הממיר 19/4/14

 10. משחקי הכס, עונה 4 פרק 2

זהירות, כולל ספוילרים חמורים לפרק!!

בעת התבוסה הנפשית שהגיעה בעקבות החתונה האדומה, כתבתי כך: "…כל העניין הזה שפל. הגורל האיום הזה, היעדר החסד, טבח האח והאם רגע לפני שהאחות מגיעה, הניצחון המתמיד של הרוע (לאניסטרים) על פני הטוב (סטארקים) – הכול מרפה ידיים. כלומר, אחרי הסצנה הזו אני מרגיש מותש נפשית". מסתבר שלא נדרש זמן רב כדי שמאזני הצדק יתאזנו במשהו – שלושה פרקים (אוקיי, ועשרה חודשים) אחרי כן אנחנו מקבלים סוף סוף מנה מהבילה של צדק ונפטרים מהדמות הכי נתעבת בטלוויזיה (בפרק שאת התסריט שלו כתב ג'ורג' ר. מרטין עצמו). 

לא זאת בלבד, אלא שלפני המוות האיטי והמייסר כיאות הזה, קיבלנו כמעט חצי שעה של תזכורת לנקלותו ולשפלותו של ג'ופרי [1], שבעקיפין דאג לעלוב כמעט בכל אחד מהנוכחים עם שחזור מלחמת חמשת המלכים (אוי, המבט של סאנסה), התעמר בטיריון, ואולי החמור מכול, זרק מטבעות על סיגור רוס כשהתחילו לשיר. מי שר עכשיו, הא ביץ'? והקטע הוא שהנער הנבזה הזה אפילו לא עוזב את העולם בלי טאץ' אחד אחרון, אלא מצביע על דודו באופן שנראה לסובבים כמאשים. בווסטרוז כמו בווסטרוז, אין טוב בלי רע (או, אפשר לטעון, אין טוב). כל כך הרבה אנשים רוצים במותו של ג'ופרי, אבל למה שהאשמה לא תוטל על אחת הדמויות החביבות עלינו?

[1] מוכרחים לציין את ג'ק גליסון, שגילם את התפקיד באופן כה אדיר, כולל בסצנת ההיחנקות, והוא ללא ספק יחסר. אני מקווה שיחזור בו מההחלטה לפרוש ממשחק.

Credit: HBO

במבט לאחור העובדה שפרק פתיחת העונה היה כה דל באירועים נדמית כמו תמונת מראה לסוף העונה הקודמת – אחרי "גשמי קאסטמיר" קיבלנו את "מיסא" הרגוע יחסית שחתם את העונה, ואילו עכשיו העונה נפתחת עם רגיעה מקבילה ואז בפרק הבא מגיע פתאום מותו של ג'ופרי בחתונה נוספת, אירוע עצום מהסוג שבדרך כלל מגיע בפרק התשיעי של כל עונה ב"משחקי הכס". אבל כמו במקרים של אנשי סטארק, גם המוות הזה מאוד הגיוני. ניצחונו התמידי של הרע אולי סוכך את עינינו, אבל אחרי מפגן הזוועה של אישיותו, ברור מאי פעם מדוע 90 אחוז מהיקום ירצה במותו של ג'ופרי. וכשכל כך הרבה אנשים רוצים במותך, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר הוא יגיע.

יתר הפרק כמובן נותר בצל האירועים שחתמו אותו, אבל אין ספק שנוצרה הקבלה מאוד ברורה בין ג'ופרי לבין רמזי שלג. פסיכופת גדול כמו ג'ופרי, אם לא יותר, שמתעלל בבחורות התמימות שלו עד כדי הבאתן למוות איום ומנסה לזכות בשמו של אביו. הלורד בולטון אפילו מזכיר באופי שלו את טיווין לאניסטר, כך שקווי הדמיון ברורים ונותר לנו מישהו לייחל למותו בכל רגע נתון. מדהים אותי לראות כך את תיאון – תמיד אהבתי את דמותו, אבל ייסורי נפשו מלבים כל הזמן את אהדתי כלפיו עד שאני שוב ושוב צריך להזכיר לעצמי שהוא שרף למוות שני ילדים קטנים (עניין שהפעם אוזכר גם בפרק, כמובן). אני ממש מקווה שיצליח לגאול את עצמו. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

