השניים יצאו מהחדר של ספייק ונתקלו באלי ששאלה "נו? הכל בסדר?"
"כן" חייכו האחד לשני "ליבנו את הדברים בינינו" אמרה באפי.
"יופי! אני כל כך שמחה" אמרה אלי וחיבקה את שניהם. איליין וסקאלי עמדו בצד וחייכו חיוך רחב.
"הו, זה כל כך מרגש" התייפחה איליין.
"כן, בהחלט" אמרה סקאלי.
בום! קול חבטה עזה נשמע וסקאלי שלפה מייד את אקדחה.
"להירגע! הכל בסדר! רק נפלה לי התבנית" קרא בריאן.
סקאלי המשיכה להביט לכיוון המטבח ורק כאשר ראתה שהכל אכן כשורה החזירה את אקדחה לנרתיק.

דלת הדירה נפתחה "היי! חזרנו!" קרא צ'נדלר.
"הבאנו מצות!" חייך קלארק חיוך גדול שחשף את שיניו הצחורות.
"וואו זה היה מהר" אמר דוסון בפליאה.
"כן" ענה צ'נדלר "קלארק נורא זריז, אני הלכתי להביא במבה וכשחזרתי הוא כבר חיכה לי עם 3 עגלות מלאות. הוא אפילו הספיק לשלם עליהן בקופה. איך באמת עשית את זה קלארק?" תמה צ'נדלר ופנה אליו.
"אהמ... זה בטח כל האוכל האורגני שאנחנו אוכלים בחווה בקנזס. מאד בריא" ענה קלארק במבוכה.
"אתה רואה?" אמר דוסון ופנה לבריאן "אתה לא יכול להיות כזה זריז על אקסטזי" חייך בצדקנות
"דוקא כן" הפטיר בריאן "אבל עזוב, אין לי כח למריבות. הכי חשוב - הבאתם קמח תופח?"
"נו וודאי!" שלף קלארק את הקמח מהחבילות ושוב חייך את חיוכו הענק.

"שיואו איזה חיוך..." מלמל אסף.
"אסף? תפסיק לשחק עם הזום של המצלמה!" קרא שגיא בעצבנות.

חבורת הריאליטי החלה בהכנותיה לארוחה החגיגית. סקאלי ואיליין הכינו את הדגים וכמובן את הגפילטע פיש, ספייק פרס נתחים של הבשר וכשחשב שאף אחד לא רואה ליקק קצת מהדם, בריאן עמל על העוגות, אלי שטפה את החסה ודוסון קצץ ירקות. קארי קצת התקשתה עם תפוחי האדמה אבל קלארק עזר לה ובין-רגע 5 ק"ג של תפוחי אדמה היו קלופים ורחוצים. צ'נדלר ובאפי ערכו את השולחן ואווירת חג הורגשה בבית.

17:00
"וואו!" קראה אלי "את כל זה עשינו?" והביטה על ערימות האוכל במטבח.
"כן אה? ממש מרשים נכון?" סקאלי ענתה ונימת התרגשות היתה בקולה.
"טוב, צריך להתכונן, להתקלח ולנוח קצת עד שהכל יהיה מוכן" אמרה איליין "רגע! מי עושה קידוש?"
"קידוש?!" אמר בריאן בתמהון.
"זו ברכת היהודים בארוחות שבת וחגים" אמר ספייק וכולם הביטו בו בפליאה.
" אמרתי לכם כבר, שתיתי כמה יהודים בעבר, לומדים לא מעט ככה" ענה.
"אוי ספייק!" חייכה באפי.
"אז מי עושה קידוש? ספייק, אם אתה מתמצא כל כך אולי אתה תעשה?" שאלה איליין.
"קידוש? אני? וואלה, מתאים לי!" חייך ספייק.
"טוב אז רק תארגן לך כיפה וסידור ותתכונן לך, אני נכנסת להתקלח" אמרה איליין.

