הממיר 9/8/14

10. הנותרים, עונה 1 פרק 6
לפני שהתחילה הסדרה ציינו רבים מהצופים המוקדמים (שקיבלו את ארבעת הפרקים הראשונים) את תהומות הייאוש והעצב שלה, אבל אני מוכרח לומר שעם כל האובדן הגדול ורגעים מרגשים רבים, מעולם לא הרגשתי בכך עד כה. בפרק החדש, לעומת זאת, העיסוק הבלעדי בדמות כמו נורה, שבעולמה של "הנותרים" היא זו שאיבדה הכי הרבה, הציפה למעלה את כל היגון שבבסיס הסדרה. ובניגוד לפרק שהוקדש לאחיה, לטעמי הנוכחי היה יפהפה וחכם.

נורה חיה את חייה תחת הגדרת זהות מאוד קפדנית, מאוד הרת גורל. היא לא סתם נורה דרסט, היא "נורה דרסט", האישה שאיבדה את כל משפחתה, ששם משפחתה נשאר בעינו גם כאשר היא מתגרשת מבעלה הנעלם. היא פועלת ונוהגת כאילו בביתה יש את כל הפיות הנוספים להאכיל, מכלה את כספה על מזון שלבסוף ייזרק לפח ועל זונה שתירה בה. אבל כאשר תג השם שלה נעלם, וגם אין נקודות אדומות לסמן את אובדנה, היא פתאום פלונית, אורחת, בלי אמפתיה מיוחדת כלפיה, ופתאום היא נחשפת לאופן שבו היא ושכמותה נתפשים מבחוץ. זה קורה בעזרת מרקוס ליקוקי (לא זוכר את שם המשפחה שלו, ליקוקי נשמע נכון), מייצר הבובות דמויי הנעלמים שכבר ראינו בסופו של הפרק הרביעי כאשר נפלו ממשאית. אין טוב ממנו כדי לעשות זאת – הוא ייצר את הבובה בדמותו כך שהוא מסוגל להסתכל על עצמו ועל הנושא מבחוץ באופן מאוד מפוכח. נורה עוד לא הייתה שם, וכאשר שאל אם יוכל לנשוק לה, היא בחרה בבובה ולא באדם.


© 2014 Home Box Office, Inc. All rights reserved

נקודת המבט של מרקוס וחבריו היא בדיוק מה שחסר לנורה, מתבוססת בזהותה האבלה לאורך כל השנים שעברו, אותה אחת שנחמסה ממנה על ידי פלונית אחרת. החוויה הזו מצליחה לשנות את תפישת עולמה, עד שהיא מגיעה לוויין הקדוש ומסכימה שייקח ממנה את הרגשתה האיומה. היא השקיעה כל כך הרבה כסף במצרכי סרק ובשירותיהן של זונות כדי לשמר את תחושות השאול שלה, ואילו כעת היא מוציאה אלף דולר כדי לעשות בדיוק את ההפך. הבכי שלה במעמד הזה היה בעיניי זיקוק של הזיקוק, כל מה ששובר לב ב"הנותרים" בסצנה אחת מתוך פרק אחד שעסק ממש בזה, ונורה צלחה אותו כאישה חדשה. ההרגשה הקשה עזבה אותה, היא חוזרת הביתה עם קניות לאדם אחד, בשובה קווין מזמין אותה לארוחה. ובכל זאת, הפרק נחתם באופן שאינו משתמע לשני פנים: "לדעתך", נורה שואלת את המרואיינת, "האם הנעלם נמצא במקום טוב יותר"?
"לא", היא עונה.