10. מד מן, עונה 7 פרק 1

"מד מן" היא ככל הנראה הסדרה המדויקת ביותר בטלוויזיה. עתירת סמלים ומשמעויות מהמשפט הקטן ביותר ועד לסיכה על דש בגד של דמות שולית, חלק ניכר מהעונג שבצפייה בה הוא הידיעה שפני המים מסתירים עולם שלם תחתם, ושצפייה סבלנית ומדוקדקת מניבה תגמול ההולך וגדל ככל שמתקדמים הפרקים. אבל עם כל הכבוד לאסתטיקה המוקפדת והמתינות המאופקת, החשיבות שלהן מצויה בעיקר בעובדה שהן מאפשרות לכל רגע אמוציונלי למחוץ את לבנו. דון מספר את האמת על אודותיו לבטי. או למייגן על הקושי שלו לאהוב את ילדיו והחשש שלאביו הייתה בעיה דומה איתו. או הזיותיו על אחיו. או כשהוא מקבל את הבשורה שאנה מתה. או כשפגי עוזבת את הסוכנות. או המצגת של הרשי.

כל הדברים הללו הגיעו יחסית עמוק בתוך העונות שלהם, אבל העונה השביעית סיפקה רגעים כאלה כבר בפרק הבכורה שלה. הגיוני, כשחושבים על זה. בסופו של דבר אם הבילד-אפ הרגשי הולך ונבנה עד שהוא מגיע לשיא, הרי שהעונה האחרונה אמורה לספק זיקוק במונחים האלה. ואם זה נכון, הטוב והסוחט-נפשית עוד לפנינו.

Credit: AMC

כבר מהרגע הראשון בפרק, עם פרדי ראמסן שפונה ישירות אלינו ואומר לנו מפורשות להקשיב לדבריו ברוב קשב, עוסק הפרק באופן אינטנסיבי בזמן. היו כמובן הדברים המובנים מאליהם, אזורי הזמן השונים בין ניו יורק לבין לוס אנג'לס, אנשים הנאלצים להסתגל לזמנים המשתנים; הרי האדם המוצלח שפרדי מתאר בפרסומת הוא בעצם דון הצעיר – נושא השיחה. אבל יותר מכך, נדמה לי שהביטוי הגדול ביותר והיפה ביותר הוא המחשבה שכל אדם בפרק היה אזור זמן בפני עצמו. הם חגים זה סביב זה כמו כוכבי לכת, לכולם היסטוריה משל עצמם וצלקות הרס.

בעלילה נפלאה ממש, ג'ואן בעלת הניסיון של 16 שנים בעסקי הפרסום, מתמודדת מול צעירון (הו שלום, טראוויס מ"קוגר טאון") שסיים ללמוד מנהל עסקים וחושב שהתשובות אצלו. השיחה של ג'ואן עם הפרופסור במסגרת ההכנה לפגישה הייתה זרועת זיכרונות לרגעים איומים מעברה – חוסר ההבנה לגבי עסקת החליפין נדמה כמו ניסיון לניצול מיני נוסף, ענייני השכר והעמלות הם דברים שלמדה מליין (שם הפרק שבו מת היה "שכר ועמלות") – אבל ג'ואן צלחה אותם בגבורה והגיעה אל הסוף. המניאק הצעיר המובס מ"באטלר פוטוור" מרגיש צורך להקטין אותה לבסוף ולדרוש בכל זאת שיחה עם קן, קן אומר לה שתתרחק מהמשרד שלו, ובכל זאת העובדה לא משתנה: ג'ואן ניצחה, וזה היה תענוג לשמו. להמשך קריאה: (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. Suits, עונה 2, פרקים 15, 16 (פרקי סיום העונה)

אני מודה שהעובדה שהשבוע שודרו שני פרקי הסיום של הסדרה תפסה אותי די בהפתעה, אבל זו הייתה מבחינתי הפתעה טובה.

מכיוון שבפרק הקודם חשבתי שלא ייתנו למייק לעזוב את החברה, ולקבל את הצעת העבודה השנייה שלו, לא התפלאתי בסוף פרק 15 על כך שהוא אכן החליט להישאר, ובסוף פרק 16 כשהסתבר שהוא בכל זאת עוזב לטובת עתיד בטוח יותר, לא יכולתי שלא לתהות עד כמה בסדרה סגורים לגבי ההחלטה שלהם ויודעים מה הם רוצים לעשות בהמשך הסדרה, ועד כמה עם כל ההלוך ושוב הזה הם בעצם מציגים את תחילת הקץ.

