-המקום הבטוח
-המחזה
-הכיתה

המקום הבטוח
טארה: אני חושבת שזה מוזר. כלומר, אני חושבת שזה צריך להדאיג אותנו, שעוד לא גילינו מה שמה האמיתי.
ווילו: מי? מיס קיטי?

(שירים יד מי שחושב שבאמת מדובר פה במיס קיטי פנטסטיקו).

ווילו: ה"רוח", וזו שהוזכרה ראשונה בכישוף ב-"Primeval", המכשפה, גיקית המחשבים, החנונית עם הנטייה לקשקש כשהיא עצבנית, לאחרונה הבחורה המודרנית עם מערכת היחסים הלא-קונוונציונלית (כאילו שערפד, או שדה-לשעבר זה קונוונציונלי. או לוחם-שדים בשירות הממשלה, אם כבר מדברים על זה). רד, כמו שספייק קורה לה לפעמים, האדמונית, כמובן. על מכשפות אמרו פעם שהן נהגו לצבוע את השיער שלהן באדום, לכבוד האלה אייסיס. אבל אמרו הרבה שטויות על מכשפות. אדום הוא, כמובן, צבע הדם, האהבה וגם השנאה (הרגשות העזים). ב"באפי", אדום הוא בן השאר הצבע של סקס. וכולנו יודעים שווילו זה עץ הערבה - העץ של הצער (בעיקר לאוהבים שננטשו).

מכל החלומות, לחלום של ווילו יש את המבנה הקונוונציונלי ביותר - יש לו את הצורה והמרקם של חלום שכבר עובד והוחלק כשסופר למישהו אחר, והושמטו ממנו רוב החלקים החורגים או המעוותים, האירועים המטרידים שקורים בחלומות בו-זמנית, שהופכים אותם לקשים לסיפור. יש בחלום של ווילו מטרה ומרכז - שיעור דרמה והמחזה, וכמעט כל הסכנות והחרדות סובבים סביב אלה, חרדות מוכרות לרובנו: להיכשל במשימה, להיות נבגד, להיחשף כזיוף גמור, להיות מקור ללעג.



אבל בואו נתחיל כמו ווילו, במקום השמח שלה. בחדר של טארה, החשוך, האינטימי, העטוף וילונות אדומים, שם היא עסוקה בציור פואמה של סאפו על גבה של טארה. בואו נוציא את הפרט הזה מהדרך: חיפשתי ומצאתי תרגום רומי של היוונית המקורית של הפואמה, ואכן מדובר בפואמה המלאה היחידה של סאפו שיש בנמצא. לא שהפואמה כל כך חשובה. מתוארת בה התחינה של סאפו לאלה אפרודיטה שתעזור לה עם מאהבת שדחתה אותה. ג'וס ושות' בחרו באימג' הזה רק בגלל שזו סאפו (משוררת קלאסית מפורסמת מהאי לסבוס), עם כל הקונוטציות שקשורות אליה. ובגלל שיוונית זה מגניב. וכמובן, יש פה תחינה לאלה, כמו כמעט בכל כישוף שראינו את ווילו מבצעת. כישופים היו המטאפורה העיקרית בעונה הזאת למערכת היחסים המינית בין ווילו וטארה.

אוקיי, אנחנו עדיין בחדר של טארה. יש שיחה בעניין שמות - מיס קיטי עוד לא סיפרה להן מה שמה האמיתי. ווילו אומרת שהיא מרגישה בטוחה שם. "את לא יודעת הכל עלי" אומרת טארה. "האם אמרת לי את שמך האמיתי?" שואלת ווילו. "אוה, את יודעת את זה." עונה טארה ו-ווילו מחייכת. אבל האם זה נכון? יש משהו בקשר לטארה שאנחנו, כמו ווילו, עדיין לא יודעים, ולא בטוח שנגלה את זה היום. בכל מקרה, זו השיחה הראשונה על שמות, ולתת לדברים שמות, בפרק. "הם יגלו עליך, את יודעת". אומרת טארה, והדאגה העיקרית בחלום של ווילו מרימה את ראשה המכוער... ווילו עונה: "אין לי זמן לחשוב על זה עכשיו."

