שם הפרק, "Belonging", טומן בתוכו את המשמעות העיקרית של הפרק. נושא חוסר השייכות מטופל לעומק בהתייחסות לכל אחת ואחת מהדמויות.

: בתחילת הפרק הוא מתקשר הביתה לכבוד יום הולדתו של אביו, ומבשר לו בשמחה כי הוא מונה למנהיג החבורה. ווסלי משתף את אביו בחדשות הטובות וחולק איתו את השמחה. אנחנו לא שומעים את תגובת האב, אך לפי דברי ווסלי אנחנו לומדים שהאב לא מתרגש כלל וכלל. להיפך, הוא מצליח לדכא ולהוריד את מצב רוחו של ווסלי. אביו לא תומך בו, להיפך - הוא מפקפק ומזלזל בו. הוא מזכיר לווסלי שהוא כבר פוטר פעמיים (ע"י מועצת הצופים ואנג`ל), שואל אם זו עבודה זמנית, מנבא רעות ומדגיש את הפן השלילי. ו-ווסלי משיב "כן, כן, אני יודע, תודה שהזכרת לי, אני מבין, חשבתי שתרצה לדעת". ווסלי מבלה את רוב השיחה בניסיון להצדיק את עצמו ואת פעולותיו אל מול אב ביקורתי וקשוח. הוא מחפש את אישור וברכת אביו, ומקבל בדיוק את ההפך. אין ספק שיחסיו השנויים במחלוקת עם אביו משפיעים עליו יותר מכפי שנראה לעין.



מלבד זה, ווסלי נאלץ להתמודד עם פיחות במעמד המנהיג החדש שלו. נראה כי חוץ ממנו אף אחד לא ממש לוקח אותו ברצינות. כשמגיע המארח, אנג`ל לוקח שליטה על העניינים באופן טבעי ומתחיל לחלק הוראות. רק כאשר קורדי מזכירה לו, הוא נסוג ומפנה את המקום לווסלי. כשהחבורה רודפת אחרי הדראקן, כולם מחכים להוראות מווסלי שמהסס ומגמגם. לבסוף מתפרץ לאנדוק "Enough of your words!" ורץ לעבר הדראקן כשאנג`ל אחריו, והם מותירים את ווסלי משתומם "אבל אין לנו תכנית...". נראה כי כולם סביבו מוכיחים לו שהוא לא מסתדר טוב עם תפקידו החדש, לא שייך.

: חש לא בנוח בקרב אנשים ובמקומות ציבוריים. הוא לא משתקף במראה, נהנה מהתאורה המזויפת של אור השמש, מרגיש זקן ולא במקום ("אני לא קמצן, אני פשוט זקן"). כשלורן מספר לו על עולם הבית שלו, עולם של שחור ולבן, טוב ורע, אין מוזיקה או אומנות, רגשות או תחושות, אנג`ל מפנטז על חיים במקום כזה. ערפד מהגדרתו הוא לא חי ולא מת, מתקיים על הגבול שבין השניים. ב".To Shanshu In L.A" ווסלי וקורדי מציינים שלאנג`ל לא אכפת מהמוות כי הוא כבר מזמן לא חי באמת. בעוד ווסלי וגאן חולקים קשר מיוחד - הוא לא ממש חלק מזה. בעוד ווסלי המנהיג הרשמי, הוא נושל מתפקידו ועדיין מתקשה לעכל. אנג`ל מרגיש בחוץ כמעט בכל תחום. הוא לא שייך.



: כבר לא חלק מעולמו הישן, חיי הרחוב העצמאיים, המלחמה עבור ההישרדות. ב"The Thin Dead Line" הוא התחיל להרגיש את הפער שבין עולמו הישן לחדש, ואת השלכות הבחירה שלו בעבודה אצל אנג`ל וחבורתו. גאן כבר לא חלק מזה, הוא נטש את החיים הישנים אליהם גדל ועכשיו אף אחד כבר לא ממש זקוק לו שם - הם כבר הניחו את המלכודות ובאים לבקש ממנו רק את המשאית. וגאן מתחיל להרגיש קצת אשמה על נטישת חבריו הישנים. הוא מציע לעזור אבל העבודה השוטפת מיד מונעת ממנו מלהיות מעורב. כשהוא כן מגיע לעזור, כבר מאוחר מדי. הוא איבד חבר ילדות, אח. "הייתם צריכים לחכות לי!" הוא אומר. "אנחנו מחכים לך כבר חודשים". גאן אמנם עשה את הבחירה שלו, אבל הוא לא מסוגל להתמודד עם ההשלכות. הוא חשב שהוא יכול לחיות בשני העולמות ביחד, ועכשיו זה כבר ברור לו כשמש שזה בלתי אפשרי. מחשש שמא יהפוך הקורבן לערפד, נאלצים גאן וחבורתו הישנה לשרוף את גופתו, ובטקס הפרידה עומדים כולם מסביב בצער ומתאבלים. וגאן - הוא עומד מעל כולם, מרוחק, לבד. לא שייך.

