הממיר 16/11/14

9. מקום בלב, עונה 1, פרק 13 (סיום עונה)

פרק נהדר, שהנאתי ממנו הייתה מושלמת אלמלא התעקשו לסיים אותו בקליפ האנגר ובו נסחפת גופתו של בארט הסחטן במי הנהר, במין ניסיון של הסדרה להטיל צל על דמותו של ג'ורג שהופך בכך לחשוד אפשרי ברצח.

אני מודה שחששתי קצת לפני הפרק הזה בעיקר בשל אותה נשיקה של ג'יימס בפרק שעבר, שהיה ברור לי שתעלה לו ביוקר עוד ברגע התרחשותה. החשש העיקרי שלי היה  שכשג'ורג יתעמת עם ג'יימס על עובדת היותו הומו, אוליביה תתמקד בעובדה שהוא התנשק עם בחור אחרי שהוא כבר הצהיר בפניה עד כמה הוא מחויב לנישואיהם, אבל להפתעתי ולשמחתי הרבה, לא רק שהגילוי לא העיב על תמיכתה של אוליביה בבעלה, רגע הגילוי היה מרגעיה היפים של אוליביה בסדרה כולה. רגע העימות בין ג'ורג' לבנו, שבו הוא אומר לבנו שעדיף שהוא היה מצליח להתאבד, ורגעי ההגנה שהעניקה לו אוליביה באותו הרגע וגם אחר כך, היו עשויים להפליא, וכל עלילת ג'יימס שמתחיל את הסדרה כשהוא מנסה להתאבד ומסיים אותה כשהוא נמצא בטיפול באמצעות שוקים חשמליים שברור לנו שלא יצליח להציל אותו הסתיימה בהחלט באופן נוגע ללב, ועם התפתחות וגדילה של כל הדמויות הקשורות בעלילה, ואפילו הייתה לו השפעה משמעותי גם על קווי העלילה האחרים.

@Seven Network All rights resereved 2014

הרומן בין אנה וג'ינו הוא אחד מקווי העלילה שהושפעו מזה של ג'יימס, כיוון שחשיפת העובדה שג'יימס הומו הפכה את ג'ורג לסובלן יותר כלפיי סטייה מהנורמה וכך הוא הסכים להישמע לעצתה של שרה, ולתת לאנה וג'ינו שלושה חודשי ניסיון של מגורים משותפים. אהבתי את ההתפתחות הזו, כמו שאהבתי את העובדה שהם לא לקחו את ההפלה של אנה למקום של חוסר אמון בין בני הזוג.

החזית של שרה הייתה מינורית יותר השבוע, אבל גם כך היה לנו רגע אחד שהתעלה והוא רגע העימות בינה לבין אליזבת' בליי.  ובין כל הרגעים המצוינים האלה הסקרנות לגלות מה רג'ינה כבר תגלה על שרה, איך יצליחו שני הזוגות לעמוד בניסיון שהוצג בפניהם, ואיך ג'ק יגיב לגילוי שניחשתי כבר במהלך הפרק שהוא אביה של אנה, לא נותר לי אלא לשמוח שהעונה הבאה מגיעה כבר ביום חמישי הקרוב. (אורלי)

8.5. אימה אמריקאית עונה 4 פרק 6

דברים שמעצבנים אותי בסדרות: פוקוס מורחב על דמות משנית שהולכים להרוג עכשיו, במטרה שלמוות שלה יהיה יותר משקל כאשר הוא יתרחש בסוף/אמצע הפרק. ולכן כאשר קיבלנו כל כך הרבה מידע על פול, התמרמרתי מראש משתי סיבות: הראשונה היא שאהבתי את פול ולא רציתי שימות, והשנייה היא השימוש באמצעי המעצבן הזה במקום לתת לו למות מוות מכובד כמו מיפ למשל (טוב, נו, בערך). למזלי פול ישרוד מספיק כדי לפחות למות רשמית רק בפרק הבא, אבל עדיין האווירה הכללית של "בוא נכיר את פול שנייה לפני שימות" שררה מעל כל הפרק בצורה מעצבנת ומעיקה.

פרט לזה, הסדרה הצליחה זמנית להתמקד בשתי עלילות כאשר היא שוכחת בנוחות את דל ודזרי עם בעיות הנישואין שלהם. אלסה מכרה את התאומות למשפחת מוט, בט מאושרת, דוט לא ו… היי רגע, אנחנו בפרק הראשון שוב? לא היינו פה? עם היומנים? עם האחת שמחה אחת לא שמחה? זה.. זה לא הוגן, "אימה אמריקאית"! את לא יכולה לחזור אחורה כל חמש פרקים ולקרוא לזה התפתחות עלילתית! טוב נו, לפחות הבנו איך עובדת הטלפתיה שלהם – כשהן רוצות הן מדברות וכשלא לא. בהתפתחות עלילתית נוספת, דנדי גילה שהוא נועד להרוג ו… רגע, סעמק, זה עוד פעם עלילה שהייתה לפני שני פרקים! לעזאזל, מה קרה שיכול להוות התקדמות בפרק המזורגג הזה?!