אבל לפני שנגיע לעונה הבאה והאם הצעדים הללו היו נבונים מהבחינה הזו, היו שני הפרקים הללו, שהיו עשויים כמיטב המסורת של הסדרה, שנינות, קלילות, התנכלות למצליחים כי הם מצליחים, העלאת שאלת הנאמנות, וסכנת חשיפת סודו של מייק. בסוף גם די כרגיל הכול הסתדר על הצד הטוב ביותר, לואיס ליט חזר לעצמו, והיה חלק חשוב בעזרה לחברה, ג'סיקה והארווי דיברו על לחזור לעצמם, ולא להיות שוב האנשים האלה שלא רוצים לדעת מה קורה אצלם בחברה, וסקוטי חזרה למקום ממנו היא באה ובעיניי זה ממש לא מצער. עומק קצת קשה למצוא בסדרה הזו, אבל כשהיא טובה ההנאה בדרך כלל מובטחת, וכך היה בפרקים הללו. (אורלי)

9. סוכני שילד עונה 1 פרק 17

שימו לב, הפרק והסיכום כוללים ספוילרים גם לאירועי הסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף"

המסקנה המתבקשת מהפרק: אני לא הקלרוויאנט.

אני מניח שכולם הוטעו ע"י סיום הפרק הקודם, בו נראה היה שוויקטוריה האנד היא הקלרוויאנט, אבל מה שכתבתי בשבוע שעבר על הלמוריאנים היה שגוי.[1] אם צפיתם בפרק סביר להניח שגם צפיתם ב"קפטן אמריקה: חייל החורף", אז ידוע לכם שג'ספר סיטוול שנשלח להוביל ספינה חשאית בשם "כוכב למוריאני", הוא חלק מהיידרה ובמהלך הסרט הוא נדרס למוות ע"י משאית.

[1] עדיין לא ידוע מהיכן הגיע המונח "כוכב למוריאני", אז אולי לא טעיתי לחלוטין. נחכה ונראה.

עם התפוררות סוכנות שילד וחשיפת המזימה הגדולה של היידרה – שנבנתה במשך 70 שנה מאז חשבו שקפטן אמריקה מוטט את הארגון הנאצי בתום מלחמת העולם השנייה – כל הבסיס עליו מושתתת "סוכני שילד" חרב תחת רגלי הסדרה. הקלפים נחשפו כולם, לכאורה: קולסון ואנשיו בצד של הטובים, ויקטוריה האנד ומעט סוכנים נוספים שניתן לסמוך עליהם גם הם טובים, ג'ון גארט הוא הקלרוויאנט. יחד עם זאת, סצנת הסיום הציגה את הטוויסט הכי גדול – וורד מקבל הזדמנות נוספת להרוג את הקלרוויאנט, הפעם האמיתי, מי שהיה מפקדו הנערץ; אבל וורד הורג את הסוכנים שמלווים את גארט ואת ויקטוריה. וורד הוא היידרה?! רגע אחרי שהודה ברגשותיו כלפי סקאיי והבטיח לקחת אותה לדייט אמיתי? מי יודע, אולי עבורו הדייט המושלם הוא ארוחה לאור נרות על גופות חבריו לשעבר לצוות. משהו הרגיש מאוד מוזר בסצנה הזו; החל מויקטוריה שמעניקה לוורד את האקדח, ועד הנתק ומבע עיניו של וורד על רקע הצ'יזבטים של גארט. ייתכן שהטוויסט האמיתי עדיין נמצא בהמשך הדרך.

