הממיר 15/11/13

10. הסקס של מאסטרס, עונה 1 פרק 5
אוף.
בסדרות שמבוססות על מקרים ואנשים אמיתיים, תמיד יש לי את הפיתוי הזה לבדוק עליהם בוויקיפדיה כדי לדעת מה באמת קרה. האם ג'ונסון והאס התאחדו מתישהו? האם ביל וליבי עשו ילדים? אבל אני נמנע מזה, ולמרות זאת היה די ברור מה הולך לקרות בפרק. למעשה, הופתעתי שזה לא קרה כבר בפרק הקודם. בפרק הנוכחי כל הרמזים המטרימים היו אירוניה מבשרת רעות. "זה זול יותר מהצגה יומית", ליבי אמרה על הצפייה בתינוקייה, "ומובטח לך סוף טוב". ולמרות הכול קיוויתי וייחלתי שזה לא יקרה. התקווה הזו מתה כאשר ביל חשב על שם לבת, והשם שבחר הוא זה שמתנוסס גם בראש הפרק. המשמעות שניצוקה אל שמות פרקים נוטה לייצג דברים שהם מעבר לטריוויאליים, כך שאם קתרין הוא השם, הוא בהכרח נושא משמעויות גדולות יותר מאשר עצם קיומו.


© 2013 Sony Pictures Television Inc. All Rights Reserved

הידיעה המוקדמת לא גרעה כהוא זה משברון הלב. אט אט ובהדרגה המעטה של ביל מאסטרס הלך ונסדק. ראינו אותו שלא כדרכו כאשר הוא מהלך מתוך שינה, ראינו אותו הולך ונסדק מול אשתו ברגעים שבהם קרס עליהם העולם, ומאוחר יותר ראינו אותו צופה דריכות ובעיניים פעורות בטסה, בתה (המהממת) של ג'ונסון, כאילו הייתה חיזיון של בתו שאך זה מתה – "אני מכירה אותך". כל אלה, חצים קטנים בלב, יחד עם האירוע האיום עצמו, היו הכנה לשיא הרגשי. הוא הגיע כאשר ג'ונסון נכנסה אל המשרד של ביל ביום למחרת. אחד הדברים הבסיסיים בכל הנוגע לדמויות סגורות ומאופקות כמו ביל מאסטרס, זה שכאשר יגיע אי פעם רגע השבירה הוא יהיה חזק עשרות מונים. כך אכן היה. הוא התעקש שתעצום את עיניה, וכשלא עשתה זאת הוא עשה זאת עבורה, ואז התייפח כמו חיה פצועה. סיכוי סביר שמייקל שין הבטיח לעצמו פרס אמי.

קתרין היא כל התגלמות של כל מה שהיה, כל מה שישנו, כל שעשוי היה להיות. זה נבנה באופן כה יפה באמצעות היחסים של ביל עם אמו ועם אביו המת ועם ילדותו, עם המאוויים של אשתו (שאמרה לא מזמן שהתינוק חשוב לביל יותר מאשר לה), וכפי שמתברר, עם הרצונות של ביל עצמו, ועם מה שצריך לקרות אבל מסרב בכל תוקף. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. אימפריית הפשע, עונה 4 פרק 10
דאם, זה היה קרוב. כשם שהיה לפני שני פרקים, גם הפעם מותו של צ'וקי ווייט התקרב אליו, וגם הפעם לא הייתי בטוח שהוא ישרוד את זה. הלנתי רבות על מותו של ג'ימי ועל מותן של דמויות מצוינות אחרות, אבל במקרים כאלה אין מנוס מלהכיר בכך שלכתן הופך את הארעיות של כל דמות (שאינה נאקי או מבוססת על אדם אמיתי, כמו לנסקי בפרק הזה) לממשית, במיוחד בפרק השלישי לסוף העונה. במקרה של צ'וקי זה מאוד ניכר, אפילו יש שחור-מחליף בדמותו של נרסיס. ממש חרדתי לגורלו.

