פיל דנפי הוא מייקל סקוט?

אלו מכם שקראו את הטור הקודם שלי, יודעים שבימים אלו אני נמצאת בארה"ב ומתנסה בסדרת חוויות חדשות, החל מלהתמצא ברחובותיה של פילדלפיה וכלה בלהבין באיזה מקום כדאי לקנות דג לשבת (נא לא לצחוק, זו התבררה כאחת הסוגיות המשמעותיות ביותר בקניית מצרכים במכולת).

אחת החוויות החדשות שאני חווה נוגעת לטלוויזיה האמריקאית, מעבר לכך שבימים אלו אני ממש רואה את הסדרות שאני אוהבת בזמן אמת (מוזר מאוד), אני גם נחשפת לתכניות שבחיי היום יום שלי, פשוט לא יוצא לי לראות. אחת מהן זו "משפחה מודרנית".

כמו כל חובבת טלוויזיה הכרתי את הסיפורים שקשורים ל"משפחה מודרנית", החל מסיפור הנשיקה בין מיטשל לקמרון וכלה במספר הלא יאומן של פרסים שהסדרה הזו סחפה. אבל אני חייבת להודות שאף פעם לא הרגשתי שיש לי סיבה לצפות בסדרה, לא מבחינת היוצרים ולא מבחינת השחקנים ואז כמובן הגעתי לארה"ב ושוב נפלתי על מרתונים לא ברורים של "משפחה מודרנית".

בניגוד ל"מפץ הגדול", הפעם לא הגעתי עם מטענים קודמים. פשוט צפיתי בסדרה, חייכתי, צחקתי, פשוט נהניתי. לא חיכיתי לדמות כלשהי שתתפוס את ליבי. אבל אז הגיע הרגע שבו הבנתי שאני פשוט אוהבת את הדמות של פיל דנפי. הדמות של פיל אינה קומית ומוחצנת

כמו דמויותיהם של קמרון, מיטשל וגלוריה. הוא גם לא מגיע לסדרה עם עבר קומי מפואר כמו אד א'וניל. הוא לא ילד כמו מני, לוק, אלכס והיילי. בקיצור, לקח לי זמן עד שהבחנתי בו אבל כשזה קרה, פתאום גיליתי את הגרסה הפחות טראגית של אחד מגיבוריי הטלוויזיוניים האהובים, מייקל סקוט מ"המשרד".

למי שאינו מכיר את המשפחתולוגיה של הסדרה, פיל דנפי (בגילומו של טיי בורל) הוא מתווך, נשוי לקלייר (בגילומה של ג'ולי בואן) ויש להם שלושה ילדים: היילי, אלכס ולוק. חלוקת התפקידים בין קלייר לבין פיל ברורה למדי, קלייר מתפקדת על תקן ההורה האחראי והבוגר ואילו פיל מתפקד על תקן ההורה המגניב. לפיכך, הוא לא תמיד מבין מה המשמעות של להיות הורה. כפי שאומר זאת פיל בעצמו, בפרק הרביעי בעונה השלישית: "תמיד אמרתי שאם הבן שלי יחשוב עלי כעל אחד מהחברים האידיוטים שלו, הצלחתי בתפקידי כאב". (ורק תחשבו מה עמוס רולידר היה אומר על זה?)

ואז נזכרתי במייקל סקוט (בגילומו של סטיב קארל) מה"משרד", הבוס המיתולוגי של "דנדר מיפלין" בסקרנטון, פנסילבניה. גם הוא בדומה לפיל, אך בהקשר אחר לגמרי, לא מבין מה המשמעות של להיות בוס במשרד. כמו פיל שרוצה להיות חבר של הילדים שלו, גם מייקל רוצה להיות חבר של האנשים עליהם הוא מפקח. כמו פיל שלא מסוגל לשרטט את הגבולות לילדיו (ומותיר את העבודה הקשה בנושא לאשתו), כך גם מייקל לא מסוגל להבין את הגבולות שמפרידים בין החיים המקצועיים של עובדיו לבין החיים הפרטיים שלהם.

כצופים, אנחנו מחבבים את מייקל ופיל. אנו צוחקים מההתנהגות הילדותית שלהם, אנו מתפדחים יחד איתם כשהמציאות טופחת על פניהם ואף כועסים עליהם כשהם לא מבינים כיצד ההתנהגות שלהם יכולה לפגוע באנשים מסביבם. שתי הדמויות הללו מוכרות לכולנו, בצורה זו או אחרת, מהחיים האמתיים וזהו גם סוד הכוח שלהן. הן אמתיות. וזה גם המקום להודות בכישרונם של שני השחקנים הללו שמסוגלים לשרטט את הדמויות הקומיות – טראגיות הללו בצורה מוקצנת וגרוטסקית מחד אך אמינה ומרגשת מאידך. אז היכן נמצא ההבדל בין פיל ובין מייקל? ומדוע אני עדיין מעדיפה את "המשרד" על פני "משפחה מודרנית"?

כי בעולם האופטימי שבו חיה "משפחה מודרנית", למרות הכול, פיל עדיין נתפס כהורה טוב ואוהב על ידי ילדיו, משפחתו המורחבת לומדת להעריך אותו, אשתו מקבלת בהבנה את היותו "הילד הרביעי במשפחה" ואפילו אנחנו כצופים לומדים להעריך את דרכו הייחודית . לכן, הוא לא צריך להתבגר ואני מניחה שבעתיד הוא גם לא יתבגר. ואילו מייקל? עוברות שנים רבות עד שהוא לומד מה המשמעות של גבולות וכיצד ניתן לזכות בחיבתם האמתית של עובדיו.

היופי הוא שגם אנחנו לומדים זאת יחד אתו באופן הדרגתי. פה גם נמצאת התשובה לשאלה, למה אני עדיין מעדיפה את "המשרד", גם בעונותיה החלשות ביותר על פני "משפחה מודרנית" בעונותיה הטובות ביותר.

הדמויות ב"משרד" גדלו והתפתחו ככל שחלפו העונות – פאם, ג'ים, מייקל, אנדי, דווייט ואנג'לה של סוף הסדרה הן לא הדמויות של תחילת הסדרה. הן גילו על עצמן דברים חדשים ולמדו שהחיים מתפתחים בכיוונים שלא תמיד צפית, זה היה תענוג אמיתי לעבור איתן את המסע הזה וללמוד בדרך גם מעט על עצמך. הדמויות ב"משפחה מודרנית", לפחות בינתיים עבורי, נותרות מצחיקות, משעשעות אבל גם מעט פלקטיות. כצופה אני אוהבת אותן אבל לא מרגישה שאני מתקדמת איתן. לכן, כל עוד אני פה, פיל דנפי ימשיך להצחיק אותי, יחד עם שאר חברי משפחתו המורחבת אבל האם אמשיך לשמור איתם על קשר גם בתחנה הגאוגרפית הבאה בחיי? נחיה ונראה. 

ובפעם הבאה, על כניסתה של פליסיטי סמוק מה"חץ" לחיי או כמה נחמד לראות גיבורה עם משקפיים על מסך הטלוויזיה שלי.