הממיר 23/11/13

9 הממשלה עונה 3 פרק 9

פרק אחד לפני סיום העונה ומערכת הבחירות מתחממת. בירגיטה עומדת הפרק בפני דילמה שהוצגה בפנינו כבר בפרק הראשון של הסדרה, האם להשתמש במידע אישי שידוע לה על יריב פוליטי כדי להשיג יתרון במערכת הבחירות, או להשאיר את הקרב (לפחות מצדה) בזירה הפוליטית בלבד. בפרק הראשון של הסדרה בירגיטה מתנגדת בתוקף לשימוש באותו מידע, וקספר מוצא את הדרכים לפרסם אותו, ומפוטר בשל כך אפילו שהאסטרטגיה שלו מוכיחה את עצמה ובירגיטה זוכה בבחירות. גם הפעם זהו קספר שעולה על המידע הרגיש ומספק אותו לקתרינה, ואומר לה שהיא צריכה לפרסם את זה, בלי ליידע את בירגיטה בכלל, אך קתרינה המהססת, מחליטה לספר לבירגיטה ומאותו הרגע כבר ברור שכל פרסום מצדה, אחרי שבירגיטה אוסרת עליה אותו, כבר יסבך גם את בירגיטה. העניין הוא שהפעם ברגע של כעס אחרי שאנשי התקשורת הטרידו את ילדיה על סף דלתה, בירגיטה מרגישה שהיא צריכה להשיב אש, ומורה לקתרינה לפרסם את המידע הרגיש. ופתאום הבנתי שזה לאו דווקא הכוח שמשחית, הכוח הוא רק מאפשר, זהו העדר הכוח שמשחית, דווקא כשבירגיטה מרגישה הכי חסרת אונים, היא נכנעת לפיתוי לעשות את מה שאינו מוסרי בעיניה. והפעם קתרינה היא זו שמפרה את הוראותיה, ולא מפרסמת, ובתמורה להפרת ההוראות אפילו זוכה לשבחים מבירגיטה.

אגב למרות חיבתי לקספר, ולמרות שברור שגם הוא וגם היועץ הכלכלי רוצים בטובתה של קתרין ובהצלחתה של בירגיטה, אני מודה שכאופציה זוגית לקתרינה, היועץ הכלכלי לא רק הוכיח את עצמו בפרק כמציאה, אלא גם כבעל שלד מוסרי וכבעל השפעה חיובית  עליה יותר מאשר זו של קספר.  

תחושת החולשה של טורבן למולו של אלכס, יכולה להסביר גם את ההתדרדרות של השידור הטלוויזיוני שלו, עד כדי כך שהוא היה מוכן להפוך את מה שהייתה צריכה להיות תכנית הדגל של הערוץ לפני הבחירות, לקרקס אירוויזיוני. אבל איכשהו הוא מצא את עמוד השדרה שלו, ועמד על שלו, כמו שהיה צריך לדעת לעמוד די ממזמן, עכשיו הוא מוזמן לשלם איזשהו מחיר שעדיין לא ידוע לצופים, אך עדיף לדעתי כמו שאמר המשפט המצוטט בפתיחת הפרק שהוא יאבד שליטה לזמן מסוים, כמו שקורה למעיזים, מאשר יאבד את עצמו כמו שקורה לאלה שאינם מעיזים.

בפרק אגב חוץ מילדיה של בירגיטה ובנם של קתרינה וקספר שנראים תדיר, נצפו גם ילדיהם של היועץ הכלכלי וטורבן, ותהיתי האם יש כל כך הרבה התייחסות בפרק לילדים דווקא כדי להראות שבעצם במערכת הבחירות המתנהלת, הקרב הניטש הוא על העולם שאנחנו רוצים להוריש לילדינו, באופן אירוני גם אם זה נכון, דווקא הדאגה לילדים בהווה גרמה לבירגיטה לבחור לרגע בצד האפל. מה שהיה נוגע ללב הייתה דווקא דאגתו של בנה לבריאותה של בירגיטה, והגילוי בסוף שכנראה יש לה גוש נוסף בשד, היה עצוב במיוחד כשחושבים עליו.