אבל צ'וקי עדיין חי, ולו בשביל שנראה כיצד יגיב כעת, כשהוא בוודאי בטוח שנאקי מכר אותו לנרסיס. זה אשכרה ביאס אותי, אחרי שנאקי הפגין למראית עין דבר אחד בפני נרסיס, אבל מיד לאחר מכן התקשר כדי לארגן את הצלתו. אבל נו, אי אפשר לנצח בכל חזית – צ'וקי לא מת ואני אסתפק בכך. רגע נהדר נוסף במשולש של שני זכרי האלפא השחורים ונאקי: "יש משהו שהתכוונתי לשאול אותך כבר הרבה זמן – who the fuck do you think you are?". אמרתי את זה יחד עם נאקי כי היה לי ברור שזאת השאלה. היא הייתה כל כך מתבקשת וקתרטית. אלוהים, נרסיס הזה בלתי נסבל (אבל במובנים טובים, שלא כמו ג'יפ רוזטי). כעת צ'וקי ונאקי עומדים משני צדי המתרס, ובתווך נמצא אחד ריצ'ארד הארו. שמחתי לראות שהעבודה שניתנה לו אחרי שהגיע לנאקי היא דבר תמים ופרודוקטיבי, אבל כמובן שקרבתו אל מוקדי האלימות לא תאפשר לו לשמור על ידיים נקיות. ההישאבות שלו כנראה תקרה מהר מהצפוי, ובתפקיד עדין ושברירי במיוחד.


© 2013 Home Box Office, Inc. All rights reserved

גם ביתר המתחמים היה ממש מעניין: לנסקי כמעט מקפח את חייו, מרגרט חוברת לרושטיין וכמובן – מותו של אובניון בשיקגו מצית את מלחמת הכנופיות שעתידה להשאיר את המשטרה המקומית חסרת אונים לאורך שנים רבות, ונלסון קונה את עולמו אצל קאפון ביתר שאת. בנוסף גילינו שאיליי אכן מוכר את נאקי כדי לגונן על בנו. דחיקתו של איליי, התנהגותו הכוחנית של נוקס, לצד יחסו האדיש של ג'יי אדגר הובר כלפי מלאכתו, מציירים תרחיש סביר שבמסגרתו איליי ינסה להיפטר מנוקס. ובשעה שהוא מסוכך על בנו, בעל כורחו הוא רואה כיצד וויל מתעקש להצטרף לעסק המשפחתי, עניין שפעם נוספת מזכיר לי את ג'ימי, ואני אוהב את זה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. ילדי האנרכיה, עונה 5 פרק 3
רגעים ספורים לפני הצפייה בפרק גיליתי שאחת הדמויות הראשיות תמות במהלכו. מבלי להיחשף לספוילר, ידעתי מיד במי מדובר. אפילו הבעתי חשש לגורלו בסיכום הפרק האחרון. אופי כלל לא היה אמור להיות שם בבית בכלא עם חבריו, הוא הקריב את החופש ואת האפשרות להסתלק מהמועדון כדי להגן על ג'קס והחבר'ה, והוא עשה זאת בדרכו שלו. אני שונא את העובדה שאופי מת (מי לא?) אבל מבין עד כמה זה היה היעד שאליו הוא הולך. ההתפרקות אחרי מותה של דונה, חוסר היכולת לאהוב מישהי אחרת, הודאתו בפני לילה בפרק הקודם, ההתמודדות עם האמת מפיו של ג'קס בפרק הנוכחי. למרות כעסו הרב והמוצדק, אופי בחר להציל את האחרים, מפני שלו כבר אין חיים, והוא מת בדרך היחידה שהתאימה לאורח חייו.


© 2013 FX Networks, LLC All Rights Reserved

המוות של אופי הוא גם הנקודה שבה ג'קס נכנס סופית לתפקיד המלך, לא עוד שחקן שמובל ע"י אחרים. אהבתי את הסצנה בה ישב על השולחן בתא הכלא וחילק הוראות לצ'יבס וטיג, שם ג'קס נראה נחוש יותר מאי פעם. אם האמת על אביו לא לקחה אותו עד הסוף, אובדן חברו הטוב ביותר חייב להיות ההדק, או שההקרבה של אופי נעשתה לשווא. בסיכומו של דבר, אני מצפה מג'קס, כפי שהבטיח לסוהר שיהרוג אותו, שנקמת דמו של אופי (ושאר בני משפחת ווינסטון) לא תסתיים שם; ברגע שהעסקה עם גלינדו תפורק, פופ וקליי צריכים למות. למרות הסולחה שנעשתה בזמנו, אולי גם טיג.

