"טוב" אמרה סקאלי וספקה את כפיה "כולם יושבים במקומם, אפשר להתחיל, נכון? אנחנו לא מצפים יותר לאף אחד?"
"לא" ענו כולם.
"טוב, אז אפשר להתחיל" חייכה סקאלי "ספייק, בתור עורך הקידוש..." צלצול נשמע בדלת.
"הו אלוהים אדירים!" קראה סקאלי בנימה כעוסה. "טוב, הישארו לשבת אני אלך לראות מי זה" סקאלי קמה והלכה לפתוח את הדלת. בדרך היא גם הספיקה לפתוח את כפתור נרתיק האקדח שלה, על כל צרה שלא תבוא.
דינג-דונג!
"אני באה אני באה!" קראה סקאלי "אלוהים אדירים" מלמלה לעצמה.
סקאלי פתחה את הדלת, מולה ניצב בחור מוכר למדי.
"אלוהים אדירים!" קראה סקאלי.
"ערב טוב גם לך" חייך הבחור "אפשר להיכנס?"
"אלוהים אדירים!" סקאלי עוד לא יצאה מהשוק.
"כן, כן, זה ככה אצל כולם בהתחלה" אמר תוך כדי כניסה לדירה. הוא ניגש לפינת האוכל "שלום! חג שמח לכולכם!" קרא.
"אלוהים אדירים!!!" קראו כולם. ספייק אפילו נבהל קלות.
"תודה, תודה, אבל צאו מההלם, כולה באתי לאכול" אמר הבחור.



"היי, אתה נורא דומה לשחקן ההוא בטלוויזיה" אמר דוסון "נו ההוא, המופרע ההוא, זה שמשחק עם ההוא, איך קוראים לו? קיצ'ס! קיצ'ס!"
"למה אתה חושב שאני שחקן?" ענה אלוהים בפליאה.
"מה נו, אתה לא באמת אלוהים" חייך דוסון.
"אה לא?" גיחך "בגיל 7 הלכת לראות בקולנוע סרט של ספילברג, נכנס לך עכביש לפופקורן, אכלת אותו ומאז אתה שונא עכבישים" אמר בבטחון.
דוסון היה בהלם "א... א... אני לא סיפרתי את זה לאף אחד" אמר בהתרגשות "איך אתה יודע?"
"נו באמת איך?" ענה אלוהים רטורית.
"אז אתה באמת אלוהים!" שאל דוסון.
"האמת היא שאני זה ששמתי לך את העכביש בפופקורן, לא הפסקת ליילל ולבעוט בי בכסא מאחורה, אז כשיצאת לשירותים שמתי לך את העכביש בפופקורן" ענה "כל זה לא סותר כמובן שאני אכן אלוהים ולא 'סתם' שחקן מוכשר אך מופרע" הוסיף במהירות.
"טוב אלוהים" קראה באפי "זה נורא כבוד גדול לארח אותך פה והכל, אבל אין לנו מקום מיותר בשולחן"
"באמת?" אמר אלוהים ונקש באצבעותיו. ובין-רגע התארך השולחן קלות ואף נוסף לו כסא מפואר "מתחכמת הא?" חייך אלוהים וניגש לשבת בכסאו.
"טוב, עכשיו שכו-לם פה" אמרה סקאלי "אפשר סוף סוף להתחיל בקידוש? ספייק?"
ספייק קם, בידו האחת כוס יין ובידו השניה הסידור "כולם לקום בבקשה" אמר ספייק וכולם עמדו בצייתנות. "טוב" אמר ספייק והשתתק לפתע למשך דקה ארוכה.
"הכל בסדר ספייקי, אה כלומר, ספייק?" שאלה באפי.
"זה בעברית! אני לא יודע עברית" הצטדק.
כולם ישבו ושתקו במבוכה למשך דקה ארוכה.
המבוכה התגברה עד שלפתע אלוהים הניף את כוסו ואמר "אמן!"
כולם קראו אחריו "אמן!" וחייכו, מודים לאל, תרתי משמע, על ההקלה בלחץ.
"לחיים!" הניף בריאן את כוסו וכולם הניפו אף הם את כוסותיהן והשיקו אותן אחד עם השני
"לחיים!"
"לחיים!"
"טימי!"
"לחיים!"
ברכות "שנה טובה!" "בתיאבון", "שתהיו לראש ולא לזנב" ו"מי יתן שתזכו בספין-אוף" הופרכו לחלל האוויר, כשכולם לוקחים מכל הבא ליד.



