-המקום הבטוח
-גן המשחקים
-המבוך

המקום הבטוח

זאנדר: "אני ער. הכל בסדר. הפסדתי משהו?"

זאנדר: אלכסנדר האריס. השני בכישוף, שייצג את "אנימוס", הלב. הטמבל, החבר הכי טוב, זה שכל הבנות יכולות לדבר אתו אבל לא רוצות לנשק. הזפו, ההפך מסופר-הירו, הבחור הרגיל, היחיד בחבורה שאין לו תפקיד על-טבעי (ועם זאת, באופן אירוני, משמעות השם "אלכסנדר" הוא "מגן האנושות"...).

החלום של זאנדר הוא המוצלח ביותר בדרך בה הוא מצליח להעביר את הצורה, התחושה, האווירה של רצף-תודעה בחלום אמיתי. יש שם הגיון-חלום ויזואלי נפלא - שימו לב איך המצלמה זזה מעבר לדלת חדר השינה של ג'ויס כדי להראות את המיטה עם השמיכה המופשלת, ואז חוזרת לזאנדר, שמביט לכיוון. הוא ידע שהמיטה שם, בלי ממש להיות בזוית לראות אותה. הוא ידע את זה כמו שיודעים בחלום. כך גם במעבר בין זאנדר בגינה אל זאנדר במשאית הגלידה - אבל אני מקדים את המאוחר.

החלום מתחיל בצורה מאוד מציאותית - הוא ער, בחדר בו הוא נרדם, צופה ב"אפוקליפסה עכשיו", אבל הסרט לא טוב כמו שהוא זכר (אולי זה פשוט לא זה, אחרי שמנעת בעצמך אי-אלו אפוקליפסות). בעודו אוכל פופקורן, מבחין זאנדר בווילו, מנסה לנשום - בדיוק כמו שעזבנו אותה בחלום שלה. לשאלתו, באפי טוענת שווילו "עושה את עצמה". "אוה!" קורא ג'יילס, "אני מתחיל להבין את זה. זה הכל קשור למסע, נכון?"



זה מעניין איך החלום של זאנדר הוא היחיד שמתחיל עם שלושת האחרים. הוא גם מקבל רמז מההתחלה לגבי מה שקורה (ווילו לא יכולה לנשום, והתגובה של באפי רומזת שמשהו בזאנדר גם יודע מדוע ווילו מותקפת). הוא לא טיפש כמו שהוא חושב את עצמו, והוא גם הלב של החבורה - הוא לא יכול לדמיין את עצמו במקום אחר (למעשה, הוא יכול, והמחשבה מדכאת אותו. הוא הכי בטוח כשהוא עם שלושת האחרים). למרות שהוא רחוק מלהיות מושלם, וכמו באפי לפעמים הוא שיפוטי מדי, זאנדר הוא המרכז המוסרי של החבורה. אמנם אין חיץ מדויק בין החייתי לרציונלי בחלום הזה, אבל עדיין, הוא המאוזן ביותר מבין כולם - מחובר גם לאינסטינקטים וגם לרציונל, גם ללב וגם לראש - הוא פשוט לא יודע איך להשתמש בהם עד הסוף. הוא לא בוטח בעצמו לעשות את זה.