: קרירת המשחק שלה כביכול מתקדמת והיא מקבלת תפקיד בפרסומת ארצית. אבל העניינים לא בדיוק זוהרים כפי שהם נראים ואנחנו רואים שהיא נאלצת לעשות המון פשרות ולסבול הרבה בשביל להגשים את החלום הישן נושן. מתייחסים אליה בזלזול והתנשאות, כאל אובייקט מיני, "חתיכת בשר", עבד. היא נאלצת להתמודד עם יחס משפיל ועם סביבת עבודה גסה ו-וולגרית. "Lose the robe, Princess" . כשרון? יכולת משחק? ממש לא. היא רק צריכה להתפשט ולהראות טוב. ואפילו עם זה יש בעיה - העיגולים השחורים מתחת לעיניים בעקבות החזיונות כבר מפריעים. קורדיליה הקשוחה והחזקה, זו שלא נותנת לאף אחד לדרוך עליה, נאלצת לגלות איפוק רב ולסבול הרבה מעבר למה שמגיע לה. "זה העולם שהיא רוצה לחיות בו?" שואל אנג`ל. עולם של ניצול מיני ושטחיות. "Show the cleavage, Say the line". לבסוף היא אומרת "חשבתי שיאהבו אותי כי אני טובה". עולם החלומות והציפיות אכזב בגדול. שם היא כבר לא תשתלב, לשם היא לא שייכת.



: בפרק מתגלים לנו לראשונה פרטים על מוצאו של המארח, "Krevlornswath of the Deathwok Clan", או בקיצור "לורן". הוא הגיע ממימד מקביל ושונה. אבל הוא לא הגיע בטעות כמו לאנדוק או הדראקן, הוא ברח משם בכוונה. נאמר לנו שלורן היה שונה, לא כמו כולם. הוא סירב להתנהג לפי הכללים המקובלים והביא בושה למשפחה. בעולם שלו לא קיבלו אותו כפי שהוא, והוא ידע שהוא אחר ולא מתאים. הסיפור של לורן מזכיר קצת את מוטיב הבן הסורר שמסרב לקבל על עצמו את דרכי המשפחה וסולד מהמקובל והקונבנציונלי, ולכן הוא מנושל מהמשפחה ועוזב את ביתו. הוא לא היה שייך לשם.



כשפותחת החבורה את השער למימד המקביל בשביל לשלוח חזרה את לאנדוק, נשאבת לשם בטעות גם קורדיליה. היא מוצאת את עצמה ביער עבות בעולם עם שתי שמשות. היא כבר לא באל.איי...

סוף חלק א`.



זו לא ההתייחסות הראשונה ליחסים בין ווסלי לאביו. בפרק "I`ve Got You Under My Skin" אומר ווסלי: "A father doesn`t have to be possessed to terrorize his children", ומיד לאחר מכן אפשר לראות כיצד ה"שד" בתוך הילד משחק על הנקודה הכואבת הזו כדי לערער את ווסלי. אותו העניין נרמז בפרק "Untouched", בו מבין ווסלי אינסטנקטיבית כי מה שמוביל את בת`אני הוא הפחד מאביה המתעלל.

האווירה מאחורי הקלעים בפרק נראית מאוד מבדרת וקלילה. במהלך הסצינה של לורן בבית המלון נראית קורדיליה מחייכת לפתע אל עבר מישהו לא נודע, במהלך סצינת הספרייה נראים ווסלי ואנג`ל כאילו הם עומדים להתפקע מצחוק בכל שניה.