הפרלמנט עונה 2 פרק 1

כמה חיכינו לעונה הזאת. קודם דממה של שנתיים, שהם כנראה המינימום הדרוש בארץ לעונה חדשה של סדרה, מצליחה ככל שתהיה. אחר כך באה המלחמה ודחתה גם את זה, אמנם נזק שולי ביותר אך בכל זאת מבאס. בתקופה שבין העונות הפכה הפרלמנט למוצר נדיר, שיש עליו הסכמה גורפת בביקורות ובציבור כבר מהרגע הראשון, ולדבר שצוטט בכל מקום עוד לפני השידור החוזר. למעשה, מהרגע ששאולי אמר "מניין או תריסר?" ('השבעה') או "אתה פוסל אותי על חתכה בצל?" ('יום כיפור') זה הפך לקאלט, ובצדק. הבעיה עם זה שהציפיות בשמיים, היא שנראה שאין ברירה אלא להתאכזב, וכשמדובר בסוג ההומור של הפרלמנט קצת קשה להסביר למה.

הפרלמנט לא מייצרת הומור של צחוקים, אלא הומור כדרך התבוננות על העולם, כעין מראה מעוותת שבוחנת את תרחיש האימים הקטן שלנו, את הרגע שניכנע לרגש הקטנוני והאנוכי שלנו או סתם לעליבות החיים. אותו הומור שמסעיר את העולם אצל לואי ולנה דנהאם, מקבל כאן את הזווית הישראלית האפרורית שלו וברגעים שזה עובד, זה מעולה, הבעיה היא עם הרגעים האחרים שבהם זה נראה כל כך סתמי שלא ברור למה זה הפך לקטע בטלוויזיה.

גם בעונה הזו רביעיית הקומיקאים-תסריטאים ערן זרחוביץ, אסף הראל, אסי כהן ומאור כהן פוחדת מהרגע שהיא תהפוך לחברי הפרלמנט הלוזרים והתחמנים, והיא מרשה לנו להציץ לפחד הזה שלהם. מה יקרה, נגיד, אם פעם אחת נוותר על כללי הנימוס בתור בסופרמרקט ופשוט נהיה אנוכיים כמו שבא לנו? אירנה ושאולי עשו את זה, וחגגו על האזרחים ההגונים בתור במערכון מדויק ונפלא. נפלא לא כי זה בדיוק מה שקורה במציאות, כמו במערכון נוסח "ארץ נהדרת", אלא כי הוא דייק את מה שקורה בראש שלנו, החרד והמשתוקק גם יחד. ונכון שקצת מעצבן לראות את המבט המתנשא משהו על המסורתי והעממי, זה שחרד ממה שאימא שלו תגיד בחלום ובו זמנית מקמבן את החלום הזה לטובתו, אבל כשהתפאורה ברקע מדויקת עד לאחרונת כוסות הזכוכית המכוערות, החיוך העקום עולה מאליו.

שאר המערכונים היו חלשים בהרבה, בעיקר שני אלה שהשתתף בהם כל הפרלמנט, ובכלל בינתיים תצוגת המשחק של אסי כהן וזרחוביץ' מאפילה על שאר הקאסט וגם על הכתיבה עצמה ברגעים מסוימים. תוסיפו לזה שהפרק הקצר גם ככה (מספיק כדי להיכנס בכל אחת מהפסקות האש לכאורה של החודש האחרון) נדחס בגסות בין קשקשת אח גדול ופרסומות אינסופיות, ותבינו איך קרה שיצאתי בכל זאת עם תחושת החמצה קלה. אבל אני לגמרי סומכת עליהם, וכשיש רק עוד חמישה פרקים כדאי ליהנות מכל רגע, עד למלחמה הבאה.

(ציון- 8)

ואגב המלחמה, בעיניי מדובר בכישלון רוחבי של זכייניות השידור, לפחות בכל הנוגע לבידור. במבצעים הקודמים בעזה הייתה ארץ נהדרת, בלבנון השנייה היה גם ספיישל של "משחק מכור" ז"ל, במלחמת המפרץ הייתה "זהו זה". במבצע הנוכחי אפילו ריאליטי מן המוכן לא שידרו, שלא לדבר על סאטירה. קשה להאמין שמישהו חשב שהצופים עשויים לסבול ממחסור במידע אם הם יצפו במשהו מבדר לחצי שעה; סביר יותר שהפחד מזליגה למתחרים ולסמארטפונים הניע את מרוץ השליחים החדשותי הבלתי נגמר, וכמובן שיקולים כלכליים כבדי משקל. אז אפשר עוד לסלוח לערוץ 10 הקורס שוויתר על הזדמנות הזהב שהייתה בשבועות האלה ל"מה נסגר" ולאבחנות החדות שלה, אבל קשה לסלוח ל"רשת" שדחקה את ליאור שליין וצוותו הצמוד לפלטפורמה המקרטעת בוואלה. ובאשר לאיש החזק, "קשת", הרי שהם אכזבו לחלוטין. עוד לא הספקתי להתאושש מההחלטה המשונה להפוך דווקא את איל קיציס לכוכב הלייט נייט החדש וכבר הגיעו הפרומואים וההצצות שלימדו אותי שמדובר בשאריות מחוממות של ארץ נהדרת ועוד קצת מערכונים של טייכר וזרחוביץ'. לא טרחתי לצפות, בקיצור. אם קשת רוצה לעבור לשבעה ימים בשבוע כדאי שלא תמחזר עלינו חומרים ותקרא לזה תכנית חדשה, ולא תתקע טאלנטים מוכשרים לבלבל את השכל עם נדב בורשטיין במשך יום שלם רק כדי לייצר עוד קצת תנועה באפליקציה שלה.