יש כאלה שציינו שיש זרם תת-קרקעי בכל החלומות, שהוא הרציונלי מול החייתי, והפנו את תשומת הלב לתמונות הסלואו-מושן של מיס קיטי, מתגנבת לכיוון המצלמה בתנועות מאיימות במיוחד בשביל חתולה כל כך קטנה.

אצל ווילו כפי שאנו מכירים אותה, הכל קשור לרציונל - מילים, דיבורים, מחשבות, אבל פה היא אומרת, "אני לא יכולה לחשוב על זה. יש לי עוד שיעורי בית לגמור". עוד מישהו נזכר בבוקר-שאחרי ב- Wild at Heart, כשאוז אומר על המוח של ווילו "תמיד כל כך עסוק שם למעלה." והיא עונה, "למען האמת, יש דברים שמשתיקים אותו לגמרי." ומתכוונת, כמובן, לסקס? חשיבה וסקס הם הפכים בשביל ווילו - עוד חלוקה בין הרציונל לחייתי.

ווילו מאחרת לכיתה, אבל זה לא חשוב, היא מעדיפה לא לעזוב את החדר של טארה בכלל. היא קמה, מסיטה את הוילונות האדומים, ובחוץ לא מתגלה הנוף של הקמפוס, אלא הנוף המדברי הקשה והמסנוור של הקוטלת הראשונה. "יש משהו שם בחוץ." היא אומרת, ואנחנו רואים בחטף שאכן, יש שם משהו - "הראשונה" - ומיס קיטי נראית מפחידה יותר משמותר לחתלתול להיות.

ואז, בלי הזהרה, ווילו בדרכה לכיתה. במסדרונות הקולג' יש, משום מה, לוקרים של התיכון, והפעמון מצלצל. והנה אוז וזאנדר, שני האקסים של ווילו (אקס וחצי?), האהובים של שנות התיכון שלה (הדברים הילדותיים שעליהם ויתרה?). "אוה, אני הייתי פה מאז ומתמיד", אומר אוז בצורה מאוד אופיינית, בחסכנות שלו שמתחמקת משאלה בשאלה. אולי זה רמז למקומו בליבה של ווילו, שם הוא תמיד היה ותמיד איכשהו יהיה, ואולי זו האשמה שהיא חשה על שבסופו של דבר בחרה בטארה על פניו. למרבה המזל, זאנדר שם לחלץ אותנו מהבלבול עם רמזים ידידותיים למשתמש. "היא עושה כשפים עם טארה." הוא מסביר לאוז. אוז: "שמעתי." זאנדר: "לפעמים, אני חושב על שתי נשים עושות כישוף, ואז אני עושה כישוף עם עצמי." תודה לך, מר אומר-את-המובן-מאליו.

אז מה יש בשורה הזאת של זאנדר, מעבר לרמז המאוד-ברור שניתן לכל אלה שלא הבינו עד עכשיו דימויים כמו "לקלף את העלים של הורד אחד אחד", או "כישוף שמתקשר עם האזורים התחתונים" שחזרו במשך העונה. יש פה יותר מבדיחה זולה על חשבון זאנדר. זה גם החשש של ווילו שמערכת היחסים שלה עם טארה תשנה את החברות שלה איתו - היא פוחדת שהוא יגיב כמו הזכר ההטרו הטיפוסי.

ובאיזו קלילות היא מדלגת על הנושא הכואב מכולם - הדרך שבה היא נהגה באוז כשהוא חזר, כשלא יכלה לומר לו את האמת, שהוא "שמע" ממקור אחר. היא עדיין לא מתמודדת עם זה, גם לא בחלום. הדימויים של זאנדר ואוז מדברים על זה ברקע, והיא עוזבת. היא צריכה לחשוב על דברים אחרים, יש לה שיעור דרמה.





המחזה

שיעור הדרמה הוא כמו כל אותם סיוטים בסגנון 'לא הייתי באף שיעור ופתאום יש מבחן מסכם'. זהו ערב הפרמיירה, ו-ווילו אפילו לא יודעת מה המחזה ובטח לא את השורות שלה ואת הדמות שהיא משחקת (ואנחנו כבר יודעים מפרק הסיוטים בעונה הראשונה שווילו כבר חלמה משהו סגנון הזה בעבר).