"היי, אתם שם בקונטרול!" הביט ספייק לעבר המצלמה "יש פה כיפה וסידור?"
"שמנו לך בחדר" ענה ברק ברמקול.
"אנד מיי דה פורס בי ווית' יו" הוסיף אסף בחיוך.



החבורה התפזרה לה לחדרים, בוחרים בגדים יפים לארוחה, ומתארגנים למקלחת.
קארי ישבה לה בסלון, שופכת את אשר ליבה על הלפ-טופ.
"ההכנות לחג היו חוויה מיוחדת במינה. מזמן לא נהניתי כל כך. חבורת האנשים שעמם אני מבלה פה בדירה התגלו כאנשים מקסימים וחמים, טובי לב עד מאד. לא ידעתי שלבשל יכולה להיות פעולה כזו חווייתית" תקתקה במרץ ולא שמה לב אפילו לפעמון הדלת שצלצל.
"אבל עדיין, משהו היה לי חסר, עד כמה שאני נהנית מעצמאותי, היה נחמד לבלות את החג עם אדם קרוב ואהוב. לא שחברי החדשים אינם אהובים, אבל בכל זאת, חסר לי... חסר לי..."
"עדיין משקיעה את נשמתך בטור שלך, אה?" נשמע מאחוריה קול מוכר.
קארי הסתובבה והביטה בפליאה בגבר שניצב מולה.
"ביג!?" קראה "מה אתה עושה כאן?"
"חג שמח!" ענה בחיוך.
"הו, אני כל כך שמחה" קפצה לחבקו.
"אז מה" שלח את ידו ללחיה וניקה ממנה מעט לכלוך שדבק שם "התחלת לבשל אה? תמיד ידעתי שמתאים לך במטבח" צחק.
"תירגע!" אמרה קארי בחיוך וחבטה בו קלות "אני עדיין אשת הטייק-אוויי האולטימטיבית"
"טוב אז מתי נזכה לטעום ממעשה ידיך?" שאל ביג.
"יש עוד זמן. בוא לחדר, נדבר קצת" ענתה קארי.
"כן, 'נדבר'" חייך.
"ביג!" צעקה והשניים הלכו יד ביד לחדרה של קארי.



19:00
הכל היה כמעט מוכן. ניחוח נעים של מאכלים התפשט בחלל הדירה שהתמרקה לרגל החג. באפי יצאה מחדרה, לבושה בחצאית חדשה ופנתה למטבח לבדוק שהכל בסדר.
בדרך היא קלטה את בריאן על המחשב.
"מה אתה עושה?" שאלה.
"לא, סתם" ענה בקול מאוכזב "נכנסתי לאתר של 'קסטרו', קיוויתי לראות את הדודי של בלסר אבל יוק! בסדרה שלי כבר רואים יותר!"
"בסדרה שלך רואים הכל!" גיחכה באפי והמשיכה בדרכה למטבח.