הנאום שבו בירגיטה קורעת את הדפים מהמצע של המפלגה היריבה, היה עשוי בצורה כל כך משכנעת, שחשבתי לי שהם היו חייבים לגרום לבירגיטה לשלם מחיר על הנאום הזה, כמו שהם עשו בפרק, דווקא בגלל שאחרת נראה לי שהיינו מקבלים אינפלציה של פוליטקאים שמנסים לחקות אותו.

המסר הסופי של הפרק שהעבודה הקשה נושאת פירות יותר מכל טריק טלוויזיוני הוא מסר תמים אולי בימינו, אבל אני שמחה שיש עדיין סדרות שמנסות להעביר אותו. (אורלי)

9 הסקס של מאסטר עונה 1 פרק 6

סופו של הפרק השאיר אותי לגמרי תמה. אחרי פרק שכל כולו היה סוחף ונפלא, ג'ונסון מורידה את החולצה כדי שמאסטרס ישחק לה בציצי וכך יבדקו אם אפשר להגיע לאורגזמה. מה? זה היה רגע כה מופרך ומופלץ. אבל רגע, הסדרה הזו מבוססת על ספר ביוגרפי שמתחקה אחרי האירועים האמיתיים, אז… אני מניח שזה קרה באמת? ואז נתקלתי אתמול במאמר של הניו יורקר על וירג'יניה ג'ונסון האמיתית שתוהה אם היא אכן הייתה כה משוחררת מינית כפי שטוענת הסדרה, אלא שבשלב מסוים במאמר מגיעה אזהרת ספוילרים שגרמה לי להפסיק לקרוא. אז עדיין אין לי מושג, מי שיודע מוזמן להאיר את עיניי עם מינימום ספוילרים למה שקורה בהמשך.

יחד עם זאת, הסצנה החותמת לא פגמה ביתר ההתרחשויות בפרק, שנעו בין התלהבות מידבקת לנוכח האפשרויות העומדות בפני צמד החוקרים, לבין כיווצי לב לאור מה שחוו ליבי מאסטרס מצד אחד ומרגרט סקאלי מנגד. מרגרט סיפקה למעשה את שיאי הפרק פעם אחר פעם, הסתבר כצפוי שלא בכדי ליהקו מישהי כמו אליסון ג'אני לטובת התפקיד הזה. היא הייתה ממש מופלאה. לאורך רוב חלקו הראשון של הפרק היה עליה רק להגיב, כלומר להביע את רחשי לבה בעקבות דברים שאחרים אומרים או עושים, והיא עשתה זאת באופן מעורר התפעלות. כשבעלה מגיע לומר לה לילה טוב, או מאוחר יותר כאשר הוא שולח אותה לבד לסרט, או כשהחברה שלה מספרת לה על המחקר באוניברסיטה ועל מה שגילתה בעקבותיו, וכמובן – מול מאסטרס את ג'ונסון כשהיא מספרת להם את הפרטים המשפילים והעצובים של חייה המין שלה, ואז הם משיבים את פניה ריקם. להמשך קריאה (yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 אימפריית הטיילת עונה 4 פרק 9

טוב, אף אחד לא באמת חשב ששמו של הפרק, "מפלט החסד", יהיה משהו מלבד אירוניה, לא? בטח לא כשנשאר עוד פרק אחד מלבדו לסוף העונה. בכל זאת, לרוב אורכו הוא בהחלט היה משלה, במקרים מסוימים את הדמויות בלבד, במקרים אחרים גם אותנו איתם. שלוש מהן היו על סף יציאה: צ'וקי הסכים לברוח עם דוטר, ג'יליאן השלימה עם גורלה, קיבלה הצעת נישואין ועזיבת אטלנטיק סיטי, ונאקי פלט בשיחה עם איליי שמתישהו כל המפעל הזה יהיה שלו; לבסוף, כאשר הוא כבר חושד באחיו, הוא אכן מבקש לצאת – מן הסתם עם תוכנית שונה מזו שתכנן מלכתחילה. כל אחד מהם שם את מבטחו במישהו שלבסוף מרמה אותו: צ'וקי נבגד על ידי מישהו מאנשיו של אוסקר, הפטרון שלו, ג'יליאן על ידי האיש שהיווה את המשענת הכי גדולה שלה בחודשים האחרונים, ונאקי על ידי אחיו. שוב.

