כמה טוב, כמה טוב, להיות גידי גוב
מסתכלים עליו כשהוא הולך ברחוב
אומרים לו "כל הכבוד", את הראש מסובבים
מעריצים אותו ואוהבים

כשאתה גידי גוב, אתה יכול לעשות כל מה שתחפוץ. אתה יכול להחליט שאתה עוזב את החברים שלך ב"זהו זה" והולך לעשות תוכנית חדשה, יקרה ונוצצת בחיה החדשה הזאת שקוראים לה בחיל וברעדה "ערוץ 2". אתה יכול לסיים את "לילה גוב" עם קריאות "אל תעזוב אותנו, גידי", אתה יכול לעשות תוכנית על אוכל בערוץ איכותי שבנויה רק על הכאריזמה המתפרצת שלך ואז להחליט לחזור אל אותו ערוץ 2, אל תוכנית חדשה לחלוטין בשם "לילה גוב 2". כשאתה גידי גוב, אתה יכול להרשות לעצמך לארח בתוכנית השניה את חיים חפר, מופרע עם קבלות, ולמצוא את עצמך נבוך בשידור חי מהתבטאויות חריפות, מטומטמות וטיפשיות. ככה זה כשאתה גידי גוב.

גידי גוב: מה היה לך מאד דחוף להעליב את המרוקאים?
חיים חפר: שאלו אותי מה דעתי על המוזיקה המזרחית, אז אמרתי שהמרוקאים לא יודעים לעשות כלום חוץ ממופלטות.
גידי: קיבלת תגובות?
חיים: כן, איומים.
גידי: איזה סוג? לא, בעצם לא. תן את העדינים.
חיים: אחד אמר: 'אנחנו נזיין את אמא שלך'.
גידי: יופי, חיים, יופי.
חיים: זה הפתיע אותי, כי אמא שלי בבית קברות. זה מסובך, צריך לחפור... בשביל דבר כזה לא מביאים כבר מרוקאים לעשות, מביאים ערבים.

התוכנית החדשה לחלוטין הזאת היא בדיוק מה שהיתה לילה גוב, רק הרבה פחות טובה. לא מדוייק. "לילה גוב 2" היא "לילה גוב". המונולוג הוא אותו מונולוג. הראיונות אותם ראיונות. המערכונים הם בדיוק אותם מערכונים והקונספט הוא בדיוק אותו הקונספט. הנקודה היא, שבשנת 2002 אתה לא חייב להיות גידי גוב כדי לעשות את כל הדברים האלה. אתה יכול להיות אלי יצפאן, לדוגמא. כי אלי יצפאן עושה מדי ערב תוכנית שנראית ונשמעת בדיוק כמו לילה גוב 1 או 2, אבל מבוצעת עם כישרון רב יותר, עם הומור מטורף יותר ועם קהל מעריצים תוסס יותר ומתוגמל יותר.

ובכל זאת, הוכנסו מספר שינויים קוסמטיים ב"לילה גוב 2". מערכוני הפרה הפכו לפינה קבועה, לא מצחיקה לחלוטין ומפוספסת לגמרי. המערכון הפותח והנועל כל תוכנית, דבר שלא היה בתוכנית הקודמת, זה שבו גידי גוב (2) כותב מכתב סאטירי על הדברים שקורים בארץ, לא רק שאינו מצחיק, הוא אפילו מבזה את כותביו. המונולוג והמערכונים, שנשארו באותה הרמה, פחות או יותר, מימי התוכנית הראשונה, כבר לא מספיק מצחיקים וכשגידי טועה, זה כבר לא חינני כשהיה בעבר.

אחד הדברים שהכי אהבתי ב"לילה גוב", התוכנית המקורית, היה שירי הסיום. גידי היה מביא אומן זה או אחר ושר איתם שיר. לפעמים היה מסתפק בלשיר לבד. אבל תמיד היה משהו בביצוע שייחד אותו מסתם עוד שיר בעוד תוכנית אירוח. איזה עיבוד גאוני של קלינשטיין, איזו שמחת חיים מבורכת, איזו בחירה מתאימה של שיר. בשלוש התוכניות שכבר שודרו היו שני ביצועים בינוניים למדי, לשני שירים סתמיים במיוחד. פתאום, הקול הצרוד של גידי הפך למשהו עיקרי ומטריד, שאי אפשר היה להתעלם ממנו בגלל עבודת עיבוד ונגינה מעולים.

בתור אחד שאהב את "לילה גוב", אני אומר את הדברים הללו בכאב גדול. מיד כששמעתי על כך שגידי חוזר לערוץ 2, אל אותה משבצת, עם אותו שם של תוכנית, היו לי חששות כבדים שמדובר בצעד יומרני מדי. אי אפשר לעשות דבר כזה ולהישאר בחיים. אי אפשר לחזור במכונת הזמן אל התוכנית של 1997 ולהצחיק שוב. הקהל התבגר, רף ההומור שלו עלה. שלוש התוכניות שכבר שודרו ב"לילה גוב 2" צריכות להוות מעין אור אדום ליוצריה. כדאי מאד שנראה כמה שינויים, אפילו קלים, בתוכניות הבאות, לפני שיהיה מאוחר מדי.