"איזה סלט טעים!" אמרה קארי.
"תודה" חייכו דוסון ואלי "גם התפוחי אדמה מאד טעימים" החמיאה בחזרה אלי.
"תודה, תודה. וואו אלי! עכשיו שמתי לב - כמה אוכל העמסת על הצלחת שלך! פשששש"
"טוב, חג זה חג" ענתה אלי "והכניסה לפיה כף מלאה בתפו"א"
"אני באמת רציתי לומר לך, אלי, שכל הכבוד שאת אוכלת יפה" הוסיפה לורליי "ובכלל תראי אותי - טוחנת המון ועדיין כוסית. אל תתביישי בגזרה שלך! ואת גם לא חייבת גבר כדי להיות מאושרת"
אלי חייכה חיוך רחב ומאושר.
גרייס לקחה לעצמה מנת גפילטע פיש והכניסה חתיכה לפיה.
"וואו! ממש טעים!" סקאלי ואיליין חייכו, מתמוגגות מיציר כפיהן.
"אז מה?" פנתה איליין לברנדה "איך בלונדון?"
"נחמד. אני דווקא נורא מצליחה שם, שיחקתי בכל מיני הצגות נחשבות, אבל מה? מאז שספלינג העיף אותי מהסדרה נראה לי עשו עלי חרם באמריקה. לא מזכירים אותי בכלום. גג 'ברנדה שלחה מכתב מוסרת ד"ש' איזה מניאק!" התלוננה ברנדה.
"אה אה אה! נזכרתי! שמעתי שלאחיך היתה תאונה. איך הוא? הכל בסדר?" שאלה גרייס.
"כן כן הוא בסדר" ענתה באדישות.
"זה נורא התאונות האלו" אמר דוסון.
"אה...כן ,כן, ז-זו היתה תאונה..." ענתה ברנדה ועיניה זזו בעצבניות.
"טוב, לפחות את מרוצה מארוחת החג שלנו?" שאלה איליין "חגגת בעבר את..."
"ראש השנה?" ענתה ברנדה "כן, טורי באמת הזמינה אותי אליה לארוחת חג פעם, מזמן"
"ואיך היה?" שאלה איליין ועיניה נצצו בסקרנות.
"אנאעארף!" המשיכה ברנדה "בית ענק! 300 מאד'ר פאקינג חדרים! עד שמצאתי את החדר אוכל כבר הגיע ל"ג בעומר. או אולי זו בעצם היתה הסיגריה שזרקתי ושכחתי לכבות?" הרהרה לה בקול.

"אז מה ספייק? כבר לא נושך הא?" קרא אלוהים לספייק מעברו השני של השולחן "כבר לא נועץ את חודיך עמוק בפנים? לא תוקע את הניבים ישר ל...'וריד'?" אמר תוך כדי שהוא מניף את ידו בתנועה שנראתה משום מה מגונה למדי "אתה החוליה החלשה! שלום!" גיחך.
"כן, זה נכון" ענה ספייק וקולו היה מהול בנימה של עצב.
"אתה יודע, בהינף קטנטן של אצבעותיי אני מחזיר אותך למה שהיית: ערפד אכזרי וחסר נשמה, מכונת הרג בלתי ניתנת לעצירה. בלי צ'יפים ובלי שמיפים" הכריז אלוהים "נו? מה אתה אומר?"
ספייק התרגש עד מאד "אתה לא עובד עלי, נכון? אין פה איזה טריק או משהו?" שאל ספייק בחשש.
"שום טריק ושום שמיק" ענה אלוהים, משועשע למדי.
"אני.. אני..." גמגם לו ספייק.
הוא הביט על באפי שהביטה בו במבט מוזר, עצוב קמעה.
הוא הביט על יתר יושבי הבית.
"אל תעשה את זה ספייק" אמר לו קלארק.
"כן, עוד פעם להיות ערפד ולהסתובב בביוב? ממש לא היגייני!" אמרה איליין.
"אם תהיה ערפד, תתקשר לדוד שלך לפחות? אני מכיר אותך, אתה לא תתקשר!" אמר אנקל ליאו ונופף בביטול את ידו.
"אתה צריך לחשוב על העתיד שלך ספייק" אמר דוסון.
"אתה יכול בבקשה להעביר את התפו"א ספייק?" שאלו הצ'נדלרים.
"טימי!"
"אני שחקנית, והכי גרוע זה להיתקע באותה דמות כל הזמן. אתה באמת רוצה לחזור למה שהיית מזוהה עימו כל כך? לא חבל? לא שווה לך להתקדם הלאה?" שאלה ברנדה.
"ערפדים? מישהו פה נתקע באייטיז! תיכף תגיד לי שאתה רוצה להקים מחדש את מועדון ה'פינגווין' ואת קולנוע 'פאריז'" גיחכה לורליי.
"דם זה דיאטתי?" תהתה אלי.
"אני דוקא בעד, נראה לי מגניב" אמר בריאן.
"אתה חושב שמכנסי עור צמודות זה מגניב אז תסלח לי אם אני לא אקח אותך בתור סמכות" הפטירה גרייס.
"אני אשתה לכבוד זה!" הכריזה קארי.
"רק אל תגזימי, שאני לא אנצל אותך או משהו" חייך ביג.
"תעשה את השיקול ההגיוני שלך" אמרה סקאלי.
"מזמן לא קטלתי מישהו" חייכה פיית' "זו יכולה להיות דרך נחמדה בשבילי לפתוח את השנה"