העלילה הגדולה האחרת מתמקדת בכך שאלסה מתחרפנת לאט לאט. אחרי כמה פרקים שבהם לאנג ויוצרי הסדרה לא ידעו לאיזה כיוון לקחת בדיוק את דמותה (היא טובה? רעה? גזענית? מטורפת?) הם החליטו פשוט להרים ידיים ולתת ללאנג לצעוק על אנשים בזמנים אקראיים, שזה כנראה הצורה הכי מהנה של לאנג, למרות שקצת חבל שהחליטו לנטוש ביסוס דמות נורמלי בשבילה. איכשהו מסתבר שעכשיו היא נבלה נוספת שאנשי הקרקס הקטנים צריכים להתמודד עמה, כאילו לא היה מספיק. עכשיו החריגים מתחילים לחשוד שלאלסה אין את הכוונות הטובות ביותר בשבילם, עם כל זה שהיא רוצה לעבור לטלוויזיה וזה שהיא תוקעת סכינים בפול וכזה. להמשך קריאה (יהונתן צוריה מבלוג קפה + טלוויזיה).

8.5 היהודים באים, עונה 1 פרקים 1-2

 כבר מהמערכון הפותח בפרק הראשון של "היהודים באים" קל לשער מהי ההשפעה הגדולה ביותר עליה. הרקע המדברי, המלבושים התנ"כיים וניתוץ הפרות הקדושות מעלים על הדעת מיד את "בריאן כוכב עליון", קומדיית המופת של מונטי פייתון שלעגה לקלות שבה דתות נוסדות והקימה על החבורה הבריטית בערך את כל אנשי הדת בעולם. "היהודים באים" נפתחת עם משה רבנו היורד מן ההר עם לוחות הברית אל עם ישראל ומתחיל לשנות באוזניהם את עשרת הדברות, והעם כדרכו מתחיל להקשות ולהתחכם. התוצאה אמנם רחוקה מלהיות הפתיחה החזקה ביותר ש"היהודים" יכולה הייתה לספק, למעשה המערכון בינוני למדי, אבל הוא מבשר יפה את הערמת הקשיים והתחכום העומדים בלבה של התוכנית עצמה.

מונטי פייתון הם אילן גבוה במיוחד להיתלות עליו, ולזכותה של תוכנית הסאטירה החדשה של הערוץ הראשון בכיכובם של מוני מושונוב, יוסי מרשק, יעל שרוני, יניב ביטון ועידו מוסרי, ייאמר שרוב הזמן היא לא נופלת. יחד עם זאת, בכוחה הגדול של התוכנית טמונה גם הבעייתיות שלה: אין לה אלוהים. זו הסיבה שהיא מגיעה יותר משנה אחרי שכבר שובצה לשידור בערוץ 1, בעקבות פרומו חמוד על רוצחים ימנים שהביא לקול צעקה מצדם של פוליטיקאים אופורטוניסטים, וגרם ליו"ר רשות השידור בדימוס אמיר גילת להסיר אותה מלוח השידורים עד להודעה חדשה. ואם הדבר הקטן הזה – בסך הכל 18 שניות – גרם לכך, ניתן רק לשער מה יעשו רגעים נפיצים יותר בסדרה.

עכשיו כשהגיעה מסתבר שישנם נוספים כאלה ב"היהודים באים", מקרים שנדמה כאילו נעשו לשם ההתרסה בלבד ומקנים תחושה שהתוכנית מועדת על הקונספט שלה ועל מזבח המרי-בכל-מחיר. משה המתמודד עם נדנודי העם במערכון הפותח הוא משהו שעוד אפשר להחליק, למרות המחסור החריף בצחוקים והסיומת הצולעת, אבל הטיעונים נגד אסתר המלכה במערכון שפותח את הפרק השני – במערכון שמופיע ממש כאן למעלה – גורמים להתכווץ במבוכה. מזל שהפאנץ' ליין המצוין גואל אותו.

טוב אם כן להיווכח לדעת שהרגעים המקרטעים זניחים וניגפים רוב הזמן מפני מערכונים שרובם חמוד וחלקם מעולה ממש. יוסף שכופה את סיפורי חלומותיו על אחיו (יניב ביטון הורס שם), או יצחק וישמעאל שמנסים להתחמק מחיתוך ערלתם, או ביאליק המקריא משירתו בפני קהל, רעיון אדיר שהיה הופך למושלם לו קוצר בחצי (כל אלה במקרה מהפרק השני). גם השאלונים משעשעים – שאלה אחת זהה שדמויות רבות מההיסטוריה היהודית עונות עליה.

