כשהחלטנו לכתוב טור שימליץ על סרטים המשודרים השבוע בטלוויזיה הייתה לנו דילמה די גדולה: האם עלינו להתעסק בסרטים פופולאריים, כמו "החוש השישי" או "האלמנט החמישי" המשודרים השבוע וקיים וסיכוי גדול שרובכם כבר ראיתם? או האם עלינו להפנות את האצבע אל עבר הסרטים הפחות מפורסמים, כאלה שלא הכניסו מאות מיליוני דולרים בקופות, או שבכלל לא הגיעו למסכים של בתי הקולנוע שלנו?

מכיוון שאני מאמין שאחד היתרונות הגדולים של הטלוויזיה היום היא בזה שהיא מביאה לנו מוצרים מצויינים שבדרך אחרת לא היינו בכלל שומעים עליהם, החלטתי להמליץ על הסרטים הטובים ביותר שמוקרנים השבוע, לדעתי. ואני אתמקד בארבעה: "הנערים מברזיל", "מצולות" של ג`יימס קמרון, ושני הסרטים שמיוחדים לכריסטינה ריצ`י בערב שמקדיש לה ערוץ הסרטים.


הנערים מברזיל הוא סרט בהחלט לא שיגרתי שעד היום ראיתי בערך 15 פעמים, אבל אף לא פעם אחת בקולנוע. בעיקר בגלל שהוא משנת 1978. לדעתי הוא מרתק גם היום. בפעם הראשונה ראיתי אותו בתור נער מתבגר. ישבתי לי בבית מול הטלוויזיה ואז נשמעה המוסיקה המאוד כוחנית של ג`רי גולדסמית, המסך היה שחור עם כתוביות באנגלית שלא ידעתי לקרוא אז אבל משהו בתוכי אמר לי שאני עומד לראות סרט גדול ואכן "הנערים מברזיל" הוא בהחלט אחד מהסרטים הטובים שראיתי בחיי.

הסיפור די מפותל ומלא תהפוכות ולכן אני לא אכנס אליו כדי לא להרוס לכם כלום, אני יכול רק להגיד שבצורה אירונית ומפחידה ביותר הסרט הופך לרלוונטי יותר מיום ליום. בתחילת הסרט אנחנו רואים את סטיב גוטנברג המאוד צעיר (גוטנברג הוא כוכבה של הסדרה הנשכחת "תרגיל לשוטרים מתחילים" והופיע גם ב"קוקון") מצוטט לראשי הניאו-נאצים שנשארו אחרי מלחמת העולם השנייה. העלילה כולה מתרחשת בברזיל ומכאן גזור גם השם. מאותו הרגע שמתגלה גוטנברג הופך הסרט למרדף מסחרר אחרי האמת שמאחורי תוכניות המפחידות של הנאצים.

אני אישית מאוד מתחבר למה שקרוי הקולנוע הקלאסי וכשאני מקבל סרט בו משחקים לורנס אוליבייה בתור צייד הנאצים, מולו גרגורי פק וכתוספת אני מקבל את ג`יימס מייסון (שניים מתוך שלושת השחקנים הגדולים הללו כבר לא איתנו, אגב) כל מה שאני יכול לעשות זה לשבת בצד וליהנות. ואכן, מבחינתי הסרט הוא הנאה צרופה, משחק מעולה, תסריט מדוייק ומרתק שמשאיר אתכם על קצה הכסא ומוסיקה מחשמלת היישר ממוחו של גולדסמית.

ג`רי גולדסמית הוא אחד המלחינים הטובים ביותר של הוליווד והלחין בין השאר את המוסיקה לסדרת סרטי "הנוסע השמיני", "האיש החלול", "בית האימה" (שגם משודר השבוע), "המומיה" וכמובן המוסיקה האלמותית של "מסע בין כוכבים: הסרט" שהפכה מאוחר יותר לנעימת הפתיחה של "מסע בין כוכבים הדור הבא".

את הסרט ביים פרנקלין שייפר שבין השאר ביים את הגרסה המקורית של "כוכב הקופים" (גם הוא לא אתנו כבר).

בקיצור ידידי, שימרו לכם את אחר הצהרים, סגרו את החלונות והדליקו את המזגן, או שפשוט תקליטו את הסרט המצוין הזה ותצפו בו מאוחר יותר, מומלץ מאוד.

הנערים מברזיל, שבת 18/8/01, 18:00, יס 2 בלווין.




היה היו פעם שני אנשים וביניהם פרחה האהבה. אולם, כמו אצל רוב הזוגות כיום, הם החלו לריב, לחדור לפרטיות אחד של השני ובסופו של דבר נפרדו דרכיהם. אבל מה לעשות האהבה חזקה מהחיים ומהמוח ולאחר שבני הזוג נפגשים שוב הם מגלים מחדש את הניצוץ היפה של הרגש החזק עלי אדמות. ככה אני בערך יכול לסכם את הסרט של ג`יימס קמרון משנת 1989 "מצולות".