פעמון הדלת צלצל ואלי ניגשה לפתוח. בחורה צעירה בשיער שחור וגולש עם לק שחור עמדה בפתח.
"שלום. באפי אולי נמצאת?" שאלה הבחורה.
"כן, היא במטבח" השיבה "בואי, בואי, כנסי" חייכה לה.
אלי והבחורה הלכו למטבח "באפי! יש לך אורחת" קראה אלי.
באפי הסתובבה לעברם "פיית'?" קראה בפליאה.
"היי באפי" חייכה בביישנות מה.
"מה את עושה כאן? חשבתי שהסגרת את עצמך ואת בכלא" אמרה.
"אני בחופש. לרגל החג. קיבלתי חופש על התנהגות טובה אז - הנני. אני מקווה שזה בסדר מצדך" ענתה פיית'.
באפי ניגשה אל פיית' וחיבקה אותה בחוזקה "בוודאי שזה בסדר" הרפתה "ושלא תעיזי לחשוב שאת לא מוזמנת לארוחה!"
"פייב ביי פייב" צחקה פיית'.
"אה הנה, הבאתי לך משהו קטן" פיית' הגישה לבאפי חבילה קטנה ודקה עטופה במגושמות "אין אצלנו בכלא הרבה אופציות למתנות אבל אני מקווה שתאהבי"
באפי פתחה את המתנה וגילתה לוחית רישוי עליה היה כתוב SLAYER1.
"זה נפלא" אמרה באפי ושוב חיבקה אותה.
"אני שמחה שאת אוהבת את זה"
"אז ספרי לי" אמרה באפי ופנתה לכיוון הסלון כדי שילכו לשבת לדבר קצת "מה קורה איתך? הכל בסדר? מסתדרת?"
"חיי הכלא לא קלים" סיפרה פיית' "מה גם שיש לי דחף לקטול כמה אנשים שם שמגיע להם. אבל את יכולה להירגע, אני לא אעשה את זה, אני כבר לא אותה בחורה מופרעת שהייתי פעם"
"יש לך שם חברים?" שאלה באפי.
"כן, פחות או יותר. יש איזה אחד, שילינג'ר..."
"שילינ*ג*ר!" העיר צ'נדלר שישב בסלון, אך פיית' התעלמה ממנו.
"...לא מפסיק לעשות צרות. אבל אני 'הרגעתי' אותו. אני וביצ'ר?" אמרה ושילבה את אצבעותיה "ככה קרובים".
"אני ממש שמחה בשבילך ואני מקווה שתשתחררי במהרה" חייכה אליה באפי.
"גם אני. מה חשבת שאני אשאיר לך את כל הערפדים בעולם לקטול לבד? נראה לך?!?" גיחכה פיית' והבחינה בספייק שנכנס לסלון באותו רגע.
"אהלן ספייק!" חייכה אליו פיית'.
ספייק הביט בה ארוכות ואז אמר "פיית'? לא זיהיתי אותך בלי הגוף של באפי עלייך".
"אה, כן" צחקה "אני כבר לא עושה שטויות כאלו יותר. מה נשמע? מה זה על הראש שלך?"
"אה זה? זו כיפה. אני עושה את הקידוש" אמר ספייק בגאווה.
"אחלה" ענתה פיית'.



"האוכל מוכן!" קראה סקאלי "בואו כולם! יש לנו ארוחת חג לערוך!"

כולם התאספו בפינת האוכל מסביב לשולחן והביטו במעשה ידיהם.
"זה כל כך יפה!" אמרה איליין.
"כל הכבוד לכם חבר'ה" אמר ביג "ממש כל הכבוד"
"טוב אז נתחיל?" שאלה סקאלי "ספייק גש בבקש..." צלצול פעמון הדלת קטע את דבריה.
"מי זה בשעה כזו?" תמהה.
"הללל-לללו!" נשמע קול מעבר לדלת.
"הללל-לללו? אה! זה בטח ג'רי! ג'רי הגיע!" צהלה איליין וניגשה במהירות לדלת.
"ג'רי?" קראה איליין ופתחה את הדלת "אני כל כך שמחה לרא..."
"הללל-לללו!" קרא האיש שעמד בפתח.
"אנקל ליאו?!" קראה איליין בפליאה.
"הללל-לללו איליין!" אמר, נכנס לבית ותפס בידה "חג שמח!"
"ליאו, מה אתה עושה כאן?" שאלה איליין, מבולבלת.
"מה את חושבת לעצמך? לחגוג את ראש השנה בלי הדוד שלך?"
"אבל... אבל... אתה לא הדוד שלי אתה הדוד של ג'רי!"
"ג'רי יותר מדי עסוק בשביל הדוד שלו" נחר בבוז "אז יש לו סרט לקדם. ביג דיל! מה? סרט יותר חשוב מדוד?"
"אהמ... אהמ... טוב אם אתה כבר פה אז בוא שב איתנו, יש מספיק אוכל לכולם" ענתה והשניים ניגשו לעבר השולחן.



