אישה עם זקן ועוד 36 מדינות

אשתקד התארחה תחרות האירוויזיון במאלמו, שבדיה. היינו רק צריכים להיכנס למכונית ולחצות את גשר ארסונד אל קצהו השני, על מנת להגיע לקופנהגן (או "שופנהגן" כמו שאומרת סגה נורין ב"הגשר"). קופנהגן יושבת על מספר איים, כאשר הגדול מביניהם הוא שלן. האי הקטן האלרן הוסב כולו לאירוח התחרות, 11,000 האורחים וכל פמליות נציגי המשתתפים.

השנה פרשו מהתחרות בולגריה, קפריסין, סרביה וקרואטיה, עקב קשיים כלכליים ומיקום נמוך בתחרות של השנה שעברה. חזרו - פולין ופורטוגל.

הפעם חזרו מארגני התחרות הדנים למתכונת של שלושה מנחים - שני גברים וגברת, כשאחד מהם הוא השחקן פילו אסבק, המככב ב"בורגן" ("הממשלה") הדנית.

אם בשנה שעברה יכולתי לזהות צביר של שירים נחמדים, השנה התחרות התאפיינה בשירים בינוניים ומטה. אולי כי כל צילום משותף של משתתפי תחרות 2014 וכל מסיבת עיתונאים נראו כמו כנס Eurovision Rejects, משום שכללו שיעור גבוה של מבצעים שכילו את מרבית חייהם בניסיון להגיע לאירוויזיון, והשנה סוף-סוף הצליחו, כנראה משום שהתישו את מקבלי ההחלטות בארצם. כך, למשל, סאנה השבדית ניסתה כבר שבע (!) פעמים להגיע לבמת האירוויזיון. בפעם השביעית זה הצליח לה. הזמרת הסלובנית, לעומת זאת, ניסתה "רק" שלוש פעמים.

ואם זה לא מספיק, מישהו החליט לבחור מתוך המעפנים את המעפנים ביותר ולשלוח אותם לגמר כי אולי יהיו קטעים. אז זהו, שלא.

סן מרינו, לדוגמא, שלחה את השיר "אולי", המושר על ידי ולנטינה שייצגה את מדינתה בפעם השלישית. כמה תושבים יש בדיוק בסן מרינו (לא כולל כבשים)? מדובר בשיר שקפא בזמן - מי ששומע אותו וצופה בכוריאוגרפיה שלו, טועה לחשוב שאולי חזר בזמן אל שנות השבעים.

עוד מדינה שאולי צריכה להפסיק לשלוח שירים לאירוויזיון למען שלמות שפיותנו - היא רומניה. זוג הרומנים שלחו את השיר "נס", וכנראה בדרך נס עלו לגמר.

הארמנים שלחו זמר מכוער (ולפי השמועות, גם הומופוב - אתה לא במקום הנכון, חביבי) ששר את השיר Not Alone. בורסת ההימורים נתנה לו סיכויים טובים לזכות, ממש לא ברור למה. או, למשל, סלובניה ששלחה את השיר Round and round - כדור שינה עם סולו חליל צד.

והיו גם השירים המביכים, כמו למשל השיר הפולני, שלא ברור מה הוא היה - מוסיקה או פורנו. את השיר "אנחנו הסלאביות" ליוו בנות דדניות החובצות גבינה או גוהרות על מלאכת הכביסה שלהן בשדי ענק הפורצים מתוך מחשופים פרומים ולא מותירים דבר לדמיון הקהל.

או האיסלנדים ששלחו טלטאביז על LCD וביקשו מאיתנו להתייחס אליהם "בלי דעות קדומות". היו טלטאבי צהוב וטלטאבי כחול, ואחד ורוד ואחד כתום, ועוד אחד סגול ועוד אחד אדום. וכל הצבעים פסיכדליים ולכולם לק על הציפורניים התואם את החליפה.

איסלנד

עוד אפיון השנה, מקורו, כנראה, בתקלה אדמיניסטרטיבית. מישהו התבלבל בין האירוויזיון והאולימפיאדה. אל התחרות הגיעו הרבה מתעמלים, עד שמישהו עלה על הפאשלה (ראשים כנראה עפו) ושלח מייל שיבהיר את הבלבול. ובכל זאת, לחלק מהמדינות זה היה מאוחר מדי...

עם סיבוב השעון: המתעמל של יוון עף באוויר, המחליקה האמנותית על הבמה של מונטנגרו ונערת הטרפז של אזרבייג'אן

השנה החלק הארי של המבצעים שרו באנגלית ורק ארבע מדינות שרו בשפתם (מונטנגרו, איטליה, פורטוגל ו-איך לא - הצרפתים). מספר מדינות ביצעו את שיריהן כשחלקם בשפתם וחלקם באנגלית (ישראל, פולין, לטביה, ספרד וסלובניה).

בגלל המתיחות הביטחונית במדינה, לאוקראינה לא היה כסף לשלוח פמליה, ולכן נציגת המדינה, מריה יארמצ'וק, הביאה את האוגר שלה, שרץ על הגלגל שלו במהלך כל שירה, "טיק טוק".