"אני...אני..." אמר ספייק בעצבנות.
"נו קדימה! טיק-טוק טיק-טוק, תחליט כבר" אמר אלוהים "הזמן רץ"
"אני רוצה... אני רוצה..." ספייק קם בעצבנות מהשולחן וכסאו נפל ברעש אימים אחורנית. סקאלי שלפה את אקדחה אך השיבה אותו למקומו כאשר הבינה שזו אזעקת שווא.

"אני רוצה להישאר כמו שאני!" זעק בהתרגשות.
"מה?!" כולם קראו בפליאה.
באפי קמה וחיבקה את ספייק בחוזקה "כל הכבוד ספייק! אני כל כך גאה בך!"
כל יושבי השולחן מחאו כפיים בהתלהבות.
"טימי!"
ספייק ניתק מחיבוקו עם באפי וניגב בהחבא דמעה קלה.

"החלטה נבונה" חייך אלוהים.
"אני רוצה להרים כוסית" הכריזה קארי "לחבורת האנשים המקסימה ביותר שאיתה ביליתי מזה שנים"
"לחיים!" הכריזו כולם.
"חיבוק קבוצתי!" הכריזה אלי וכולם הצטופפו לחיבוק ענק.
"טוב" אמר בריאן "הגיע זמן לקינוח! מי רוצה עוגת שוקולד טעימה? לא לדאוג, זה פרווה"
"זה עם שיער?" נחרדה איליין, נזכרת בעוגת הבבקה שקנתה בזמנו.
"לא, זה אומר שאין בזה חלב. אסור לערבב בשר עם חלב אצלנו" הסבירה לה גרייס.
"אה טוב, אז כן, תביא חתיכה" אמרה איליין.
"חתיכה ענקית בשבילי!" הכריזה לורליי.
"וגם בשבילי!" קראה אלי ולורליי חייכה אליה כאומרת 'כל הכבוד'
"הו! כל האוכל הזה" נאנחה ברנדה "מה זה בא לי סיגריה "ושלפה מתיקה מרלובורו לייטס
"אסור לעשן כאן!" הכריז ברק ברמקול, ברנדה פלטה אנחת ייאוש והחזירה את קופסת הסיגריות לתיק

30 שניות קודם לכן - בקונטרול

אסף הביט בקיר המסכים הענק שהראה כל זווית בדירה. הוא ניצב כמה צעדים מאחורי ברק שלידו ישבו שגיא ודניאל.
אסף, עצבני מאירועי היום היה נבוך ליד ברק וחיפש איזושהי דרך לללבן את העניינים איתו. מרוב עצבים הוא שלף סיגריה, להירגע.
"אסור לעשן כאן!" רכן ברק אל עבר המיקרופון.
אסף שהספיק לקחת שאיפה אחת מהסיגריה זרק אותה בבהלה והיא התגלגלה לה אל עבר קצהו של החדר...

"אוי זה כל כך טעים! סוקי תרצה את המתכון" התלהבה לורליי.
"כן זה מאד טעים. אפשר עוד?" שאלו צמד הצ'נדלרים ומבט מורעב בעיניהם. כעת הם כבר לא היו "צ'נדלר הרזה וצ'נדלר השמן" אלא "צ'נדלר השמן וצ'נדלר הממש שמן".
"כן, גם אני רוצה עוד חתיכונת" חייכה בבישנות אלי. ביג וקארי התחלקו בעוגה. באפי חתכה את שלה לשניים ונתנה את החלק השני לספייק שמרח עליה קצת דם.
"זה ממש טעים, כל הכבוד לך בריאן!" החמיאה איליין.
"הו, די!" הסמיק "באמת אהבתם? אתם לא מגזימים?"



