סכפ''ש באפי: תמימות

באפי קוטלת הערפדים כבשה אותי ללא ספק מהרגע הראשון, אך כשאני חושבת על השלב שבו הסדרה גיבשה את זהותה, אני חושבת על צמד הפרקים הפתעה ותמימות. זה היה השלב שבו למדתי שאצל ג'וס It's all about the pain, כפי שהוא מגדיר זאת בעצמו. הקביעה הזו אולי נשמעת קצת מוזרה ביחס לסדרה שגדושה בהומור משובח, אך בסופו של דבר הדרמה היא הכוח שמניע את העלילה ואת הדמויות של העונה השנייה, ולמעשה את הסדרה כולה.

כדי לנתח את תמימות, אין מנוס מלהזכיר את סצנת הפתיחה של הפתעה. זהו חלום, או שמא חיזיון, שבו ג'ויס שואלת את באפי אם היא באמת חושבת שהיא "מוכנה" ושומטת צלחת שמתנפצת על הרצפה. מיד לאחר מכן באפי רואה כיצד אנג'ל מחוסל לנגד עיניה בידי דרוסילה. הצלחת שנשברת משמשת כאזהרה להשלכות שליליות שעלולות להיות לדבר שבאפי לכאורה לא מוכנה לו. וכאשר אותה סיטואציה חוזרת במציאות, ג'ויס ובאפי מדברות על נהיגה. הנהיגה מייצגת כאן אחריות, בגרות ושליטה. במילים אחרות, האם באפי באמת מוכנה לשלב הבא והבוגר עם אנג'ל ולהשלכות לכך?

אובדן התמימות

הפרק תמימות, כפי שמעיד עליו שמו, עוסק בתמימות, אך אם נדייק, הוא עוסק בעצם באובדן התמימות. במעבר שבין שני הפרקים, אנג'ל שוכב עם באפי וחווה רגע אמיתי של אושר המהווה טריגר להפעלת הקללה, ובעקבות זאת מאבד את נשמתו באופן כואב ומייסר, וכפי שניווכח במהלך הפרק, אובדן התמימות שחווים באפי, וילו וג'יילס, כל אחד מסיבה אחרת, גם הוא כואב ומייסר.

בראש ובראשונה, אנו עדים לאובדן התמימות במובן הקלאסי ביותר: אובדן הבתולים של באפי. עבור תלמידי תיכון וצעירים ככלל, אובדן הבתולים הוא חוויה מכוננת. באפי אולי בוגרת מאוד בזכות האחריות הרבה שהיא נושאת על כתפיה כקוטלת, אך בכל הנוגע ליחסי מין היא לא שונה מכל נערה אחרת בגילה. כאמור, בפרק הפתעה היא לא לגמרי בטוחה במוכנות שלה, ובנוסף, מודה שהיא ואנג'ל הגיעו לשלב ביחסים שבו סקס הוא הצעד המתבקש (זה נאמר ברמיזה אך ללא ספק נאמר). וילו ובאפי מסכימות שאנג'ל אף פעם לא ילחץ, אך חשוב לזכור שבמערכות יחסים שבהן הגבר מנוסה, הבחורה הלא מנוסה נוטה להרגיש שהיא צריכה לעמוד בציפיות מסוימות, כפי שתעיד על כך באפי בהמשך.

נדבך נוסף בתמימותה של באפי הוא הפער בין מה שידוע לה לבין מה שידוע לצופה: אנחנו כבר יודעים מה קרה לאנג'ל אך לבאפי אין מושג, והפער הזה מעצים את תמימותה כאשר אנג'לוס מתעמר בה ומותיר אותה המומה ופגועה בסצנה הקשה ביותר בפרק. מה שהופך את הסצנה הזו לקשה עוד יותר היא המציאותיות הרבה שטמונה בה, האנלוגיה המתבקשת. ברצוני לבדוק את האנלוגיה הזו.