הרמוני היא הראשונה לקבל את פניה, עם חיבוקים ונשיקות והזהרה לא לגנוב לה את הקיו (להגיד את השורה שלך מרוב עצבנות, לפני שהשחקן לפניך סיים לומר את שלו). ואז מגיע ריילי, שהופיע בזמן, אז זכה בתפקיד הקאובוי. הוא קצת מתלהב, קצת אהבל, אבל בסך הכל בחור טוב, לפחות לפי התת-מודע של ווילו. ובאפי, שכמעט קשה לזהות אותה בפאה השחורה ותלבושת שנות ה- 20, אומרת שהאולם מלא וגם שכל המשפחה של ווילו בשורה הראשונה, והם נראים מאוד כועסים. היא גם קצת מתעצבנת כשהיא רואה שווילו כבר בתלבושת שלה, ובעצם גם כבר בתפקיד. ווילו נבהלת - היא רק היא-עצמה, ובשיעור דרמה צריך שיהיו שיעורי דרמה! יש חוקים בעולם, ומערכת ציפיות, ואי אפשר לזרוק אותה לתוך סיטואציה בלי שום הזהרה! (למרות שככה בדיוק זה קורה בחיים).



והנה מופיע ג'יילס, שאמור להיות קול ההגיון. אבל לא פה. פה הוא הבמאי מהגיהינום, ויש לו הרבה דברים חשובים להגיד מתוך התת-מודע של ווילו. אחרי פתיחה על כך שכל מי שווילו הכירה אי-פעם נמצא בקהל (כולל כולנו), הוא מגיע לעניין עצמו: "אנחנו חייבים להיות מושלמים. להישאר בתפקיד, לזכור את השורות, ואנרגיה, אנרגיה, אנרגיה! במיוחד בקטע המוזיקלי." (באפי נראית מאוד מרוצה מעניין הקטע המוסיקלי, ואתם חופשיים לראות בזה את שמחתה לקראת המיוזיקל). כמו כן, ווילו קולטת לשניות את "הראשונה" מתגנבת מאחורי השחקנים, אבל הם מתעלמים. ג'יילס: "משחק זה הסתתרות. הקהל רוצה למצוא אתכם, להפשיט אתכם ולאכול אתכם חיים, אז תתחבאו!"
זהו תאור ברור למדי של הרגשתה של ווילו לגבי התרמית, התחפושת שהיא חשה שהיא לובשת. כל כך הרבה יותר קל להתחבא מאשר להיות את-עצמך, ללבוש תחפושת ולהיות דמות כדי שלא ימצאו אותך, לא יחשפו אותך (=יפשיטו אותך, יאכלו אותך חיה). (ומה קורה כשאת שוכחת שזו תחפושת? האם זו את-האמיתית אז?).

ג'יילס ממשיך ומאחל לשחקנים: "אם נוכל להישאר בפוקוס, לשמור על הראש שלנו, ואם ווילו תפסיק לגנוב לכולם את הקיו, זו תהיה ההפקה הכי טובה של 'מותו של סוכן' שעשינו! בהצלחה לכולם! תשברו רגל!". אם נשים בצד את הטעות הענקית של לאחל לשחקנים 'בהצלחה' לפני הצגה - דבר שהוא ג'ינקס ענקי, לפי המסורת בתאטרון (ובדיוק בגלל זה מאחלים לשבור רגל), אז ג'יילס מדבר על להישאר בפוקוס - דבר שווילו לא מצליחה לעשות במשך כל החלום, בו היא נגררת ממקום למקום בכל פעם שהיא מתקרבת לפתרון. הוא גם מזכיר "לשמור על הראש" (אירוני, מכיוון שהוא ה"ראש" בכישוף, ועומד לאבד את שלו בחלום), וחוזר על הרעיון שווילו גונבת קיואים - כלומר עומדת בדרכם של אנשים, מעצבנת ומטרידה אותם ובאופן כללי עושה טעויות (שאריות של אשמה על הכישוף הכושל ב- Something Blue, והדומים לו?).

בתום הנאום, קול הרקע נעלם ו-ווילו מסתובבת בדממה, ופוגשת את איש-הגבינה. נעזוב אותו, כפי שיעץ לנו ג'וס, ונמשיך הלאה. גם ווילו עושה זאת - למעשה היא מנסה לעזוב את כל הסצנה של המחזה והבלבול, ונכנסת לתוך מסדרון ארוך וצר, עשוי מוילונות-תיאטרון אדומים. היא נסוגה מתוך העולם המאיים אל תוך הביטחון, אל תוך הוילונות האדומים המפורסמים... ומוצאת שם את טארה, הדבר היחיד שהוא, אתם יודעים, שלה. צירוף מקרים?