מריה והאוגר

רוסיה שלחה תאומות בלונדיניות בשיר הקליט Shine. הן החלו כתאומות סיאמיות המחוברות ב... שיער, אבל ככל שהשיר המשיך, הן קיבלו את חירותן.

הרוסיות משתחררות

הערה: לא נרשמו תקריות חריגות בין שתי המשלחות מאחורי הקלעים.

שוויץ שלחו את Hunter of Stars, שיר עליז וקליט עם שריקות. מהקליפ ששלחו טרם התחרות, מסתבר שהשוויצרים, שאמורים להיות צייתניים ודייקניים, משתוללים בבתי מלון.

עוד שרקנים היו בקרב המדינה המארחת, הדנים. אלו שלחו את השיר Cliché Love Song (שאכן היה קלישאתי). הדנים, ברצותם להראות שהם מדינה נאורה, הציבו כסולן את באסים המוסלמי, וזמרי הליווי היו אף הם מגוונים: שחור עם תסרוקת אפרו, ג'ינג'ית, בלונדיני ומזרח-אסיאתי.

ועכשיו ננוח קצת עם שיר יפה. כמו בשנה שעברה (שבה זכינו להקשיב לשיר יפהפה של אנוק), ההולנדים התמידו ושלחו את Calm after the Storm - בלדה כמו-קאנטרית, שיכולתי לעצום עיניים ולדמיין שהיא מושרת בפי גאנר וסקרלט ("נאשוויל") ב"בלו-בירד". גם אני הייתי עקבית, וגם השנה שלחתי את לחמי על פני ה- SMS כדי להצביע להולנדים.

עוד סערה יפה חולל הנציג הנורבגי, סוג של אנדרדוג נחבא אל הכלים, שברור היה שלא יקבל יותר מדי תשומת לב. אבל אותי הוא כבש, אולי בגלל הקול המהמם שלו (שמשום מה הזכיר לי את שיר הפתיחה של "הגשר". כן, שוב הגשר). הנה קארל אספן עם Silent Storm:

בלארוס שלחה את השיר "עוגת גבינה". הסולן פוגש בחורה יפה, הוא רק רוצה לרקוד איתה, אבל מגלה שהוא לא פטריק סווייזי (מי כן?) והיא לא ג'ניפר גרי. היא קוראת לו בחיבה "עוגת גבינה" ורודפת אחריו, אבל הוא רק בורח ממנה ומסנן אותה. למרות המילים המטופשות, השיר הזה נתקע לי במוח עד שהתחלתי להשוות מחירים של ניתוחים לכריתת אונה. הנה השיר, לא לתבוע אותי אם זה קורה גם לכם - מקסימום נמצא ניתוח במחיר קבוצתי.

והיתה עוד עוגה השנה, שצנחה בתנור ולכן לא עלתה לגמר (וחבל). הלטבים שלחו את Cake to Bake, פולק נחמד של היפים הזקוקים נואשות לתספורת. גם פה המילים מטופשות נורא ועוסקות בכך שהם צריכים לאפות עוגה ואין להם מושג איך.

מלטה שלחה את השיר הקליט, Coming Home, שלווה במוקדמות בקליפ על חייל במלחמת העולם הראשונה שמתגעגע הביתה.

זוכרים את קונצ'יטה וורסט (קונצ'יטה הנקניקייה), שהפסידה לפני שנתיים ב"קדם" האוסטרי? השנה למדה אוסטריה את הלקח ושלחה את הדראג קווין הזו למקום הראוי לה. קונצ'יטה (שם הבמה של טום נויווירת') שרה את Rise Like a Phoenix, בלדה שרבים אמרו כי מקומה כשיר הנושא בסרט ג'יימס בונד.

קרדיט: ORF/Thomas Ramstorfer

פינלנד שלחה שיר רוק בשם Something Better, העשוי מהחומר שממנו שעשויים חלומות גלגלצ (בקרוב בפלייליסט הקרוב לביתכם?).

ההונגרים הלכו השנה על שיר עם מסר. השיר Running עוסק באלימות משפחתית ובילדים שבורחים מהבית. על הבמה נעזר הסולן אנדראס קלאיי סאונדרס ברקדנים, שמצידם, שנעזרו במחול מודרני אקספרסיבי, שיצר אווירה של אלימות, תלות, פחד וחוסר אונים. מהמרי התחרות נתנו לשיר הזה סיכויים גבוהים לזכות.

ועכשיו לשש המדינות שעולות אוטומטית לגמר - חמש הספונסריות והמדינה המארחת. שוב, מזלן שהן עולות אוטומטיות. צרפת שלחה את השיר "שפם" שהיה קקופוניה של חבורת תימהונים ולא היה עולה לעולם לגמר, אילולא מעמדם המיוחד של הצרפתים.