Monster of the week

בבאפי ככלל, ובעונות הראשונות בפרט, המפלצת השבועית שימשה כאנלוגיה/מטאפורה לקושי כזה או אחר שאנשים, ובעיקר מתבגרים, חווים בחייהם האישיים: פחדים, תסביכים, פגיעה מצד אנשים אחרים ועוד. אנג'לוס הוא כמובן לא מפלצת חד-פעמית, אך בדומה להן, בפרק זה הוא משרת אנלוגיה מאוד ברורה: הבחור המנוסה והמניאק שלאחר שהשיג את מבוקשו עם הבחורה התמימה, הוא זורק אותה בדרך המכוערת ביותר שיש, ובכך רומס את תמימותה ואת הביטחון העצמי שהוא עצמו עזר לה לבנות בכך שבחר בה.

כדי לפגוע בבחורה הזו, אתה צריך לאהוב אותה

אנג'לוס לא מעוניין להרוג את באפי כפי שהוא מעוניין לפגוע בה. דרוסילה מבחינה בכך כשהיא אומרת לו: "אתה רוצה לפגוע בה כמו שפגעת בי". כאמור, מכיוון שהצופה יודע שאנג'לוס חזר ובאפי לא, כאשר הוא מנפנף אותה משל היתה סטוץ חד-פעמי וחסר חשיבות, ליבה של באפי נשבר וכך גם שלנו, הצופים. באפי מגיבה כפי שבחורות שנקלעות לסיטואציה כזו נוהגות להגיב - היא נוטה להאשים את עצמה בגלל חוסר הניסיון שלה: "זה בגללי? לא הייתי טובה?". התגובה שלה נובעת בין היתר מכך שהיא חושבת שזהו אנג'ל שאומר לה את כל הדברים הללו, ואנג'ל הרי כל-כך טוב ואוהב. אם הוא אומר לה את הדברים האיומים האלה, אולי זה באשמתה, אולי היא לא עמדה בציפיות שלו. במלאכת מחשבת, אנג'לוס מצליח להכות בכל נקודות התורפה שלה. אחד הדברים הקשים ביותר שהוא אומר לה, הוא "בחייך, באפי, זה לא בדיוק חדש בשבילי", שהרי להבדיל ממנו, זו כן הפעם הראשונה שלה. כשהיא פגועה ומבולבלת, באפי מנסה לאחוז באנג'ל בעזרת הדבר האחרון שנותר לה: האהבה שלה. היא קוראת אחריו בכאב שהיא אוהבת אותו, אך אנג'לוס האדיש עונה: "גם אני, אני אתקשר אלייך", משפט טיפוסי של אותו מניאק שלא באמת אוהב אותך ולא באמת מתכוון להתקשר אליך.

ובכל זאת, כמו הבחורה הדחויה שרוצה להאמין שבמניאק שזרק אותה נותר עוד שריד מהבחור הנחמד שבו היא התאהבה במקור, כך גם באפי מקווה. בפעם הבאה שהם נפגשים היא כבר יודעת שהוא אנג'לוס (משום שהיא שומעת את חילופי הדברים בינו לבין הסקוביז) ובכל זאת שואלת אותו אם לא נותר בו חלק שעדיין זוכר מי הוא. אך ההפרדה בין אנג'לוס לאנג'ל היא מוחלטת ואנג'ל איננו. ואם אין די בכך, מיד לאחר מכן, הסקוביז מנהלים דיון בניסיון להבין מה קרה, וג'יילס מעלה את הסברה שמשהו שימש כטריגר. באפי, הפגועה מאוד מאנג'לוס, מבינה שהיא היתה הטריגר ובורחת בבכי. כאן אנחנו גם עדים לחברות העמוקה בין באפי לווילו: היא מיד מבינה מה קרה עם אנג'ל, וכראוי לחברה טובה, לא משתפת את ג'יילס אלא רק משתיקה אותו. בנוסף, סצנה זו וסצנות נוספות דומות בפרק ממחישות את הסמכות שווילו מסוגלת להפגין כשהיא נדרשת לכך, על אף חזותה התמימה והעדינה.

