איני יכול שלא להיות נדהם מהפלא הזה שקרה לי פתאום באמצע החיים ואאוט אוף דה בלו, שהחזירו לשדר את "נשואים פלוס" ברצועת שש פלוס האיכותית. כשהחליטו לפני מספר חודשים להוריד אותה מהרצועה, אחרי שכיכבה בה במשך שנים ובשידורים חוזרים אין קץ, הייתי בטוח שהמילה סופית. שמעתי "הגיע הזמן", שמעתי "איך נחיה", שמעתי ושמעתי וגם ראיתי שאת זמן השידור היקר שלה (פריים טיים אלטרנטיבי) החליפו מיני אנימציות משוגעות ולא רעות בכלל. אבל גם עם התחליף הסביר, וגם נוכח העובדה שראיתי כבר את כל הפרקים של נשואים פלוס כמה וכמה וכמה פעמים, הורדתה של `נשואים פלוס` מהמרקע השאירה בי צלקת.



יכול להיות שראיתי בה מקום מפלט. "נשואים פלוס" בעיני היא בין הקומדיות הטובות ביותר שהופקו אי פעם, והיתה סדרת אם ועוגן ציני עליו גדלתי. היה בזה מעין המבטח שהיא משודרת לנצח נצחים בערוץ 6, ושתמיד יש לאן לחזור. תמיד נשואים פלוס, כל הזמן. אין פרק שהוא לא מצחיק, וכל אפיזודה היא גאונית. היא היא הסדרה המושלמת. נשבע. ולא משנה כמה שידורים חוזרים יהיו.

מסתבר לי עכשיו שאני לא היחיד שחושב ככה. לא עבר זמן רב מדי מאז הורדתה האמורה, והחזירו אותה לרצועה. אין עוררין, אל באנדי כאקסיומה.



היום, יום חמישי כ"ז באב התשס"א, אני יכול להגיד בפה מלא שחלומה הרטוב של כל פמיניסטית כשרה (וגם לא) התגשם, כי כשראיתי את הפרסומת החדשה של "כריות", בה מוצגים לראווה מיני גברברים עטופים נייר צלופן שקוף וארוזים באריזות ברבי מהודרות, לא יכולתי שלא לקבל חתיכת סטירת לחי. אכן, גם אני הרגשתי לראשונה מה זה הדבר הזה שנקרא "להיות מוצג כחתיכת בשר". אני לא יודע אם מדובר בהומור ישראלי משובח, קופירייטינג גאוני או אולי פייבק מהמם, אבל משהו כאן מסריח, וזה לא רני מגולני.



היא, הסמי-ברבי-מאופרת-יתר-על-המידה, נכנסת לחנות שנושאת בגאון את השם "מן-סנטר", ותרה אחר הבובה שיאה לה. או שמא אומר, הבייב. היא רוצה אותו יפה מבחוץ וגם יפה מבפנים, גם קראנצ`י וגם מאנצ`י. הם, הגברברים, מסודרים במדפים מקוטלגים כדת וכדין: החל ב"גאון" הגיק, דרך "האתלט" השרירי וכלה ב"רוחני" ארוך השיער. בחירה קשה, כן.

אני פוחד, באמת ובתמים, רק להעלות על דעתי מה היה קורה אם היה מדובר בגירסא הפוכה. הן, הנשים, מקוטלגות בתוויות נוצצות ומוכרות, החל ב"חטובה עד העצם", דרך "אנורקטית" וכלה ב"יש לך 10 שקל? אני צריכה להגיע לבאר-שבע", והוא, הגבר השליטא, עושה סלקציה מאיימת באצבע. למעשה, המחשבה על כזאת גירסא רק מביאה אותי לתובנה שאין סיכוי שאי פעם תיעשה כזאת גירסא (מי יעז?), מה שמביא אותי לתובנה שמדובר כאן בהפוך על הפוך. `אנחנו סבלנו מזה עד עכשיו`, תאמרנה יפות הנפש, `עכשיו תורכם`. שאלתי פייבק? קיבלתי תשובה.

תקראו לי איש העולם הישן, אבל אותי לימדו עוד בגן, שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. מצחיק אותי (וגם עצוב) שרק לפני חודש פלוס-מינוס נאסרה לשידור פרסומת לרכבת הקומתיים החדשה, רק משום שנראה שם גבר שמבזה נשים ע"י כך שהוא מתחכך בהן בזמן הנסיעה. בינתיים, המגמה המסתמנת היא העלמת עין במתרס השני, וכך משודרות להן באין מפריע כמה וכמה פרסומות שקשה לי לדמיין אותן בגרסאות חלופיות: בפרסומת לקראנץ` איקס יושבות שתי כוסיות וצוחקות על הגבר השמן והמכוער עם הבטן הרופסת בבית שממול, בפרסומת לדיאט קוקה-קולה מפליקה כוסית אחרת בישבנו של גוש בשר תורן עת שהתכופף ובפרסומת לבורגר ראנץ` מוקי המסכן מצטווה `להגדיל` בידי דנה אשכנזי.

טעם טוב והומור שנון או אולי אפילו אפליה מתקנת? לא, סתם צביעות.