עם האירוע המשמעותי הזה, היו גם סיפורים אחרים, החשוב בהם הוא העימות המתחמם בין טרה לבין ג'מה. מזו תקופה ארוכה, אולי אף מאז תחילת הסדרה, אהבתי את טרה. כן, המהלך המטומטם והנואש של ג'מה היה צפוי ונועד לכישלון מלכתחילה [1], אבל זה הוביל לקרב שהוכיח בעיקר עד כמה ג'מה איבדה את זה. הפשיטה על מכון הליווי הייתה שק המלח שנשפך על הפצע הפתוח של ג'מה.

[1] רק מפני שוונדי טיפשה. נכון, טרה רופאה מוערכת ואוטומטית תוצג כאם למופת בניגוד למסוממת לשעבר, אבל אם לוונדי היה קצת שכל היא הייתה יכולה להשתמש בג'קס כמי שגורר אחריו את משפחתו לעולם הפשע, לשכור חוקר שיגלה עד כמה טרה מעורבת במועדון ומהן הנסיבות בהן איבדה את יכולתה לנתח. חוץ מזה, טרה אולי לא מכורה למשככים, אבל אם לשפוט לפי פרק פתיחת העונה, משהו לא בסדר אצלה.
(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 הממשלה, עונה 3, פרק 8
מערכת הבחירות של דנמרק יצאה לדרך, ובאופן מוזר הם מתווכחים שם על הבדלים במצעי המפלגות, ודורשים ממפלגות חדשות שיגידו במה המצע שלהן באמת שונה מזה של המפלגות הקיימות, ולא יסתפקו באמירה שיש עתיד לכולם. היה מעניין להיווכח שיש מפלגות שמוכנות לגנוב את המצע של מפלגות אחרות, כדי לנטרל את זכות קיומן, ותעלומת גילוי המדליף הייתה עשויה היטב. אני מודה שלמרות הנפח הרב שדמותו של טורבן מקבלת העונה, היא לא ממש ברורה לי, אולי מפני שהוא לא ברור לעצמו, ואינו יודע מה הוא באמת רוצה, שלא לדבר על איך להשיג את מטרותיו. הוא מזגזג בין אנשים ונאמנויות שונות, ובעיקר מנסה להרגיש רלוונטי בעולם שהוא לא ממש מבין.


קרדיט: Mike Kollöffel

את בירגיטה לעומתו קל להבין, גם כאשר לא מסכימים עם החלטותיה. בפרקים האחרונים נראה שלוקח לה לא פעם יותר מדי זמן כדי להגיע להחלטות הנכונות, כמו לשתף את בני משפחתה בעובדת מחלתה, או לא להביע תמיכה בראש האופוזיציה. אך איכשהו עם הדמות שלה, ברור שהיא אכן תגיע אליהן, ואולי זה בדיוק ההבדל בין מי שיש לה דרך ושאיפות, לבין מי שאיבד את דרכו. הרומן המתרקם בין קתרינה לבין היועץ הכלכלי החדש שלהם, אפילו שהוא רק מרומז בינתיים, נראה די מבטיח, אם כי אני עדיין מקווה באופן בלתי ריאלי בעליל שהרומן הזה יתפקד בעיקר כזרז להחייאת מערכת היחסים הרומנטית בין קתרינה לקספר. (אורלי)

8.5. הומלנד, עונה 3 פרק 7 (דעה נוספת בהמשך)
נו, זה היה כל כך נורא, הכותבים של "הומלנד"? אפילו לא רבע שנייה מהחיים החדשים של דיינה או איך ג'סיקה תקועה עם הצאצא המשעמם מבין השניים. ולא קרה כלום, העולם נותר על תלו.