צופה מהצד

באפי חוזרת שבורת לב לביתה, ותוך שהיא ממררת בבכי, אנו חודרים לתוך מחשבותיה ולאופן שבו חוותה את יחסי המין שלה עם אנג'ל. בסצינה אמנותית למדי של משחק בין אור לצל, אנו נחשפים לחושניות ולתשוקה הרבה שהיא חוותה עם אנג'ל. ייתכן כי המשחק הזה של אור וצל מרמז על הרגשות המעורבים ועל תחושת הבלבול שנוטה לחוות נערה שמאבדת את בתוליה. בסצינה זו אנו נתקלים בפעם השלישית (בצמד הפרקים הזה) בסדינים האדומים שבהם באפי ואנג'ל תינו אהבים. האדום מיד מזמן עולם שלם של אסוציאציות – הדם שמתלווה לאובדן בתולים, אהבה, תשוקה, מוות וכן הלאה. עוד ראוי לציין שגם בהפתעה וגם בתמימות דרוסילה לבושה באדום עז. בחירה זו עשויה לייצג את הדם שמקשר בינה לבין אנג'לוס, ה-Sire שלה. לחלופין, ייתכן שהבחירה מייצגת את הקשר בין דרוסילה לבאפי, שלא רק חולקות את אותו יום הולדת אלא גם מהוות מטונימיה לשני החצאים המרכיבים את הערפד עם הנשמה: באפי את אנג'ל ודרוסילה את אנג'לוס. כאמור, האדום מסמל מיניות, ובעוד שדרוסילה הבוטה מאוד, לובשת אותו באופן מודע ומתלהם, באפי נכנסת לתוך המיטה המוצעת באדום כחלק מההתנסות המינית הראשונה שלה, וכך המגע שלה עם האדום פאסיבי יותר.

בחזרה לסצנה - חוויית הסקס נקטעת בחדות באמצעות חיזיון: באפי ואנג'ל עומדים מעל קבר והוא מכוון אותה לראות את ג'ני ומסביר "את צריכה לדעת מה לראות". הגילוי הזה מוביל לתגובה אלימה במיוחד של באפי הנסערת כלפי ג'ני וכן לאובדן התמימות הכפול של ג'יילס (כפי שמכנה זאת ג'וס בקומנטרי). הוא חווה אובדן תמימות של אב כשהוא מגלה ש"בתו" איבדה את בתוליה, ואובדן תמימות של מי שבטח באהובה שלו כשהוא מגלה שג'ני הסתירה ממנו את זהותה וכן מידע חשוב שהיה בידיה. ג'יילס, שחש נבגד, מרחיק מעליו את ג'ני משום שהוא מתקשה לסלוח לה. בדומה לבאפי, העיסוק של ג'יילס כצופה לא ממש מאפשר לו לנהל חיי אהבה נורמליים. למעשה, הוא זה שמזכיר לבאפי שוב ושוב שהיא צריכה להפסיק להתעסק בבנים ולהתרכז בקטילה, אך לא רק בגלל תפקידו כצופה או כ"אב" שקנאי לבתו, אלא כי גם הוא שותף לגורל הזה – גם הוא נבחר (עונה 1, פרק 5). לכן, כשהוא סוף סוף מרשה לעצמו להתקרב לג'ני, הבגידה שלה מרה עבורו שבעתיים.