השיר הספרדי (Dancing in the rain) היה סביר וכך גם השיר הגרמני (Is it Right), אבל השיר האיטלקי היה שעמומון בלתי נגמר ובריטניה היתה בכלל אסון קולוסאלי. בשנה שעברה עשו הבריטים לפחות ניסיון ושלחו את בוני טיילר הגריאטרית, אבל השנה הם זרקו את המגבת ומצאו את מולי האלמונית (לפחות בעולם) שהגישה מופע זוועות עם שירה Children of the Universe (היש שם נדוש מזה?), לבשה שמלת זהב שעירה (!), נעלה סנדלי גלדיאטורים שנשארו לה בארון מלפני שנתיים והתהדרה בכתמי חינה על כפות ידיה. הו, הצמרמורת!

ואם כבר מדברים על הגוש האנגלו-סאקסי שנפל - ולא בחן - מהפסגה שמלך בה אי אז בעבר, הרי גם אירלנד פישלה השנה בגדול עם שיר פופ סתמי שאפילו לא עלה לגמר (ממתי אירלנד לא עולה לגמר???)! והנה, אני שוב מתגעגעת לג'אדוורד.

לגבי ישראל, יכול להיות שאני לא פטריוטית (ועוד שבוע וחצי אחרי יום העצמאות), אבל לא ממש אהבתי את השיר של מיי פיינגולד ולא הרגשתי שזה היה פספוס שהיא לא עלתה לגמר.

ועכשיו לקצת מעברונים. בסרטונים שהציגו את השיר הבא, היו המבצעים צריכים ליצור את דגל מדינתם בדרך שמאפיינת את המדינה או אותם. רוב המדינות "שבעות" ואין להן מה להוכיח, כך שהזמרים הציגו את עצמם, כמו הנורבגי שכנראה אוהב לעסוק בנגרות, קונצ'יטה שמתעניינת, מן הסתם, בשמלות מנצנצות, או נציג מונטנגרו שהוא אבא טוב ואוהב לבלות את זמנו הפנוי בהשלמת פאזלים עם בניו הקטנים.

היו כמה מדינות שכן ניצלו את הפלטפורמה כדי לשקף את המקום שממנו באו, כמו ההולנדים שיצרו את דגל מדינתם מצבעונים, ההונגרי שהשתמש בקוביות הונגריות, האיטלקייה שהכינה סלט קפרזה (עגבניות, ריחן ומוצרלה) והבריטית שסידרה אוטובוסים אדומים דו-קומתיים.

היו כמה שלקחו את הנושא קצת רחוק מדי, כמו היוונייה שסידרה ספרים צבעוניים בספרייה כל הלילה, או הפינלנדים שחצבו בלוקים של קרח כשהם לבושים במעילים כבדים - מה שאומר שתחרות האירוויזיון היא עוד מקום שבו מעודדים עשיית דברים מטורפים בשם הדגל.

לגבי ישראל, בכלל לא היתה שאלה. כאומה שסובלת מרגשי נחיתות ויש לה צורך עז בתשומת לב, נשלחה מיי אל אתר תיירותי חשוב בישראל - ים המלח, ושם בנתה דגל כחול-לבן עם מגן דוד באמצע. כי את לא רק מייצגת את המדינה, גברת פיינגולד, אלא מעתה גם משמשת במערך ההסברה הקדחתני של ישראל.

בנוסף, כאתנחתא קומית, שידרו הדנים פכים מספר השיאים של האירוויזיון לדורותיו. היו שם הכי הרבה ליקוקי שפתיים במהלך השיר (ג'וני לוגן), התו הארוך ביותר (13 שניות [אבל לא מגיע לקרסוליו של סולן א-הא, מורטן הארקט, שהגיע ל-21 שניות טבין ותקילין בשירו Summer Moved On]), המבצע המנצנץ ביותר, השיער הכי גבוה, כריות הכתפיים הגדולות ביותר (ד"ש משנות השמונים) ומספר מחיאות הכפיים הרב ביותר תוך כדי שיר.

ואז הגיע הזמן לספור את הנקודות. במצעד בלתי נגמר, עלו ובאו נציגי השופטים כל המדינות (37 אבל הרגיש כמו 800). וכל פעם שרוסיה זכתה בנקודות (או כשנציגת רוסיה הפציעה על מנת להקריא את תוצאותיה), כל הקהל באולם קרא קריאות בוז שהחרישו כל דבר אחר.

בסוף הערב, זכתה קונצ'יטה ב-290 נקודות ובמקום הראשון לשנת 2014. עם זה ועם העובדה שהזמרת הגרמנייה היא חצי פולניה וחצי אוקראינית - היטלר בטוח התהפך בקברו. וטוב שכך. הגברת כמעט התמוטטה, ובדמעות שהרסו לה את המסקרה, הודתה לכולם והקדישה את הפרס "למען החירות".

השיר האוסטרי לא היה כל כך מדהים, כמו שהאווירה הפוליטית היתה השנה נכונה לזכייתה של דראג קווין. יתכן מאוד שאם קונצ'יטה היתה מופיעה לפני שנתיים, היא לא היתה זוכה.

אל המקום השני הגיע השיר ההולנדי היפה, אל המקום השלישי - השיר השבדי הנדוש (שכולם היללו טרם הגמר), אל הרביעי - ארמניה המיותרת ובחמישי ניצבה הונגריה.

הצרפתים הגיעו אל המקום האחרון עם שתי נקודות בלבד.

 *  All pictures credit: EBU