הממיר 6/9/14

 9 ילדי האנרכיה עונה 6 פרק 12
ג'קס טלר לעולם לא יזכה לנחת. כל ההישגים שלו בתחום "המקצועי", היציאה מעסקי הנשק התובעניים והזזת כל השחקנים על הלוח כך שיתאימו באופן מושלם לתכניותיו, עלולים להתגמד אל מול הנפילה שלו בפן המשפחתי. הסבל הארוך של טארה ותכניתה הכושלת הובילו אותה חזרה לזרועות התובעת המחוזית פטרסון, ברגע הכי שפל שלה, והיא מוכנה לעשות הכול כדי לברוח עם בניה מהעולם הזה.

כחלק מהמזימה שלו, ג'קס היה צריך להקריב גורם אחד חשוב – פטרסון. היא לא קונה את הבולשיט שלו, והוא יודע את זה, אבל כנראה מבחינתו עדיף להקריב אותה מאשר את האירים ואוגוסט מרקס. לו רק היה יודע מה אישה זועמת ורעיה במלכוד עלולות לעשות.

מעל לפני השטח ג'קס רימה את הסינים והחליש אותם, לטובת האירים ושותפם החדש מרקס, במחיר לא מעט גופות. בחזית עורפית אליה הוא לא מודע, הלטינים מנסים לחזור גם הם למשחק, עם אלוורז ובני המאיה שלו שמעוניינים להתרחב ולעבוד עם הסינים, "חומים וצהובים נגד לבנים ושחורים". ההצעה שלו לנירו להעדיף את אנשיו, הביזלאטס, ולהפוך את זה למאבק משותף של בני אותו הגזע, נפלה בינתיים על אוזניים ערלות.

ייתכן שזה ישתנה, לאור ההתמוטטות של ג'וס תחת העול כבד שנכפה עליו, לקיחת מנת היתר והודאתו בפני נירו על הריגתה של דארווני בהוראתו של ג'קס. זה בדיוק מה שישנה את עמדתו של נירו כלפי ג'קס, כחבר ושותף עסקי, אבל לעת עתה הוא לא עושה כלום מלבד לנחם את חברו לאחר חטיפת ילדיו.

- בתחילת העונה היו הרבה דיבורים (ושוטים) על תחת. בפרק הזה התקדמנו, או התדרדרנו, לאיברי רבייה זכריים.

- טיג דואג לשיער שלו כשניתז עליו דם של נרצח אירי; ג'קס מזהיר שטיג יבצע את זממו גם בגופה מרקיבה; טיג ממליץ על חישמול אשכים. מזמן לא ראיתי אותו זוהר כל כך.

- רק "ילדי האנרכיה" מסוגלת להציג וריאציה כה מדכאת של "You Are My Sunshine".

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 ריי דונובן עונה 2 פרק 7

כשבאנצ'י מזמין את הידיד שלו למסיבת יום ההולדת של בנו של ריי, ואומר לו שכדאי לו לבוא כי יהיה כיף, אני מיד תוהה באיזה עולם הוא חי שנדמה לו שהוא יכול להזמין אנשים זרים להכיר את משפחת דונובן הלא מתפקדת ולצפות לכיף. כשהמדובר במיק אני גם חייבת לתהות איך אנשים שבקושי מזמינים אותם לאירוע, מתעקשים להביא אתם לאותו אירוע אורחים בלתי קרואים נוספים. בכלל כל הפרק היה מלא באנשים שלוקחים החלטות שהם אינם שלמים איתן, או שצריכים לדעת שהאחרים לא יהיו שלמים איתן, וצריכים רק להמתין ולראות מתי הכול יתפוצץ בפרצופם, כיוון שאין דרך אחרת שבה זה יכול להסתיים משעה שמכנסים את כל חלקי הפצצה המתקתקת לבית אחד.

אני מודה שזו הייתה הפעם הראשונה בסדרה שבה חיבבתי את קונור, בנו של ריי דונובון. לדעת שכולם שכחו את יום ההולדת שלך, ולהתנהג כאילו כולם זוכרים ורוצים לחגוג אתך כשרואים די בבירור שהם לא, זה די מעורר רחמים. לפחות הוא קיבל בסוף הפרק סוג של מסיבה פרטית עם אבא שלו, משתחרר ורוקד כמו שלא זכור לי שראינו אותו עושה אף פעם בסדרה. ההשתחררות מאפיינת את מיק הרבה יותר מאשר את ריי שתמיד מנסה להיות בשליטה, ותמיד מאבד אותה כשזה נוגע לבני משפחתו בין אם זה כי הוא נחשב מאיים מדי, או לא מאיים מספיק. וההשתחררות שלו בסוף הפרק (בעזרת האלכוהול כמובן) התכתבה עם מה שאמר לו החבר של אשלי בשלב מוקדם יותר, על אמירת האמת.

