אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 3

אמרתי כבר בעבר שדאונטון זו סדרה על נשים ועל היכולת שלהן לצאת מהמשבצת המוגדרת להן מראש, או לחילופין להיתקע בה ולהישאר אומללות לנצח. לפעמים זה בקטנה - דייזי, שלמרות 12 השנים מאז שהתחילה הסדרה היא עדיין בתחתית שרשרת המזון (אולי למעט הנערים המנקים שמגלמים ניצבים חסרי משמעות), הצליחה בעונה הזו לקחת את עצמה בידיים ולא רק במובן של לתת למישהו להתאהב בה. לימודי המתמטיקה שלה מעניקים לה לא רק ביטחון עצמי ואפשרויות עתידיות אלא גם יתרון על פני המשרתים האחרים, שסביר להניח שלא בדיוק מחזיקים ב-5 יחידות לבגרות, ואולי גם ייתנו לה מעמד של ממש בהמשך.

מי שאמורה לעמוד במקום גבוה הרבה יותר בסולם היא ליידי אדית', אלא שהשילוב בין אישיות חששנית, תסמונת ילדת סנדוויץ' וערמות של מזל רע מדרדר אותה אפילו נמוך מהמשרתים, אל האריסים בכפר, שם היא במעמד של אומנת בלתי רצויה עם פוטנציאל לפרק משפחות. אז אמנם עצוב לדעת שהיא מופרדת מילדתה, אבל עם כל הכבוד, משחקי הפינג פונג האלה בין משפחות מאמצות לא עושים טוב לאף אחד. בבית שידע כבר כל כך הרבה חציית גבולות אפשר היה לקוות שיהיה לה קצת יותר אומץ לחשוף את זהותה האמיתית של מריגולד. את חוסר ההחלטיות הזו ירשה אדית כנראה מאימא שלה, הליידי המשועממת שמאז שהגיעה מאמריקה מעסיקה את עצמה בעיקר בפיטורי משרתים, וגם כשהיא סוף סוף מוצאת לעצמה מחזר הרי שהיא יוצאת טינייאג'רית מתלהבת. לפחות ראינו קצת מהנשיונל גלרי בלונדון במקום עוד תה בספריה.

© ITV / Nick Briggs

וכמובן, מלכת ה"קחי את עצמך בידיים" היא ליידי מרי, שחגגה היטב את חופשתה האסורה עם לורד גילנגאם הקריפי והצליחה בכל זאת להבין שהוא קצת להוט מדי. אמנם יש משהו מפהק בעובדה שסודית ככל שתהיה החופשה היא נחשפה בכל זאת (כי הרי בדאונטון סודות לא מחזיקים יותר מפרק או שניים), אבל יש לציין שהסבתא הנכבדת התמודדה עם זה די יפה. לא הזיקה כמובן משלחת הפליטים הרוסיים, שתחילה זועמת על מיס בנטינג חסרת הטאקט ואחר כך מגלה נסיך שהוא אהוב נעורים של הרוזנת האלמנה, לא פחות.

הנישואים הפוטנציאליים של מרי הם הבסיס של הסדרה, מטבע הדברים של חוקי הירושה, ולכן קו העלילה הזה נשאר מעניין ובעיקר בעל חשיבות, בניגוד לכל סערות הזוטא האחרות. יחד עם הבת הסודית של אדית' יכולים להתרחש כאן שינויים משמעותיים במבנה המשפחה שבהחלט יצדיקו את המשך הסדרה, כלומר יאפיינו עונות שונות באופן מובהק יותר מהתכסיס הנוכחי של תומאס. יש לקוות ששינויים כאלה אכן יתרחשו, ושבדרך יניחו כבר לבייטס ואנה מאיום החוק התמידי הזה. מגיע להם קצת טוב, אני חושבת.

(הערה בסוגריים: זוכרים שבפרק חג המולד הקודם תהינו אם שם משפחתה של מרתה לווינסון, אימא של קורה, מעיד על יהדותה? ובכן מסתבר בפרק הזה שהסבא אכן היה יהודי, מה שאמנם לא הופך את כל השושלת ליהודית אבל בכל זאת משעשע במקצת. נשאר רק לברר האם מייקל גרגסון המסכן אכן חטף ממליציות פרה-נאציות כלשהן ואיפה אדית' עומדת בקשר לזה).

ציון – 8