השניים עוד לא הספיקו לשבת ושוב נשמע פעמון הדלת.
"אוף מה זה!" נאנח בריאן "לא נותנים לנו לאכול בשקט!"
"אני אגש" אמר צ'נדלר וקם מהשולחן.
צ'נדלר פתח את הדלת ובחורה צעירה ניצבה בפתח.
"פרו?" שאל צ'נדלר בתמיהה "מה את עושה כאן?"
"פרו?! מצטערת אבל אתה מבלבל ביני לבין מישהי אחרת! שמי ברנדה" ענתה.

"מי זו בכלל?" שאל ברק בקונטרול.
"מה? אתה לא מכיר את ברנדה?" שאל אסף בפליאה.
"לא, אף פעם לא ראיתי מלרוז פלייס" ענה.
"לא מלרוז, טיפשון!" צחק אסף ומיד השתתק כאשר ברק הביט בו במבט נזעם וסינן מבעד לשפתיו "אין אוכל במקרר אה?"

"אה, טוב, ברנדה. וואלה את ממש שתי טיפות מים פרו" אמר צ'נדלר "מה את עושה פה בדיוק?"
"אז זהו, הייתי בלונדון כמה שנים ובא לי לחזור. הסוכן שלי אמר שיש סדרת 'טלוויזיה מציאותית' חדשה באיזרעאל. הסתקרנתי ובאתי" ענתה.
"ולא פחדת לבוא לכאן?"
"לא ממש וחוץ מזה אכפת לך אולי שננהל את הדיון בפנים?"
"אה סליחה, ודאי, ודאי, בואי כנסי" ענה צ'נדלר וברנדה נכנסה לדירה.
"שלום פרו!" אמרו כולם.
"ברנדה! ברנ-דה. אני ברנדה. לא פרו - ברנדה!" ענתה ונימה של עצבנות קלה היתה בקולה.
"וואלה את ממש קופי היא. ממש שיבוט" אמר קלארק בהתפעלות.
"מה פתאום? אין דבר כזה שיבוט אנושי. הטכנולוגיה שלנו עדיין לא הגיעה לרמה כזו גבוהה של שיבוט מוחלט של בני אדם" קפצה סקאלי.
"טוב, טוב, לא לריב, אז היא נורא דומה לה" סיכם דוסון את העניין "בכל מקרה" פנה לברנדה "את מוזמנת לארוחת החג שלנו"
"רגע, אתה דוסון, נכון?" שאלה ברנדה והצביעה עליו.
"כן"
"אה! יופי, אותך באמת רציתי לפגוש: תגיד לי, מה זה? מה קורה איתכם? נהייתם יותר '90210' מאיתנו! זאתי שוכבת עם ההוא ששוכב עם ההיא ששוכב עם אנאעארף מי, ומאיפה הקרצתם בית-חוף? תזהר! עוד יבטלו לכם את הסדרה" נאמה ברנדה לדוסון.
"האמת היא שבאמת העונה הבאה שלנו תהיה האחרונה" ענה דוסון.
"נו? בבקשה!" אמרה ברנדה בטון פולני-משהו.