זה היה פרק יפה. מאוד מחושב, מאוד שחמטי, הרבה פחות מפוצץ מפרקים מקבילים לו בשנים קודמות: בעונה הראשונה נלסון הטביע את סבסו בפרק שלפני האחרון, בעונה השנייה נחשפנו למערכת היחסים האמיתית בין ג'ימי לג'יליאן (ולבסוף גם הקומודור מת), בעונה השלישית הפרק נפתח עם אנשיו של רוזטי שבאים להרוג את נאקי במשכנו, ואגב כך גם אדי נורה. במקרה הזה, בהתאם ליתר העונה הרביעית שמהווה משקל נגד חיוני לקודמתה, הורידו את מפלס האקשן הריק כמה דרגות טובות. אני מברך על כך, במיוחד כי אני סקרן מאי פעם לראות מה צפוי לקרות בפרק הבא. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 סאטרדיי נייט לייב עונה 39 פרק 5

אחלה תכנית בהנחיית קרי וושינגטון, אבל לא מאוד אחידה ברמתה. אפשר אפילו לחלק את זה לחלק ראשון חזק במיוחד וחלק שני ככה. וושינגטון הייתה מעולה בהחלט, וההתארחות שלה הפכה את התוכנית לחגיגה שלמה עבור קינן ופרעה, שנכחו בערך פי שלוש מאשר בדרך כלל (במיוחד פרעה). אני לא יודע בדיוק מה הביא את לורן מייקלס לשכור את פרעה, אבל הוא עדיין נראה לי שם כמו נטע זר. החיקוי שלו לשאקיל אוניל הוציא ממנו הומור כל כך אינפנטילי שפשוט לא הולם את הרמה ביתר בתוכנית, אפילו ש-SNL עצמה לא בוחלת בדברים נמוכים לפעמים. ואני שונא את מערכון המנהל שלו, שגם הוא צץ כצפוי. הפעם אפילו לא טרחתי לצפות בו.

מעבר לכך, מערכון הפתיחה עם הנשים השחורות היווה הומור עצמי מדויק (ומצחיק!), והפאנץ' ליין עם מתיו מקונוהים נהדר. גם הפאנל השחור "מה מצבו" היה מעולה, ויותר מכל מערכון אחר בתוכנית הוא הדגיש עד כמה הנוכחות השחורה אכן חסרה ב-SNL, כשזה טוב וחד ושונה כמו במערכון הזה. זה פשוט מעניק לתוכנית כולה זריקת מרץ. בנוסף, אהבתי לאללה את נסים פדרר (בעצמה בגוון חום) בתור הקואצ'רית התימניה שמבטיחה כי המפתח להצלחה הוא ביטחון עצמי, בעלות על מחשב וכוח. וושינגטון בתור פרחה מהשכונה הייתה הורסת - מעולם לא ראיתי אותה בתפקיד כזה.

גם במערכונים לא מושלמים, כמו "מה הבחורה שלי אומרת" (שלמען הסר ספק, היה מצוין אבל מחוויר בטירוף לעומת המקור; אהבתי את עצם המחווה, המקור בוודאי שאב השראה מרובה מ-SNL) או טקס מלכת היופי, היו רגעים מצוינים, בעיקר בזכות קייט מקינון. בראשון החיקוי שלה לסוס היה מפיל, ובשני היא התנפלה על נסים פדרר בנשיקה לוהטת. מאוחר יותר גם האנגלה מרקל שלה הייתה מצוינת, והצחוק של סת' מאיירס מחוץ למסך, נהנה לו בטירוף, היה מידבק.

