תיקים מהסנגוריה

לא לעתים קרובות נצפים בפרמיירה של סדרה סלבריטאים כגון השופטת עדנה ארבל, מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, הסניגור הציבורי הראשי, ועוד אנשים שבד"כ חנוטים בגלימות ולא בבגדי מעצבים מושאלים עם הנחת סלב.

אבל הפעם האנשים האלה גדשו את אולם סינמטק תל-אביב לרגל השקת הסדרה החדשה "תיקים מהסנגוריה" שתוקרן החל מהשבוע בערוץ "יס דוקו". אסף הופתע לגלות שם את ידידתו א' מהסנגוריה ("הצטלמתי לסדרה אבל נפלתי בעריכה"), שסיפקה קצת מידע מאחורי הקלעים על הסיפורים ועל הדמויות המופיעות. למשל: מתברר שעורכי דין רציניים הם לא תמיד מה שחשבתם, והאישה הצעירה והמקועקעת להפליא שעמדה לידנו אינה סתם אורחת בטרקלין, אלא עורכת דין מכובדת שאף מככבת בפרק חשוב בסדרה.

כאשר החלה הצגת הסדרה, אנשי הטלוויזיה והסנגוריה לא הסתירו את התרגשותם. ניכר שהתייחסותם ל"תיקים מהסנגוריה" היא לא רק כאל עוד סדרה, אלא יש בה - כמו בעבודה המסוקרת - תחושה של שליחות. נציג יס הודה לסנגוריה שאפשרה להם להיכנס לעולמה, ותיאר איך תוך כדי הצפייה המחשבות מתרוצצות, מי אשם ומי זכאי. מנכ"לית משרד המשפטים אמרה שהסדרה היא לא רק יחסי ציבור לסנגוריה הציבורית - כי המהות היא ההזדמנות הנדירה לצפות באחד הגופים פורצי הדרך של המשפט הישראלי. שקשה לזכור איך המצב נראה לפני שהגוף היה קיים, ושמאות אלפי מעוטי יכולת חייבים לסנגוריה ולעובדיה את הגישה לצדק. היא קינחה בהתנצלות "אני דווקא מנויית הוט אז הגעתי לצפות בפרקים"...

הסנגור הציבורי ד"ר יואב ספיר הודה לאנשים הבכירים במערכת על שיתוף הפעולה שאפשר את הפקת הסדרה, וסיפר: "כשמויש הבמאי והמפיק הגיעו לשיחה היינו מלאי חששות. לחשש הרגיל הצטרף חשש נוסף שנבע מכך שעל מנת להבטיח תקשורת חופשית בין הלקוח לסנגור השיחות ביניהם חסויות, אלא אם כן הלקוח מוותר על החיסיון, שהוא לחם חוקינו - התקשורת בד"כ אינטימית ואנחנו ממוקדים באינטרס של הלקוח. היה ברור לנו שהבמאי והמפיק לא באו ליצור סדרה מטעם, בלי ראיונות ובלי לפאר רק הישגים. במבט לאחור דווקא היושרה והאמת האמנותית סייעו להפיג את החששות, כשהבנו שהבמאי והמפיק מלאי רגש ואמפתיה ללקוחות. והרי ככל סנגור גם אנחנו נשאלים עשרות פעמים את מה שהאמריקנים מכנים "שאלת מסיבת הקוקטייל" - שהיא "איך אתה יכול להגן על האנשים האלה?"

בתום הנאומים הוקרנו שני פרקים נבחרים מהסדרה: פרק אחד בשם  "נשים" ופרק בשם "שיקום".

מצפייה בשני הפרקים ניתן ללמוד על מבנה הסדרה: בכל פרק, שאורכו כ- 35 דקות, מובאים שלושה סיפורים של נאשמים/ות שזקוקים לעזרת הסנגוריה הציבורית. ההתרחשויות מוצגות באמצעות עריכה מקבילה כאשר מדי פעם עולות כתוביות על המסך שמציגות לקהל הצופים מידע חשוב: תחילה מובא המידע הבסיסי על הנאשמים/ות (שם, רקע קצר ומה האשמה בגינה הועמדו לדין), ובהמשך הכתוביות מסייעות לצופים להבין מה התרחש מאז סיום הקטע הקודם שעסק באותה דמות ועד לקטע הנוכחי. לכל שלושת הסיפורים המוצגים באותו פרק יש מכנה משותף והם לאו דווקא מתנהלים בזמנים מקבילים או באזורים גיאוגרפיים דומים.

