המסך המפוצל

ספר שירי הלבן

גילוי דעת שנוגע לסוף העונה השישית של באפי. מיועד רק למי שצפה בה כבר. סכנת ספויילרים מאסיבית למי שטרם.

מאת: שגיש

פורסם: 02-08-2002
46 תגובות
אזהרת ספויילרים חריפה, גם לצופי סטאר-וורלד! המאמר הבא מכיל מידע העוסק בסוף העונה השישית של באפי, ולפיכך מכוון רק למי שצפה בה כבר. הקריאה למסתקרנים בכל-זאת – על אחריותכם בלבד.

נשמתו של ערפד סורר תיקתקה לנו סידרה שלמה, וגם סדרת בת. סיפורו של אנג'ל, הערפד המתייסר הו-אני-כל-כך-יפה-כשאני-מתחבט, היה לקטליזטור העיקרי של "באפי קוטלת הערפדים" בשלוש העונות הראשונות שלה. לעזאזל, אפילו עד היום מחשיבים את פרקי הסיום של העונה השנייה ("ההתהוות") לסיום-העונה השווה מכולם. ככה זה כשיש קרב חרבות מרשים אחרי סיפור טלנובלי של אותך-אני-אוהבת-יום-וליל (אבל לא יכולה להיות איתך, ובכלל, כמעט הרגת את כל החברים שלי ואחותם).

אבל להחזקה של שלוש עונות עם איתו סיפור רקע יש מחיר. המלודרמה של אנג'ל הפכה עד מהרה וממש לנגד עיננו, לסיפור מרוח ודביק. כזה שמגרדים אותו על המדרכה מהנעל, אם אתם יודעים למה אני מתכוון. מכאן והלאה, אחרי שאנג'ל היה טוב, אח"כ רע, אח"כ שוב טוב ואח"כ עוד פעם רע כי הוא עזב ללוס-אנג'לס והשאיר את באפי בוכיה אחרי שהיא שוב הצילה את העולם ופוצצה את בית הספר שלה לאנחות (מסרים רעים לנוער? מה פתאום), אפשר היה להגיד שהוא מיצה את הרעיון שלו בסדרה, ואם לקצר סיפור ארוך, זה מסתכם בדרישה שפויה של צופים: אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך.



אי לכך ובהתאם לזאת, אתם יכולים לדמיין את האימה שחשתי עת סיום העונה השישית, בה נגלה אלינו קליפ-האנגר שגורס כי בעונה הבאה יהיה לנו עוד ערפד מוכה נשמה: ספייק. ואם לא די בכך, צופיה האדוקים של הסדרה ודאי זוכרים במה מדובר כשעסקינן בספייק אנושי (להלן: וויליאם דה בלאדי פואט) – רכיכה אנושית שכותבת פואמות וממררת על מר גורלה.

כמו דיון רציני בפורום באפי בתפוז, כך גם ספייק בסדרה. פשוט אין בו צורך שם. בעוד שבעונה החמישית הוא סיפק אתנחתא קומית למכביר (באפי-בוט ושות'), בעונה השישית כבר היה ברור ומורגש שמדובר בקציצת דאבלמיט-פאלאס שאף אחד לא רוצה לאכול. הוא מתמרמר, שותה ומתבכיין על אהבתו לקוטלת זהובת השיער, כשהיא מצידה מנצלת אותו לצרכים כאלה ואחרים. ואם לא די בכך, הרי שכעת כל תפקידו של ספייק בסדרה הוא בייביסיטר לדון.

לכן, התחשב בעובדה שכבר עתה ספייק ממלא תקן של "היצור שהכי היינו רוצים לשפד" (כמו הרגשת ההחמצה שהרגשנו כאשר איימי שבה לצורתה האנושית לשבריר שניה בפרק "Something Blue" בעונה הרביעית, כך אותה הרגשת החמצה בועטת בי כאשר מישהו עומד לשפד את ספייק ובסוף נעצר), אין דבר יותר ברור מהעובדה, שאנחנו לא רוצים את ספייק – לא כך ולא אחרת. הוא מיותר, הוא מעורער, ואני אומר: הצילו את כבודו ותנו לו לנוח על משכבו בשלום (ועדיף בצורת אבק המשוטט ברוח). מה שלא יהיה, רחמנא ליצלן, רק שלא יהיה לנו כאן עוד אנג'ל.