מצב האומה עונה 7 פרק 15

במהלך החודש האחרון, כשעיתונאים ממגוון כלי תקשורת הריצו קמפיין נגד צום הראיונות של ראש הממשלה, הם התייחסו בבדיחות ובדרך אגב להופעה שלו ב"ארץ נהדרת" ביום העצמאות, ובצדק מבחינתם: זה לא היה ריאיון -  זו הייתה הופעה לחג, מצחיקה למדי ומתוכננת היטב (אין ספק בכלל שהבדיחות נכתבו מראש). ההופעה הזו עשתה שירות יח"צ נהדר לנתניהו, שגבר על תכנית שהציבה אותו במשך שנים כרשע הגדול שלה ויצא עטור צחוקים ומחיאות כפיים. זה היה בסדר לזמנו ולמקומו, אבל אחרי שנתניהו שבר את החרם התקשורתי והתראיין לשפע עיתונים וערוצים, הופעה מבודחת בלבד שלו במצב האומה הייתה יכולה להיות מקור לאכזבה.

כבר הבעתי פה בעבר את דעתי החיובית למדי על הפוליטיקאים האורחים בתכנית, ואני עדיין חושבת שלרוב מדובר ב-win-win-situation, אבל יש כמה יוצאי דופן, שבהם הרווח התקשורתי היקר נגרף כולו לצד אחד: חנין זועבי לא הצליחה לגבור על העקשנות של הפאנל ולשנות את הדימוי שלה ומירי רגב לעומתה הדפה כל צורה של ביקורת במין שביעות רצון עצמית אטומה. ככלל, אורחים מיומנים מדי בכללי המשחק לא יישברו גם מול הפאנצ'ים הכי חדים ומעני הלשון הזריזים ביותר וכך אפילו אם יאיר לפיד יבוא, הוא בלי ספק ייצא מנצח. המקרה של ביבי היה תעלומה. מצד אחד הוא מגיע לתכנית שלא מיצבה אותו דווקא כאיום העיקרי ויש בה אפילו (על פי מקורות זרים) תומך של ממש; מצד שני, קשה הרבה יותר להתגונן מפני ארבעה מראיינים שהם במקרה האנשים חדי הלשון ביותר בטלוויזיה, ועוד בלי מריאנו אידלמן שיחלץ אותך.

סלפי מצב האומה מהאינסטגרם של גורי אלפי

התכנית כולה הוקדשה לריאיון הזה, שאחרי קצת חצוצרות מתבקשות הפכה לשיחה ארוכה ורציפה, נטולת פרסומות וגימיקים. הפאנל שאל, ראש הממשלה ענה -  ברצינות, או בצחוק, או שהעדיף לגמגם משהו, אבל דיבר. זה היה ריאיון לכל דבר ועניין, שעלו מתוכו משפטים שהיו תמצית דעותיו של נתניהו בכל הנושאים שעל הפרק, החל מהגנה על אשתו וכלה באיום האיראני, תשובות שלא תמיד היו שונות מאלה שיישמעו בראיונות הסטנדרטיים. לא שהיה כבד - להפך, היה מצחיק מאוד. מישהו בצוות של ביבי עשה תחקיר רציני וידע לצחוק לא רק על הדירות הנפרדות של שליין ומרב ("אתה גורם למשבר הדיור!") אלא גם על מסיבת הרווקים של גורי והדיאטה הנצחית של עינב. הוא ישב בלי עניבה, קצת לחוץ בהתחלה אבל משתחרר יותר ויותר, מפזר תנועות ידיים ויוצר הכי הרבה מגע אנושי עם ליאור שליין שנראה בתכנית אי פעם. גם הפאנל ידע לשאול היטב, שאלות נוקבות למדי על כל מה שעולה על הדעת, ולא הסתפק רק בבדיחות על חלב בשקית. במקרים מסוימים, כמו בשאלת הנשיאות ("סילבן ורובי ריבלין מועמדים מטעם הליכוד. למי תצביע, לדורנר או לפואד?") השאלה קלעה כל כך טוב שהיו כמה רגעי מבוכה של ממש. במקרים אחרים, כמו בשאלת "ישראל היום", הבדיחות הרציניות למחצה נענו בנאום נסער ורציני לחלוטין על ההסתה התקשורתית של המתנגדים, משהו בלתי צפוי בכנות שלו בתזמון כזה ובכלל.

לכן המסקנה מהערב הזה היא שמי שהרוויח היה בכלל הגורם השלישי והנשכח כמעט - הצופים. אלה ישבו כל אחד בביתו עם דעתו האישית וראו מה ראש הממשלה שלהם חושב על הסוגיות הבוערות, ושמחו או כעסו או הסכימו בלהט, אבל עשו את זה ביחס לאמירות של ממש ולא רק ביחס לסיסמאות עטופות בגלידת פיסטוק. גם מצב האומה סימנה וי גדול בערב הזה כמובן, אחרי שכבר ראיינה את המאבטח הפיקטיבי ואת שלט התעמולה ולא חשבה שתזכה אי פעם לדבר האמיתי. פעם נוספת מצב האומה הוכיחה שהיא זו שפורקת את הזעם של הקהל שלה, ועושה את זה כמו שצריך ובלי לעגל פינות. מן הסתם גם הפעם יהיו כאלה שינופפו בגביע הקדוש של הסאטירה ויטענו שבניקוי ראש לא היו עושים ככה ושבדיילי שואו זה אחרת לגמרי. אבל בשביל הקהל הישראלי בבית זו הייתה תכנית מצוינת וראויה להיזכר, וכשתרצו להיזכר מה חשב ביבי נתניהו על עצמו ועל מצב האומה בשנת 2014, התכנית הזו תהיה טובה יותר מכל ריאיון אחר.

ציון: 10