פרח נתתי לזאנדר

במקביל לכל הדרמה הזו ה"גדולה מהחיים", אנו גם עדים להתפתחות היחסים בין זאנדר לקורדיליה ולניצני הקשר שבין וילו ואוז. וילו מעוניינת באוז, אך עדיין נאחזת בפנטזיה שיבוא יום וזאנדר ירצה אותה. למעשה, אין לדעת אם הייתה נותרת חברתה הטובה של באפי אלמלא הייתה באפי דוחה את חיזוריו של זאנדר. מתחילת הסדרה וילו מאופיינת כתמימה ו"ילדית" (אך לא ילדותית) יותר בהשוואה ליתר הסקוביז, ועומדת בניגוד מוחלט לקורדיליה הנשית והבשלה מאוד. אולי משום כך קל להבין מדוע זאנדר התקשה לראות בווילו מושא אהבה או תשוקה. בתמימות, ווילו תופסת את זאנדר וקורדיליה מתנשקים וחווה אובדן תמימות משלה. היא המומה מכך שזאנדר, שתמיד שנא את קורדיליה בדיוק כמוה, בוחר בה במקום בווילו. התגובה שלה מתקשרת לאחד הלקחים הקשים שאנו למדים בגיל ההתבגרות, והוא שעולם המבוגרים פועל בצורה שונה מעולם הילדים שבו הכל מאוד שחור או לבן. פתאום האינטרסים והיצרים גוברים על מערכת הערכים שאותה הנחילו לנו: מי טוב ומי רע, מה הוגן ומה לא הוגן.

ההתפרצות הרגשית של וילו מראה את המורכבות הרבה של הדמות שלה: מחד היא נאחזת בילדות כשהיא מזכירה לזאנדר את מועדון "אנחנו שונאים את קורדיליה" (שבו היה הגזבר!), ומאידך, מצליחה לתמצת במשפט בוגר וכואב את המצב: "אתה מעדיף להיות עם מישהי שאתה שונא במקום אתי". ומה מקומו של אוז בכל זה? ובכן, אחד החששות של וילו לגבי אוז הוא היותו שמיניסט, כלומר מבוגר בשבילה. אך הבגרות שלו היא בדיוק מה שמאפשר לקשר שלהם להתפתח. אוז המנוסה מבין במהרה שווילו עדיין לא התגברה על זאנדר ובמקום לנצל את הצעתה להתנשק, הוא נותן לה זמן. כפי שהוא מסביר בחינניות האופיינית לו כל כך: "בפנטזיה שלי, כשאני מנשק אותך, את מנשקת אותי". אך האם במבחן המציאות תצליח וילו להפריד בין הפנטזיה שמייצג זאנדר לבין הדבר האמיתי שמציע לה אוז? האם היא מספיק בוגרת?

דוקטור, יש לי חור בעלילה

כידוע למעריציו האדוקים של ג'וס וידון, הוא שימש כ"רופא תסריטים" במספר סרטים ידועים כמו ספיד וצעצוע של סיפור, וכפי שהוא מסביר בקומנטרי, גם בפרק הזה הוא נדרש לרפא את התסריט כדי שעניין הקללה הצוענית יהיה הגיוני באיזושהי צורה. עד הפתעה, כל מה שידוע לנו על הקללה הוא מהפרק אנג'ל: אנג'לוס רצח באכזריות בת אהובה בשבט של צוענים (ואל תנסו לעקוב אחר השנים שבהן אירעו הדברים...). כנקמה, הצוענים החזירו לו את נשמתו כדי שיחוש אשמה על כל מי שהרג כערפד ולא יהיה מסוגל עוד לפגוע באף אדם. בהפתעה אנחנו מגלים שג'ני היא בעצם צאצאית של השבט הזה ונחשפים לאניוֹס, דודהּ הקריפי, שסבור כי מן הראוי שאנג'ל יסבול לעד, ושגם אם יחווה רגע אחד של אושר, זה יהיה רגע אחד יותר מדי. אך אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו ההשלכות של אותה תחושת אושר, וככל שניתן להבין, הצוענים פשוט זועמים על כך שאנג'ל סובל פחות כעת.