אבל כדי שהחלום יפעל, הוא חייב לנתק את זאנדר מהחבורה, להסיט את תשומת ליבו מהרמזים שמשהו לא בסדר. ההערה של ג'יילס על המסע (שזאנדר עומד לעבור), גורמת לזאנדר צורך ללכת לשירותים, והוא עוזב את הסלון. ("אתה צריך עזרה?" שואלת באפי. "יש לי שיטה." הוא עונה. מישהו רוצה להציע תיאוריה?). זאנדר עולה במדרגות, היחידים שהוא יצליח לטפס בחלום הזה. כמובן, שבראשם מחכה ג'ויס בכותונת (אדומה) ולא אבא שלו, מה שנותן לו קצת יותר מוטיבציה. מכיוון שזה חלום, היא מתחילה אתו. חלומות הם התת-מודע שמברר לעצמו דברים, משחק עם רעיונות שלא נתייחס אליהם ברצינות בחיים עצמם, וזה לגמרי בסדר שזאנדר ייתן לתת-מודע שלו להתמודד עם משהו שההכרה בו תביך אותו כשהוא ער. אבל קורה פה יותר מזה. ג'ויס מספרת לזאנדר שחבריו עזבו כבר. "אני צריך להשיג אותם." הוא אומר, ומתחיל להסביר לג'ויס מה גברים רוצים (שוב, תפקידי גברים ונשים בפרק). ג'ויס מציעה בחיוך: "כיבוש."
"אני כובש". עונה זאנדר. ("Conquistador" - כובש בספרדית).
"אתה בטוח שאתה לא מתכוון לנחמה?"
"אני גם מנחם." הוא עונה. ("Comfortador" - משחק מילים על "Conquistador"). זה היפוך יפהפה של משמעויות. ג'ויס מציעה את המילה "נחמה" על אותו משקל כמו "כיבוש", כך שמשמעותה יכולה להיות "מנחם" וגם "מחפש נחמה", כמו ש"כובש" הוא גם "מחפש כיבושים". ולמרות זאת, כולנו יודעים שזאנדר, על כל חסרונותיו, הוא זה שמציע נחמה לאחרים (תחשבו באפי בברונז ב"Freshman", תחשבו ווילו באה לבקש את עצתו ב-" Wild at Heart", וכו'). הוא אחרי הכל, הלב. בראש ובראשונה המשמעות היא "נותן נחמה".
הוא גם לא כובש, במיוחד לא מינית. תחשבו פיית', תחשבו אניה, וגם פה - ג'ויס, כולן עושות את הצעד הראשון. גם קורדיליה הייתה זאת שעשתה את ההחלטה הסופית שתהיה מערכת יחסים, כשעמדה מול חבריה). ואחרי הכל, כשג'ויס מציעה לו לבוא אחריה למיטה (מדברת בלי להזיז את השפתיים...), זאנדר דוחה אותה. "תודה. הייתי באמת רוצה אותך. אני רק אלך קודם לשירותים."

לרוע המזל, השירותים מלאים אנשי-יוזמה-שיהיו-בקרוב-מובטלים. זאנדר לא יכול להשתין עם קהל, והולך לחפש שירותים אחרים (השאיר את מושב האסלה למעלה. הוא רחוק מלהיות מושלם) בהמשך המסדרון - ונכנס למרתף בבית הוריו.

המרתף הוא, כמובן, הסמל של כל כישלונותיו, וכך היה כבר מהפרק הראשון בעונה (ועם זאת, כשהיה בכך צורך, המרתף היה המקום שבו התכנסה כל החבורה כדי להיות בטוחים). המרתף גם נמצא בתחתית גרם מדרגות, ומישהו מנסה לפתוח את הדלת למעלה ולהיכנס.
"לא הזמנתי ערפדים!" אומר זאנדר, ואז "זו לא הדרך החוצה." בפעם הראשונה (פעמיים אומר שזה נכון).





גן המשחקים

זאנדר בגן המשחקים, והכל מואר מידי. ספייק וג'יילס (בחליפות טוויד של העונה-הראשונה) מתנדנדים, ובאפי משחקת בארגז החול. כאן יש לנו את האלמנטים הקלאסיים של עולמה של באפי, כפי שזאנדר נתקל בו ארבע שנים לפני כן: הקוטלת, הצופה, הערפד. משום מה, כולם מוצגים בצורה טריוויאלית, ילדותית, מחוץ לדמות. האם כך רואה זאנדר את כל עניין הקטילה - כמשהו שבסופו של דבר אינו חשוב? או האם כך הוא רואה את חלקו בכל זה?