החלק השני כלל מערכונים כמו שעשועון הסרטים המצוירים, תכנית הדייטים של MTV והמנהל ההוא של פרעה - כולם נעים בין הבינוני לחביב-מינוס. בנוסף היה מערכון הזוי נוסף של קייל מוני. הבעתי את חיבתי אליו ואל החומרים המוזרים שלו כבר מהפרק הראשון, וגם הפעם אני מעריך את המאמץ, אבל זה היה ביזארי מדי אפילו בשבילי. כלומר, יותר ביזארי מאשר מצחיק - כל עניין החלום בהקיץ והעמידה מהצד בזמן שזה קורה וכן הלאה. עכשיו כשאני חושב על זה, אולי אני צריך לצפות בקטע הזה שוב. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 מזל סרטן עונה 4 פרקים 3-4 (פרק 2 בעונה כפי ששודרה בארה"ב)

הפרק מתחיל חודשיים אחרי ההחלטה של קאתי להפסיק את הטיפול. היא נראית טוב ומארגנת את חפציה בעזרת שון ואנדריאה. ההרגשה אופטימית, בניגוד למה שנדמה שהיא צריכה להיות, אפילו כשקאתי מבקשת משון לשים בצד את השנאה שלו מהממסד הרפואי ולהיבדק אצל רופא העור שלה. למה עכשיו, בעצם?

במסגרת ה"שחרורים" היא גם משחררת את פול - היא מעודדת אותו להתחתן שוב אחרי מותה. הסצינה המאוד צפויה בוצעה באופן מאוד צפוי לצערי. תקוותי שיחזרו לנקודה הזו בהמשך הצליחה להתבדות למרות שקרתה - ההמשך היה צפוי למדי אף הוא. פול מתראיין ומקבל שבחים על דאגתו לאשתו, כך שהוא בודה מערכת יחסים מושלמת יחד עם המראיין. פול חוזר הביתה ורוצה לחזור לקאתי, שמתעקשת למצוא לו שידוך. החלק שבו היא מדגימה לו איך היא מכירה אותו יותר טוב מעצמו היה חמוד ומלא חמלה. מצד שני, הצטערתי שהם לא פיתחו את הרגע שבו פול אמר "שום דבר מזה לא גורם *לי* להרגיש טוב יותר". החיפוש אחר בת הזוג הבאה של פול הוא בעיני אנוכיות במסווה של אלטרואיזם, וקיוויתי (לשווא) שהפסיכולוגית תעמיד מראה לפני קאתי.

העלילה של אדם והמורה הפרטית גם היא צפויה למדי - המורה הפרטית הקוריאנית החמודה מספרת שאמא שלה לא מרשה לה לעשות דברים כיפיים, והבחור הפופולרי גואל אותה ממצבה העגום. כמובן, כיאות למאה ה-21 הוא לא גואל אותה מבדידותה אלא מבתוליה. מכיוון שאנחנו בכל זאת באמריקה, היא מוותרת ברגע האחרון רק כדי לזכות בבחור הפופולרי אחרי שהוא הצליח במבחן.

מה שאולי צפוי אבל עשוי טוב הוא השיחה של קאתי עם הפסיכולוגית. אני מתארת לעצמי שזו שיחה שחוזרת על עצמה בוריאציות שונות בסיטואציות האלו.

הדמות של אדם עברה שינוי גדול העונה - עד עכשיו רוב התגובות שלו למצב של קאתי היו סוג של מרד. עכשיו, אחרי שהיא ביקשה ממנו (ורק ממנו, לפי מה שראינו) אישור להפסיק את הטיפול, הוא התבגר מיד. אני חושבת שהשינוי קצת קיצוני מדי כדי להיות אמין בעיני - צפוי שהוא יתבגר, אבל אני חושבת שמהפך מושלם קצת מוגזם כאן. למזלי, נראה שהפעם הכותבים חושבים כמוני ואדם מבקש מהמורה הפרטית לעזור לו לרמות, מה שכמובן מתאים לאדם הישן ולא לילד שרואה את אמא שלו סובלת ומגיב באנחה מלאת פאתוס.

בניגוד לאדם, שון נשאר נאמן לדמות שלו ומגדל זקן כדי למנוע מקאתי למות. אחרי שהיא מסבירה לו שזה לא יעבוד, הוא מקצר את הזקן ומנסה לתרום כליה לאחר מפגש מקרי עם אישה שבעלה נפטר בזמן ההמתנה להשתלה. ברגע האחרון שון עובר בדיוק את מה שעבר על אדם - התבגרות פתאומית.