בתמימות, תחילה אנחנו רואים את הטרנספורמציה של אנג'ל ורק כמה סצנות לאחר מכן אנחנו מקבלים הסבר מאניוס: הוא מסביר לג'ני מפורשות שרגע אחד של אושר יגרום לכך שאנג'ל יאבד את הנשמה. אבל רגע, יש פה בעיה! הצוענים קיללו אותו כדי שיסבול על מה שעשה, וברגע שהוא חווה אושר אמיתי הוא חוזר להיות ערפד אכזר? למה שהם יאפשרו כזה דבר אם הם מלכתחילה רצו להעניש אותו על אכזריותו? טה-טה-דה-טה, Dr. Joss to the rescue! אניוס מסביר כי אין טעם לחפש היגיון בנקמה משום שיש לה חיים משלה ולא ניתן לשלוט בה. לפי ההסבר הזה, הצוענים לא יכלו לחזות שיבוא יום ואנג'ל יכיר את באפי ויחווה אושר. אך הנקמה, שהינה חלק מהמארג המיסטי של היקום, "מפקדת" ו"הורגת" משום שהיא תוצר של כוחות קדמוניים שגדולים מאיתנו, היא חלק מגורל שנועד להיות. כולנו רק משחקים תפקיד במשהו גדול יותר, מסביר אניוס. ואכן, אי יכולתם של הצוענים לשלוט בקללה ניכרת בבירור כאשר האדם הראשון המשמעותי שאותו הורג אנג'לוס באכזריות הוא אניוס עצמו. הכיתוב בדמו של אניוס על הקיר, המיועד לבאפי, Was it good for you too?, מתכתב עם מיטב המסורת של סרטי אימה על רוצחים פסיכופתיים. האקט האכזרי הזה גם מהווה קטליזטור להתרחשויות הבאות, משום שהוא מאפשר לבאפי להפריד בבירור בין אנג'ל לאנג'לוס כדי שתוכל להתעמת איתו.

ואי אפשר בלי העצמה...

כאשר באפי ניצבת מול השופט, תחילה היא יורה לעברו חץ פשוט למטרת הסחה, ובתגובה הוא אומר כי אף נשק מחושל לא יכול לפגוע בו. או אז באפי לוקחת לידיה מטול RPG מסוג AT4 ומשיבה: That was then, this is now. המשפט הזה לא רק מסמל את "השבירה" של הקוטלת העדכנית מהעולם הישן שבו גיבורים נלחמו בעזרת חרבות ושאר כלים מחושלים, אלא גם את העדכניות של הסדרה, שבה אישה חזקה אוחזת בנשק מסיבי שמזוהה בדרך כלל עם חיילים גברים. זהו כמובן לא רעיון חדש, אך חשוב לזכור שבניגוד לזינה או לארה קרופט המאוד מיליטנטיות והמזוהות עם לבוש בוטה מינית, באפי אוחזת ב-AT4 ללא לבוש חושפני ועם ציפורניים משוחות בלק, ומצליחה לשמור על הנשיות שלה תוך כדי שהיא מפגינה חוזק. הסדרה מבססת את הרעיון הזה מהרגע הראשון, אך הסצנה הזו, ובעיקר המשפט הזה בהחלט מהווים תזכורת לכך. והעובדה שהיא עומדת על פודיום מעצימה אותה עוד יותר.

מיד לאחר מכן, בסצנת הקרב בין אנג'לוס לבאפי, אנג'לוס ממשיך בניסיונותיו להחליש את באפי באמצעות עלבונות כגון: "אם הייתי יודע באיזו קלות תתמסרי לי, לא הייתי טורח לנסות". אך באפי כבר לא קונה את השטיק משום שהיא יודעת שהדברים לא נאמרים על-ידי אנג'ל. לאחר חילופי מהלומות רבים, באפי בעמדת יתרון ויכולה לאבק את אנג'לוס, אך נעצרת. היא עדיין רואה בו את פניו של אהובה, ואנג'לוס שמודע לכך, ממשיך ללעוג לה. באפי הפגועה והזועמת משלחת בעיטה למפשעה של אנג'לוס - סממן פמיניסטי מובהק, או כפי שמסכם זאת ג'וס: "זה מאוד קדמוני. זה מאוד חשוב. זה די מעצים. ואני די אוהב את זה". ובעוד הוא מתפתל מכאבים, באפי היא זו שנשארת עם המילה האחרונה כשהיא מבהירה שהיא רק צריכה עוד זמן ובסוף תהיה מסוגלת להרוג אותו. שני האוהבים הם כעת אויבים מושבעים והסדרה מגיעה לנקודת שיא של דרמה ומתח.