אבל הרגעים המבריקים במיוחד הם אלה שבהם ישנו רובד סמיך של דו-משמעות. כמו למשל הישיבה הראשונה של משרד העלייה והקליטה, שבה דנים אנשי המשרד הלבנבנים בהעלאת יהודי אפריקה, ועד מהרה מתברר שהם עושים זאת בהקבלה ישירה להבאתם בכפייה של האפריקאים אל ארה"ב. הפיקחות במערכון טמונה בעובדה שהוא רוקד בהצלחה על שתי חתונות – מצד אחד מציג את עומקי הגזענות של חלק ממקימי הארץ האשכנזים, ומנגד מספק פרספקטיבה כשהוא רותם לצרכיו את הרטוריקה האכזרית במיוחד של ניצול שחורים על ידי לבנים.

אחת הדוגמאות הנהדרות הנוספות היא המערכון אצל הקב"ן במצדה. שימוש חכם בפרקטיקה הידועה של איום בהתאבדות אצל הקב"ן כדי להתחמק משירות, הופכת כאן למשאלה לא-להתאבד, הד ישיר ועגום לכל לוחם שאינו רוצה להישלח לקפח את חייו. וגם טייק על "סטן" של אמינם בפרק השני, שבמסגרתו ברוך גולדשטיין כותב לאלוהים כשם שהמעריץ הפנאט של אמינם כתב לו. רגעים מלאי השראה כמו אלה מחפים גם על הרגעים הפחות מוצלחים וממחישים שישנם כשרונות גדולים מאחורי כל הסיפור הזה.

"היהודים באים" מגיעה כדי להטיל ספק ולערער את המוסכמות, והיכן יש יותר כאלה מאשר בהיסטוריה היהודית? הרעיון כשלעצמו לא לגמרי חדש, "זוהי סדום" והרבה לפניה "חצי המנשה" היו שם קודם, אבל לעומתן "היהודים באים" אל"ף, לא מגבילה את עצמה אל התנ"ך אלא שולחת זרועות אל כל ההיסטוריה הקאנונית היהודית והישראלית, ובי"ת, טובה. עלייתה למסך היא המעשה האמיץ ביותר של הערוץ הראשון מאז שחבורה קומית קיצונית אחרת המונה ארבעה גברים ואישה אחת הגיעה אליו בשנות התשעים [1], וכמו "החמישיה הקאמרית" גם "היהודים באים" הולכת בגבורה אל מחוזות בוטים ומעוררי מחלוקת, ואגב כך נוגעת לא אחת בגאונות. אפשר כבר עכשיו להתחיל לעבוד על עונה שנייה? הרי חיכינו מספיק.

[1] למה שוב רק אישה אחת? במיוחד בהתחשב בעובדה שישנם מערכונים שהגברים מתחפשים בהם לנשים. ( yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

7.5. סוכני שילד עונה 2 פרק 3

הפרק הנוכחי של סוכני שילד הוא מעין המשך לפרק 12 של העונה הקודמת, שבו התוודענו לדוני גיל, תלמיד-מצטיין-מדי מהאקדמיה של שילד. דוני וחברו ניסו למכור את פרויקט המוסך שלהם לאיאן קווין (כלומר, בדיעבד, להידרה). למרבה הצער, התכנית הזו השתבשה, ודוני קיבל חבר מת, כוחות על, וצו התייצבות בארגז-החול, אחד המקומות שבהם שילד מאחסנת גורמי סיכון למינהם. (בקומיקס, דוני גיל הוא הנבל השני שמאמץ את הזהות Blizzard ). הפרק חושף בהדרגה את הצורה שבה השפיעו השינויים האחרונים ביקום של מארוול על דוני: לאחר שטיפת מח על ידי הידרה, דוני השתלט עבורם על ארגז החול, ככל הנראה בזמן ניסיון ההשתלטות של הידרה על שילד.

בתחילת הפרק הנוכחי דוני כבר לא בשליטת הידרה, אם כי עמוד השדרה המוסרי המעורער-גם-כך שלו לא הרוויח יותר מדי מהאפיזודה ההיא. במפגש עם סוכני הידרה ועוזריהם נראה שהוא מקפיא אנשים למוות קודם ושואל שאלות אחר כך. דוני מחליט לשלוח מסר להידרה, אבל לא מביא בחשבון את שרידי שטיפת המח שנותרו בו, ובסופו של דבר מחוסל על ידי הצוות של שילד כאשר הוא מנסה להרוג אותם בהוראת הידרה. אף על פי שהסיפור של דוני נחשף בצורה מעניינת, אין לו יותר מדי עומק, והוא מתפקד בעיקר כנבל השבוע. עם זאת, נוכחותו משרתת היטב את העלילות האחרות, שהיו מוצלחות הפעם.