"הנה אתם." הוא אומר. "אתה בטוח שאותנו חיפשת?" באפי מחייכת ברמיזה לכיוון האחרים. כאילו כולם יודעים משהו שבו זאנדר לא רוצה להודות (ג'ויס?). ואז מתהפך הסדר הטבעי של עולם הקטילה: ספייק (הערפד שאותו הם השאירו בחיים) מתאמן להיות צופה. יש כאן גם ביקורת של התת-מודע: הרי יש חוקים, גם לעולם מלא בערפדים ומפלצות אחרות. אבל אם קוטלת יכולה להתאהב בערפד ולהעדיף את טובתו על טובת העולם אותו היא אמורה להציל (וזאנדר תמיד היה נגד הגישה הזאת, במיוחד כשמדובר באנג'ל), אם צופה יכול לעסוק בכישוף שחור, קוטלת יכולה לבגוד ביעוד שלה ולהפוך לרוצחת, וספייק עדיין מסתובב ביניהם, אז איפה ההגיון? "הוא אומר שיש לי את מה שצריך." ספייק אומר, מרוצה מעצמו. "ספייק הוא כמו בן בשבילי." אומר ג'יילס. זאנדר: "גם אני הייתי פעם בקטע הזה." וזה נכון. אולי הוא לא היה הכי חזק בתחום המחקר, אבל הוא תמיד היה שם בספרייה, גם אם האחרים לא היו, גם תחת הנזיפות של ג'יילס. ובלי קשר לג'יילס ולתפקיד האב שהוא ממלא בסדרה, תמיד היו בין השורות (ובעונה הרביעית במיוחד) התייחסויות לחיי המשפחה הלא-קיימים במשפחתו של זאנדר, אביו המתעלל (?), וחוסר אהבה מופגן של ההורים שנתנו לו לגור במרתף תמורת תשלום. "יש לי עכשיו עיסוקים אחרים." ממשיך זאנדר, והנה עגלת הגלידה. "צריך שיהיה לך משהו. צריך להיות כל הזמן בתנועה קדימה."
"כמו כריש." אומרת באפי, והדימוי מטריד את זאנדר. הוא ממהר לשלול אותו. הוא הרי לא טורף, לא תוקף. הוא לא כובש. הוא מנחם. "את בטוחה שאת צריכה לשחק שם? זה ארגז חול גדול מאוד." והנה הרמז השני שלנו, המבט השני על ביתה של "הראשונה", המדבר. פלאש חזרה לבאפי, שבחלום של זאנדר יודעת : "זה לא רודף אותי עדיין."
"את לא יכולה להגן על עצמך מדברים מסוימים."
"אני הרבה לפניך, אח גדול."
"אח?"
והרגע נשאר תלוי שם, מושלם ומוזהב, מסתורי, קצת יותר מדי בהיר, שאי אפשר להסתכל עליו ישירות. מרחף, לא באמת מתרומם. אל תחשבו עליו יותר מדי, זה רק יהרוס אותו. מישהו רוצה גלידה?

עגלת הגלידה היא דוגמא נפלא לשימוש בזיכרון של הסדרה לטובה. ראינו אותה ב"Where the Wild Things Are", בוויכוח של זאנדר ואניה על סקס ומערכות יחסים, אז כמובן שהיא יותר מסמל לשורת העבודות חסרות העתיד של זאנדר ("אתה יודע לאן אתה נוסע?" שואלת אניה כשהוא מטפס לרכב שכבר נמצא בתנועה). העגלה מסמלת גם כל מה שמבלבל ומגושם ומביך בקשר לסקס.

"אני חושבת לחזור לעסקי הנקמה." ממשיכה אניה בשיחה בלי תגובה מזאנדר. אלה הן החרדות שלו לגבי היחסים האלו: הייצוג של אניה בחלום שלו משועממת, חסרת מנוחה, עצבנית. היא רוצה תחביב. היא לא מסופקת. מה היא מוצאת במערכת היחסים הזאת? מה היא רואה בו?
אבל הדאגה העיקרית שלו היא הרעיון שהיא תחזור לעסקי נתינת-המשאלות (לא תצליח להיות אנושית ונורמלית, תעבור חזרה לצד הרוע, לא תישאר לצדו בצד הטוב), ואנשים יפגעו. "אנשים לא יכולים לעשות כל מה שבא להם! בחברה יש חוקים וגבולות! ולא משנה - "
מדברים על השטן. הנה ווילו וטארה, אלה שהתעלמו ממספר חוקים וגבולות של החברה לאחרונה (נוסיף אותן לרשימה הקודמת של דברים שלא נשמעו לחוקים בעיניו של זאנדר - באפי ואנג'ל, פיית', ספייק).