אני באה אליכם

לקראת סוף הפרק אנחנו עדים לשני רגעים נוגים ושקטים לאחר כל הסערה שהתחוללה, ואלו הם רגעי משפחה. באפי שעדיין לא התאוששה מכך שהיתה הטריגר לשובו של אנג'לוס, מחפשת אישור אצל ג'יילס, דמות האב שלה: "אתה בטח כל כך מאוכזב ממני". אך בניגוד להורה שהרבה פעמים מפנה בדיוק את המילים הללו לילד שלו כדי לנזוף בו על מעשה חסר אחריות, ג'יילס מוכיח כי הוא לא רק הורה אלא גם חבר, וממחיש זאת בדבריו: "את רוצה שאנופף באצבע שלי ואומר לך שפעלת בצורה נמהרת?". הוא מסביר כי על אף שהוא יכול לעשות את זה, אצלו היא לא תמצא האשמות, רק תמיכה וכבוד. דובר רבות על מודל "הגבר החדש" שמוצג בבאפי, ונראה כי ג'יילס מייצג כאן תת-מודל של "האב החדש".

הסצנה הבאה היא בין באפי לאמהּ. בניגוד לג'יילס שמעורה כמעט בכל מה שקורה לבאפי, כאן אנחנו רואים עד כמה ג'ויס עיוורת לשינויים שמתחוללים בה. היא שואלת את באפי אם נהנתה ביום הולדתה, וכשזו עונה “I got older” - בעיקר במשמעות של התבגרות מנטלית, ג'ויס רואה רק את המעטה החיצוני שלה, את הפיזיות שלה, ולכן לא מבחינה בשום שינוי. עם זאת, היא כן מבחינה בעצבות של באפי, והאווירה ביניהן מאוד חמימה משום שג'ויס כן מפגינה אהבה אמהית. הסצנה והפרק מסתיימים בנימה של תוגה כאשר באפי בוחרת שלא לכבות את הנר ולבקש משאלה – אקט ילדותי, אך כזה שרובנו לא מוותרים עליו גם כמבוגרים. במקום זאת, היא מעדיפה לתת לנר לגווע לאיטו. ג'ויס אוספת אותה אליה ומותירה אותנו עם התקוה שבאפי לא לבד ושהיא תשרוד.

מה שלא אמרנו כבר לא נספיק לומר

במהלך כתיבת הסכפ"ש הזה הבנתי כי אין סיכוי שאוכל לנתח את כל מה שהפרק המצוין הזה מציע, ומשום כך נותרו נושאים חשובים שלא דנתי בהם כאן, כגון יחסי הכוחות בתוך ה- "Fang Gang" לאחר שובו של אנג'לוס. ככה זה כשמנתחים יצירה של ג'וס, הזרוע של השופט עודנה נטויה...

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשרון קשרו על התובנות שתרם לסכפ"ש הזה ועל העזרה בכל ההתחבטויות שלי.

בחזרה לעתיד (ספוילרים!)

בהמשך לכך שאניוס אומר כי הצוענים לא יכולים לשלוט בקללה, לא רק הוא מת ברגע שאנג'לוס חוזר לסורו אלא גם ג'ני אחייניתו, בפרק תשוקה בהמשך העונה השנייה. כלומר, בראש ובראשונה הנקמה של הצוענים חוזרת ומתנקמת בהם.