא מרגישה מחוץ לעניינים, כאילו דעתה מבוטלת ולא משמעותית כיוון שלא חוותה אובדן משפחתי מימיה. "You just don`t understand" אומרת לה באפי, ו-ווילו נאלצת לוותר. אפילו טארה, שאמורה להיות "בצד שלה", להבין ולתמוך בה יותר מכל אחד אחר, מזדהה עם באפי בעוד ווילו מבינה דווקא את דון. טארה מבינה, טארה עברה משהו דומה והפעם ווילו מרגישה שהיא האאוטסיידרית, שהיא זו שמבחוץ מביטה פנימה אל תוך מעגל אליו איננה שייכת, וההרגשה הזו אינה זרה עבור ווילו כלל וכלל. ווילו עדיין סובלת מרגשות נחיתות של "החנונית" הדחויה והמושפלת לאורך כל הילדות. ב-Doomed כשפרסי מכנה אותה "nerd", היא מסתגרת ונכנסת לדיכאון. ב-Restless אנחנו רואים שהיא מפחדת שכולם יגלו את ה"אמת" עליה - לא לגבי היציאה מהארון אלא דווקא לגבי חיי החברה וה"יציאה" החוצה מהקונכייה. היא חוששת שמא היא עדיין הילדה המוזרה בשמלה החומה, זו שאוהבת את בי"ס, בעלת המוח הגדול שאף אחד לא רוצה להסתובב איתו. העניין מוביל לרגשות נחיתות אל מול טארה. ווילו מרגישה כמו "Junior partner", נחותה אל מול טארה שמובילה וקובעת את הטון בעניין היציאה מהארון, הניסיון בכישוף ועכשיו עם התובנה לגבי האובדן. ואז מודה טארה כי בעניין הכישוף "It frightens me" ופוגעת בנקודת תורפה של ווילו, שמסיקה כי טארה אינה סומכת עליה. הכישוף הוא התחום המרגש ביותר בחיים של ווילו וכאשר מישהו מפקפק בה וביכולותיה ומביע התנגדות מסוימת, היא מתרעמת מיד ("Fear, Itself"). טארה ממשיכה ואומרת "את מתקדמת כ"כ מהר וכ"כ הרבה, אני לא יודעת איפה אשתלב" ו-ווילו סופגת עוד מכה כואבת - החברה האהובה שלה חוששת שמא היציאה מהארון היא שלב חולף, ומפקפקת באמינותה. ווילו לא מנוסה בעניין, טארה היא החברה הראשונה שלה וכשטארה מעלה ספק, ווילו שוב מרגישה שלא לוקחים אותה ברצינות ורגשות הנחיתות צצים שוב.



בעיני ווילו, האלמנטים שהבדילו אותה מאותה ילדה חנונית היו קשורים לבאפי (החברה הטובה שמבינה), אוז (החבר הקול, הגיטריסט בלהקה), טארה (היציאה מהארון ומערכת היחסים ביניהן) והכישוף. אז באפי כבר לא מבינה אותה כמו פעם, אוז עזב, וכשטארה מעלה ספקות בעניין הכישוף ווילו מיד מתרגזת, ועוזבת. וזהו הריב הראשון בינה ובין טארה.

אבל כשגלורי פוגעת בטארה עולמה של ווילו נחרב. היא מנסה למנוע זאת, אך לא מגיעה בזמן ולא מצליחה להיזכר בכישוף. "She`s my everything" היא אומרת - כל עולמה. מערכת היחסים עם טארה שינתה ועיצבה אותה, האהבה ביניהן היא האושר בחיי ווילו ועכשיו את טארה, האהובה היקרה מכל, היא איבדה. "I`m so scared". ואחרי הבכי והצער ווילו מתמסרת לרגשות הנקמה והזעם. ואיך היא יכולה לבטא אותן? כיצד היא חזקה? בכישוף. ווילו פונה בלי היסוסים לכישוף השחור האסור והמסוכן במטרה לתקוף את גלורי, תוך התעלמות מוחלטת מאזהרות ומסיכונים ידועים. "אפילו אני לא יריבה עבורה" אומרת באפי ו-ווילו משיבה "אולי אני כן". באפי מתנגדת ו-ווילו מטיחה עבורה "מתי זה כן הזמן? כשזה מישהו שאת אוהבת? כשאת מחליטה?". באפי בתחילה לא מתחברת, לא מבינה את גדול ההשפעה של העניין על ווילו. רק לאחר השיחה עם ספייק, שכרגיל מאבחן את ההתרחשויות במדויק ואומר לה "I`d do it" היא מקבילה את המקרה "מה היה קורה אילו זו הייתה דון", ומבינה. כשזה מישהו שאתה אוהב יותר מכל, אין גבולות ואין מגבלות.



בסצינה האחרונה מתגלה האנלוגיה המלאה בין באפי-דון לווילו-טארה. ווילו אומרת "אני יכולה לעשות את זה. אני אטפל בה", ובאפי עונה "אני מבינה". כשם שעל באפי לטפל בדון, כך מוצאת את עצמה ווילו כשטארה תלויה בה לחלוטין. ווילו, שלא חוותה אובדן גדול בתחילת הפרק, מסיימת אותו עם האובדן הגדול ביותר שיש. ווילו ובאפי - אחריות גדולה מוטלת על שתיהן, אבל הן מקבלות אותה על עצמן מתוך אהבה.

הרעיון המרכזי בפרק הוא הקושי בקיום מערכות היחסים במקביל לחיים האחרים ולעולם החיצוני. באפי ודון, ווילו וטארה, מתקשות לנוכח העולם הטבעי והעל-טבעי כאחד. המכשולים רבים, ההקרבות עצומות, הסיכון גדול ולעיתים האהבה איננה מספיקה. האמת קשה, כואבת ונוטלת את קורבנותיה. אבל עושים מה שצריך, משתנים ומתאימים, לוקחים את הסיכון ומתמודדים עם ההשלכות כי האהבה לעיתים אולי קשוחה ומכאיבה – אבל שווה את זה.



פן חדש של בן מתגלה לנו בפרק זה - הוא וגלורי חולקים את אותו הגוף, והעניין נראה כפוגע בו, לא הוגן ולא באשמתו. הוא נעדר לתקופה ממושכת ומאבד את עבודתו. "!This is my life" הוא מצהיר. בן סובל מהעניין שכנראה נכפה עליו והוא מתחיל להצטייר כקורבן חף מפשע. הייתכן?

דון מאשימה את עצמה בהתרחשויות. כולם מסביבה סובלים ומתים והיא תוהה האם היא כ"כ רעה שהיא גורמת רק סבל ורוע. בכך היא מוסיפה למסתורין ההולך וגובר סביב היותה "המפתח".


גלורי פורצת אל תוך חדר המעונות בו נמצאות ווילו טארה באפי ודון, מוכנה לנקמה הגדולה. טארה, בהתקף שיגעון, מזהה את דון כמקור אנרגיה ומסגירה את היותה "המפתח" לגלורי, בזמן שבאפי, ווילו ודון קפואות בתדהמה...
סוף חלק א`.