שחור ולבן
במובן מסוים, הפרק שלפנינו מהווה אנטי-תזה כמעט מוחלטת לפרק שלפניו. אם בפרק הקודם חזינו בהתפוררות מסוימת, שלטון הרוע ואיבוד התקווה, הפרק הנוכחי מציג אט אט אלמנטים הפוכים כמעט לחלוטין. זה מתחיל עם אנג`ל שלא איבד את נשמתו ואף חזר לעצמו, קייט שניצלת (ע"י אנג`ל עצמו שהפגין אדישות למצבה), הטבח בעוה"ד של וולפרם והארט פתאום מתגלה כחלק מתוכנית על והאשמה המוסרית פחות או יותר "מוסרת" מאנג`ל, ניכרים סממנים מעודדים לאיחוד החבורה מחדש, קורדיליה ניצלת גם היא, לינדסי ודרלה המובסים, הסדרת היחסים בין אנג`ל וקייט ולבסוף גם ניתן רמז ל"כוחות אור" שמעבר.
הפרק בנוי רובו ככולו על שתי תפיסות עיקריות: התפיסה הפשוטה שהיא גם ההגיונית והישירה ביותר, התפיסה היותר מורכבת, הסובייקטיבית והפסיכולוגית. כל ארוע בפרק נתון לשתי הפרשנויות הללו כשבסופו של דבר שתיהן אמורות להוביל אותנו בדרך כזו או אחרת לטיהור מסויים מתחלואי הפרק הקודם.

אייה אנג`לוס?
הסיבה הפשוטה: לא כאן היה רגע של אושר. ע"פ ההגדרה המדוייקת אנג`ל יאבד את נשמתו ויהפוך לאנג`לוס כשיחווה רגע אחד של אושר טהור ואמיתי. בפעם קודמת זה קרה ברגע של סיפוק מיני שנגרם ע"י אהבת אמת. כלומר, יחסי מין לכשעצמם לאו דווקא גורמים לאנג`ל רגע של אושר אמיתי, בשביל להשיג רגע אחד כזה הוא צריך באמת לאהוב את הפרטנרית. ואת דרלה – הוא לא אוהב. למען האמת, הוא מעולם גם לא אהב. מאז ומתמיד היו ביניהם יחסים מיוחדים. יחסי יוצרת-נוצר, יחסי אם-בן, יחסי תשוקה ויצרים, אלימות ומוות, הרג וטרף. הם הסתובבו ביחד והיו "בראש אחד", מאוחדים בשאיפות, במטרות, במשחקים ובאורח החיים. אבל אהבה אמיתית? כפי שהוא מציין ב"Dear boy", בימים ההם לא היתה לו נשמה ולכן לא יכל לאהוב אותה והוא אף מוסיף בעצמו "you never made me happy". ועכשיו, כשהם אויבים מושבעים והסיבה היחידה שהוא בכלל התקרב אליה היא מתוך בור של ייאוש ויגון, למה שהמצב יהיה שונה? למה שהוא יהיה מאושר ולו לרגע אחד קטן?...