נכון שבין לבין קמרון הכניס חללית מסתורית שמגיחה לה במעמקי הים, צוללות גרעיניות וניסיונות השתלטות, קטעי אקשן ואנימציות מחשב מתקדמות וקטע סיום שנראה לקוח היישר מ"ארמגדון" או "פגיעה קטלנית" אבל זה קטן עלינו. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל ג`יימס קמרון בסך הכל מנסה לספר סיפורים קטנים העוסקים בעיקר בתחום המשפחתי, אהבתם של בני הזוג, היחסים שבין ההורים. "שקרים אמיתיים" הוא סרט על משבר בחיי הנישואין של ארנולד שוורצנגר וג`ימי לי קרטיס מכיוון שהבעל מנהל חיים כפולים ולא מוכן לגלות לאשתו את הכל; סדרת "הנוסע השמיני" מספרת בסך הכל על יצורים שמנסים למצוא שייכות בעולם ועל בני האדם שלא מבינים אותם; ב"שובו של הנוסע השמיני" יש לנו עסק עם מוטיב האימהות וההתמודדות עם עובדת היותה אם חד-הורית; ו"שליחות קטלנית 2", שם, לדעתי, יש לנו עסק עם סרט על יחסי אם ובנה המתבגר הבעייתי.



אישית, אני מאוד אוהב את הפומפוזיות של קמרון ולמרות שבניגוד לחלק מחברי הטובים ביותר אני לא מחשיב את "שליחות קטלנית 2" כסרט הטוב ביותר שנוצר אי פעם, אני עדיין נהנה לראות את קמרון צועק מחדש בכל סרט I Am King of The World. "מצולות" שלו משנת 1989, היה כשלון בקופות, וגם שם קמרון השקיע מיליוני דולרים (לצורך צילומי הסרט נבנתה הבריכה הגדולה ביותר בעולם) ולקח את פעלולי המחשב צעד אחד קדימה, אז.

"מצולות" הוא סרט מאוד מהנה בסופו של דבר. אני לא אגיד שהוא גורם לי לחשוב על מהות החיים אבל אם מדובר בשעתיים של כיף עם אפקטים מצוינים וסיפור שלפעמים נראה מצוץ מהאצבע, דיינו. חוץ מזה יש שם את אד, "we’re not worthy" האריס, שתנו לי לראות סרט של שמונה שעות בו הוא עומד ומסתכל על קיר לבן ואני קונה בשמחה. הגרסה שמשדרים בכבלים הדיגיטלי היא מה שקרוי "גרסת הבמאי", דהיינו, קמרון הוסיף לסרט עוד 40 דקות שהמפיקים בהוצאה המקורית חשבו שלא מקדמים את העלילה ובכך גורמים לסרט להיסחב.

במקרה הנוכחי אני חייב לצדד בקמרון. לדעתי, ארבעים הדקות הללו רק מוסיפות ומעניקות לנו הבנה טובה יותר של הדמויות (שבגרסה המקורית יוצאות קצת שטוחות ולכן לא תמיד ממש אמינות). קמרון הוסיף כמה סצינות שלא היו בסרט המקורי כשהגדולה שבהן היא סצינה הסיום המרהיבה שאני לא אגלה לכם מהי, רק אומר, שכדאי לראות.

אני לא יכול להצביע בדיוק איפה קמרון הוסיף או שינה בגרסה הזאת, אני רק יכול להגיד שהיא זורמת וקולחת וגם אם לפעמים יש קטעים שאנחנו חושבים שהסרט מתמשך קצת, קמרון מכניס לנו סצינת אקשן כמו שהוא יודע לעשות. המחמאה הכי גדולה שאני יכול להגיד על הסרט הזה, שבניגוד לטיטניק, אתה לא מרגיש בכלל שהסרט הוא שלוש שעות.

כדאי בהחלט.

מצולות, שני, 20/8/01, 22:00, סינמה 2 בכבלים הדיגיטליים.




ערוץ הסרטים מקדיש ערב לכבודה של כריסטינה ריצ`י שהיא לדעתי אחת השחקניות השולטות היום בקולנוע העצמאי של ארצות הברית. היא בנתה לעצמה שם, כששיחקה דמויות אקצנטריות ומוזרות (הילדה בסדרת סרטי משפחת אדמס) ובשנים האחרונות היא מתעקשת לא ליפול למיין סטרים ולשחק בסרטים אקצנטרים ומוזרים וזו הסיבה שאנחנו כמעט לא שומעים עליה, אלא אם כן היא מופיעה בסרט אקצנטרי ומוזר של טים ברטון שמכניס מאה מיליוו דולרים, קרי, סליפי הולו. (מקווה ששמתם לב לשימוש האקצנטרי והמוזר במילים אקצנטרי ומוזר)

שני הסרטים שמוקרנים ביום שלישי הם משנת 1998 בהם אנחנו יכולים לראות את ריצ`י בוגרת יותר, בשלה יותר והרבה יותר סקסית. כשראיתי את "באפולו 66" בפעם הראשונה לא ממש ידעתי למה אני נכנס וכשיצאתי הייתי בשוק. לפני עמד סרט שניתן להגדירו אקספרימנטלי לחלוטין שלא פחד לעבוד עליי בתור צופה והחשוב מכל, סרט שלא היה מתחנחן ומתחנף, אלא כזה שדורש ממני להתאמץ כדי לראות וליהנות ממנו.