(ילדים, אל תסתכלו רגע, טוב? אפשר לדבר הרבה על הוילונות האדומים כאן, כסמל לאבר נשי מסוים. ולא - לא רק בהקשר מיני: הרחם, הביטחון, אימא, אלה, מקדש, דם, כוח וכו'. תקדישו לזה מחשבה, אם תרצו.)

פה, נראה שטארה מנסה לעזור לווילו, אבל היא לא עושה עבודה טובה במיוחד. "הדברים לא מסתדרים כל כך טוב, נכון?" היא אומרת, ו-ווילו מסכימה אתה. משהו לא בסדר עם החלום, אבל ווילו לא מצליחה לצאת מהגיון-חלום כדי להבין מה שגוי. "זה משהו ששכחתי לעשות, נכון?" היא שואלת - ומפספסת את הנקודה. חוסר הביטחון שלה עומד בדרכה לראות את הסכנה האמיתי. "את לא מבינה?" שואלת טארה, אבל לא מספקת הסברים. האם ווילו באמת בטוחה מפניה?

והגענו ליוצא-מהכלל הראשון שלנו: האם זו טארה עצמה, איכשהו מוקרנת בתוך החלום של ווילו, כדי להזהיר אותה? אני לא חושב כך. היא מתאימה להגיון-החלום, מתנהגת כמו דמות-חלום, ולא כפי שטארה הייתה באמת נוהגת לו רצתה לעזור. היא החלק בווילו שיודע מה קורה, ומנסה להבהיר לעצמה את האמת. טארה בהחלט מנסה להשתיק את ווילו, שתפסיק לדבר, שתפסיק לחשוב. דעתה של ווילו מוסחת ע"י המחזה - שממשיך בלעדיה.

המעבר בין ווילו וטארה לבין המחזה מרמזת על החפיפה באירועים שבחלום, כשאתה יודע דברים שמתרחשים במקום אחר. ווילו מאחורי הווילון, אבל היא עדיין יודעת שעל הבמה - יש מישהו שוכב מת, החלבנית בוכה, ובאפי צועקת על הקאובוי, על כל המין שלו, למעשה. "שלושה ביליון כמוך, מעבירים את אותו דחף שחוק, אתם הגברים, עם המכירות שלכם!" (משחק מילים משעשע על שם המחזה - "מותו של איש-מכירות" בתרגום מילולי). זה יכול להיות התפיסה של ווילו את מערכת היחסים בין באפי לריילי, ומשהו על הרגשתה כלפי גברים נצלניים (למשל, פארקר, "Id-Boy", ב- Bear, Bad).

בכל מקרה, ווילו לא מצליחה להפסיק לדבר, לחשוב, לדאוג, וכשהיא מסתובבת, טארה נעלמה. ווילו פספסה את ההזדמנות שלה. וכולנו יודעים מה יש מאחורי הוילונות - ווילו הראתה לנו בתחילת החלום. האנליטיות שלה, הצד הרציונלי, השאיר אותה פתוחה להתקפה מהחלק החייתי, האינסטינקטיבי שבחיים - "הראשונה", שקורעת את הווילון עם הסכין שלה. זה בסדר - באפי מצילה את המצב, כרגיל. האמנם?





הכיתה

באפי, נראית שוב כמו עצמה, גוררת את ווילו אל תוך כיתה בסאנידייל-היי. התגובה שלה כשווילו מספרת שמשהו עוקב אחריה: "בטח עשית משהו." ווילו אומרת: "לא, אני אף פעם לא עושה כלום. אני כמעט אף פעם לא רעה." האמנם? ווילו, יקירתי, אני אוהב אותך, לרוב את הדמות האהובה עלי, אבל אלוהים יודע איך באפי קיבלה את המוניטין של ה"ביטקה" של העונה. את היית.