"טוב" נכנסה באפי לתוך השיחה "את רוצה לאכול? אז יאללה בואי לשולחן" אמרה באפי והובילה את ברנדה לשולחן "את תשבי פה ליד דוסון, ספייק יישב פה בראש השולחן, אני לידו, סקאלי ואנקל ליאו יישבו פה מול איליין, קלארק אתה תשב... וואלה, עכשיו שאני מסתכלת על השולחן אני רואה שיש פה עוד כמה מקומות פנויים" תהתה לה "זה כאילו שהם מחכים שימלאו אותם. תיכף תגידו לי שנקבל עוד אורחים לא-קרואים" צחקה באפי ובטרם חלפו שלוש שניות נשמע צלצול בדלת.
הפעם קלארק הוא זה שניגש לדלת, הוא פתח אותה ובפתח עמדו גברת צעירה, חייכנית וחטובה, גברת אחרת, ג'ינג'ית, נראתה קצת נוירוטית, ילד בכסא גלגלים ובחור שנראה דומה להפליא לצ'נדלר, רק, רזה יותר. בהרבה.
"מי אתם?" שאל.
"היי" ענתה הבחורה החטובה "אני לורליי גילמור וברחתי מהארוחה של ההורים שלי. אלוהים אדירים, אני ממש משתגעת, שלא תבין, אני מאד אוהבת אותם אבל אני כבר לא יכולה יותר! אוי כבר עם הפודלים האלו!!! זה מזכיר לי שראיתי את הסרט הזה..."
"אוקיי אוקיי הבנתי" קטע קלארק את שטף דיבורה "ואת?" פנה לג'ינג'ית "אני גרייס. וויל יצא לנופש עם החבר שלו וכיוון שלי אין חבר לא רציתי להיות בארוחת החג עם כל המשפוחה שיתחילו לרדת עלי שאני כבר מעל גיל 30 ורווקה" אלי שהביטה בהם הנהנה במרץ, איליין פיהקה לה.
"אז בקיצור" המשיכה גרייס "באתי לכאן. גם בגלל ששמעתי שיש פה כבר הומו אחד אז זה יהיה ממש אחלה. היי בריאן!" נופפה גרייס לשלום.
"אני צ'נדלר! זה בריאן" הצביע צ'נדלר המפוחד על בריאן.
"אז רגע, את יהודיה? אחלה! סוף סוף יש לנו מישהו יהודי פה" חייך קלארק ולא שם לב לאנקל ליאו שרטן על זה שלא מתייחסים אליו "אני בטוח שהקלארק הזה אנטישמי!" אמר אנקל ליאו בזעם, אבל כאמור, אף אחד לא התייחס אליו.
"האאג סמא'אח!" חייך קלארק לגרייס.



לורליי וגרייס נכנסו לדירה. אלי, שלוותה את לורליי לשולחן, הציעה לה לשבת על ידה, בעוד גרייס ניגשה אל בריאן ואלו החמיאו אחד לשני על הלבוש "רק הגזמת קצת עם האיפור" חייך בריאן "תראו מי מדבר!" גיחכה גרייס.
קלארק עדיין נותר בפתח הדירה יחד עם שני האורחים הנותרים.
"ומי אתה?" רכן אל הילד.
"טימי!" ענה הילד.
"ומה אתה עושה כאן?"
"טימי!"
קלארק גירד את ראשו במבוכה "אה... אתה בסדר ילדון? מרגיש טוב?"
"טימי!"
"טוב, אה, כנס, תשב לידי, הנה שם" הצביע "בסדר?"
טימי!" קרא טימי ונכנס לדירה.

"ומי אתה?" שאל קלארק את הבחור שדמה באופן מפתיע ביותר לצ'נדלר, רק הרבה יותר רזה
"אני? אני צ'נדלר! אני פשוט באתי לכאן מהשידורים החוזרים, אמרו לי שאני רזה מדי, צריך לאכול משהו"
"אל תקשיב להם! אם נח לך במשקל שלך, זה הכי טוב" צעקה אלי מפינת האוכל.
"וואלה יש לה אחלה שמיעה" הרהר לו קלארק.
"טוב, אז בוא כנס. מזלך, נשאר בדיוק מקום אחד" אמר קלארק והכניסו לדירה.
צ'נדלר הרזה וצ'נדלר השמן עמדו זה מול זה והביטו בפליאה משולבת בסקרנות האחד בשני
"אז ככה אני נראה כשאני שמן/רזה" אמרו האחד לשני.
"קול!" חייכו שניהם וצחקקו. צ'נדלר השמן שם את ידו על כתפו של צ'נדלר הרזה ושניהם ישבו במקומותיהם ליד השולחן.



בחזרה לספיישל
חלק א'
חלק ג'