@ABC All rights resereved 2014

סימונס (האמיתית, שמעתה תיקרא סימונס-1), אנו למדים בפרק הזה, מסתננת בשירותו של קולסון לתוך הידרה. הקאבר שלה דורש סיספונד מסויים: אנחנו אמורים להאמין שהידרה בערפל מסויים לגבי האירועים הקשורים לצוות מהעונה הקודמת, ושקולסון ידע זאת בזמן שהוא הכניס את ס'-1 לשם. זה לא אמין ממספר סיבות, בינהן היכולת של הידרה לשלוף גיליון של ביטאון האקדמיה של שילד מהשנה שעברה (הביטאון מופרך למדי בעצמו, אבל כאן לפחות אני חושד שזה היה מכוון), אבל גם כי הרושם המתקבל הוא שסוכני שילד רבים ערקו להידרה (אם לא היו בה מלכתחילה), ולא אמור להיות קושי רב לחבר את הנקודות. להמשך קריאה (שין-גימל מבלוג קפה + טלוויזיה).

7. החץ עונה 3 פרק 3

ההתמודדות עם אובדנה של שרה הובילה את אוליבר להחלטה למצוא את ת'יאה ולהחזירה הביתה (אחרי שרוי ראה כיצד אוליבר כמה לתגובה ממנה, וסיפר לו את האמת על נסיבות עזיבתה את סטארלינג סיטי). פליסיטי מוצאת אותה באי הדרום-אמריקני קורטו מלטזה, אך הם לא יודעים שהיא שוהה שם עם אביה הביולוגי מרלין, ובחצי השנה האחרונה התאמנה לצדו.

הפלאשבקים חורגים, שוב, מהתבנית הרגילה [1] ומציגים את מה שעבר על ת'יאה בימיה הראשונים על האי. מרלין הפך אותה לגרסה צעירה של עצמו, אבל לא לחלוטין; לת'יאה עדיין יש קשר רגשי לאנשים שנותרו מאחור, אוליבר ורוי, לכן יש לה סיבה לחזור אל עיר הולדתה למרות שנשבעה לא לעשות זאת. הסיבה האמיתית לכעסה היא השקרים סביב זהות אביה, לכן אין כל טעם בהמשך הסתרת זהותו השנייה של אחיה, שהבטיח לספר לת'יאה את האמת. אולי הוידוי על נסיבות מותו של רוברט הוא הצעד הראשון.

[1] יש לציין כי עלילת הונג-קונג כבר משעממת אותי אחרי שני פרקים; למעט הגימיק בהופעת האורח של טומי, בפרק השני לא קרה כלום ואין סיבה שעלילות כאלו יגנבו את הפוקוס. להמשך קריאה (תומר סויקר  מבלוג קפה + טלוויזיה)

7. הומלנד, עונה 4 פרק 7

שני קווי עלילה עיקריים היו לפרק הזה. הראשון כלל את התמוטטות העצבים / התקף המאניה של קרי כתוצאה מרצף הכישלונות המקצועיים והכדורים המסתוריים שהשתיל המודיעין הפקיסטני (חוסר אמינות, פיהוק), והיה מוצלח למדי. קודם כול כי נושא השיגעון של קרי מעניין אותי מאז תחילת הסדרה וחוץ מזה קלייר דיינס שיחקה היטב. הופעת האורח של ברודי בהזיות שלה הבהילה אותי כמעט כמו שהבהילה אותה, כי למרות שאנחנו יודעים שהוא מת המשיך לנקר החשש שהבלגן הזה יפתח שוב.

@Showtime All rights reserved 2014

מצד שני, כל הסצנות של סול המהורהר נוסע עם חקאני ברחבי פקיסטן ומתווכח אתו מי אשם היו משמימות לגמרי. אנחנו כבר מכירים כל כך טוב, ומקרוב מדי, את הדיון בשאלה מה קדם למה - הטרור האסלאמי או ההתערבות המערבית - שקשה היה להתייחס ברצינות לטענות השטחיות שהועלו שם. בכלל הניסיון להראות את חקאני הארכי-טרוריסט כאיש משפחה נראה כמו ניסיון כושל של היוצרים להעניק עומק לדמויות של 'הרעים' מעבר לסטריאוטיפ הערבי הבנאלי. אז כן, זה לא פרק גרוע כמו קודמיו אבל אני עדיין די שוות נפש למה שיקרה בהמשך. (מירב)

מסביב לממיר

מהרומן לאתי הילסום - נטע אלכסנדר משוחחת עם חגי לוי בבלוג שלה בעיתון הארץ, "התפוח המכני" . (תודה לרמונה) 

***

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il