Credit: ABC

מעבר לכל אלה, הצוות של קולסון הושפע מאוד מההתפתחויות האחרונות: קולסון מזמן איבד את האמון שלו בשילד ובחוקי הארגון, והגילויים על היידרה רק יחזקו את חשדותיו; סקאיי הרוויחה רשמית את מקומה בצוות, וכבר באותו יום אפשר לזרוק את התג שלה לפח; מיי כנראה עשתה את מה שחשבה לנכון עבור קולסון והצוות, אבל היא איבדה את האמון שלו וכעת הוא מקבל אותה כבת ברית אך לא כחברה; האמירה של סימונס שעם הזמן קל לה יותר לשקר בטח תיחקר בהמשך; אנטואן טריפלט נבגד ע"י גארט (הקלרוויאנט רצח את שותפו הקודם, דן מונרו) והמטרה המשותפת שלו עם צוות קולסון עשויה למקם אותו על המטוס בקביעות.[2]

[2] בשיחה פרטית היו שהתבלבלו וחשבו שטריפלט וסאם ווילסון/פלקון הם אדם אחד. אפשר לפטור את עניין צבע העור בכך שסיפור הרקע שלהם מאוד זהה – ווילסון איבד את חברו הטוב ביותר במהלך שירותו הצבאי, לכן פרש.

- הייל היידרה! היידרה האלמותית! תערכו החוצה מילה אחת, ולמשפט תהיה משמעות חדשה!

- בוויכוח בין קולסון לגארט על קריאת הקרב של היידרה, גארט צדק: "Cut off a limb, and two more shall take its place". רק סוכן היידרה אמיתי יידע את זה.

- שאלה שנותרה פתוחה עבורי: ויקטוריה חשדה בתחילה בקולסון, ומנתה את כל פעולותיו לאורך העונה, ובין השאר ציינה את פציעתו של הסוכן בלייק בפרק הקודם לאחר שנשלח אחרי הקלרוויאנט. בלייק חשד שקולסון הוא הקלרוויאנט ושלח אותו במכוון אחרי דת'לוק. מי אומר שבלייק לא ניסה להפיל את קולסון בעוד הוא עצמו אחד מאנשי היידרה?

- כולם היידרה. כולל יוצרי ממים.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. מחלקת גנים ונוף, עונה 5 פרק 22

מפתיע להיווכח עד כמה אנדי דוואייר חיוני לסדרה – לאורך העונה הוא ממש נמוג אל הרקע, אולי מפאת הלו"ז הצפוף של כריס פראט, ואילו עכשיו המסע שלו לחקר האמת אפשר לו לרחף מעל יתר הסיפורים בפרק ולהבהיר שתמיד כיף היכן שהוא נמצא. שובו המבורך של ברט מקלין, פרצוף ה"וולקאם טו דה FBI" המבסוט שנתן לאן בתמורה להמבורגרים, "התיק הזה בדיוק נשאר מעניין", החלום של אפריל כפי שידע ב-20 השניות האחרונות, ולמעשה בערך כל דבר שאמר או עשה.

הפרק הדגים את "מחלקת גנים ונוף" במיטבה, כי למרות שהיה מאוד מפוכח בואכה מדכדך, מן הסתם בעיקר מפאת העליהום של ההמונים על לזלי, האמונה והדבקות שלה בצדקת דרכה הפכו את הנושא לאתגר נוסף שהיא תנסה לבלוע (ותצליח). כמובן שהעובדה שהכול סביבה ובתוכה מלא אופטימיות עוזר לבלוע את הגלולה המרה. בן יודע לעודד היטב את אשתו: "אולי זו לא את, אולי זו קייט אפטון". וכריס התעלה על עצמו הפעם עם פנינים כמו "יחד, כעיירה, השלנו משקל השווה ל-800 פרות ים הרות", "האחרון שירים 100 קופסאות חלודות, עדיין מימש הישג גדול", וגם משהו מעט פחות אופטימי: "בשל אי הבנה טראגית, תחרות החזיר הכי יפה הוחלפה בתחרות ברביקיו צלעות חזיר. או לא". 

Credit: NBC

אני מצטט כל כך הרבה מהפרק כי כמעט כל משפט בו היה צטיט. גם הפעם קיבלנו תזכורות להמון רגעים ודמויות מהעבר, מעין חגיגת סיום עונה שבה כמעט כולם מגיעים, אפילו ג'ייסון שוורצמן. ז'אן ראלפיו האדיר גנב את ההצגה כמו תמיד, מגיח פתאום משום מקום (כמו בסוף העונה הקודמת), במיוחד כשיש לנו קנה מידה מעצבן כמו אחותו. גם ממנה הוא מוציא את המיטב, ואין כמו שירת ה-"That was hilarious" המשותפת שלהם כדי להמחיש זאת. טום מגיב להם כל כך טוב, כמו ה"אוי אלוהים, מה עשיתי? כאילו, לאנושות?!". סחתיין על ההצלחה של טום, מגיע לו, ומעניין לראות מי עומד מאחורי החנות המתחרה. הניחוש המתבקש הוא פי דידי. סליחה, דניס פיינשטיין.