"אכפת לכן?" הוא שואל, "אני מדבר עם השדה שלי." (השדה שלו, כמובן, כי הוא עוד לא לגמרי בטוח בה). "אנחנו פשוט חושבות שאתה נורא מעניין," אומרת טארה, בלי להזיז את השפתיים (כמו ג'ויס). זאנדר: "אוה, אני בדרך למעלה." ווילו: "אני מקדימה אותך בהרבה." (כמו באפי, אבל לא בדיוק). אז יש כאן את התגובה הטיפוסית של הבחור ההטרוסקסואלי, שמוקסם מהיחסים הלסביים, אבל יותר מזה - תגובה תת-מודעת למשיכה מינית שהוא מוצא מטרידה כשהוא ער - התגובה שלו למיניות של ווילו. (אמנם הוא הודה שאפילו לינוליאום מחרמן אותו, אבל אנחנו יודעים שהוא לא נותן לזה לחשוב במקומו. שוב, הוא לא כובש, ושוב - ראינו את זה עם פיית' ועם אניה, וגם עם ווילו - למרות שאיתה היה לו הרבה יותר קשה להשתלט על המצב, משום מה). מדובר פה בווילו כלסבית, ווילו כמושא-תשוקה בלתי ניתן להשגה - וזה מבלבל ומטריד מספיק. וכמובן - ההרגשה שהיא עקפה אותו, שהחברה הכי טובה שלו השאירה אותו מאחור. "צריך ללכת קדימה", אבל הוא הולך במעגלים, והיא מתקדמת, מתרחקת.

הנשיקה - לא, זו לא הייתה התחמקות זולה. זו הייתה דרך מבריקה לפייס את המצנזרים ובו-זמנית להראות כמה מגוחכים הם. וסטירה לכל האלה (הם יודעים מי הם) שחושבים שאין שום דבר בקטע של ווילו וטארה מלבד שתי בנות מתנשקות (כמו, נגיד, ב"חברים", ב"אלי-מקביל"... סתם מחשבה). הנשיקה היא לא הפואנטה, אלא השינוי שעוברת ווילו בתודעתו של זאנדר ומה השינוי עשה לו. ההבעה על פניו מדהימה: הבלבול, הכמיהה, הגועל-העצמי (לא כי זה לא בסדר, אלא לרצות את זה זה לא בסדר), והקנאה...
"אתה רוצה להצטרף אלינו?" מציעה טארה. ובגלל שזה חלום, אניה נותנת את ברכתה בלי שתתבקש אפילו. ה"תנועות התקיפות" שלה בנהיגה הן, כמובן, הדרך בה זאנדר רואה את אי-השתלבותה המקסימה בנורמליות האנושית.





המבוך

זאנדר מנסה להגיע לווילו וטארה, ועגלת הגלידה מגובבת בחפצים (למי שרוצה למצוא סימנים: איש בירח, מסטיק בזוקה, כדורגל קטן, בובה או שתיים, חשבונייה, צורה ספירלית, משחק ציור-ומחיקה, כיבשה, סל פיקניק וקולר). פתאום הוא במסדרון, ופתאום הוא יוצא אל-
המרתף. שוב.

החלום השתנה. קודם, זאנדר נדד פחות או יותר ללא מטרה, אבל עכשיו, נראה שהחלום תופס שוב פיקוד ומוביל את זאנדר למקומות שאליהם הוא לא רוצה להגיע.

מישהו משחק בידית הדלת. זאנדר צועק: "אני יודע מה יש שם למעלה!", והדפיקות הופכות חזקות יותר. הוא מסתובב לעזוב, ולפניו עומד איש-הגבינה. "אלו לא יגנו עליך," הוא אומר, אבל אנחנו מתעלמים ממנו, כי הדלת זה עתה נפתחה בחבטה, והנה מגיעה "הראשונה". זאנדר נמלט - לתוך הקמפוס של אוניברסיטת סאנידייל, מקום אליו הוא לא שייך. סטודנטים מסתובבים שם עם מטרה (הרבה לפניו), וכל הצבעים שגויים. והנה ג'יילס, אוכל תפוח, ו"הראשונה" עוקבת אחריו.



אפשר לראות את החלום הזה כמתחלק לשני חצאים: בראשון זאנדר מתמודד עם דמויות נשיות (אימא, מאהבת, אחות, חברה, אישה), ועכשיו הוא מתמודד עם דמויות גבריות (פרופסור, חייל, מנהל, אב). בלי להיכנס לויכוח על תפקידי גברים-נשים, בואו נגיד שפתאום החלום הזה נרדף ע"י דמויות סמכות, ולזאנדר יש בעיה קטנה עם סמכות. (במיוחד סמכות גברית.) (ששש...).
כמו כן, ג'יילס עושה הופעת אורח בחלום של זאנדר. לא שזאנדר לא מסוגל להבין מה הולך בעצמו, והמידע שג'יילס נותן לו לפני שהוא עובר לדבר בצרפתית גרועה ("זה בגלל מה שעשינו, אני יודע את זה.") זה לא משהו חדש לזאנדר בשלב זה, אבל חוסר האמונה בעצמו, החשש שלו שהוא טיפש, עומדים בדרכו. ג'יילס, איש-הידע, האיש החכם, בא לתת לו מידע חשוב, אבל זאנדר לא מבין אותו. (כמובן שהצרפתית גרועה ולא נכונה תחבירית. זאנדר לא יודע צרפתית! בדיוק כמו שווילו לא יודעת אמונות-תפלות של תיאטרון).

