הדמות העיקרית והמרכזית שעושה את הפרק היא לא אנג`ל, לא ג`ין, לא ווסלי קורדי או גאן אלא דווקא שד ירקרק בעל קרניים אדומות, קול נפלא, לשון חלקלקה ודעות אינסופיות - "המארח". הוא מצחיק, שנון, סרקסטי וחלקלק, כנה ואמיתי, תמיד אומר את אשר בלבו ללא כל חששות. הוא אף צוחק ומלגלג על אנג`ל ועל מעשיו הדרמטיים האחרונים ובכך מעין משלים את תפקידה הישן של קורדיליה - הדמות החריפה והמפולפלת שמסוגלת להגיד ולעשות הכל.

אבל המארח הוא לא רק האתנחתא הקומית ב"אנג`ל", הוא כבר הרבה מעבר לזה וזה מה שמדגיש הפרק הזה. מתוקף היותו שד קורא-תודעות ו"סייקיק", הוא מספק לרוב את התובנות הכי מדויקות לגבי מה שמתרחש בנפשן של הדמויות, ומשמש ככרטיס כניסה אל תוך התת מודע שלהן. הוא לא מפחד להגיד את האמת בפנים, גם אם היא הכי לא נעימה למשמע. בכך הוא מכריח את הדמויות לראות את עצמן ואת מעשיהן באור אחר, ולהתמודד עם הדברים אותם הם מנסים להסתיר. כך למשל הוא מציין בפני אנג`ל הפרק "דחפת את חבריך החוצה, השארת אותם בקור". בתחילה מגיב אנג`ל "אצלי הרבה יותר קר." ולבסוף לאחר מחשבה שניה הוא מכיר בצדקתו של המארח.



הוא גם גורם לאנג`ל להיפתח בצורה שלא חשבנו שאפשרית עקב האפלה שהוא מצוי בה. אנג`ל שופך את לבו (עד כמה שהוא יכול) ונותן לצופים אפשרות הצצה אל תוך מניעיו ופעולותיו. ומה אומר אנג`ל? קודם כל, פעולותיהם של וולפראם והארט השפיעו עליו גם אם בתחילה זה לא ניכר בו. הוא טוען שהתנהגותו לא אמורה להפתיע אף אחד, לנוכח ניסיונותיהם האינסופיים לשחק איתו. שנית, הוא מציין שלעולם לא יוכל לכפר על כל חטאי העבר שלו, כמה שלא ינסה. ב"Judgement" הוא שואל את פיית` "גאולה. את חושבת שיש לנו סיכוי?" בכיוון חיובי ביותר. כאן הוא מביט על העניין מכיוון שלילי. מתוך המקום בו הוא נמצא, לא רואה אנג`ל עתיד בהיר במיוחד, ועל כן זנח את משימתו ותפקידו, ואת הזדמנותו להגיע לגאולה הנכספת (שמתבטאת, כזכור, בהפיכתו לאנושי). שלישית, הוא מציין "לדרלה היה סיכוי לגאולה, והם נטלו אותו ממנה". אנג`ל עדין מבכה ומתאבל על רעיון הצלת דרלה, שהוא האובססיה הישנה שלו. הוא עוד לא הרפה לחלוטין מרעיון האפשרות שחמקה לה, ומתייחס לעניין כטרגדיה. בעקבות זאת, פעולותיו מונעות מנקמה, הוא מעוניין לרדוף את דרלה ולהרוג אותה ולחסל את וולפראם והארט, שזו האובססיה החדשה.

המארח מכנה אותו מספר פעמים בכינוי "Champion" ומציין "Blood vengeance is a luxury of the lesser being", שזו התייחסות לדברי האורקלים בפרק "I Will Remember You", שטענו כי אנג`ל הוא יצור נחות, עד שהקריב את אנושיותו לטובת חייה של באפי ואז השתכנעו אחרת. וכעת? אם אלו מניעיו של אנג`ל, מה הוא עכשיו?

ולמרות זאת, בזכות המארח, אנג`ל מראה סימנים ראשונים קטנים של יציאה מהאפילה המוחלטת: הוא נרתם למשימת הצלת העולם למרות שכפי שמציין המארח, בתחילה לא ממש אכפת לו ולבו לא נתון לזה. הוא נפתח בפני המארח ובפני ג`ין, בן אנוש רגיל. הוא מכיר ומודה במעשיו ובטעותו. המארח כדמות חיובית מושך את אנג`ל כלפי מעלה, והעניינים נראים לראשונה די מעודדים.




הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הפרק הוא מאוד טבעי ואנושי - הרצון לעצור את הזמן, למנוע מהדברים הרעים בחיים מלהגיע, למנוע את השינוי. מי מאתנו לא רצה לפחות פעם אחת שהזמן יעמוד מלכת ושהדברים הטובים בחיים לעולם לא ישתנו? השאיפה הזו משותפת לכל בני האדם בחיפושם אחר האושר התמידי. ג`ין הוא כביכול ה"נבל" בפרק, אבל הוא פועל מתוך מניעים מאוד אנושיים רגשיים, שכולנו יכולים להזדהות איתם.

הנאום הסופי והיפהפה של המארח מביע אפקט מפכח לג`ין, אך גם אלינו. השינוי הוא משמעות החיים, כשם שהמטרה איננה חשובה אלא הדרך. דרך סיפורו האישי של ג`ין עולה אמת כללית נכונה לגבי כולנו, וזה מה שהופך את הסיפור בפרק למיוחד ואמיתי.



צוות "Angel Investigations" ממשיך בפעולותיו האינדיבידואליות והנפרדות, ומקים את משרד החקירות מחדש. ושוב אנחנו מלווים אותם מהירידות לעליות. בתחילה הם מפקפקים בעצמם, נתונים לרצף של מזל רע, שום דבר לא הולך כמו שצריך, טעויות רודפות טעויות, הם מדוכאים וממורמרים. אך שמגיע הקייס הראשון, הם מטפלים בו בצורה מקצועית ביותר. ווסלי אף מגלה כישורי בלשות וחקירה שלא היו מביישים את שרלוק הולמס בעצמו, ומהווים מעין מחווה לכל סרטי הבלשות של תחילת המאה ה- 20.

חלוקת התפקידים בין שלושתם מתחילה להיות ברורה: קורדיליה היא התדמית והפנים האנושיות, גאן הוא השרירים והכוח ו-ווסלי הוא המוח החוקר.

סוף הפרק הוא אחד מהמצמררים והמשמעותיים ביותר שנראו עד כה. בתחילת הפרק שואל ווסלי "`אנג`ל חקירות` ללא אנג`ל. אתם חושבים שאנחנו מסוגלים לעשות את זה?". סוף הפרק הוא אנלוגיה מוחלטת להארה של אנג`ל לגבי השארת החבורה לבד. במקביל לעלייתו המחודשת של אנג`ל ממעמקי האפילה, עולה גם החבורה ועומדת בפני עצמה, והטרגדיה היא שאולי כבר מאוחר מדי. הם חוגגים את פיצוח הקייס הראשון, ובמקביל מגיע השני. כשהוא שואל לגבי ה"אנג`ל" בשם החברה, מכריז ווסלי "זה רק שם". האם זו משמעותו היחידה של אנג`ל בשבילם מעכשיו? רק שם? זיכרון מעומעם?