קטנות:
* המשחק של קארי קון היה פשוט מופלא. איפה הייתה השחקנית הזו עד עכשיו?
* אני אוהב איך תמיד קווין גארבי מבליח לרגע גם בפרקים שמוקדשים כולם לדמות אחרת.
* האיש שדחף באגביות לנורה רימון לכף ידה – וואו.
* אני מבין את כוחו של משיבון אוטומטי כשמספרים סיפור, אבל עד מתי סרטים וסדרות ימשיכו לעשות זאת? (נורה קיבלה שתי הודעות לאורך הפרק בטלפון הביתי שלה, והיה אזכור קל לקושי להשיג את מספר הטלפון שלה, כך שבעקיפין כאילו תירצו את זה שהיא לא בדיוק רוצה להיות זמינה).
(yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)
 
8.5 אפיזודס, עונה 3 פרק 9 (פרק סיום העונה)
יותר מכל אחת מהדמויות שהיא מציגה, אפיזודס היא סדרה שמתארת את תעשיית הטלוויזיה בארה"ב, וככזו שיוצאת נגד עצמה אי אפשר שלא להאמין לה לחלוטין מחד ולפקפק בכל המתרחש בה מאידך, מה שמבחינתי משרת היטב את האפקט הקומי שלה. הפרק האחרון עשה עבודה טובה בהעברת ביקורת על האופן שבו נופלות החלטות בתעשיית הטלוויזיה, והמחשבה שעונה שלמה תעבור בלי שאנשים ישימו לב שקסטר סוטו המנהל שלהם משוגע באמת, כל כמה שהיא מופרכת נראית לפעמים כשרואים את התוצרת שרשתות השידור מעלות לשידור, ההסבר ההגיוני היחיד.


© Showtime/BBC Showtime/BBC  

אהבתי את המקום שאליו הגיעו שון ובוורלי בסיום העונה, וכל סצנת הפרדה מהם היה חיוך מרוח על פניי, כיוון שלא קשה להזדהות עם ההתמודדות עם הפיתוי שבשמיעת כל ההבטחות שהכי רצית לשמוע בעולם תוך כדי הידיעה מניסיון העבר, שלא כדאי להתפתות להבטחות הללו. כשבוורלי אומרת לשון (בתרגום חופשי): "זו העמדה הכי טובה שנוכל להגיע אליה, ולו נסכים להצעות זה לא יהיה מוצלח כמו שהבטיחו" קל מאוד להאמין לה, אבל הספין של הסיטואציה, שהעמידה שלהם בפני הפיתוי בסופו של דבר הביאה אותם למקום נמוך יותר אפילו מנקודת הפתיחה של הסדרה, כשהם עדיין מחויבים לעיבוד של סדרה בארה"ב, רק שעכשיו המדובר בסדרה שכבר נכשלה, סדרה שאיש כבר לא רוצה לראות או לשדר, אבל זוכה לעונת שידור נוספת רק כדי לפגוע במתחרים שלא יוכלו לקבל לשורותיהם את מאט לה בלאנק המחויב גם הוא לסדרה. בעיניי זו אירוניה במיטבה.

(אורלי)

8. קוד שרוף, עונה 1 פרק 9
אחד מהדברים הבעייתיים בסדרה היסטורית העוקבת אחר חברת מחשבים שרוצה להמציא את הגלגל, הוא שברור לצופים שהיא לא יכולה להצליח להמציא את הגלגל, כיוון שהצופה יודע היטב מהן החברות שכן הצליחו, ואם החברה הדמיונית הזו הצליחה זו צריכה להיות הצלחה מהסוג שקמרון מתארת כיצירת עוד מחשב שאף אחד בסופו של דבר לא יזכור. ובכל זאת אהבתי את תחושת האחדות שהציג הצוות בסוף הפרק הקודם, וייחלתי להצלחת מאבקם המשותף להגשמת חלומותיהם, והסצנה של גורדון ודונה יחד במיטה כמעט נחים על זרי הדפנה רגע לפני שרגע הניצחון התרחק מהם שוב, הייתה בדיוק מסוג הסצנות שברור שאם היא מתרחשת, הדמויות עומדות להתאכזב, אם כי הצליחו להפתיע אותי באופן שבו זה התרחש.


© AMC Film Holdings LLC.  