אני מודה שאבי ועזרא קצת חסרו לי הפעם, אבל הפרק בהחלט פיצה עם עבודה טובה בהבאת כל השחקנים למקום אחד, ויצירת פיצוץ אחרי פיצוץ אחרי פיצוץ. אגב, מישהו זוכר אם אמרו מה המצב המשפחתי של אבי, אשתו של ריי? היא בת יחידה שהוריה מתו? כי פתאום נורא צרם לי שכל האחים של ריי מגיעים יחד עם אביו ואנג'לה, האם של אחד מאחיו, ואף אחד לא מגיע מהצד שלה. (אורלי)

8.5 המלוק גרוב עונה 2 פרק 7

יש משהו מעניין בעובדה שהרוע העונתי - אותם עוטי מסכות לבנות, רוצחים ילדים באופן שהוא מטפורי למסכות שלהם, הם מביימים תאונות מוזרות שיכולות לקרות בכל בית שבהן הילדים ימצאו את מותם, כיוון שהם לא רוצים שייוודע שהיה שם רצח. מספיק להם שרק הם עצמם יודעים מה מסתתר מאחורי המסכה. וכשחושבים על זה כמעט כולם בסדרה עוטים מסכות, רק שיש כאלה כמו שלי שהחיצוניות המעוותת שלה היא סוג של מסכה שמעטים יודעים לראות דרכה את הטוב שבפנים, ויש כאלה כמו אוליביה שהמסכה החיצונית היפה שלה היא כיסוי לדמות המעוותת שהיא בפנים.

הפרק כרגיל העמיד את התמודדות הגיבורים עם המסכות שלהם במרכז, כשלחלקם אף ניתנה הזדמנות לבחור בין החלפת מסכה אחת באחרת, שלי אומרת שהיא לא רוצה את המסכה שג'ונתן פרייס מציע לה, כי זה אומר להפוך ממי שנראית רוצחת למי שהיא באמת רוצחת שלוקחת את החיים של מישהו אחר, ורומן מקבל טיפולים כדי שהחיצוניות שלו תתאים למי שהוא רוצה להיות בפנים, כדי להיפטר מכל התאים הערפדיים בגופו.

אולם סיום הפרק לקח את משחק המסכות הזה צעד אחד קדימה, כאשר מירדנה מוצאת את פיטר ורומן אחרי שהם הכריעו את אנשי המסכות, היא חושבת שהיא גילתה מיהם באמת, וחשפה את טבעם הרצחני, ויש בזה משהו נכון לגבי שניהם כיוון שפיטר הוא אדם זאב, ורומן הוא אופיר, ושניהם יכולים להיות מסוכנים מאוד במצבם החייתי, אולם מה שהיא אינה מודעת לו זה ששניהם מאוד מודעים למצבם החייתי ומשתדלים לשלוט בו, והשימוש אותו היא ראתה, נגרם בעצם בשל רצונם למנוע את רצח הילד ואולי אנשים נוספים, ולא בשל צימאונם לדם.

כשהראו בסיום הפרק את התינוקת של רומן וליתה נלקחת מביתו לרגע חששתי שהמדובר באיזו שליחה של אוליביה (אוליביה לא הייתה ברשימת החשודים האפשרית כיוון שהיא הייתה באותו זמן עם נורמן שעטה את מסכת האדם שלא חושד בה שהוא היה לפני שהוא גילה בסצנה המזעזעת בבית הקשישים על עברה המטריד) אבל כשהבנתי שזו מירנדה שהאזהרה של דסטיני התחברה לה עם מה שעיניה ראו, חשבתי שלמרות השלג והקרח שליוו את הפרק, בהחלט נראה שהעניינים בסדרה מתחממים. (אורלי)

