אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 1

בסדרה כמו אחוזת דאונטון, יותר מכל כיף לחזור בתחילת העונה אל הדברים המוכרים - התפאורה, התלבושות, המניירות של השחקנים והסיסמאות הקבועות ("העולם משתנה, אני מניח" - כל דמות שהיא, כל פרק מחדש), ואכן היו לנו לא מעט מאלה ששימחו את ליבי כצופה נאמנה. ובכל זאת, הפרק הראשון לעונה היה שונה למדי מקודמיו והתאפיין בקצב מהיר שלא ראינו כמותו בסדרה כבר הרבה זמן.

קודם כל הסצנות היו קצרות יותר, כמעט קצרות מדי, ללא דיאלוגים ארוכים ושתיקות רבות משמעות. שנית, העלילות הקטנות שהסדרה משובצת בהן, אלה שכל משרת מחזיק כדי שגם לו יהיה אופי משלו, נפתרו במהירות בתוך פרק אחד, במקום להיגרר לאורך חצי עונה כמו שהורגלנו. אמנם תסבוכת תומס ומיס באקסטר התחילה כבר בעונה שעברה ועוד לא ממש הסתיימה, אבל הנה גילינו שבייטס הוא ממש לא היחיד שמחזיק בעבר מפוקפק. ואגב בייטס, אמנם מתיש קצת להחיות את תעלומת רצח המשרת, אבל מוכרחים להודות שהסדרה אף פעם לא שכנעה אותנו שהוא זכאי, ואם נודה על האמת גם לא ממש השתכנעתי לגבי מות אשתו הקודמת. מכל מקום זה מוסיף לו עומק מאיים מתחת לחזות האדיבה תמיד, כתמונת מראה לעומק שתומס התככן מקבל בזכות אהבתו הבלתי ממומשת לג'יימס המשרת, וזה תמיד טוב. ובקומה מעל, ביקורה של מיס בנטין, מורה בבית הספר המקומי (איזה כיף לראות ילדים בריטיים קטנים בתלבושת אחידה) זעזע את אמות הסיפים באופן המסורתי - ויכוחים פוליטיים בשולחן האוכל - ובכל זאת שבר את השיא של מתיו, איש המעמד הבינוני, או של אחיו גס הרוח של טום. ובכלל, אחרי שהיא עצבנה אותי למדי בעונה הקודמת נדמה לי שבעונה הזו אני עומדת לחבב את המורה הג'ינג'ית הזאת.

יותר מכול, נדמה שעם המודרנה גם דאונטון מסירה שכבה של פוריטניות, ואני לא מתכוונת לצבע השיער של מוזלי. מסתבר שליידי מרי, שבעבר הושלכה לצוד לה גבר כשאין לה שום יכולת להתמודד עם ההשלכות, מסוגלת עכשיו לנהל עם אנה שיחה על יחסי מין וחשוב מזה - על נחיצות ההתאמה הפיזית בין בני זוג; וכשלורד גילנגאם מתפרץ לחדרה משל היה השגריר הטורקי, היא מקבלת את ההצעה שלו לבחון את הסוגיה בחופשה סודית. ביובש של העונות הקודמות זו הייתה שערורייה שמספיקה לעונה שלמה, אבל הפעם עוד לא הספקנו להירגע וכבר נפלה עלינו שריפה באחוזה, שהייתה יכולה להיות מבהילה יותר אם לא הייתה מסופליירת מראש בטריילר. כאן נחשפה שוב חולשתה של הסדרה בסצנות דרמטיות של ממש, וכמו במותה של סיביל גם כאן ההיסטריה נראתה מלאכותית ומוגזמת, כי עם כל הכבוד ללורד גראנתם קצת קשה לנו להאמין לו עומד בפיג'מה עם זרנוק ביד. אבל סך הכול נהניתי מאוד מהפרק וזו בהחלט התחלה מבטיחה מאוד.

ציון - 8