לרגע סברתי בפרק הקודם שעדיין אפשר למצוא אנשים הגונים בסדרה, אנשים שכשנקרית בפניהם הזדמנות חושבים על טובת הצד השני ולא מנצלים אותו ברגעי החולשה, ואני מתכוונת כמובן להאנט ווייטמארש הבוס של דונה, שלא נענה לחיזוריה, ואני בתמימותי אף סברתי שביקורו הלילי בביתה העיד על כך שעזיבתו את החברה נבע מחוסר רצונו לפגוע בנישואיה, בגלל שהוא כן מעוניין בה. הפרק הזה, העמיד אותו באור גרוע הרבה יותר משיכולתי לשער בנפשי, ורחוק מרחק רב, מהאדם שסברתי שהוא, וזה היה יפה, כיוון שיכולתי להבין בדיוק את זווית ההסתכלות של דונה למראה האמת מחד, ומצד שני היו כבר רמזים לפני כן בסדרה לכך שחלקי מידע של בניית המחשב של קרדיף אלקטריק הגיע לידיו, ולא תמיד בידיעתה, רק שאני כצופה הבנתי אותם רק עכשיו.

(אורלי)

7. סירנות, עונה 1 פרק 10 (פרק סיום העונה)
לא יצא לי לכתוב על הסדרה הזו עדיין, למרות שסה"כ עקבתי אחר העונה הראשונה די בהנאה ומצאתי אותה די חביבה. מבחינתי הקסם של הסדרה טמון במיוחד במערכת היחסים הרומנטית בין ג'וני ותרזה והעובדה שהשניים בבירור כרוכים האחד אחר השני, גם אם הם מתקשים להתקדם למערכת יחסים רשמית ומחייבת יותר. מהבחינה הזו הפרק האחרון עשה שירות טוב עבורי והתמקד לחלוטין בזוגיות הזו, למרות שהוא עשה זאת באופן מתסכל משהו גם אם מאוד מקובל בסדרות טלוויזיה, תוך ניסיון לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה, כלומר לספק לצופים את מה שאפשר להחשיב כהתקדמות ולהישאר באותו מקום. וכך ג'וני ותרזה מחליטים הפרק בעקבות פציעה קלה של תרזה (במסגרת תפקידה) להתחתן, ואף מבצעים רק כדי לגלות שכל הטקס לא יכול להתקיים באמת. כיוון שעסקי החתונה המפוקפקת הם לא העסקים המפוקפקים היחידים של אנשי הכנסייה שהם מצאו. סך הכול הפרק סיפק כמה רגעים חביבים, והשאיר את הסדרה באותו מקום לקראת העונה הבא כחוויית צפייה נעימה ולא מחייבת.

(אורלי)


© 2014 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved.
 
7. הסקס של מאסטרס, עונה 2 פרק 3
לפעמים צריך פרק שיתיימר להיות יותר ממה שהוא כדי לחשוף את חולשתה של הסדרה, ובעיניי הפרק הזה שעסק בערב אחד בו ביל ווירג'יניה צופים בקרב אגרוף בחדרם במלון ומנהלים סוג של מאבק כוחות ביניהם, הבליט לי עד כמה מערכת היחסים ביניהם אין בה מספיק כדי להחזיק את הסדרה. הדיון בסוגיית הילוד שאיבר מינו לא ברור והמאבק אם לקבל אותו כמו שהוא ולטפל בסיפטומים בזמן הנכון, או להפוך את איבר המין שלו לנשי למרות שהכרומוזומים שלו מעידים על גבריותו כי זה הדבר הקל יותר לביצוע היה מעניין, כמו הרבה סוגיות מעניינות אחרות שהמחקר שלהם והעבודה שלהם העלו לדיון. אך מערכת היחסים הרומנטית המוכחשת שלהם פשוט לא עובדת עבורי, ולי קשה להתרגש מהעובדה שביל חושף בפני ווירג'יניה את ילדותו העשוקה, ואת עולם הערכים המעוות שהיא יצקה בו, בשעה שהוא ממשיך להכחיש את המתרחש ביניהם. מה גם שכשווירג'יניה עומדת מולו ומציגה בפניו את האופן שבו היא רואה את העולם, קשה לי להעריך יותר מדי את השקפת העולם שלה, בשעה שהיא מסכימה לשתף פעולה עם הרמאות של מערכת היחסים שלהם, גם כלפי עצמם וגם כלפי אחרים, כאילו הוא הצליח להפוך אותה לחלק מהבעיה במקום להיות במקום בו היא חלק מהפתרון של חייו המתוסבכים.

(אורלי)


Copyright, Showtime, LLC All rights reserved © 2014 Sony Pictures Television Inc. All Rights Reserved.  

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il