נקודה חשובה נוספת – למרבה הצער, מאחר שהחוק כיום עדיין אינו מאפשר תיעוד פומבי של דיונים משפטיים (אם כי דומה שצעדים ראשונים בכיוון נעשים בימים אלה ממש) נבצר מצוות התיעוד להכניס את המצלמות לאולמות בתי המשפט (למעט בוועדה לשחרור אסירים) ולתעד את אשר התרחש במהלך הדיונים, והסצנות המתרחשות בבתי המשפט מורכבות בד"כ מ"שיחות מסדרון" בין הפרקליטים/ות לבין הנאשמים/ות. נתון זה יוצר, כמובן, חיסרון גדול – היעדר אפשרות לתעד את הדרמה הגדולה "בזמן אמת", מה גם שנמנעת מהקהל ההזדמנות לראות את הפרקליטים והפרקליטות בפעולה. מצד שני, האילוץ יכול להפוך גם ליתרון, בפרט באותם רגעים בהם מתועדת יציאת הדמויות מדיון חשוב במיוחד, והצופים ממתינים בדריכות לראות מה בדיוק קרה ומנסים לנחש לפי הבעות הפנים של הגיבורים/ות האם התוצאה "טובה" או "רעה".

ויקטוריה והסנגור מתוך הפרק "נשים" באדיבות yes דוקו

הפרק הראשון הציג את סיפוריהן של שלוש נשים שמתמודדות עם כתבי אישום שונים: האחת, הואשמה לפני 10 שנים (!) בהברחת סם על אדמת צרפת וכעת מתברר שקיימת בקשה להסגירה לצרפת. השנייה, נאשמת בהעלבת עובד ציבור והשלישית מואשמת בניסיון לרצוח את בן זוגה. שלוש הנשים מוצגות בצורה אנושית מאד, וככל שנוקפות הדקות מתברר שיש להן מכנה משותף נוסף – גורלן לא שפר עליהן. מבלי להיכנס לפרטים עצמם, אפשר לומר שכולן עברו חוויות לא נעימות או שיש להן סודות מפתיעים שניתן להסיק שהשפיעו על עיצוב זהותן, ובכל מקרה, גורמים לקהל הצופים לחוש הזדהות עמוקה אתן, גם אם אין הצדקה למעשיהן (וחשוב לציין שלפחות חלקן מכחישות את המעשים המיוחסים להן).  למרות הנושאים הכאובים הפרק מספק לצופים מידה הגונה של הומור, בפרט מצדה של אותה נאשמת בדקירה, ויקטוריה שמה, שמתגלה כדמות צבעונית ומרתקת במהלך שיחותיה הרבות בשפה הרוסית עם הפרקליט הצמוד האומלל, שנאלץ להתמודד עם הקיטורים האינסופיים והביקורת הגלויה והמרומזת שלה גם עליו ועל כישוריו (אף שבהמשך היא גם יודעת להודות שקיבלה שירות מצוין).

הפרק השני עוסק בשלושה גברים להם מכנה משותף – כולם מנסים לשקם את עצמם אחרי סדרה ארוכה של עבירות ולאחר שנראה שגם המערכת כבר נואשה מהם. האחד, שלום גיגי – דמות בולטת במיוחד, היה בעבר לוחם שסבל מפוסט טראומה ונקלע לסחרור מסוכן של פשיעה. השני, צעיר הלוקה בפדופיליה שמאס בפגיעה באחרים ומוכן לעשות הכול כדי להשתקם. השלישי, אסיר בכלא שפונה לוועדת השחרורים בבקשה לקצר את מאסרו. במהלך הפרק אנו למדים שלשלושה יש מכנה משותף נוסף – כולם מביעים חרטה על מעשיהם, נוטלים על עצמם אחריות על אותם מעשים ומצטיירים כמי שמנסים באופן כן להתחיל מחדש את חייהם. שלוש הפרקליטות המוצמדות לאותם נאשמים מתגלות לא רק כעורכות דין מוכשרות, אלא כפסיכולוגיות מוצלחות ביותר – כולן מגלות רוך, הבנה וקשב רב לנאשמים, אבל יודעות גם לעשות את "שיחות המוטיבציה" הנדרשות על מנת להניע אותם לפעול כדי להציל את עצמם.

