אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 4

פתיחת העונה המוצלחת והקצב המהיר של הפרקים הראשונים הצליחו ליצור עניין משמעותי בסדרה שחשבתי שכבר לא יהיה, אבל הפרק הזה, למרות שגם הוא הורכב מסצנות קצרות שנחתכו במהירות, היה משעמם למדי. כמעט כל דבר שקרה בו לא קידם אותנו אפילו מילימטר בעלילה ולא לימד אותנו שום דבר על הצפוי הלאה. מרי ניסתה לזרוק את לורד גילנגהם אבל נתקלה באותה עקשנות אנוכית שכבר ראינו עונה וחצי, אז מה השתנה? וצ'רלס בלייק חזר לתמונה שזה נחמד, אבל ככלות הכול צפוי לחלוטין. ומה עם אנה ובייטס, שלא מפסיקים לשחק את המשחק סביב מותו המסתורי של מר גרין ומפריחים רמזים משונים אחד לשנייה? זה כאילו הם כבר נואשים לספר את האמת. גם אנחנו נואשים לדעת אם בייטס אכן מסוגל לנקמה אלימה כזאת והאם יוצרי הסדרה מסוגלים לזרוק אותו שוב לכלא, אבל נדמה שלעולם לא נדע.

מי עוד - ליידי גראנתם ממשיכה לפלרטט עם היסטוריון האמנות המעצבן וחוטפת התקף עצבים מבעלה שלשם שינוי צודק. ואם כבר דיברנו על התקפי עצבים, אז הנה שוב מזמינים את מיס בנטינג לארוחת ערב בתור כלי משחק במאבק בין שני הצדדים, והיא מצידה מתעקשת להיות חצופה להפליא ולהביך אפילו את דייזי המסכנה מול כל המשפחה (שמובכת לא פחות). אמנם נחמד לשמוע את נאום "התחלתי ללמוד על העולם וזה פקח את עיניי" אבל כל הסצנה הייתה קצת מוגזמת מדי, כמעט כמו להעלות מהאוב את האחיין המסכן של מיסיס פאטמור ולא להניח לו במשך שלושה פרקים רצופים. ובאשר להצעת הנישואין של לורד מרטון למיסיס קרואלי, גם זו באה לאחר כל כך הרבה מריחה וסיבובים במקום שקשה היה להתרגש ממנה איכשהו. אולי סבתא ויולט תטיל וטו ויהיה שמח.

בכל זאת היו כמה נקודות אור בפרק, ובראשן שוב הביקורים בלונדון - הפעם בתצוגת אופנה משונה ובבית המחסה לפליטים הרוסיים, שמצידם סיפקו אתנחתה קומית (מבטא) ואפיל היסטורי טרגי (גורלה הנעלם של הנסיכה הרוסייה). ואם כבר מדברים על היסטוריה, אז סוף סוף פתרנו את התעלומה ומייקל גרגסון אכן הותקף בידי כנופיה גרמנית כלשהי, שמהותה קצת יותר מדי ברורה ללורד גראנתם יחסית לבן הזמן. טוב גם לגלות על הדרך שאדית' לא מכלה את כל זמנה בהצצות בחלון של משפחת דרייק אלא גם כותבת עדיין לעיתון, וחבל שלא טרחו לתת דוגמה והשאירו אותה עם הסיסמה הנצחית "אני כותבת על זה שהעולם משתנה, כמובן". לפי הפרק הזה, הוא לא משתנה מספיק מהר.

ציון - 6