סיפורי ההיריון מוצאים חן בעיני. אשכרה Womb, There It Is. גם אן מנסה, גם לזלי רוצה משפחה עם בן, וכעת גם דיאן ורון מצפים – כל הסיפורים האלה מבטיחים דינמיקה מעניינת בעונה הבאה, וזה טוב כי ריענון בהחלט יועיל לסדרה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

8.5. הוויקינגים עונה 2 פרק 3

פרק טוב במיוחד. הקצב החדש של העונה השנייה באמת מפתיע ונראה כי העלילה הולכת להתפתל יותר ויותר. פרק רווי אלימות ודם, ואחד כזה היה חסר מאוד בעונה הקודמת. גם פתיחת הפרק וגם סופו עם הפשיטה של בורג על ביתו של ראגנר. סצנת הפשיטה של הוויקינגים על הכנסייה הראשונה אליה הם מגיעים באדמות ווסקס הייתה טובה בזכות המפגש של אטלסטן עם הנצרות אותה נטש. כבר מהפרק הראשון אפשר לשים לב כי פלוקי שם עליו עין חשדנית, והרגע בו מחליט אטלסטן לגאול את הכומר מהתעללות חבריו הוויקינגים מעלה את החשש שהכומר לשעבר עלול לבגוד בבני בריתו.

כנופיותיהם של ראגנר והמלך הוריק פושטים על הכנסייה בוולגאריות רבה ונראה כי דווקא ראגנר מעדיף לקחת צעד אחורה ולא לשתף פעולה. יותר מזה, ראגנר מחביא ילד קטן מפני חבריו ואף מוצא עניין רב יותר באספקת המזון והתבואה של הכפר הקטן ולא בזהב ובאוצרות אותם מחפש הוריק בתאוות בצע. מוטיב התא המשפחתי כל הזמן חוזר במחשבותיו של ראגנר – נראה כי הוא עדיין לא השלים עם עזיבתו של ביורן בנו או שזהו הריונה של אסלוג שמעסיק אותו. בכל מקרה, ראגנר מוצא עניין רב באדמות המערב ובפיתוח הקהילה שלו עצמו על אדמות אלו.

אין ספק שרגע השיא של הפרק הגיע כשבורג החליט לעשות את המעשה הטיפשי ביותר שיכול היה לעשות, ולפלוש לאדמותיו של ראגנר בזמן שהאחרון נמצא באנגליה עם המלך הוריק. רולו הבין את מקומו באילן היוחסין של משפחת לטורבאק, והמסירות שהפגין על מנת להגן על אסלוג וילדיו של ראגנר הייתה מרשימה – אני חושב שאפשר כבר לסמוך ולהאמין ברולו שיחבור לאחיו כשזה יחזור מהמערב.

בשני הפוסטים הקודמים לא הזכרתי את עניין בנם החדש בעל עין הנחש של ראגנר ואסלוג. הנביא בישר לראגנר בזמנו כי ילדיו יתעלו על גבורותיו ושמם ילך לפניהם הרבה יותר משמו של ראגנר עצמו – השאלה היא על מי מילדיו מדובר? ביורן שגדל למימדי על? או מי מילדיה של אסלוג לרבות הבחורצ'יק עם עין הנחש? היסטוריית הוויקינגים מספרת כי כל ילדיו של ראגנר יצאו שועלים בסופו של דבר. ועוד נקודה מעניינת בנושא היא שאין כל אשרור על דמותו האמיתית של ראגנר. לא ידוע אם אביהם של טובי הוויקינגים הוא אכן ראגנר לוטרבאק שהיה חלוץ הנורדים על אדמות המערב. (לירן אהרוני מבלוג קפה + טלוויזיה).

