החליטה שרת החינוך לאמץ החלטה של ועדה מלומדת, ולהעמיד את המשך קיומה של תעשיית "הטלוויזיה החינוכית" בסימן שאלה. שומו שמיים, תיפסו מחסה. עוד לא עברה ההצעה לסדר היום - די היה בכך שרק הועלתה על הכתב או אפילו בעל-פה - וכבר צי של מספידים נעמד דום, מחזיק שלטי הפגנה מול משרדיהם הממוזגים של האנשים-עם-כיסא-העור למען יצילו את קישקשתא, דודלי והטרנסג'נדר הראשון בטלוויזיה (אליבא דרייטינג), "רגע".

אם הייתי צריך לשפוט לפי גל ההדף הציבורי שהתקבל אחרי בוא הידיעה הנ"ל, הרי שללא צל של ספק הייתי קובע שמשמעות סגירת הטלוויזיה החינוכית היא הסוף לציונות. או לעם היהודי. או לכל מה שטוב בארץ הזאת. או עוד משהו כזה. מכאן ועד הודעה חדשה נתפוצצו הפורומים ומקומות השיחה האינטרנטים בקריאות "הכיצד?", ועוד שניה הייתי יכול לדמיין אנשים שופכים כדי עפר על ראשם. אלא שאז, באמצע כל ההמולה בה בהיתי פעור עיניים, מוחי - זה שזכה לצפות בבית של פיסטוק בתור ילד ולא בתור הורה - העלה בי שתי מחשבות כופרות:

הראשונה, והקלה יותר, היא כזו של התפכחות. על מה בדיוק אנשים צועקים? היעלמותו של פיסטוק? בון-וויאז' לקישקשתא? הרי ממילא הסדרות הללו לא משודרות כבר למעלה מעשור, ואף לא מצולמות למעלה משני עשורים. מקומם של חביתוש וחברים חמים, נעים ובטוח (גם אם מעלה אבק) בארכיוני הפלא של הערוץ הראשון. אין כאן ביטול של העבר-הציוני-העברי אותו מסמל דובי-דוברמן או דלת-הקסמים דלת האפקטים, כי אם צמצום, שכל משמעותו: מנקה אחת לארכיון במקום עשר. כאלה מן. ובכלל, "פיטורים בטלוויזיה החינוכית"? כלל לא ברור איזה כח אדם צריך בשביל להכניס קלטת של שאלתיאל קוואק לוידאו, או במקרה הקיצוני, לשמש כעורכ/ת ולבחור ששאלתיאל קוואק - גם השנה כמו במהלך כל העשור החולף - ייבחר לתוכנית שתהיה לחלק מרצועת הטלוויזיה החינוכית. אכן, שיקול דעת קשה, וזאת מבלי להזכיר בכלל שכיום כולם ממילא צופים ב'הופ' קטנטנים, דודידו וכאלה.

המחשבה השניה והקצת יותר, מממ, ריאלית, גם היא כזו של התפכחות, אבל עם קצת יותר זיקה למודרניזציה ולמציאות, היתה כזאת שאומרת "טוב שכך". כן, טוב שכך. הרצון התמוה להחייאתו של פיסטוק באמצעים מלאכותיים גובלת בבריחה לעבר. נוסטלגיה? צאו מזה. אתם אנשים מבוגרים. לא אתם ולא ילדיכם צריכים את הסדרות הללו, אלא בדיוק להיפך, הצורך כעת הוא לשים אותן מאחורה, לזכור את הרגעים היפים אך גם להיישיר מבט אל העתיד (פוליטיקאי בהתהוות?), ועם שמץ של רצון טוב לקידמה ולהארה של הדורות הבאים, תשאפו להפקות חדשות, מתוחכמות, שאפילו מצולמות בצבע(!), ולא לכאלה שנקודת השיא בהן הוא מפתח שנגנב מדלי מים או בובת גרב שנקרעת. הניחו לעבר להישאר בעבר, ותנו לעתיד לקחת את מסלולו. אם זה מתבטא בכך שתם זמנה של הטלוויזיה החינוכית? טוב שכך. זו רק הקידמה, לא כבוד השרה.