"מה זה? יש פה ריח של עשן..." תמה ברק בקונטרול.
"וואלה נכון. זה בא משם" הצביע שגיא אל צידו השני של החדר.
"זה לא חדר בקרת מיזוג האוויר של הדירה?" תמה דניאל.
אסף בלע את רוקו.
"כן" קם ברק וצעד לעבר העשן, בדרך הוא שלף את מטף הכיבוי לעת חירום.
הוא ניגש אל עבר הדלת שעליה היה שלט ובו כתוב "חדר בקרת מיזוג אוויר" ופתח אותה.
גל חום שנבע מהאש שהשתוללה בפנים שטף את פניו של ברק.
הוא הצליח לפתוח את המטף ולכבות את רוב האש אבל זה היה מאוחר מדי, המערכת קרסה.
"איך לעזאזל זה קרה?" מלמל לעצמו בעודו סורק את החדר.
לפתע צד את עינו משהו.
"אסף!!" זעק בזעם ברק.

בינתיים נהנו להם חבורת אנשי הריאליטי מהחברה הנעימה מסביב לשולחן. אלוהים סיפר בדיחות, ספייק הרביץ חיקויים של הסקס פיסטולז ודוסון סיפר פרטי טריוויה על ספילברג.
"אוי אני כך כך נהנית!" צחקה גרייס.
"כן, גם א... היי מה זה היה?" קראה לורליי.
"מה קרה?" שאלה איליין.
"הרגשתי משהו קר על האף שלי. יכול להיות שזה... לא... לא יכול להיות שזה ... פתית שלג!? "
"שלג? בתוך דירה? ועוד בישראל??" תמהה סקאלי "לא יכול להיות!" פסקה "זה פשוט ל... היי! גם אני הרגשתי!" קראה בהתרגשות.
"הביטו למעלה!" קראה אלי.
כולם הביטו למעלה וראו אלפי פתיתי שלג שנחתו עליהם.
"זה אתה עשית את זה?" שאל קלארק את אלוהים.
"לא, אני מופתע בדיוק כמוכם. טוב, לא בדיוק מופתע כאילו ד'ה! אלוהים יו נואו? אבל לא, זה לא מעשה ידיי" ענה הקדוש ברוך הוא.

"אסף! אלף פעם אמרתי לך לא לעשן כאן בפנים!" אמר ברק בזעם, ידיו על צווארו של אסף
"שגיא! תעזור לי!" חרחר אסף.
"שלא תעיז!" קרא ברק "אם כבר אז תעזור ל-י! תביא את האמ-16 שלך, נסגור את העניין אחת ולתמיד! יותר לא תעשן כאן, לא תשלח לי כתבות ארוכות כאורך הגלות על סדרות שאף אחד חוץ ממך לא רואה" קירב את פניו לאסף "ויותר אתה לא תעיז לכתוב במקומי את 'אסור לפספס' שמעת?"
"דניאל! בבקשה! תעזור לי אתה!" חרחר אסף בקול חלש.
אבל דניאל, בעקבות המראות שחזה, קיבל הארה פתאומית וישב לכתוב פרקים חדשים ועקובים מדם של ה"ריאליטי tve".

כולם הביטו בפליאה בפתיתי השלג שנערמו על שולחן האוכל וברחבי הדירה.
צ'נדלר וטימי פתחו את פיהם כדי שפתיתי השלג ינחתו על לשונם.

"ברושה שנה..." החלה סקאלי לשיר באופן חרישי "ברושה שנה..."
"פרחה שושנה אצלי בגינה" המשיכה גרייס. סקאלי חייכה אליה חיוך רחב.
"ברושה שנה..."
"טימי!"
"...ברושה שנה" הצטרפו כולם "ליבנו המה..."
"טימי!"
"...בתפילה נושנה..."
וככה המשיכו חבורת הריאליטי tve לשיר שירי חג, בפינת האוכל אשר לבשה מרבד שלג לבנבן ויפהפה עד השעות הקטנות של הלילה.
לאחר שסיימו לפנות את הכלים חיבקו האחד את השני, ברכו זה את זה בברכות חג שגרתיות ופרשו איש איש לחדרו או לביתו.

כל החבורה הלכה לישון ולפני שנרדמו חשבו לעצמם "זו היתה חוויה אותה אנצור לנצח'.

חג שמח ושנה טובה מצוות "המסך המפוצל".

בחזרה לספיישל
חלק א'
חלק ב'