זאנדר לא מבין, וכולם תופסים אותו והופכים אותו, ומפילים אותו לתוך הסרט שהתחיל את כל הבלגאן הזה. הוא תועה בג'ונגל זמן מה (שוב, דמות החייל שרודפת את זאנדר מאז "הלואין" בעונה השנייה), עד שהוא מובא בפני סניידר. הנאום של המנהל-לשעבר הוא, כמו הנאום של ג'יילס בחלום של ווילו, לב הבעיה של זאנדר. זאנדר לא הצליח להבין מה הולך, ועכשיו שופטים אותו (כמו שהענישו את ווילו). "מאיפה אתה, האריס?" "מהמרתף." "לאן אתה הולך?" וזאנדר בוחר בתשובה הכי פשוטה לשאלה המורכבת הזאת: "הייתי אמור לפגוש את ווילו וטארה. ואולי גם את אימא של באפי."
"הזמן אוזל," ממשיך סניידר. זאנדר מתרץ: "אני מנסה לברוח. יש משהו שאני לא יכול לנצח." "האם אתה חייל?" שואל סניידר (שוב פעם החייל, הכשרון היחיד שזאנדר קיבל בצורה על-טבעית, וגם הידע הזה מתחיל להעלם לו). "אני מנחם." הוא עונה. פעמיים אומר שזה נכון. סניידר אומר: "אתה לא זה ולא זה. אתה שעיר לעזאזל, שגודל על ידי בני תערובת והונח על מזבח להקרבה", וזה כבר יותר מדי בשביל זאנדר, והוא קם - במחווה קטנה של מרידה - ולוקח שליטה ("אמרתי לך כמה שמחתי שאכל אותך נחש ענק?").

הוא מגיע לחצר דירתו של ג'יילס - אבל "הראשונה" מצאה אותו. ועכשיו הוא במבוך - צילום מדהים של לוקיישן-הופך-ללוקיישן, בדיוק כמו בחלומות. קודם בדירה של ג'יילס, שם ג'יילס, אניה ובאפי עומדים סביב ווילו שנחנקת בכסא של ג'יילס (שוב, זאנדר יודע מה קורה, אם הוא רק יעצור לרגע ויחשוב), אבל הוא ממשיך למעונות של באפי ו-ווילו. "הראשונה" עדיין בעקבותיו. אל תוך החדר של ווילו ובאפי, אל תוך הארון שלהן, ואז למסדרון אפל שמוביל אל הביוב (לוקיישן דומיננטי בסדרה בעבר, כשעוד נלחמו שם בערפדים...) ואז חזרה למרתף. מישהו שוב דופק על הדלת ומנסה לפתוח אותה. "זו לא הדרך החוצה." ממלמל זאנדר, בפעם השנייה.

זאנדר נשפט, ועכשיו הוא ייענש. אבא שלו מופיע. "מה לא בסדר איתך, לעזאזל? למה אתה לא עולה למעלה? אתה מתבייש בנו?" (גודל ע"י בני-תערובת). "אני לא מבין" זאנדר אומר בפחד. אביו מסביר, בעודו יורד במדרגות: "הקו (=המסע) נגמר כאן. אתנו. אתה לא יכול לשנות את זה." לצאת מהמרתף, להתרחק מההשפעה הרעה של המשפחה הלא-מתפקדת, להפוך לגבר בזכות עצמו ("הכל קשור למסע, נכון?"), להיות מצליח ומאושר. "אין לך את האומץ (=באנגלית, הלב)".

אבל יש לו לב. הוא עצמו הלב. וזה בדיוק מה שתוקפת "הראשונה" אצל זאנדר. מעניין שאיתו, היא עושה משהו שהיא לא עושה באף אחד מהחלומות האחרים: מסווה את עצמה, מתחפשת לאבא שלו. מתחבאת מאחורי דמות-החלום. שום דבר אחר לא עובד אתו.

ומה שלום ג'יילס?