לצוות הכותבים הייתה בעיה - הם רצו לכתוב פרק שמתעסק באהבה של ספייק לבאפי, פרק שיחשוף את כל העניין סופית ויתמקד בו. אבל איך משכנעים את הצופים שזה אמיתי? איך גורמים לאהבה להראות אמינה? הרי עבור צופי "באפי", ספייק אוהב את דרוסילה. תמיד אהב, תמיד יאהב. הם הוצגו לראשונה יחד ושברו מיתוס עתיק, שני ערפדים מאוהבים כמו שלא ראינו מעולם, במשך עונה שלמה התרגלנו לספייק המאוהב בדרוסילה מעל הראש, ספייק שלא יכול בלעדיה, ספייק שישתף פעולה עם אויביו הגדולים ביותר ולא יבחל בשום אמצעי בשביל להחזיר אותה אליו. ועכשיו צריכים לגרום לנו להאמין שספייק אוהב מישהי אחרת הרבה יותר. ויותר מזה, צריכים לגרום לנו להאמין שהאהבה חזקה מספיק לשנות אותו בניגוד למי שהיה כשאהב בעבר.

איך עושים את זה? משתמשים בטריק התסריטאי הנפוץ ביותר בטלוויזיה ובכלל: מביאים את האקס המיתולגי, מציבים אותו מול מושא האהבה החדש ומכריחים את גיבורינו (ואת הצופים) להתמודד מול שניהם, ולמעשה לבחור. כך יוצרים מעין השוואה בין שתי האהבות, מביאים את שתיהן לתודעת הגיבור הראשי והצופים, וכשהוא בוחר לבסוף באהבה הנוכחית אנחנו משתכנעים שהיא החזקה מבין שתיהן, גוברת על הישנה ועל מה שהכרנו בעבר. שכרגע אין סיכוי לקאמבק עתידי שיסחוף את גיבורנו הרחק מאהבתו הנוכחית. זה בדיוק מה שעשה "New Moon Rising" לווילו עם אוז וטארה, "The Yoko Factor" לבאפי עם אנג`ל וריילי, ואולי אפילו "Triangle" לזאנדר עם ווילו ואניה. ועכשיו זה קורה לספייק עם דרוסילה ובאפי (נעשה שימוש באלמנט הזה גם בסדרות אחרות כדוגמת חברים ו- ER.)

בפרק "קראש" נעשה העניין בהקצנה מסוימת - ספייק קושר את שתיהן ובאמת נאלץ לבחור ביניהן. כי הוא לא רק בוחר אהבה, הוא בוחר גם דרך חיים. ספייק הוא טיפוס שמשנה את עצמו בהתאם לאהבתו, ולכן הוא נאלץ לבחור בין הספייק שהיה עם דרוסילה, לבין הספייק שהוא יודע שיתאים לבאפי.



אז דרוסילה השרופה חוזרת לסאנידייל ומעדכנת את ספייק בכל קורותיה בלוס אנג`לס (מה, אתם לא רואים "אנג'ל"?!). היא רוצה לאחד שוב את המשפחה, החבורה של ארבעת הערפדים - דרלה, אנג'לוס, דרוסילה וספייק. דרוסילה מזכירה לספייק את מי שהיה וכתוצאה מזה הצופים מקבלים, ולו לכמה דקות בלבד, את ספייק ודרו של הימים הטובים - הרעים, המסוכנים, המסתוריים, הבלתי צפויים. דרוסילה אף מאפשרת לו לאכול שוב והורגת בשבילו, ולמרות שלא כרוך בזה כאב פיסי, ספייק עדיין בקונפליקט, קרוע, מהסס. להיות מוזן מדם אנושי משמע וויתור על כל עקרונותיו החדשים שאימץ לעצמו, העקרונות שהוא מאמין שירצו את באפי. ובכל זאת, הפיתוי גדול מדי וספייק מוכנע ע"י הצד האפל והמוכר שלו. אבל ה"טעימה" הקטנה הזו, שגורמת לצופים לחשוש לגבי עתידו, רק מחזקת אצל ספייק את הרצון להשתנות ואף גורמת לו לשיגעון גדול יותר. עכשיו עליו להוכיח סופית שהוא השתנה באמת ובתמים, ובשביל לעשות את זה הוא מוכן לשפד את דרוסילה, היוצרת שלו, "פני הישועה" שלו, שזה עניין גדול מאוד בשביל ערפד. ולמרות זאת, באפי עדין לא מקבלת את זה, מה שגורם לספייק לצאת מן הכלים ולאבד את עשתונותיו. כי איך שהוא רואה את זה - אין לו מזל באהבה, הוא לעולם יישאר הדחוי והמושפל. ככל שירצה ויאהב יותר, כך תגדל נפילתו ואכזבתו.


המצב הנוכחי של ספייק מתואר בכמה דרכים שונות. דון טוענת שהצ`יפ של ספייק משנה אותו בדיוק כמו הנשמה של אנג`ל. באפי טוענת שהשבב רק מעכב אותו ועוצר מבעדו להיות מי שהוא באמת. דרוסילה מציינת שהיא לא מאמינה בטכנולוגיה אלא בעיניים ונשמה, ושהכל בראש שלו.
"Electricity lies, Spike", "You are a killer" היא אומרת לו. אז מהי האמת? האם ספייק השתנה? האם הוא יכול להשתנות? וכאן נכנסת ההשוואה המעניינת ל"גיבן מנוטרדאם".