מתוך הפרק "שיקום", באדיבות yes דוקו

שני הפרקים סיפקו חוויה מרתקת לקהל הצופים, והציגו סוגיות מעניינות ולא פשוטות לעיכול תוך שילוב בין דרמה, הומור ובעיקר – התייחסות אנושית מאד ואוהדת לנאשמים ולנאשמות. נקודת התורפה העיקרית הייתה קשורה בהצגת אנשי/נשות הסנגוריה דווקא – הסדרה שמה את עיקר יהבה על הנאשמים/ות (מה מניע אותם/ן, כיצד הם/ן מגיבים/ות לסיטואציות שונות, כיצד הגיעו למצב שאליו הגיעו וכו') ובעשותה כן ייתכן שהיא מחמיצה הזדמנות להציג את הפן האנושי של אנשי הסנגוריה שנראה שאיננו יודעים פרטים רבים עליהם ועל אישיותם. התחושה היא שעיקר נוכחותם בסדרה היא לסייע בהצגת הפן האנושי של הנאשמים ופחות להציג אותם ואת הקשיים, הלבטים, האתגרים והסיפוק שהם חווים במהלך העבודה המיוחדת והמרתקת הזו, וחבל. עם זאת, יש לזכור שצפינו בשני פרקים בלבד, שהזמן המוקדש לכל דמות ולכל פרק מוגבל ושאפשר להבין את ההחלטה להפנות את עיקר הזרקורים אל הנאשמים, כך שקשה לבוא בטענות ליוצרי הסדרה במישור זה.

ישנם רבדים נוספים שמוצנעים קצת בתוך ההתרכזות (המוצדקת) בלקוחות. למשל לא ברורה העובדה שרוב הסנגורים אינם עובדי מדינה בעלי סטטוס מכובד, משכורת, וקביעות בעבודה, אלא עורכי-דין חיצוניים  שנשכרו על ידה במיקור-חוץ למטרה מסוימת ולזמן מוגבל, פרילנסרים שנאבקים גם הם על מציאת פרנסה (ניתן לראות בחלק מן הסצנות התייעצויות עם הפרקליטים המלווים מטעם המדינה, שטיבן אינו ברור לצופה ה"רגיל" שאינו מתמצא בהלכות הסנגוריה הציבורית). גם השאלה המגדרית מעניינת, כאשר רוב הפרקליטים הן בעצם פרקליטות, וניכר התפקיד  ה"אמהי/טיפולי" שלתוכו הן נשאבות בטיפול באנשים מלאי הבעיות שמופנים אליהן - ועולה השאלה האם גברים היו יכולים למלא בהצלחה תפקיד דומה.

מכל מקום, נראה כי מדובר בסדרה בעלת ערך רב, שמעבר להישג בעצם יצירתה ושידורה יש בה הישג טלוויזיוני גדול, שאולי יהפוך לאבן דרך בקולנוע התיעודי הישראלי.

תיקים מהסניגוריה, החל מ-22 באוקטובר, ערוץ yes דוקו ימי רביעי ב- 21:00, וב-yes VOD . שישה פרקים.

לקריאה נוספת:

"גם לנאשם יש פנים" - מויש גולדברג.

"תיקים באפלה: מסע בעקבות הסדרה "תיקים מהסנגוריה" (מויש גולדברג ולירן עצמור) - ניסיון ייחודי להשמיע את קולם ולדבר על זכויותיהם של האנשים הכי פחות פופולרים בישראל: הנאשמים והמורשעים. למה לשמוע אותם? כי נעשות כאן הרבה טעויות, כי הזכויות שלהם ראויות להגנה, כי סיפור שלא סופר במלואו - בעצם לא סופר"