בעולם הקומיקס, עולם שנחשפתי אליו דרך מוצרי הלוואי שלו, קרי עיבודים טלוויזיוניים / קולנועיים לסיפורי קומיקס, ישנה מלחמה עזה בין שתי הוצאות הקומיקס הגדולות: "מארבל קומיקס" (ב' רפה) ו"די.סי קומיקס". האחרונה שייכת לקונצרן הענק AOL - טיים וורנר ובין מותגיה ניתן למנות את "בטמן" ואת "סופרמן". אחד ההבדלים העיקריים בין שתי החברות הוא שגיבורי 'מארבל קומיקס' חיים במציאות שלנו, בערים אמיתיות ואינם גיבורים מושלמים ללא בעיות. גיבורי 'די.סי. קומיקס' גרים בערים דימיוניות (מטרופוליס, גות'האם סיטי) ופחות מתעסקים בבעיות יום-יומיות כגון דייטים, זהות אישית וכד'.

לצורך הדוגמא, פיטר פרקר, הלא הוא "ספיידרמן", גר בניו-יורק. הוא נער מתבגר, לא בדיוק מלך הכיתה ובגדול, קל יותר להזדהות עימו, כיוון שהוא אנושי ולא מושלם. בדיוק כמונו לא?

"סמולוויל" הינו נסיון של "די.סי. קומיקס" להעניק לגיבוריה מימד אנושי יותר, מורכב יותר. האם מדובר בנסיון מוצלח? בגדול, כן, אך "סמולוויל" אינה חפה מפגמים.

הרעיון העומד מאחורי הסדרה הינו גאוני בפשטותו - בואו נראה איך סופרמן התבגר, נראה אילו אירועים ואנשים עיצבו את דמותו ואישיותו, איך הוא התמודד עם גילוי כוחותיו וכדומה.

קו עלילה מרכזי ומעניין, מראה לנו את היחסים בין קלארק קנט הצעיר לבין מי שעתיד להיות אויבו המושבע - לקס לות'ר. היחסים ביניהם, אשר בשלב זה של חייהם הם חברים, מלאים בכפל משמעות ורמיזות לגבי העתיד (לקס לות'ר לקלארק: "אנחנו תמיד נהיה חברים"). לקס וקלארק ממלאים תפקיד של אח גדול - אח קטן או מעין חונך-חניך. אלא שככל הנראה העתיד נכתב מראש, ולא משנה מה, קלארק לא יתפתה ל'צד האפל' ולקס מצידו, גם אם הוא בא עם כוונות טובות, תמיד ינצל דברים לזכותו וכד'.



אחד החסרונות בעיבוד המודרני זה שבעוד שיש דברים שאפשר היה "להחליק" לפני 60 שנה, היום, בדורנו הציני והמפוכח, קשה לבלוע. הדבר הבולט ביותר הינו כמובן מתי יקלטו סוף סוף חבריו של קלארק שהוא בעל כוחות-על? רבאק! בדור שידע את באפי, קצת קשה למכור לנו תירוץ שכזה. נכון שבקומיקס המקורי זהותו של קלארק נשמרת בסוד וחבריו אינם יודעים עליו, אך אם יוצרי הסדרה רוצים להמשיך ולפתח את דמותו, הם חייבים, לדעתי, "להוציא מהארון" את קלארק ולאפשר לו לחלוק את סודו עם חבריו. אפשר אף שלקס יגלה זאת. לקס המודע לכוחותיו של קלארק יכול להוביל לעלילות מרתקות על היחס השונה שלהם לכח כזה, על האחריות, על השימוש בו.

בינתיים, נשארנו עם סדרה שנראית כמו שעטנז מוזר בין "דוסון קריק", "רוזוול", "תיקים באפלה" עם קורטוב אקשן וקצת אפקטי "זמן כדור" מגניבים א-לה "מטריקס".

בתור סדרה שאמורה להעביר לנו 42 דקות שבועיות של Fun, "סמולוויל" עומדת בכבוד במשימה. אבל חבל, הסדרה יכולה להיות הרבה יותר. הרבה יותר מורכבת, אפלה, ומרתקת. נשארנו עם קצת אקשן, קצת קיטש, קצת אפקטים חמודים ושחקנים יפהפיים (ומי באמת יותר חתיך: קלארק או דוקא לקס?).

אם מפיקי הסדרה ניסו להראות לנו שקומיקס יכול (והוא יכול!) להיות לא-שטוח אז הם הצליחו באופן חלקי בלבד. חבל.