"באפולו 66" הוא סרט שהוא הרבה יותר אקצנטרי ומוזר מהכוכבת הראשית שלו, שנראית כאן מתונה וחסודה. "באפולו" הוא מהסרטים הללו, שאני אישית אוהב ומעריך, שפועלים עלינו בצורה אסוציאטיבית. יש איזשהו קו עלילתי אבל הוא לא ממש מחייב, הסרט יכול לסטות לכל כיוון או ז`אנר שהוא יבחר לנכון, ישתמש בכל טכניקת צילום ידועה (פתאום הסרט נעצר ואנחנו רואים פריימים בודדים, או למשל הילוכים איטיים לא מובנים של שני אנשים שוכבים על המיטה) והכי חשוב הסרט הזה משתמש בכלי הכי חזק שלו כדי לעבוד עלינו, תמונה וסאונד. כמעט ואין דיאלוגים בסרט הזה ואני אומר זאת לזכותו.

וינסנט גאלו שכתב וביים את "באפולו" הוא שחקן אינדי מוכר שרובכם יזכרו אותו מהסרט "חלום אריזונה" שם שיחק את אחיו של ג`וני דפ שמתפרנס מחיקוי קטעים מסרטיו של היצ`קוק. "באפולו 66" הוא לא סרט קל, ואפילו די מדכא, עוכר שלווה וגורם לכם, או לפחות לי, לחשוב על מהות החיים והמציאות מול החלום ומי אני ומה אני וידה ידה ידה.

אני ממליץ לכם מאוד לראות את הסרט, אבל כדי להגיע לחוויה המקסימלית נתקו את הטלפונים ותגבירו את הטלוויזיה ככה שלא תהיינה לכם הפרעות באמצע, כי הסרט השובה הזה צריך ודורש את מלאת תשומת הלב שלכם.

מייד אחר "באפולו" משדר ערוץ הסרטים את "ההיפך מסקס" שהוא בהחלט ההיפך מבאפולו. כאן חוזרת ריצ`י לשטיקים הרגילים שלה ולמוזרויות שאני אישית מקבל בברכה.

הסיפור כאן הוא לא ממש חשוב ובכלליות מסתכם בכך שריצ`י היא בחורה בת 16 שבורחת לאחיה אחרי שגרמה למאהב שלו לעזוב אותו. אחיה וחברה טובה יוצאים לרדוף אחריה.

מה שגדול בסרט הן הדמויות והשחקנים שמשחקים אותם. על ריצ`י אין צורך להרחיב, אבל חוץ ממנה יש לנו את מרטין דונובן שחובבי הקולנוע העצמאי יזהו אותו מסרטיו של האל הארטלי. לצידו, באחד התפקידים הגדולים שלה ליסה קודרו (כן, כן פיבי מ"חברים") שמשחקת את חברתו של דונובן, מורה לחוצה וכנראה בתולה שעדיין מקווה שיום אחד דונובן יחליט שהוא סטרייט וייכנס איתה למיטה. לקינוח אנחנו מקבלים את איוון סרגיי (ג`ק וג`יל), בתור המאהב של דונובן שברח, סרגיי מפליא להסתובב ללא חולצתו להנאת הבנות (טוב, נו, אני בטוח שיש גם בנים שנהנים מזה).

אני בטח הולך לראות את הסרט שוב בעיקר בגלל השחקנים הנפלאים הללו. "ההיפך ממין" הוא סרט שאצלי לפחות השאיר חיוך מריר מתוק כזה כמה ימים אחרי שראיתי אותו.

באפולו 66 / ההיפך ממין, שלישי, 21/8/01, החל מ- 20:00, ערוץ 4





ללכת עד הסוף, שבת 18/8/01, 21.30, סינמה 1 בכבלים הדיגיטליים.
סופת קרח, שבת 18/8/01, 00.20, יס 3 בלווין.
חדרי שינה, ראשון 19/8/01, 23:55, יס 3 בלווין.
החוש השישי, שלישי 21/8/01, 21:45, יס 2 בלווין.
האלמנט החמישי, רביעי 22/8/01, 21:45, יס 2 בלווין.
החברים של ממפורד, חמישי 23/8/01, 21:30, יס 1 בלווין.