זווית הריגול/ביון הייתה אמורה להיות היסוד העיקרי של הסדרה ובעונה השנייה הרגו אותה עם עלילות מטופשות, קארי מחורמנת ואבו נזיר חכם יותר מסוכנות ביון שלמה. בעונה השלישית מצליחים לחזור לעניינים תודות לסול, בטח לאור דחיקתו המתקרבת מהתפקיד, והוא עושה הכל בלחץ זמן. וזה עובד. אם הפרק הכי טוב (קרי, הטוב היחיד) של העונה הקודמתהתרחש כמעט כולו בחדר חקירות, כך גם בפרק הזה, לפחות חלק ניכר ממנו. סול וג'באדי, שני חברים טובים בצעירותם עם אג'נדה משותפת, עד שאחד בחר בדרך המוות והטרור. עכשיו הם שוב יחד, כשסול מצליח להתעלות על חברו/יריבו 35 שנה מאוחר מדי, ולהפוך אותו לנכס חשוב בממשל האיראני.

נראה היה שדר אדאל בוגד בסול, הרי בקרוב יהיה בוס חדש לסוכנות, אבל ברגע שהוא ולוקהארט ידעו מה סול עושה, דר בחר בדרך של הבוס הנוכחי. אנחנו עדיין לא יודעים עליו הרבה, הוא עדיין מצטייר כדמות מעוררת חשד, אבל עכשיו אני אוהב את אדאל קצת יותר.


© 2013 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved

כבר בתחילת העונה ראינו את ניצוץ של תהליך שעובר על קווין, עם הריגתו בשוגג של הילד. הפעם הוא מנצל את ההזדמנות כדי להתוודות על רצח כפול שלא ביצע, כדי למנוע מהרשויות להפריע לעסקה עם ג'באדי, ואפילו שקווין לא ייענש על כך, זו דרכו לנקות את נשמתו ולהגיע להחלטה שמאס ב-CIA.

קארי הייתה החוליה החלשה של הפרק; לא מספיק שהיא מטורללת, עכשיו גם תסמיני הריון יהיו חלק מהשטיק שלה, לאבד את עצמה ברגעים חשובים? הפעם היא כינור שני לסול וקווין, ומבחינתי יכולה להמשיך בכך לעד. אלא אם תתאחד עם ברודי והם יעברו לגור עם רופא פדופיל באיזה חור במדינת עולם שלישי. אה, כן, עכשיו קארי יודעת מה שהיה מובן כמעט מלכתחילה: ברודי לא אחראי לפיגוע בלנגלי. למישהו עדיין אכפת?
(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. מסובך, עונה 1, פרק 2
הסדרה הולכת על קו דק מאוד, כשהיא מציבה במרכזה את דמותו של דני דסאיי, נער שבגיל 11 רצח את דודתו, מסיבה שעדיין לא ידועה, ומציגה אותו בה בעת גם כמושא להזדהות וגם כחשוד העיקרי ברצח נוסף. בינתיים ההליכה על הקו הדק הוא זה שבו לא ברור האם הוא סוציופת רצחני, או מטרה נוחה עם סיבות טובות למעשיה, מתבצעת באופן מעורר עניין, אך ישנה גם תחושה שכשנגלה את התשובה לא ברור אם הסדרה תצליח להחזיק את אותה רמת עניין, ולא ברור כמה זמן הסדרה תצליח להימנע מלתת תשובות מבלי לאבד עניין. התחושה הזו מתחזקת בעיקר מפני שהנושאים שהפרק השני נגע בהם כמו סוגיית האבל, נעשו באופן מאוד קלישאתי, ולא באמת הצליחו לגעת ברגעי האמת. המתח בכל אופן עדיין עובד מבחינתי. (אורלי)