ברגע האחרון, כשנראה שקאתי הולכת להישבר כי היא תראה איך העתיד יהיה בלעדיה, מגיעה ההפתעה האמיתית. פרק שרובו היה נחמד אבל בסך הכול צפוי השאיר אותי מחכה בקוצר רוח לפרק הבא. (מורן)

8 הומלנד עונה 3 פרק 8

זה היה פשוט פרק מוצלח, כל המהלכים הגיוניים, האירועים זזים והרגשנות ממוזערת. קשיי הקשר בין סול למירה באמת נוגעים ללב, כשנראה שהיא שוב מוותרת לו על מה שיותר נוח ורצוי לו; ואם באמת המאהב שלה רק השתמש בה כדרך להגיע לסול (איזה מין סידורי אבטחה רופפים אלו? זה ראש הCIA!) זה מצער עוד יותר בשבילה. לגבי סול עצמו, שמחתי להמשיך ולראות אותו מתעמת עם הסנאטורים היהירים, שמשוכנעים שאם רק נתקוף מספיק חזק את האויב הוא ישתכנע וייסוג. רעיון החלפת השלטון האיראני באחד מתון יותר מעניין מאוד בהתחשב בעובדה שאותה סוכנות אחראית למהפכה שהביאה את השלטון הנוכחי למקומו. משאלת תיקון? אולי.

באשר לקרי, חבל שלא היה אפשר לראות אותה פעם אחת לא מנסה להחריב מבצע באמצע, לשם שינוי, ולאור זאת העובדה שהחליטו פשוט לירות בה כדי לעצור הייתה לגמרי מוצדקת. עניין ההיריון עוד יכול ללכת לכל מיני מקומות, ואני מקווה שהוא לא יפריע לכיוון האקשן שהסדרה תפסה וימלא אותה שוב בפסיכולוגיה בגרוש. התקדמות העלילה בפרק הזה הייתה ראויה לציון כמו גם ההקפדה על מסגרת פחות רשלנית ממה שהכרנו. אפילו הביקור בוונצואלה לסיום, שהחזיר אלינו את פניו המעונות של ברודי, היה במקום. רק תלונה אחת - אפילו מי שכמוני צפתה רק בשני פרקים של שובר שורות (כן כן) יודעת שאי אפשר לחסל גופה באמבטיה בעזרת חומצה. אבל ברמת המופרכות שהכרנו בסדרה הזו זה סביר בהחלט. (מירב)

8  תפיסה (Perception) פרקים 1-3

ד"ר דניאל פירס (אריק מק'קורמק, ויל החמוד מוויל וגריס) הוא נוירו-פסיכיאטר (נוירופסיכיאטריה חוקרת ומטפלת במחלות נפש הקשורות למערכת העצבים), מרצה למדעי המוח באוניברסיטה בשיקגו, גאון, סכיזופרן פרנואיד מאובחן, שרואה אנשים שאינם באמת שם, ויועץ מיוחד ב-FBI.

פירס בקיא בכל קשת ההפרעות והתסמונות, החל ממחלות נפש חמורות ועד נוירוזות מצויות, אך מדי פעם - א-לה "האוס" - מגישים לנו חשוד/עד על מצע אקזוטי, כמו למשל החשוד ברצח שאינו מסוגל לזהות פרצופי אנשים, או הנערה שהצליחה להימלט מרוצח סדרתי, וכתוצאה מהטראומה סובלת מ"אמנזיה אנטרוגרדית" (זיכרון לטווח קצר בלבד, כמו  דרו בארימור מ"50 דייטים ראשונים").

הפרק נפתח ו/או מסתיים בשיעור שהוא מעביר לסטודנטים שלו ואשר מתקשר איכשהו לנושא הפרק, ואז פשע מתרחש ופירס מסייע לחוקרת האף.בי.איי, הסוכנת המיוחדת קייט מורטי, שהיא גם תלמידתו לשעבר - לפתור את התעלומה.