הסיבה המורכבת: העובדה שאנג`ל שכב עם דרלה השיגה לא את התוצאה הצפויה אלא את ההפוכה לה. במקום לאבד את נשמתו ולהתמסר לחלוטין לרוע, אנג`ל למעשה מגלה את עצמו מחדש ויותר חשוב – את הגדרת המשימה המקורית שלו. הסיבה, כפי שמתבטאת בדברי המארח – "a moment of clarity" והוא משתמש במטאפורה של גבר מצוי שמתעורר ומסתכל מי לצידו במיטה – ונדהם. אנג`ל היה צריך להגיע לתחתית, כשאך ורק משם הוא יכול להתחיל לטפס מעלה. "ראית בדיוק לאן הבאת את עצמך" אומר לו המארח, ואנג`ל אף מכיר בזה בעצמו כשהוא אומר לדרלה "I gave you everything I had left" ו- "It was perfect despair". אנג`ל, ברגע השפל ביותר בקיומו, היה מוכן לוותר על הדבר היחיד שנותר לו – הנשמה שלו. או יותר נכון, לא היה לו אכפת לוותר עליה. אז מתוך ייאוש מוחלט ופסימיות אפלה הוא מוותר, על הכל. ודווקא ברגע הזה הוא מבין את משמעות הדבר ואת משמעות כל פעולותיו האחרונות. כי הרגע הזה עם דרלה גרם לו להסתכל על עצמו באור אחר. כשמטרתו היחידה מתנפצת אל מול עיניו, הוא מגיע למצב של מעין "חשבון נפש" עם עצמו - לאן הוא הולך הלאה. הוא מביט על הדברים מלמטה וכשהוא רואה את דרלה לצידו, הוא מבין.

ההתפכחות
אנג`ל מפנים לעומק את מלוא האובססיה שהיתה לו עם דרלה. הכל למעשה התחיל איתה, לא רק השלב הנוכחי אלא הסאגה כולה. היא היתה זו שיצרה אותו ועשתה אותו מי שהוא. ב"Darla" היא מציינת לגבי הפיכתו לערפד "הצלתי אותך" והוא מגיב "זה מה שאת חושבת שעשית? את קיללת אותי, חרצת את גורלי". ועכשיו, המצב הנוכחי שהוא מצוי בו נגרם שוב בגללה. "And you were the reason. You`ve always been the reason."
דרלה מייצגת בשביל אנג`ל את ההתחלה הראשונית, הסיבה והגורם. אז, וגם עכשיו. ובכל זאת במשך זמן רב הוא רק רצה להציל אותה. למה? כי הוא חשב שהוא אולי יוכל להציל את עצמו. "You were the thing that made me what I am, and - I thought - if I could save you, I`d somehow - save myself, but - but I was wrong.". במשך זמן רב רדף אנג`ל אחרי הגאולה הנכספת, המחילה והחסד על כל המעשים שעשה, האור שבקצה המנהרה וכל העניין התעצם ע"י התגמול המובטח של הפיכתו לאנושי. ולפתע הוא נתקל בבסיס, ביסוד, בהתחלה. ולכן הוא חשב שאם יוכל לנטרל את הגורם הראשוני הזה, אם רק יוכל לעזור לה, להציל אותה ו"להטביע את חותמו עליה", הוא ייקבל את סגירת המעגל שהוא כ"כ משתוקק לה. את המחילה האולטמטיבית, התיקון האלמנטרי לכל המעוות, הסיום המושלם.
אבל - הוא לא הצליח, כידוע. וכתוצאה מכל הוא נשאר עם מרירות וכעס על ההזדמנות שהוחמצה ולכן החליט לרדוף את האשמים ולגרום להם לשלם. הטבח במרתף היינות, השריפה, נשף הצדקה, השותף הבכיר...
ושוב אבל – גם את זה הוא לא הצליח לעשות. ב-"Reprise" הוא מבין שאין ביכולתו להעניש את האשמים ולחסלם. ובדרך הוא גם מגלה את מהותם האמיתית ואת האמת שהוא לעולם לא יוכל לנצח בצורה מוחלטת במאבק התמידי נגד הרוע. גם התקווה לגאולה נגוזה.
אז דבר לא נותר חוץ מייאוש, תסכול וזעם. ואת כל אלו הוא מוציא על דרלה, שהיא הרי הגורם הראשוני. במקום לדחוף אותה מעלה, הוא נגרר איתה מטה. במקום להציל אותה הוא מאבד את עצמו. ודווקא סגירת המעגל הזו היא שמחזירה אותו אל דרך הישר. ובגלל זה למרבה האירוניה, במקום להציל אותה היא מצילה אותו. "When I *failed*, you saved me. And I have to thank you for that. "
וזהו. זו סוף האובססיה, סוף האפילה, סוף האנג`ל הטרוד והמהורהר. הנקמן והאי אכפתי. הוא עבר דרך חלומות על דרלה, הזיות, חרטה, חיפושים נרחבים, רצון להציל, רצון לגאול מייסורים ורצון להרוג – היישר לאדישות מוחלטת. דרלה כבר לא רלוונטית לגביו. חסרת כל משמעות. הוא כ"כ רצה להתרחק ממנה נפשית ב"Redefinition", מי ידע שהוא צריך להיות הכי קרוב אליה שאפשר בשביל להשיג את זה... "There is nothing I can do for you now, Darla. I can`t even hate you.".