רוצים דוגמאות? כבר בפרק הראשון, ווילו דואגת שהיא עסוקה מדי בחיים שלה מכדי לשים לב ל"נסיבות" של באפי. אח"כ היא כמעט מקללת את אוז לכל חייו עם קסם שחור, מטילה כישוף לאלץ את רצונה על חבריה ומשבשת להם את החיים, וכמעט מגויסת להיות שדת-נקמה (כולם זוכרים את הקמיע שהיא קיבלה מד'הופרין? טוב מאוד). ואח"כ, כמובן, היא מתאהבת בטארה, בצורה מוזרה, חשאית, די אנוכית. היא לא מציגה אותה בפני חבריה, משקרת בקשר אליה, שומרת אותה לעצמה. במהלך "New Moon Rising" טארה נואשת לאישור מודע, מילולי, של רגשותיה של ווילו לגבי מה שקורה ביניהן. אך ווילו לא יכולה להיות כנה - לא בפני חבריה, או טארה, או אוז. בקושי בפני עצמה. ואוז כמעט נהרג ע"י היוזמה. ואם נלך אחורה עונה, נמצא אותה בוגדת באוז ומסבכת בצורה רצינית את החברות הכי טובה וארוכת-שנים שיש לה.



כמובן, שלא כל האשמה על ווילו. בואו לא נשכח את הסטואיזם של אוז, ההורמונים של זאנדר, ובאפי שגם היא הייתה די מרוכזת בעצמה. מלבד זה, כל העניין עם טארה כל כך גדול, חשוב ומפחיד, שלא פלא שהיא לא התמודדה היטב. הנקודה היא, שזה הרבה מאוד לפטור ב"אני כמעט אף פעם לא רעה".

נחזור לכיתה. היו הרבה תיאוריות לגבי ה"שקר" בחלום של ווילו - הדבר שהיא מסתירה, שהיא חוששת שנגלה. הכישוף, המיניות שלה, העובדה שבתוך תוכה היא לא מרגישה בכלל כל כך בוגרת ומתוחכמת. כל התשובות נכונות, ויש גם משהו הרבה יותר פשוט ואוניברסלי: כמו כולנו, ווילו רואה את עצמה כאדם טוב באופן בסיסי. כמו כולנו, היא עושה דברים רעים. איך מיישבים את הסתירה הזאת? נראה שתת-מודע של ווילו מצפה לעונש כלשהו. טארה בחלום אמרה: "אם הם ימצאו אותך הם יענישו אותך. אני לא יכולה לעזור לך."

ונראה שאכן ווילו עומדת להיענש. באפי אומרת שהמחזה נגמר מזמן (ווילו לא שיחקה בו תפקיד...), והגיע הזמן להוריד את התחפושת. ווילו מתחילה עם הכחשה שזו תחפושת, ואז אומרת: "לא. אני זקוקה לה.". אבל באפי קורעת את התחפושת באכזריות, והנה ווילו של העונה הראשונה, הגיקית הביישנית לפני-ג'ני לפני-ג'יילס לפני-באפי לפני-אוז, זאת מ"ברוכים הבאים לפי השאול". והכיתה מלאה בכל מי שהיא מכירה. אולי המחזה נגמר, אבל היא צריכה להופיע (להקריא את שיעורי הבית). הקהל מצא אותה, ואז הפשיט אותה ערומה.

הרמוני, לשעבר מחבורתה של קורדיליה, רומזת שידעה כל הזמן. "ניסיתי להזהיר אותך", מפלרטט אוז עם טארה. אניה חושבת שזה כמו טרגדיה יוונית. לזאנדר, לשעבר חברה הטוב ביותר, לא אכפת שווילו מנסה להקריא את הבוק-רפורט שלה ("האריה, המכשפה וארון הבגדים", אגב. המכשפה יוצאת מהארון וכל זה). ווילו מנסה להמשיך, אבל אז -

"הראשונה" תוקפת. וכמובן שכולם מתעלמים מהמאבק בזמן שהקוטלת גונבת את האוויר - את הרוח - מווילו. אפילו באפי - הסופר-הירו, המושיעה, החברה הטובה, זו שתמיד תציל אותה ברגע האחרון, זו שהכניסה אותה לכל העולם המטורף הזה מלכתחילה, לא מנידה עפעף. הקהל מצא אותה, הפשיט אותה, ועכשיו הוא אוכל אותה חיה.

נמשיך לזאנדר?