נכון, זו סדרה פרוצדוראלית, אבל מי אמר שזה דבר רע? סדרות כאלה מצליחות מאוד בארה"ב וגם "תפיסה" קיבלה עד עתה שלוש עונות.

הסדרה מארחת שורה של שחקנים מוכרים, כחלק מהצוות הקבוע או שחקנים אורחים. למשל, קלי רואן (קירסטן כהן ב-OC), אהובתו לשעבר של ד"ר פירס, שמייעצת ליועץ ועוזרת לו לפתור חידות, אבל לא באמת נמצאת שם, או ניל מקדונויו בעל המבט הכחול החודר (בומטאון, צדק פרטי) כנבל התורן, ארמין שימרמן (קווארק מ"חלל עמוק 9" אבל בעיקר המנהל סניידר מבאפי) כפסיכיאטר, ובפרקים הבאים צפוי גם להגיע כשחקן קבוע, ג'ורדי לה-פורג' (לה-וואר ברטון) ממסע בין כוכבים. בסך הכול סדרה חמודה, לא רעה לסוגה, שעשויה לגרום הנאה לחובבי הז'אנר (למשל, אני). (kitty)

8 סוכני שילד עונה 1 פרק 5 (דעה נוספת בהמשך)

אחרי שיפור מסויים בשבוע שעבר, הפרק הזה כבר היה בבירור הטוב עד עתה. מעבר ללקדם את העלילה של סקאיי, הפרק הזה הצליח להציג נבלים משכנעים - סנטיפיד, שהיו די אנמיים בפרק הראשון בו הופיעו.

הנושא של נתינת השם לסקורץ' נועד בעיקר לצורך הבדיחה החוזרת, אבל איפשהוא בשכנוע של סקורץ' ע"י ראיינה בפוטנציאל שלו ובפנטזיה של הסופר-גיבור נמצא לב הפרק בעיני. זה מזכיר את מה שסקאיי ניסתה לעשות עם מייק בפרק הראשון - עם מטרות שונות, אבל תוצאות דומות. מייק וסקורץ' קנו את הרעיון הזה והפנו את כוחם נגד מה שהם תפסו כמי שמונע מהם להגשים את הפוטנציאל שלהם. בשני המקרים ניתן להם כוח ממשי, אבל אי אפשר להזניח את האפקט הפסיכולוגי שמביא אותם מהססנות וזהירות לידי תחושה של חשיבות עצמית ובסופו של דבר לידי פעולה. (שין-גימל)

דעה נוספת

ציון: 7 

הגילוי על סקאיי הגיע מוקדם מכפי שציפיתי. אלא אם היא מסתירה משהו נוסף, מה שעומד מאחורי מעשיה כלל לא מונע מרוע – היא בסך הכול רוצה לגלות את האמת על הוריה. אני חושב שגם אפשר לראות בזה, כמו גם בחבר שלה מיילס, סימן לכך שרייזינג טייד לא מהווה את האיום הגדול שחשבנו שהוא. כן, מדובר בקבוצת האקרים אנרכיסטית, אבל הם לא פועלים כדי לאיים על העולם החופשי. האויב האמיתי הם חברי הקבוצה שיצרה את הסנטיפיד, ומיילס ותאוות הבצע פשוט נפלו קורבן לאישה בשמלה הפרחונית.

גם צ'אן הו יין, אמן הרחוב הפירוקינטי, נפל לקסמיה של ראיינה. שילד ניסתה לדכא אותו ואת יכולותיו [1] וכשהגיע מישהו לשחרר אותו, עם הבטחה שיוכל להפוך לכוכב כפי שחלם, גורלו של צ'אן נחתם. על המדענית המעצבנת מפרק הבכורה ניתן היה לוותר (היא עשתה עבודה גרועה עם נסייניה ושירתה את תכליתה כשתיקנה את האקסטרימיס תודות לצ'אן), אבל למה לא לשמור על סקורץ' כאיש על שישרת את הארגון?

