אחוזת דאונטון עונה 4, ספיישל חג המולד

לפרקי ספיישל לכריסמס מהסוג הזה יש בדרך כלל שתי אפשרויות: האחת, לנצל את הפער מהעונה הקודמת ואת אורך הפרק הכפול ולקדם את העלילה הלאה בקפיצה דרמטית; והשנייה, לוותר על התעסקות בעיקר ופשוט לעשות לצופים נעים לחג. בעונה הקודמת הספיישל בהחלט נטה לאפשרות הראשונה, כשהסוף הטרגי שלו היה כנראה ההצדקה היחידה לפרק אפרורי למדי (למרות נופי סקוטלנד המרהיבים). בעונה הזאת, תודה לאל, אף אחד לא מת. במקום זאת קיבלנו פרק מענג שהצליח למקם את הדמויות בסביבה שעוד לא ראינו ויחד עם זאת לרכז את כל הקונפליקטים שלהן בפרק אחד.

סוד ההצלחה הראשון של הפרק היה מיקומו בלונדון, לא רק גם גיאוגרפית אלא גם אווירתית, עם נשפים גדולים ובילויים עירוניים. השיא של כל זה, כמובן, היה הביקור בארמון בקינגהאם לרגל הצגתה של רוז בחברה, בטקס בריטי מרהיב ומלא גינונים. לדאונטון יש כרגע די אומץ ומעמד כדי לשלב בתסריט את דמויותיהם של בני המלוכה דאז ואפילו לתת לרוז לדבר עם המלך ולרקוד עם הנסיך, כמין אישור לסדרה לא פחות מאשר לליידי הצעירה. דמותו של הנסיך מוויילס אפשרה גם את חזרתם הברוכה של האירועים ההיסטוריים האמיתיים ואפילו נתנה למשפחת קרואלי הזדמנות להציל את הממלכה מעוד שערורייה נוסח "נאום המלך".

קרדיט: Nick Briggs, ITV

סוד ההצלחה השני היה כמובן ביקור הקרובים האמריקאים, עם שירלי מקליין הבלתי נלאית, דוד הרולד חסר הטאקט ושפע של התנגשויות מצחיקות מאוד בין הקלילות האמריקאית ל Dignity (אין מילה אחרת) של האצולה הבריטית. כך למשל, רוז שגדלה כל חייה בסקוטלנד המרוחקת יודעת בדיוק מה לעשות ואיך להתנהג כשהיא פוגשת את הנסיך במועדון לילה, בעוד הרולד פשוט מושיט לו יד ומכריז "הרולד לבינסון!" (וזוכה לתגובה ההולמת "אני לא הרולד לבינסון, לא יודע את מי חיפשת"). או קרסון למוד הסבל, פוער עיניים המומות מול המשרת האמריקאי שמבקש לברר אם "יש משהו" בין דייזי לאלפרד. אגב דייזי, היה נחמד לראות אותה עומדת על דעתה בעצמה בלי מיסיס פאטמור מאחוריה, ובכלל היא חזרה לשעשע אותי בפרק הזה אחרי הרבה זמן שלא.

האמריקאים הם תמיד נושאי הקדמה בסדרה הזו, אבל הפרק דווקא הוכיח את העוצמה הרבה שעדיין יש למסורת, זו שגם מיסיס קרואלי המודרנית רוצה לחוות וזו שמכופפת אפילו מרדנית כמו רוז לכריעה אוטומטית מול המלך.

הקונפליקטים הרומנטיים המרובים של הסדרה לא נזנחו אף הם, כמו גם המאפיינים המלודרמטיים שלה: אדית' לא יכולה לסבול את הפרידה מילדתה ועושה סידורים הרי אסון כדי לקרב אותה אליה ולאחוזה; ברנסון מפתח התעניינות מסורבלת במורה אנטי-אריסטוקרטית ומסתבך עם תומס; בייטס ניצל שוב מאימת החוק בזכות נאמנותו התמידית למשפחה (לא לפני שהוכיח את מיומנויותיו המפוקפקות); ומרי שוב משלחת את הגברים לקרב על ליבה. אז העלילה אולי לא התקדמה יותר מדי, ובשורות המודרנה עדיין רחוקות מדאונטון, אבל זכינו בשעה וחצי נהדרות ובהשתוקקות מחודשת לעונה הבאה.

קרדיט: Nick Briggs, ITV

מחשבה בסוגריים על הנקודה היהודית: מייקל גרגסון נקלע לקטטה בגרמניה עם "החולצות החומות" בלי שמישהו יודה שהוא יהודי, אבל כשחושבים על זה, גם "מרתה לבינסון" נשמע יהודי למדי. הייתכן שהרוזנת המכובדת לבית גראנת'ם, כמו בנותיה ונכדיה, הם יהודים כולם? תהייה.

ציון - 9