בתחילת הפרק דנות ווילו וטארה בסיפור קוואזימודו ואיזמרלדה. במהלכו, מציינת טארה: "כל מעשיו של קוואזימודו היו מונעים ע"י אנוכיות. לא היה לו מצפן-מוסרי, לא הבנה של טוב ורע. כל מה שעשה, הוא עשה מתוך אהבה לאישה שלא תוכל לעולם לאהוב אותו בחזרה." ההשוואה הזו מקנה לסיפור מימד טראגי. נראה שספייק אמנם הופך לאנושי בהדרגה, מעוצב ומשתנה ע"י אהבתו לבאפי. אבל כמו שמציינת טארה לגבי קוואזימודו, לספייק אין הבחנה ברורה בין טוב לרע. הוא עושה מה שהוא עושה אך ורק בשביל אהבה לאישה, וחוסר השיפוט המוסרי הזה הוא שמונע מהם בסופו של דבר מלהיות ביחד. זה מה שעושה את ההבדל בינו לבין אנג`ל, לדוגמא. השינוי בספייק לעולם לא יוכל להיות אמיתי מספיק בשביל באפי, מפני שהמניעים שלו לשינוי אינם טהורים ואמינים מספיק. אולי האהבה שלו חזקה מספיק בשביל לשנות אותו, אבל לא שינוי אמיתי ויציב, ולכן תמיד יהיה קיים חשש.

ספייק, בדומה לוויליאם, הוא שוטה של האהבה. הוא יעשה הכל למענה וירדוף אחריה תמידית. הוא אף ישנה את עצמו בשבילה ויקדיש את כל כולו למען השגתה. בשביל דרוסילה זה אולי מספיק, אבל לא בשביל באפי. האם מניעיו נכונים? ניסיון העבר מוכיח שלא. בכל פעם שאהב – נתקל בדחייה. אז איפה הבעיה?



הפרק, ששודר בארה"ב בתקופת הוולנטיין, חג האהבה, מאחד את כל הנשים בחייו של ספייק: עבר, הווה ועתיד (?), ומנסה לצייר תמונה לגבי הדרך בה הוא אוהב. עם דרוסילה, למרות שהיה ביג-באד, הוא נשאר לאורך יותר ממאה שנים, מה שמוכיח התמדה ומחויבות, אך מזכירים לנו שגם כשהיה איתה, הייתה לו תמיד אובססיה לקוטלת (Fool For Love). דרוסילה אף מציינת "ידעתי, עוד לפניך". ספייק אולי אוהב את באפי, אבל האם זו אהבה אמיתית, רומנטית, מכל הלב? אחרי הכל, אין לו נשמה ואין לו מניעים טהורים. שימו לב לדרך בה הוא מתאר אותה: הוא אומר: "תמיד ידעת שיש בינינו משהו". היא אומרת: "תיעוב, גועל". הוא עונה: "להט, תשוקה". "אני טובע בך" הוא אומר, "את הורסת את כל מי שאני עד שכל מה שנשאר זו את". ספייק מאבד את עצמו באהבה, הוא לא שולט בה. האהבה שלו, גם בסטנדרטים של בני אדם, היא לא בריאה. דרו מסכמת: "ספייק המסכן. כל כך אבוד."

באפי טוענת "ערפדים אינם יכולים לאהוב", אבל זה לא מדויק. "אהבה" אצל ערפדים, כמו כל דבר אחר אצלם, היא מוקצנת. או שהם שונאים בטירוף, או שהם אובססיביים בטירוף. מה שנקרא אצל ספייק אהבה, היא לא הגדרה מדויקת למה שהוא מרגיש ביחס לבאפי לפי ההגדרות המקובלות של אהבה, אלא יותר דחפים ותשוקות מאשר רגשות רומנטיים. האהבה שלו אליה היא מטורפת ולא הגיונית מספיק בשביל לשגע אותו ולדחוף אותו אל קצה הסבלנות שלו. ספייק משתוקק לבאפי, רוצה אותה יותר ברמה פיסית מאשר נפשית. לכן הקרבות ביניהם הם "ריקוד" בשבילו.

ובכל זאת, מבחינת ספייק, היא אמיתית ככל שהוא יודע ומכיר. ולכן הוא נפתח בפניה, מחזר אחריה באינטנסיביות ומוכן לשפד את דרו בשבילה. "You can't shut me out." הוא טוען, אך באפי מבטלת את ההזמנה שלו לביתה וסוגרת בפניו את הדלת. דחייה טראגית כואבת נוספת.

באפי מופתעת לחלוטין מגילוי האהבה של ספייק, אבל למען האמת במהלך העונה היו לה מספיק רמזים בשביל להבין את העניין. אפילו דון אומרת: "כאילו שלא שמת לב", ובאפי מודה בעצמה "תמיד ידעתי שיש לו איזה קיבעון מוזר עלי". כשהיא מתעמתת בפניו היא מזכירה את "המארבים הליליים" שלו. כך שבאיזשהו מקום, החל מ"Fool For Love", באפי ידעה - והדחיקה. כי זה הבחיל אותה, הגעיל אותה, כי היא לא רצתה לחשוב על זה, אבל עכשיו היא חייבת.


שם הפרק, Crush, מתייחס לא רק לרגשות העכשיווים של ספייק לבאפי, ולא רק לרגשות של דון לספייק עכשיו ולזאנדר בעבר. מעבר למשמעות הברורה - "הדלקות", התאהבות, משמעות המילה היא גם נפילה, התרסקות.

דרוסילה אומרת, בעניין יכולתם של ערפדים לאהוב:
"Oh, we can love well enough, if not wisely."
וזה למעשה ניסוח מחדש של משפט בנאומו הסופי של אות'לו מתוך המחזה של שייקספיר:
"Speak of one who loved not wisely, but too well"...