8.5 דול ואם, עונה 1, פרק 3

אמילי מורטימור ודולי וולס יצרו יחדיו סדרה המציבה אותן בתפקידים הראשיים בתפקיד עצמן, באופן שבו הצופה לא יכול שלא לזהות בפרקים סיטואציות אמיתיות מהחיים, אבל גם לקוות מאוד שבמציאות הן מתנהגות טוב יותר.

הפרק הזה עסק רובו ככולו בנושא הקנאה, מה קורה כשדולי מצליחה במקום שבו אמילי נכשלת, מה שמעניין אפילו יותר הוא היכולת שלהן להכיל את התקפי הקנאה הקטנים ולסלוח עליהן אחר כך, אבל הסיבה שאני מתייחסת לפרק הזה נעוצה דווקא במקום שבו הפרק הצליח לעורר בי רגש שבדרך כלל לא מתעורר בי כשאני צופה בסצנות מהסוג הזה. ואני מדברת על סצנות של נפילה, אני שונאת לראות אנשים נופלים פיזית, בדרך כלל זה מאוד לא מצחיק אותי, אלא יותר מעורר בי סוג של תחושת בהלה והזדהות לפני הנפילה.

והנה הסיטואציה, דולי חונה במקום חנייה השמור לנכים ויוצאת מהרכב לקנות כוסות קפה לצוות, אני מצפה שדולי תחזור ותמצא קנס או שגררו לה את הרכב, אבל במקום זאת היא חוזרת ואז מוצאת ברכב לידה אישה די נחמדה ששואלת אותה באופן ענייני מדוע היא מחנה שם, לרכב שלה אין תו, האם היא נכה. ודולי בלי להתבלבל מגיעה למסקנה שזה פתח המילוט הטוב ביותר שלה, כן, היא נכה, היא אפילו מדגימה בפני הנהגת השכנה את הליכת הצליעה הטובה ביותר שלה, ואז בשעה שהיא קוראת בניצחון, "נכה, רואה?" היא מסתכלת לאחור לעבר הנהגת ונופלת על המדרכה ואני לא יכולה שלא לצחוק בקול רם. וכך דולי נפצעת ועכשיו היא זקוקה לעזרה במקום שהיא תהיה העוזרת של אמילי, התפקיד שעליו משלמים לה (כשזוכרים לעשות את זה), ואני מודה שמשהו בי חשב כשהוא ראה כיצד מרימים אותה ועוזרים לה להגיע למיטה, שלא מגיע לה עוד לזכות מההפקר בזכות ההתנהגות חסרת האחריות שלה, אבל דווקא בגלל זה שהרגשות שהתעוררו בי לאורך רוב הפרק היו שונים מהרגשות שמתעוררים בי למראה סיטואציות דומות בדרך כלל חשבתי שהן באמת הצליחו ליצור בפרק משהו מעניין. (אורלי)

מה יהיה לנו השבוע?

19-26 באפריל

ביום שבת: פארגו (HOT3)

בשבת הבאה: על טבעי 9 (yes אקשן)

פארגו (Fargo)

סדרה המבוססת על סרטם המפורסם של האחים כהן.  נווד בשם לורן מאלבו מגיע לעיירה קטנה במינסוטה ומשפיע על האוכלוסייה בהתנהלותו הזדונית והאלימה. מככבים: בילי בוב תורנטון "מונסטר בול"), מרטין פרימן (ווטסון מ"שרלוק"), קולין הנקס ובוב אודנקיררק (סול מ"שובר שורות")

מסביב למסך המפוצל 

 לקראת לסיום: כמה לינקים חביבים שחלקם קשורים בפרק ששודר השבוע של "משחקי הכס". אזהרה: הלינקים עלולים להכיל ספוילרים לאירועי הפרק (הכוונה בעיקר החל מהלינק השלישי והלאה)!

-  איך הייתה "משחקי הכס" נראית בעולם של "Frozen"? הנה סרטון שבודק את האפשרות הזו.

 - מפה אינטראקטיבית של ווסטרוז שהוכנה ע"י מעריצי הסדרה באמצעות "גוגל".

-  סרטון "מאחורי הקלעים" של הפרק האחרון ששודר. 

- קליפ חביב שבו דמויות שונות מעולם הטלוויזיה והקולנוע מגיבות לאירועי הפרק.

-  ולסיום: הסבר מעניין ואינטראקטיבי על אירועי הפרק. 

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il