[1] לא ממש הוסבר מה מקור כוחותיו, חוץ מלציין שגר ליד מפעל כימיקלים כלשהו. מה התירוץ לגבי בעלי הכוחות הנוספים שנמצאים ברשימת המפוקחים של שילד?

נראה שסקאיי קנתה את אמונו המחודש של קולסון, אבל עם האחרים – לפחות וורד ומיי – זה יהיה הרבה יותר קשה. וורד כבר התחיל להאמין בה, בייחוד כמנטור, וייתכן שכפי שניחשתי לפני מספר שבועות, העלבון עבורו צורב יותר מהאחרים (טוב, אולי קולסון נפגע בצורה דומה, מאחר והיה הראשון לתת בסקאיי אמון וגייס אותה לצוות, אבל הוא גם הראשון להושיט לה יד כשפרשה בפניו את סודותיה).

מידע שלא הושחר ע"י שילד:
- היו מספר דמויות ביקום מארוול תחת השם סקורץ', אף אחת מהן לא משמעותית במיוחד. נבל נשכח שהשתמש בכינוי הזה, טומי אנג, היה יכולות דומות לאלו של צ'אן הו יין.
- בקומיקס ראיינה הוא שמה של בת לגזע דמוי-אנוש עם כוחות מוטאנטיים מהסאבאג' לנד, חבל ארץ נסתר ומיסטי באזור אנטרקטיקה. קשה לדעת אם יש קשר בין שתי הראיינה.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 נקמה עונה 3 פרק 2

היה הרבה יותר טוב מפרק פתיחת העונה. שרלוט עדיין מעצבנת, אבל להפוך אותה לאדם הקרוב האחרון לקונראד שמפנה לו עורף? לפחות מצאו לה שימוש. ואמילי אפילו לא הייתה צריכה להניד עפעף.

אחרי הפרק הקודם שכחתי את הדמות החדשה של עורכת המגזין עם מבטא צרפתי. הייתי מוכן לקלל את דניאל, והופתעתי כשהוא לא בגד באמילי. זה יהפוך את הבגידה שלה בו הרבה יותר כואבת. מה שמעלה את מספר היורים הפוטנציאלי באמילי ל… לא מעט. ויקטוריה או קונראד מסיבות מובנות, דניאל על הקשר המזויף ביניהם והפעילות נגד משפחתו, איידן, ג'ק. ועכשיו גם שרלוט, משום מה. לרגע הייתי מוכן להוסיף את נולאן לרשימה, כסוף הדרך באובדן האמון שלו באמילי שהתחיל כאן ("ברגע שתתחילי להרוג חתולים, סיימנו" – ציטוט לא מדויק), אבל עד סוף הפרק הם שוב היו יחד.

אה, כן, איידן. תהיתי אם זו תכנית כלשהי להתקרב לויקטוריה ולהפיל את הגרייסונים, אבל נראה שאיידן באמת רוצה לנקום באמילי (ונולאן) על זריקתו לכלבים. צפיתי בפרקי סיום העונה השנייה ממש לא מזמן, ואני בכלל לא זוכר שזה מה שקרה. ומה עם העימות בינו לבין דניאל, שהסתיים עם אקדח, חולצה מדממת ותוצאות שעד כה לא דובר עליהן? אולי עדיין מדובר במשהו הרבה יותר גדול מאיחוד כוחות עם ויקטוריה, אבל ניסיונותיו של איידן להשיג הוכחה (מזל שאמילי העבירה את הקופסה למקום מסתור חדש) מעידים אחרת. על כל פנים, זה קו העלילה הכי דפוק כרגע, אפילו יותר מזה של שרלוט, ולו בגלל חזרתו המיותרת של איידן.