8 Suits עונה 4 פרק 10

לפעמים אני מרגישה שהסדרה Suits מצליחה להיות - מה שסיינפלד טענה שהיא ולא באמת הייתה-סדרה על כלום. היא עשויה באופן מבדר ושנון, והיא לחלוטין מהנה לצפייה, אך כל פעם מחדש הם כמעט מצליחים לצאת מהאי רק כדי לגלות שהם תמיד נשארים בתוכו. וכך גם לואיס לייט שעזב את החברה בצעד אמיץ ומתחשב, לא הצליח למצוא לעצמו מקום חדש עד שהוא גילה את האמת על מייק, ומצא דרך לחזור לחברה בעמדה טובה מתמיד. ואם הייתה בי פליאה על המכשולים שג'סיקה העמידה בדרכו בחוץ, הם נעלמו ברגע שהבנתי שהם נועדו בעיקר כדי לשרת את עלילת חזרתו פנימה.

אני מודה שאני לא הכי מחבבת את מאבקי הכוחות בתוך החברה, ואני מעדיפה אותם יחדיו נלחמים בעולם במקום אחד בשני, אבל נראה שיש שם איזושהי מעגליות לפיה בכל פעם שמלחמה בחוץ מסתיימת, מתחילים לריב בפנים על השלל והכיבודים. 

ובאופן דומה בכל פעם שלואיס מרגיש מוערך, או לוקח אחריות למעשיו, קורה משהו וזה תמיד מסתיים בכך שהוא חוזר לעמדת הילד הדחוי והמקופח, שהסבל שלו הוא אשמת אחרים.

מה שכן שמחתי לראות זה את הפתרון שנרקח עבור גיליס שנשאר ללא חברה באופן שבו הוא אולי יוצא קרח מכיוון אחד, אבל מצליח לשמור על המורשת שלו מהצד השני. ושמחתי גם שסגרו את הפינה הזו לפני יציאת הסדרה לפגרת אמצע העונה.

 הנאמנות של קתרין ללואיס הפתיעה אותי במקצת, ואני חייבת לומר שאני לא בטוחה שלואיס יודע להעריך אותה יותר ממה ששאר אנשי החברה מעריכים את תרומתו. אני מניחה שזה יבוא לידי מבחן בהמשך העונה כשנראה האם עם חזרתו הצפויה לחברה הוא ינסה גם לבטל את פיטוריה. (אורלי)

7.5 הסקס של מאסטרס עונה 2 פרק 7

מכיוון שהמחקר של מאסטרס וג'ונסון ושיתוף הפעולה ביניהם נמשך שנים, היה זה אך צפוי שהסדרה לא תתמקד לנצח בשנת 1957, אבל איכשהו העובדה שהפרק דילגו בקלילות על כ-3 שנים אחרי שמונה עשר פרקים שבהם שהו באותה שנה הרגישה לי מחופפת מדי. לשם הדילוג הם החזירו את דמות הצלם, מהעונה הקודמת והשתמשו בטריק הידוע, של הרצת סרטים ולכידת תמונות, שמראות כיצד הזמן עובר. וכל מיני הערות שנזרקות על ידי הדמויות, שמטרתן לגרום לצופים לתהות מה קרה בין לבין. אולם היו מקרים דוגמת הצלם שהשמיץ את ג'ין בלי שלצופים יהיה מושג על מה הוא מדבר, שמכיוון שכבר הספקתי לשכוח משניהם והם לא ממש עניינו אותי מלכתחילה, האזכורים האלה שאמורים כביכול לגרום לי לתהות, מה קרה במשך כל הזמן הזה שלא נראה בסדרה, רק הפריעו לי.

מה שכן, אני מקווה שהם יחזרו להתייצב על תקופה אחת בפרקים הקרובים ויתמקדו במה שנראה על פי הפרק הזה כשלב הבא במחקר של מאסטרס וג'ונסון, אנשים הסובלים מבעיות של תפקוד מיני.  