ההארה
הפשוטה: "You go on to the new place. Whatever that is", כדברי המארח. עברת מהמורה בדרך, עליך להמשיך הלאה. זו דרכו של עולם.

המורכבת:
In the greater scheme or the big picture, nothing we do matters. There`s no grand plan, no big win. If there is no great glorious end to all this, if - nothing we do matters, - then all that matters is what we do. `cause that`s all there is. What we do, now, today. - I fought for so long. For redemption, for a reward - finally just to beat the other guy, but... I never got it. All I wanna do is help. I wanna help because - I don`t think people should suffer, as they do. Because, if there is no bigger meaning, then the smallest act of kindness - is the greatest thing in the world.

אחרי כ"כ הרבה שנים אנג`ל סוף סוף יכול לקבל את הרוע שמצוי בתוכו משום שבפעם הראשונה בחייו הוא מבין ש"רוע" הוא לא דבר חיצוני. הוא קיים בתוך כולנו.

התיקונים
אנג`ל המחודש פועל נמרצות בכדי לתקן את המעוול ולנסות להשיב דברים לקדמותם. הוא מתנצל בצורה כזו או אחרת כמה וכמה פעמים לאורך הפרק: בפני דרלה, בפני לינדסי, בפני החבורה. הוא פותח בשיחה, מפזר בדיחות, מתחנף, מביע רגשות אשם. אבל האם זה מספיק? אנג`ל אולי חשב שיפתור הכל ע"י ה"הארה" שלו, החזרה שלו, אבל הוא כבר אאוטסיידר. כך שלמעשה הצעד שעשה אחורה (ללכת לעבוד בשבילם , ויתור על כבוד ומנהיגות שהם הא` ב` של אישיותו, להרוויח את האמון שלהם בחזרה) הוא בעצם צעד קדימה (בהמשך למה שאמר לו המארח בתחילת הפרק - צריך לעבור לדבר הבא).



השגחה עליונה
קייט מציינת שיש בה אמונה שהם לא לבד בקרב הזה, ה-Good fight, והיא מבססת אותה על סמך העובדה שהיא מעולם לא הזמינה את אנג`ל לביתה, ובכל זאת הוא נכנס והציל אותה.
ההסבר הפשוט: קייט שהתה לשניה במצב של מוות קליני, מה שאיפשר לאנג`ל להכנס ולהחיותה.
ההסבר המורכב: יש תכנית על, יש "טוב כללי" שמכוון מלמעלה את העניינים, "מלאך שומר".

בין אם הצופים "קונים" את ההסברים הפסיכולוגיים או לא, בין אם הם בוחרים להאמין או לא, הפרק יוצר ספק ותהיה, נקודות למחשבה ולהרהור. "האם באמת יכול להיות?...". והניצוץ הקטן הזה, שביב התקווה והאופטימיות מספיק בשביל לסתור את כל השפעת הפרק הקודם והקונספט שלו.
הפרק משלב הרבה יותר הומור ובידור ובכך מנטרל גם את האווירה הקודרת והמלנכולית של הקודם. אם הכניסה למצב הבעייתי הייתה דרמטית ואפלה, היציאה ממנו קלילה ואוורירית.