אע"פ שאמילי בסך הכול מנצלת את הנסיבות לטובתה, קיוויתי שזה לא יהיה שקוף מדי שהיא תראה בכומר פול את מי שיסייע לה בהפלת קונראד. הייתי בהחלט מסתפק ברגע השפל שלו ("המחלה", נפילתו מגדולה, הניכור ממשפחתו כששיאו שרלוט הזועמת על חלקו במותו של דקלאן) שיוביל להארה רוחנית ובקשה לכפרה, בעוד אמילי מתמודדת עם תוצאות מעשיה החד-צדדיים מבלי להתחשב בנסיבות המשתנות וחשיבותו של פול לעולם חרף עברו הנלוז ("מתי הנקמה הפכה כל כך חשובה שהפסקת לדאוג לחפים מפשע?" – עוד ציטוט לא מדויק, הפעם של ג'ק) לא רק זאת, מסתבר שאמילי סטתה מצוואתו של אביה, למרות שלמיטב זכרוני כבר בעבר הוא צוטט מיומניו כמבקש מבתו לוותר על דרך הנקמה ונטירת הטינה, זו שאכלה את נשמתו עד יום מותו.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 ילדי האנרכיה עונה 5 פרק 4

ברובו של הפרק הייתה תחושה שמותו של אופי בפרק הקודם נדחק מהתודעה מהר מדי. לולא הבעת העצב הקצרה של חלק מחברי סאמקרו וההתמוטטות של ג'מה, נראה היה שהמועדון המשיך הלאה, כולל ג'קס שמיד לאחר שחרורו מהכלא מסתבך בענייניו של נירו. אולם בהמשך הייתה סגירת מעגל של ליילה, כולל הבטחה של ג'קס שהמועדון יהיה לה ולילדיה כמשפחה תומכת מעתה והלאה. ומעל לכל, היה טקס הפרידה המקסים מאופי [1].

בחזרה לעסקים, ג'קס מאכזב כשהוא לא מראה שיפור ביכולת קבלת ההחלטות שלו, ובוחר להיכנס לעסקי שירותי הליוויפורנו עם נירו בשילוב אולפן הסרטים שבבעלות המועדון. אף על פי כן, מאחר וכחלק מהעסקה ג'קס דרש מנירו לחסל את מערכת היחסים עם ג'מה, ניתן לחשוד שכל זה היה תירוץ כדי להחזיק קצר את מאמא טלר.

וזה עוד לפני שג'קס בכלל מודע למזימותיה של ג'מה עם וונדי והמכות שהפליאו טרה והיא בקרלה. טרה מצד אחד מתנהלת בקשיחות עם וונדי, מצד שני מתרככת בעמדתה כשהיא מציעה לג'קס לשקול לשלב אותה בחייו של אייבל, ומצד שלישי הופכת יותר לבת דמותה הצעירה של ג'מה ומסייעת לה להעניש את מי שכמעט גרמה למות בעלה. בעוד ג'מה איבדה את הקסם שהיה לדמותה בעונות הקודמות, טרה הולכת ונבנית כדמות הנשית החזקה של הסדרה – דמות שלא ממש סבלתי בעונות הקודמות – ואני אוהב את השינוי.

[1] היו גם שני הילדים על האופניים בסצנת הפתיחה, שמאוד הזכירה לי את תחילתו של פרק מסוים בעונה החמישית של "שובר שורות". לעומת מה שקרה שם, לילדים האלו אין מה לדאוג. הם נראו כבבואה לג'קס ואופי הזאטוטים, חברים לנצח, כשבהמשך ההקבלה נזרקה לנו הישר לפנים בדמות התמונה שהחזיק ג'קס ולאחר מכן שם בארונו של אופי.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

1 פינת התרגום הקלוקל:

בתכנית "הלילה עם צ'לסי" ששודרה בערוץ E ביום חמישי היה מערכון שבו שניים מהפאנליסטים עוזרים לפאנליסט אחר לפתוח כרטיס באתר הכרויות למרות שהוא נשוי. אחד מהם שואל "מה סטטוס מערכת היחסים שלך?" ועונה לעצמו "currently in one" (כלומר, "כרגע נמצא במערכת יחסים") – והתרגום: "קרלי פלוס 1". אר יו קידינג אותי? (זוחל השטיח).

מסביב לממיר

זורחת באפור, אבנר הופשטיין על המשחק המסוכן של 'קשת' עם נורמות התנהגות בעייתיות של הטאלנטים שלה. (אסף רזון)

הישג לקשת "הכוכב הבא" נמכרה לשידור בארה"ב (אסף רזון)

 


רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il