אני מודה שחוץ מהקפיצות בזמן גם מאוד לא אהבתי את האופן שבו מאסטרס נהג בווירג'יניה ובאשתו בפרק, ואת המוסר הכפול שלו. המשפט של הפרק בעיניי היה זה שהושם בפי ליבי  על כך שלמרות שאין אדם בעולם שלא סובל, מאסטרס הוא היחידי שמתעקש לגרור את כולם למטה ביחד אתו. (אורלי(

7 עוזרות בית נחושות עונה 2 פרק 13 (פרק סיום העונה)

נתחיל במה שטוב: ז'נבייב כרגיל הייתה נהדרת, היכולת שלה להיות אגואיסטית ורחבת לב בעת ובעונה אחת היא בעיניי הדבר הכי טוב בסדרה, וכך, הרצון שלה לקבל את תרומת הכיליה מבעלה של זוילה, וההבנה שלה את זוילה כשזו מחליטה שלא לחזור לבעלה האנוכי, למרות שזה אומר שהיא לא תקבל את התרומה היו עשויות באופן מרגש.

לגבי השאר, היו קטעים שהיו אמורים להיות מרגשים אך לא הצליחו להיות, כמו בני הזוג פאוול שהחליטו אחרי שהם גילו מי האשם במות בנם, לסלוח האחד לשני, או הצעת הנישואין של ספנס, שגרמו לי בעיקר להתכווץ במבוכה מול המסך.

לא אהבתי גם את העובדה שהם החליטו להפוך את טיי מהיחידי בחבורת הפורצים שחש אשמה על מותו של אלחנדרו בשוגג, ליחידי שחושב שצריך להרוג את ולנטינה בכוונה, וההסבר על כך שהוא הפסיק לקחת כדורים היה באמת קלוש, סיום הפרק בסצנת הירי שלו רק הדגישה את העובדה שלא ממש אכפת לי מי הולך להיפגע מהיריות אני רק מקווה שמי שזה לא יהיה, הם יוכלו לתרום את הכיליה שלו לזנבייב, כי על הדמות שלה באמת אסור להם לוותר. (אורלי)

6 אקסטנט עונה 1 פרק 1

סטיבן ספילברג עשה הרבה טלוויזיה בחייו. הוא כמובן לא בהכרח שולט על כל פרט ופרט, אבל העובדה שהוא משייך את שמו לסדרה כלשהי משמעה שבמידת מה הוא בהחלט מעורב בה מבחינה יצירתית – במקרה של "Extant" הוא קורא את כל התסריטים (כפי שלדבריו הוא עושה עם כל תסריטי חברת ההפקות שלו, 'אמבלין') ואף הגיע כמה פעמים לחדר הכותבים והשתתף בסיעור  המוחות. בשנים האחרונות לבדן ניתן למנות בין ההפקות שלו את "השמים נופלים", "בתוך הבועה", "טרה נובה", "סמאש", "הנהר" וכעת "אקסטנט" לא ראיתי את כל הסדרות בהפקתו, אבל בעלעול ברשימה שלו בימד"ב אני מזהה בקלות שלא אהבתי אף אחת מהפקות המד"ב שלו למסך הקטן. פעמים רבות עושים מהן אירועים טלוויזיוניים – והמקרה הזה אינו שונה, כבר בשלב ההתחלתי הייתה מלחמת מחירים בין הרשתות השונות – שלא בדיוק מצדיקים את הבאזז.

אבל אני משיל את מה שמסביב כי הניסיון הזה לימד אותי שאין מה להתרגש. בהיעדרו: פרק פתיחה קלישאתי, לא מחדש ולא מאוד מעניין. אם הסיפור בחלל סתם נראה מוכר ודומה באופן בלתי ישיר לשלל יצירות מד"ב אחרות, בנם המהונדס של מולי וג'ון וודס (האלי ברי וגוראן ויזניץ') נראה ממש כמו מחזור "אינטליגנציה מלאכותית" של אותו ספילברג. אני אישית לא התחברתי כמעט לכלום בפרק. לא למראה העתידני הסטרילי והמנוכר, לא לדמויות (ספוילרים לפרק מכאן והלאה), לא לאימה הממשמשת מצד בנם, לא לקונספירציה הסובבת את מקום העבודה של מולי, לא למסתורין בנוגע להיריון שלה או למה שמתפתח לה בבטן או איך זה שעמיתה המת בעצם עדיין חי. מצחיק, עוד חשבתי שאחזור לפרק השני כדי לראות אם משהו בתחושה שלי ישתנה, אבל כשאני כותב את הדברים האלה אני מבין שזה קצת מיותר. עוד סדרת מד"ב של ספילברג שאני לא אוהב. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

בשולי הממיר

החל מה-14 בספטמבר ערוץ הביוגרפיה הופך לערוץ Lifetime.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il