התמונה הכללית
לגבי שאר הדמויות בפרק:
קורדיליה – פגועה ומאוכזבת מאנג`ל. "ממש פגעת ברגשותיי" היא אומרת לו.
גאן – מתעלם מאנג`ל, מזלזל בו וב"הארה" שלו
ווסלי – היחיד שנראה כמשתף פעולה עם אנג`ל פחות או יותר, למרות שעדין קיימים משקעים ברורים.
דרלה – אבודה ומדוכאת. היא חשבה שתוכל להחזיר את אנג`לוס לצידה, אך איבדה אותו שוב, לנצח.
לינדסי – לינדסי עושה מיני-מטמורפוזה למשהו בסיסי שכנראה היה בעבר. בפעם הראשונה אנחנו מקבלים רמז על מיהו לינדסי באמת, מאיפה הוא בא. הוא זונח את החליפות המתורבתות של עוה"ד,וחוזר לשורשיות שלו - מגפי בוקרים, חולצה משובצת, טנדר פיק-אפ חבוט. הוא כעוס ומחפש נקמה עקב היחסים בין אנג`ל ודרלה, והוא מצטייר כאובססיבי אמוציונלי חודר קנאה. הוא אורב אחר אנג`ל (הטנדר שהבחין בו ווסלי) ולבסוף נותן פורקן לכל הדחפים שנאלץ להדחיק מתוקף עבודתו. הפרק הזה חשוב מאוד לדמות של לינדסי. הקרב שלו עם אנג`ל הגיע זמנו כבר מזמן. אנג`ל מתנצל בפניו על שלא הצליח לעזור לו (Blind date) ולדרלה (למרות שהאשמה בעצם הפוכה), ולוקח ממנו את כל מה שיש לו - את הטנדר, את דרלה ואת ידו (בפעם השניה).
קייט – מאז "סהרורי" (בו גילתה על אנג`ל) לבשה בעקביות את מחרוזת הצלב שלה, וכעת באופן סמלי היא איננה. מה שמלמד על התהליך שעברה ועל האמונה המחודשת.

מטאפורות, מטאפורות, מטאפורות
ההארה של אנג`ל שמגיעה לאחר יחסי המין עם דרלה דומה לסמליות הקלאסית ולמיתוס של הגיבור שחוזר לרחם אמו בשביל להוולד מחדש.
אנג`ל וקייט עומדים שניהם במקלחת ומבטאים מעין "פולחן טיהור" סמלי, ניקוי מעשי העבר וטבילה אל תוך חיים חדשים ודרכים חדשות בשביל שניהם.
חזרתו של אנג`ל אל החבורה מזכירה את מוטיב "הבן האובד": אנג`ל עוזב את משפחתו וכשהוא מגיע לתחתית הוא חוזר אליהם כנוע ומושפל, מוכן לוותר על מקומו המקורי במשפחה ולהתחיל מחדש כעבד.

עבר והווה
הסצינה הראשונה בפרק מקבילה, ולא במקרה, לסצינה מתוך הפרקים "הפתעה" ו"תמימות" של באפי. האלמנטים המשותפים: בשניהם קיים אנג`ל יחסי מין, הסופה המשתוללת בחוץ, הברקים, ההתעוררות הכואבת, ההתפרצות החוצה אל הגשם ושפת הגוף, השאלה של דרלה "Was I -- was it not good?" דומה להפליא לשאלה של באפי מ"תמימות"... מדובר בנסיון מכוון להטעות, לבלבל ולהפתיע על סמך מה שידענו בעבר.
המארח מציין שה-PTB ניסו למנוע מאנג`ל להתערב בטבח של עוה"ד, ומתכוון לחזיון של קורדיליה בפרק "Reunion" במהלך הנסיעה, שאותו אנג`ל מיהר לפתור בקלות דעת ובאדישות.
בארונו של ווסלי קיים המשחק " Puzz-3D" שאותו הציע לשחק עם קורדיליה בפרק "Expecting".