© ABC Family

8. הומלנד עונה 3, פרק 7
אם בעונה הראשונה הקו המוביל של העלילה היה "אתה בוגד! לא, אתה בוגד! לא, אתה סוכן כפול!" וכן הלאה, בעונה הזו נדמה שאנחנו רוב הזמן מגלים דווקא משתפי פעולה סמויים, כאלה שחשבנו שהם אויבים ולמעשה, הפלא ופלא, הם בצד שלנו. למרות שזה נשמע קל מדי בשביל סדרת ריגול, התוצאה דווקא מוצלחת מאוד והפרקים הולכים ומשתפרים. העימות בין סול לג'באדי והשיחה על תעתועי הגיל וניסיונות השליטה הייתה מעניינת מאוד (גם אם קצת יותר מדי רגשנית) וההתפתלות מול השוטרים בזירת הרצח הצליחה גם היא להפוך למשכנעת ומטרידה בדיוק במידה הנכונה. קווין קיבל סצנות אמינות, לשם שינוי, קרי לא בכתה בשום סצנה הפרק ודיינה ברודי לא נראתה בכלל. אפילו זווית ישראלית צצה בפרק בדמותו של האוטובוס השרוף מהפיגוע בבורגס וסייעה לבניית הדמות מעוררת הסלידה של ג'באדי, שבעיני מוצלחת בהרבה מזו של אבו נזיר. העובדה שהפרק התמקד בניסיון הגיוס של ג'באדי ולא נזל לצדדים סייעה כמובן לזרימה שלו, אבל הרגע הטוב ביותר היה כמובן הוויכוח בין סול לסנאטור לוקהרט על חשיבות המודיעין האנושי. בדיוק כשתהיתי איך סול מצליח להתאפק מלהחטיף לו, ננעל לוקהרט בחדר הישיבות וגרם לי לחייך בפעם הראשונה בעונה הזו, כנראה.

למרות כל השיפור הזה, כנראה אין מנוס מפיתול עלילה בסגנון הישן ומחזרתו הצפויה של ברודי למסך יחד עם שאלות הידע-או-לא-ידע, הפעיל-את-הפצצה-או-לא-הפעיל. הפיתול הוכיח גם כמובן שקרי לא השתחררה עדיין מברודי ושהיא עומדת ליפול בחזרה אל ניסיונות הוכחת חפותו וההתעלמות מפקודות, אבל לפחות בינתיים זה לא מזיק לכיוון הטוב שהעונה תפסה. (מירב)

6.5. סטרדיי נייט לייב, עונה 39 פרק 3
המערכון שפתח את הפרק בהנחיית ברוס וויליס היה פשוט גאוני. מזיגה מתבקשת בין שניים מהנושאים החמים כרגע בארה"ב, הסרט "גרביטי" והדממת הממשלה, שהייתה גם חדה וגם מצחיקה. קודוס. למרבה הצער זו גם הייתה הנקודה הגבוהה ביותר בתוכנית. היו רגעים חביבים - וויקנד אפדייט היה ברובו המכריע אחלה (let us pray), מסיבת הבנים גם, וגם הפעם אהבתי מאוד את המערכון המוזר של קייל מוני וחברו, הפעם במסגרת קבלה לאחוות קולג' - אבל היתר היו מפוספסים. המספרה, ההדרכה לקראת היציאה לקרב, ולצערי גם גיחתו הראשונה של ברוקס ווילן אל המסך עם סיפורי הקעקועים שלו הייתה רחוקה מלהדהים.


הצילום באדיבות yes

בנוסף, שלוש דמויות חזרו אחרי זמן רב: פנלופי קרוז של קייט מקינון, שכה אהבתי בפעם הראשונה שהופיעה (בתוכנית הראשונה של מקינון אי פעם, אם אינני טועה, במערכון מעולה משותף עם סופיה ורגרה) אבל הפעם במסגרת מערכון ליידי גאגא שדי קרס (ועם חיקוי לא מוצלח לגאגא על ידי ונסה באייר) זה היה סתמי; איש הקיטי קאט בחללית, שאולי היה מתבקש לנוכח ברוס וויליס ו"ארמגדון", אבל בעיניי הוא בלתי נסבל; והבחור המעצבן שנטפל לשיבושי מילים שגילם טראן קילם.
בסופו של דבר, פרק שהיה רחוק מגדול, אבל שני מערכונים מעולים זה גם בסדר. (yaddo מבלוג



רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il